פסקי דין על שיכון ופיתוח לישראל בע"מ | פסקי דין על ארקדי ארסוף | פסקי דין על דורית בוטבול | פסקי דין על שרון בוטבול ואח' |

2613-03/08 עא     07/01/2009




עא 2613-03/08 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' ארקדי ארסוף, דורית בוטבול, שרון בוטבול ואח'








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי מרכז

ע"א 2613-03-08 שיכון ופיתוח לישראל בעמ נ' ארסוף ואח'


07 ינואר 2009



לפני:
כב' השופט
אילן
ש' שילה, אב"ד
כב' השופטת מיכל נד"ב
כב' השופטת אסתר דודקביץ


מערערת:
שיכון ופיתוח לישראל בע"מ


נגד

משיבים:










המשיבים הפורמליים:
1. ארקדי ארסוף
2. דורית בוטבול
3. שרון בוטבול
4. אלכס גוטקין
5. אירנה גלטר
6. אלכסנדר גלטר
7. אנדרי זיננקו
8. נטלי זיננקו
9. אירנה ליבמן
10. ולדימיר ליבמן
11. ליאוניד קוגן
12. poloron israel l.p
13. מ.ס.ט. מבנים בע"מ
14. פולורון סיסטם ישראל בע"מ




פסק דין


1.
מבוא

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ש' מנהיים) מיום 17.1.08, שבו קיבל בית המשפט תביעה שהגישו רוכשי הדירות המשיבים (והמערערים שכנגד) נגד המערערת בגין ליקויי בנייה בבתים שמכרה להם.

2.
העובדות


(א)
המערערת שיווקה ומכרה בתי עץ ביישוב אומן שבחבל תענך. את הבתים בנו המשיבים הפורמליים 12 – 14 אך אין חולק שהמערערת היא שחבה בגין ליקויים שנמצאו בבתים.


(ב)
המשיבים הם מי שרכשו בתים שכאלה מהמערערת או שרכשו אותם ממי שקנו מהמערערת. הבתים נמסרו לרוכשיהם המקוריים במהלך שנת 1994. בבתים התגלו ליקויי בנייה שלדעת הכל, ועל יסוד חוות דעת של מומחה שמינה בית המשפט, העיקריים שבהם הם סדקים שנגרמו עקב ליקוי בביסוס הקרקע ובתשתית שעליה נבנו הבתים. בעקבות חוות דעת המומחה אף תיקנו המשיבים את תביעתם והתאימו אותה לחוות דעתו.

3.
פסק הדין נושא הערעור


(א)
בפסק הדין המפורט והמנומק שנתן בית משפט קמא נקבעו ממצאים באשר לחבותה של המערערת, הן כלפי משיבים שרכשו את בתיהם ישירות ממנה הן כלפי משיבים שרכשו את בתיהם ממי שרכשו מהמערערת. בית משפט קמא קיבל את הפיתרון שהציע המומחה שמינה באשר להסדרת ליקויי הביסוס והתשתית, אם כי ראה לנכון להפחית מאומדנו של המומחה לעלות העבודות. בסופו של דבר מצא בית המשפט לנכון לפסוק פיצויים לכל בית בגין ליקויי הביסוס והתשתית בסכום של 59,900 ₪ (כערכם בחודש ינואר 2004) ו בגין תיקוני הגגות סכום נוסף של 1,000 ₪ (בצירוף מע"מ).
בית המשפט הוסיף ודן בשורת ליקויים אחרים ופסק בה פיצוי כפי שפסק. כמו כן פסק בית המשפט, לפי אומדן המומחה, פיצוי בגין פינוי הבתים במשך תקופת התיקונים.


(ב)
בית המשפט פסק עוד למשיבים פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסכום של 40,000 ₪ בעבור כל בית וסכום של 44,000 ₪ למשיב מס' 1 משום שלצורך מתן חוות דעת המומחה נערכו חפירות בחצרו שגרמו לו עוגמת נפש נוספת. בית המשפט ציין שסכומים אלו הם הסכומים שנתבעו בכתב התביעה המתוקן בגין נזק שאינו ממוני והוסיף וחייב בגינם בריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (17.3.05).


(ג)
בבואו לפסוק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ביקר בית המשפט את התנהגות שני הצדדים שגרמה להתמשכות ההליכים: המערערת "שלא גילתה נטייה לשלם סכום כלשהו כסכום שאינו שנוי במחלוקת אף שהיה צריך להיות לה ברור כשמש שאין סיכוי שהתביעה תידחה כליל. היא גם העלתה טענות הגנה שהיא עצמה זנחה (ובמיוחד טענת ההתיישנות) ..."; המשיבים "התנהלו ... שלא כראוי", טענו טענות רבות שלא נטענו בכתב התביעה, טענו בכתב התביעה טענות שלא היה ראוי להכלילן ועוד. לפיכך החליט בית המשפט לחייב את המערערת בשכר טרחת עו"ד של המשיבים בשיעור של 6 אחוזים מהפיצוי הכולל לפי פסק הדין.


(ד)
בסופו של דבר חייב בית המשפט את המערערת לשלם בעבור כל בית פיצוי בסכומים כדלקמן:
60,900 ₪ ומע"מ בגין ליקויי הביסוס והתשתית; 40,000 ₪ בגין נזק שאינו ממוני (44,000 למשיב 1), 7,700 ₪ בקשר עם פינוי הבתים בתקופת התיקון, ובגין ליקויים אחרים - סכומים שנקבעו לכל בית ובית בשיעור של כ- 21,000 ₪ ומע"מ. נוסף על כך חייב בית המשפט בתשלום ריבית והפרשי הצמדה לכל סעיף פיצוי בנפרד.

המערערת הגישה ערעור על פסק הדין אך בעת הדיון לפנינו צמצמה אותו לעניין שיעור הפיצויים שקבע בית המשפט בגין נזק שאינו ממוני, לרבות הריבית שנפסקה בגינו. המשיבים הסכימו להגביל את הערעור שכנגד לפסיקה בדבר שכר טרחת עו"ד ולעניין הפסיקה בגין הביסוס.

4.
טענות הצדדים



טענות המערערת:


(א)
יש לקבוע מדרג של פיצוי בגין נזק שאינו ממוני ולא היה מקום לפסוק פיצוי אחיד לכל המשיבים. מדובר במשיבים אחדים שקיבלו את בתיהם שלא באותה שנה ויש לפסוק פיצוי ההולך ופוחת ככל שתקופת המגורים או החזקה בדירה קטנה. כן מבקשת המערערת להבחין בין משיבים המתגוררים בבתיהם שסבלם גדול יותר לבין אלו שאינם גרים בבתים שרכשו ושסבלם קטן יותר.


(ב)
הסכום של 40,000 ₪ שנפסק כפיצוי בגין נזק שאינו ממוני הוא מוגזם בין היתר בהתחשב בסכום הכולל שנפסק בגין הליקויים עצמם.


(ג)
יש להפחית מהפיצוי לאותם משיבים שרכשו את בתיהם בידיעה שמדובר בבתים פגומים.


(ד)
מקובל שפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נקבע בערכים של יום פסק הדין ואין מקום להוסיף עליו ריבית.


(ה)
באשר לערעור שכנגד גורסת המערערת שאין מקום להתערב בצו ההוצאות הנתון לשיקול דעתו של בית משפט קמא אשר הסביר מדוע ראה לפסוק כפי שפסק.

טענות המשיבים
:


(א)
המשיבים דוחים את טענות המערערת.


(ב)
אין לקבוע יחס בין הפיצוי בגין ליקויי בנייה לבין הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, ובכל מקרה היחס בין שני סוגי הפיצויים הולם.


(ג)
הפיצוי הולם גם בהתחשב בצורך בשיקום הגינות והמחסנים בעקבות התיקונים, בהיקף הליקויים ובתקופה הממושכת שחלפה מאז קבלת הבתים והתמשכות ההליכים.


(ד)
אין להבחין בין המשיבים לפי תקופת החזקתם בבתים או לפי השאלה אם הם מתגוררים בהם אם לאו.


(ה)
הסכומים שנתבעו בכתב התביעה בגין נזק שאינו ממוני היו נמוכים מלכתחילה, ולכן פסק בית המשפט את מלוא הסכום הנמוך שנתבע ואף הוסיף עליו ריבית כפי שהיה רשאי לעשות.


(ו)
בערעור שכנגד המשיבים טוענים שלא היה מקום להפחית את שכר הטרחה וכי מקובל לפסוק שכר טרחה בשיעור של 20 אחוזים מהפיצויים.


(ז)
סכום הפיצוי בגין ליקויי הבנייה מגיע לכמחצית משווי הבתים.

5.
דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים אנו סבורים שדין הערעור והערעור שכנגד להדחות.


(א)
אנו סבורים שבהתחשב בכל הנסיבות אין לומר שסכומי הפיצויים בגין נזק שאינו ממוני מוגזמים משום היבט שהוא. מדובר בליקויים חמורים בבניית הבתים שגרמו וגורמים נזקים לבעלי הבתים במשך שנים ארוכות. המשיבה בחרה שלא להכיר באחריותה וגררה את המשיבים להתדיינות ממושכת, בו בזמן שהמשיבים ממשיכים להתגורר בבתים כשאלה מתפוררים מול עיניהם. עלות התיקונים בכל בית היא כ- 100,000 ₪, ויש להניח שעלות זו מתקרבת לכמחצית מעלות הבנייה של הבית, אם לא למעלה מזה. בדין לא הבחין בית משפט קמא בין המשיבים לפי תקופת החזקתם בבתיהם, או לפי הקריטריונים האחרים שמציעה המערערת. נראה שאכן המשיבים תבעו פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסכום נמוך מזה שיכולים היו לתבוע ואף לזכות בו. בנסיבות אלו יש לראות את הסכום של 40,000 ₪ כרף הנמוך של הפיצוי ודי בכך שלא להבחין בין המשיבים. לבית המשפט סמכות לפסוק ריבית והפרשי הצמדה, והואיל שסכום הפיצוי שתבעו המערערים היה נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן אין מקום ליתן למערערת ליהנות מהתמשכות ההליכים שלוש שנים נוספות שבהן, כפי שהעיר בית משפט קמא, המשיכה להתגונן בפני
תביעה צודקת, מבלי שעשתה דבר כדי להפחית מנזקיהם של המשיבים לרבות עוגמת הנפש. אכן תוספת הריבית וההצמדה לתקופה של שלוש שנים אינה מקובלת בפסיקת נזק שאינו ממוני, אך גם בעניין זה אין אלא משום תיקון מסוים של שיעור הפיצוי שהמשיבים היו זכאים לו אילו תבעו אותו מלכתחילה. לנוכח הנסיבות שפירטנו לעיל ולאור ההלכה הקובעת כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסיקת שיעור הפיצויים בגין נזק שאינו ממוני אלא במקרים חריגים (ע"א 4445/90 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' נ
מאיוסט (לא פורסם, 17.4.94); ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2), 60 (1992)), וכי "שיקול הדעת של הערכאה הראשונה מושפע בכל מקרה מן הנסיבות המיוחדות של המקרה" (עניין עמיגור הנ"ל), אין אנו מתערבים בשיקול דעתו של בית משפט קמא בעניין זה.


(ב)
באשר לערעור שכנגד: אנו סבורים שיש לדחותו.
לא מצאנו מקום להתערב בפיצוי שקבע בית המשפט בגין ליקויי הביסוס. בית המשפט פסק למשיבים מחצית מעלות הביסוס של כל שני בתים צמודים, מפני שרוכשי הבתים הצמודים אליהם תבעו את נזקיהם בנפרד. ההנחה היא שבכל מקרה ישאו בעלי הבתים הצמודים בעלות תיקון הביסוס לגבי בתיהם שלהם. לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא שחייב את המערערת בפיצוי המשיבים בחלק היחסי של בתיהם.
אשר לשכר הטרחה שנפסק: דין הוא שערכאת ערעור לא תתערב בשיקול דעתו של בית המשפט דלמטה באשר לפסיקת הוצאות ושכר טרחה אלא אם על פני הדברים מדובר בפסיקה חריגה (ראו: ע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (טרם פורסם, 28.11.07); ע"א 9491/04 שטרית נ' אריסון השקעות בע"מ (טרם פורסם, 23.8.06)). בית משפט קמא נימק את החלטתו להפחית משיעור שכר הטרחה שפסק לטובת המשיבים ולא מצאנו לראוי להתערב בפסיקתו זו.


6.
סוף דבר

לפיכך החלטנו לדחות את הערעורים.

איננו עושים צו להוצאות.

העירבון שהפקידה המערערת יוחזר לה.

המזכירות תואיל להמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א טבת תשס"ט, 07 ינואר 2009, בהעדר הצדדים.






אילן ש' שילה
, שופט
אב"ד

מיכל נד"ב
, שופטת

אסתר דודקביץ

, שופטת







עא בית משפט מחוזי 2613-03/08 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' ארקדי ארסוף, דורית בוטבול, שרון בוטבול ואח' (פורסם ב-ֽ 07/01/2009)