פסקי דין על ליבוביץ משה | פסקי דין על ליבוביץ אלכסנדר | פסקי דין על ליבוביץ לילה | פסקי דין על דנש ליאור | פסקי דין על המאגר הישרלי לביטוח רכב | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

4905/07 בשא     04/07/2007




בשא 4905/07 ליבוביץ משה, ליבוביץ אלכסנדר, ליבוביץ לילה נ' דנש ליאור, המאגר הישרלי לביטוח רכב בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום בירושלים
בשא004905/07

א
007429/07

לפני כב' השופט דוד מינץ

23/10/2007




1. ליבוביץ משה
2. ליבוביץ אלכסנדר
3. ליבוביץ לילה
בעניין

:



המבקשים
ע"י ב"כ עו"ד י' ג'משיד







נ
ג
ד





1. דנש ליאור
2. המאגר הישרלי לביטוח רכב בע"מ
3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ



המשיבים
ע"י ב"כ עו"ד ע' לוי







החלטה



המבקש 1, קטין יליד 1981 (להלן: "המבקש"), נפגע בראשו בתאונת דרכים ביום 11.6.04. המבקשים 2-3 הם הוריו של המבקש. לאחר דין ודברים שהתנהלו בין ב"כ המבקש ומשיבה 2 (להלן: "המשיבה") מחוץ לכותלי בית המשפט, מונה מומחה רפואי מוסכם בין הצדדים לשם הערכת מצבו הרפואי של המבקש בתחום הנוירולוגיה. בחוות דעתו של פרופ' א' להט מיום 25.7.06 קבע המומחה כי המבקש לוקה ב- 10% נכות צמיתה, והוא העריך את עלויות השיקום שלו למשך שלוש שנים בסך של כ- 170,000 ₪. סכום זה מבוסס על טיפול ניורופסיכולוגי אישי למבקש בהיקף של פגישה שבועית בת שעה אחת בעלות של 400-500 ₪ + מע"מ לפגישה; על מתן הדרכה להורים בהיקף של פגישה חודשית בת שעה אחת בעלות של 400-500 ₪ + מע"מ לפגישה; ועל הוראה מתקנת למבקש בהיקף של 4 שעות שבועיות בעלות משוערת של 100-150 ₪ + מע"מ לשיעור (להלן: "עלויות השיקום").

לא הייתה מחלוקת כי עוד עובר לקבלת חווה הדעת ונוכח מצבו הרפואי הקשה של המבקש דאז, שהמשיבה נשאה בכל הוצאות האשפוז של המבקש ואף שילמה לו מעבר לכך סך כולל של 67,000 ₪ במועדים שונים. אלא מאי, לטענת ב"כ המבקשים משפנה לאחרונה למשיבה על מנת שזו תממן את עלויות השיקום, זו השיבה אותו ריקם באמרה כי אין מקום להקדים למבקש תשלומים נוספים על חשבון הפיצויים המגיעם לו, אלא לאור קביעתו הסופית של המומחה, יש להגיע לכלל הסכמה כוללת באשר לסכום הפיצויים הסופיים המגיעים למבקש. לאור סירוב זה, פנו המבקשים ביום 21.6.07 בבקשה זו שכינו אותה "בקשה דחופה למתן צו במעמד צד אחד למימון טיפולים רפואיים שאינם שנויים במחלוקת" בטוענם כי אין המדובר "בתביעה רגילה לתשלום תכוף", אלא בתשלום בסך של 5,700 ₪ לחודש שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים.

קצפה של המשיבה יצא על הבקשה ועל המבקשים אשר גמלו למשיבה רעה תחת טובה בנסותם להחיש קבלת החלטה במעמד צד אחד במקום שבו המשיבה נהגה כלפי המבקשים לפנים משורת הדין במשך כל התקופה מאז שנפגע המבקש, מבלי שנאלצו לפנות לבית המשפט. היא טענה עוד כי הליך מעין זה אינו מוכר בתביעה שעילתה
בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה–1975 (להלן: "החוק"), ועתה היא נאלצת להוציא הוצאות עבור ייצוג משפטי "חיצוני" שנכפה עליה. לגופו של עניין טענה כי חוות הדעת של המומחה ניתנה כבר מלפני כשנה, ולכן לא ברורה עתה בהלתם של המבקשים עתה להשיג הכרעה, ועוד במעמד צד אחד. מה גם, שממצאיה אינם מקובלים על המשיבה, כלל ועיקר.

הבקשה הונחה לפני מותב זה בתורנות וכמצוות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 נקבע דיון במעמד שני הצדדים, בו חזרו והדגישו ב"כ הצדדים את טיעוניהם.

אין ספק כי דרך המלך לעתור לתשלום הוצאות רפואיות הנובעות מתאונת דרכים היא בהגשת דרישה לפי סעיף 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), תשמ"ט – 1989 (להלן: "התקנות") ובקבלת סירוב, בעתירה מתאימה לבית המשפט לפי תקנה 5 לתקנות. עם זאת, עדים אנו לבקשות רבות, שונות ומשונות המוגשות לא פעם לבית המשפט בתובענות מסוג זה. בקשות אלו זוכות לכינויים שונים כיד הדמיון הטובה על הפרקליט המייצג, והמחוקק ומחוקק המשנה קרוב לוודאי לא העלו על דעתם שיתעורר הצורך בהגשתן. תוכנן של בקשות אלו לא פחות מוזר מכינויין. בית המשפט נדרש לדון יום יום במבול בקשות, שהמדקדק בלשון החוק ובתקנות שהותקנו על פיו, לא יימצא להן עיגון. אלא מאי, כל עוד שבקשות מעין אלו, אינן פוגעות בזכויותיו הדיוניות של היריב, אפשר לסבול אותן.

במקרה זה, תמים דעים אני עם ב"כ המשיבה. המשיבה אכן גילתה גישה עניינית ראוייה ושילמה את מלוא הוצאות האישפוז של המבקש והרבה למעלה מכך במשך תקופה ארוכה. היא צעדה יחד עם המבקשים יד ביד וראתה לנכון, עוד לפני הגשת תביעה כלשהי לבית המשפט, למנות מומחה רפואי מוסכם שיעריך את מצבו הרפואי של המבקש ואת צרכיו המיידיים. מנגד, המבקשים שקדו על שמריהם במשך תקופה ארוכה של שנה מאז קבלת חוות הדעת, בה בשעה שהתשלום האחרון שהם קיבלו מהמשיבה היה בחודש ספטמבר אשתקד. יתר על כן, המבקשים לא צרפו קבלה כלשהי לבקשה, ממנה ניתן להסיק שהם אכן פעלו ופועלים לפי ההנחיות שבחוות הדעת והוציאו בפועל את כל הוצאות השיקום. מצאתי גם ממש בטענות ב"כ המשיבה, שמשראו המבקשים להגיש את עתירתם לבית המשפט, זכותו של ב"כ המשיבה אליו הופנה התיק לטיפול, ללמוד את חוות הדעת ולהשיג את השגותיו, כולל גם על ההצדקה שבהוצאות השיקום. ואין צריך לומר גם, כי לא היה כל מקום להגיש את הבקשה "במעמד צד אחד".

ואין לכחד. נטייתו הטבעית הראשונה של בית המשפט הייתה לבוא לקראת המבקש, שהוא כאמור, קטין שנפגע בצורה לא קלה בתאונת דרכים. ברם, גם לכך ישנו גבול, וסבור אני כי זכויותיה של המשיבה נפגעו באופן כזה שאינו מצדיק להיעתר לבקשה.

אינני רואה מקום אפוא, לדון בבקשה במתכונתה הנוכחית ואני דוחה אותה. אם תוגש בקשה מתאימה לפי התקנות, לאחר קבלת תגובת המשיבה, היא תידון לגופה. הוצאות בקשה זו, תילקחנה בחשבון, במידת הצורך, בהמשך ההליכים.

ניתנה היום י"ח בתמוז, תשס"ז (4 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
דוד מינץ
, שופט









בשא בית משפט שלום 4905/07 ליבוביץ משה, ליבוביץ אלכסנדר, ליבוביץ לילה נ' דנש ליאור, המאגר הישרלי לביטוח רכב בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/07/2007)