פסקי דין על כהן דניאל | פסקי דין על כהן שמחה | פסקי דין על ארבוב יוסף | פסקי דין על ארבוב שושנה |

1383/08 בשא     08/03/2009




בשא 1383/08 כהן דניאל, כהן שמחה נ' ארבוב יוסף, ארבוב שושנה




בעניין:
7




מדינת ישראל

בבית משפט השלום באילת


בשא001383/08
בתיק עיקרי: א
001181/08

בפני
:
כב' הרשמת ש. שטרית
תאריך:

08/03/2009





בעניין:

1 . כהן דניאל
2 . כהן שמחה



ע"י ב"כ עוה"ד:
אביטל יוסי
המבקשים




נ
ג
ד




1 . ארבוב יוסף
2 . ארבוב שושנה



ע"י ב"כ עוה"ד:
ברדוגו דניאל
המשיבים


החלטה

1.
החלטה זו עניינה בבקשת הנתבעים [להלן: "המבקשים"] למתן רשות להתגונן.

התביעה
2.
התובעים [להלן: "המשיבים"] הגישו תובענה בסדר דין מקוצר ובה עותרים לפינוי המבקשים מנכס שבבעלות המשיבים, וחיובם בתשלום בסך של 25,400 ₪ בגין חוב כספי. בתביעה נטען
כי בין המבקשים והמשיבים נכרת ביום 1.10.06 או בסמוך לו חוזה שכירות בלתי מוגנת לפיו השכירו המשיבים למבקשים את ביתם ברח' הלוטוס 10 באילת [להלן: "המושכר"]. תחילת השכירות ביום 1.10.06 וסיומה ביום 30.09.07.

לבקשת המבקשים הוארכה תקופת השכירות בחודשיים עד לתום חודש נובמבר 2007. אולם מאז דצמבר 2007 המבקשים עושים דין לעצמם ומסרבים לפנות
את המושכר, זאת בניגוד למוסכם ולאמור בחוזה השכירות ומבלי ששילמו בגינו דמי שכירות מלאים לתקופה של 3 חודשים נכון למועד הגשת התביעה. מעמדם של הנתבעים במושכר הוא של פולש ומסיג גבול ולפיכך יש להורות על פינוי המבקשים מהנכס.

הבקשה
3.
למבקשים 3 טענות עיקריות כנגד התביעה הכספית טענו טענת קיזוז, כנגד התביעה לפינוי מהנכס טענו לקיומו של הסכם בעל פה לפיו סיומה של תקופת השכירות הוא רק ב- 31.10.09 וטענה שלישית עניינה בהסכם שכירות מזויף עליו נסמכת התביעה וכדלקמן:

בתאריך 28.10.2004 נערך ונחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת ראשון, לפיו השכירו המשיבים, למבקשים את המושכר וילה בת 5 חדרים הנמצאת ברח' הלוטוס 10 אילת.

בסעיף 4.2 להסכם השכירות, נקבעה אופציה להארכת תקופת השכירות ב- 2 תקופות שכירות נוספות בנות 12 חודשים כל אחת, ובסך הכל לתקופת שכירות בת 3 שנים שהייתה אמורה להסתיים ביום 01.11.2007.

במעמד החתימה על הסכם השכירות הראשון, בתאריך 28.10.2004, הצהירו המשיבים כי בכוונתם להשביח את מצבו וערכו של המושכר ביחס למצבו וערכו עובר ולפני השכרתו למבקשים ולאחר מכן למוכרו בשוק החופשי. בהסתמך על הצהרה זו, ניהלו המבקשים מו"מ עם המשיבים ובסופו הגיעו להסכם בעל פה, בנוכחות עורך הדין שלמה דרעי [להלן: "ההסכם בעל-פה"] שעיקריו כדלקמן:

א.
המבקשים ישפצו וישבחו את הנכס.

ב.
המבקשים יסייעו למשיבים לאתר קונה לנכס, ובכלל זה, יאפשרו ביקורים של קונים פוטנציאלים בתוך תקופת השכירות כולל האופציה בכדי לבחון את הנכס.

ג.
המשיבים ישלמו למבקשים את שווי שיפוץ ו/או השבחת הנכס.

ד.
המשיבים ישלמו למבקשים עמלת תיווך עבור מאמציהםו לסייע להם במכירת הנכס.

ה.
במידה והנכס לא יימכר בתוך תקופת השכירות והאופציה, וכנגד מאמצי המבקשים לסייע במכירת הנכס, התחייבו המשיבים להשכיר למבקשים את הנכס לשנתיים נוספות, היינו, עד ליום 31.10.2009 [להלן: "תקופת האופציה השנייה"].

בהמשך להסכם העקרוני שהתגבש במשרדו של עו"ד דרעי, ביקשו המשיבים מהמבקשים לפרוץ לחדרים אטומים בנכס ולשפצם, וכן להשלים את השיפוצים בתוך המושכר, ובתמורה התחייבו לפצות אותם בגין שיפוצים אלה בעת מכירת הנכס. עם קבלת החזקה במושכר, ביצעו המבקשים שלושה ניסיונות פריצה בקירות עד לאיתור החדרים האטומים ושיפצו אותם בעלות של 75,950 ₪.

בתחילת חודש מרץ 2007, אותר קונה פוטנציאלי לנכס באמצעות עו"ד לימור להב אשר יצגה את המשיבים בעסקת המכר, פנתה וניהלה עם המבקשים מו"מ במטרה לפנות את המושכר, פינוי מוקדם, ביום 25.05.2007 במקום ביום 31.10.2007. המבקשים הסכמו להתפנות בכפוף לפיצוי המגיע להם עקב הפינוי המוקדם ובגין הוצאותיהם עבור השבחת יחידת הדיור הנלוות לנכס ושיפוץ פנים המושכר וחציריו, בתמורה לתשלום מינימום אשר הוערך על ידם בסך 100 אלף שקלים, אלא שהמשיבים התרצו לשלם סך 70 אלף שקלים בלבד. ביני לבין בנם של המשיבים נערך מו"מ בכדי לגשר על הפער בין עמדות הצדדים, אך הוא לא הניב כל תוצאות.

בתאריך 05.03.2007 ערכה ב"כ המשיבים עו"ד לימור להב טיוטת הסכם פינוי ובו העלתה את גרסת המשיבים, לפיו המבקשים מתחייבים
לפנות את הנכס עד ליום 25.05.2007 בכפוף לתשלום סך של 70 אלף שקלים שישולם על ידי המשיבים
לסילוק כל טענות ו/או תביעות ו/או זכויות מכל מין וסוג שהם לגבי הבית ו/או לפינויו.

הבית סופו של דבר לא נמכר ומכאן החלו המבקשים בהתאם לתקופת האופציה
השנייה, היינו עד ליום 31.10.2009 לשלם את דמי השכירות עבור חודש נובמבר 2007, אלא שהחל מחודש דצמבר מסרבים המשיבים לקבל מאיתנו את תשלום דמי השכירות.

דיון
4.
התביעה הכספית

א.
סכום התביעה הועמד על סך של 25,400 ₪, עיינתי בכתב התביעה ולא מצאתי כל חישוב או מערכת נתונים אף פשוטה ביותר אשר בהתבסס עליה ניתן להגיע לסכום הנתבע.

ב.
כנגד סכום התביעה העומד על סך של 25,400 באה טענת הקיזוז של המבקשים על סך של 80,740 ₪ סכום אותו חבים להם המשיבים בגין השקעתם בנכס בהתאם להסכם בעל פה. עיקרה של טענת הקיזוז היא בגין שיפוץ והשלמת שני חדרים אטומים שהיו מוסתרים בנכס המושכר.טענת הקיזוז נטענה באופן מפורש, ברור ועל דרך ניסוח כתב תביעה. טענת הקיזוז מציגה באופן מדוייק ומפורט את הנתונים עליהם היא נסמכת. המבקשים גם צירפו חוות דעת מומחה ערוכה כדין, ביחס לערך הכספי של ההשקעות אותן נטען השקיעו בחדרים האטומים.

ראה סעיפים 25- 30 וכן 7- 17 לכתב התביעה, נספחים א ו- ח.

ג.
המבקש נחקר ולעניין זה חזר על שטען בתצהירו כי ההסכם בעל פה לפיו נקבע שיפוץ היחידות האטומות והמשך תקופת השכירות נקבע בנוכחות כל הצדדים וב"כ המשיבים עו"ד דרעי.

שאלת ב"כ המשיבים מדוע עו"ד דרעי לא בא להעיד, אין לה מקום בהליך זה שכן נתבע המבקש רשות לתנגונן איננו מביא בפני
בית המשפט כל ראיה זולת תצהירו ואין הוא מביא עדים שאולי יעידו במשפט גופו. בשלב זה כל שעל בית המשפט להניח הוא כי הנתבע זכאי לקבל רשות להתגונן אם טענותיו בהנחה שנכונת הן, מגלות הגנה כנגד התביעה, על פי ההנחה האמורה אין מקום וצורך לבדוק במסגרת בירור בקשה זו אך והאם יעלה בידי המבקשים להוכיח את טענותיהם. ראה: בר אופיר בספרו סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה מהדורה שביעית
עמוד 169- 170.

ד.
מעבר לאמור נמצא גם, כי טענת המבקשים מקבלת משנה תוקף בהסכם השכירות אותו צירפו לבקשתם. ההסכם מלמד באופן חד משמעי [פסקה שלישית במבוא להסכם] כי עת נחתם ההסכם בין הצדדים היו קיימות בנכס שתי יחידות נפרדות אטומות ולא בשימוש והמשכיר התחייב שלא ישתמש ביחידות אלה. לעומת זאת עיון בהסכם אותו הגישו המשיבים בתמיכה לכתב התביעה מעלה כי יחידות אטומות אלה הפכו בשנת 2006 ליחידת דיור נפרדת.

הסכם השכירות אותו הגישו המשיבים בתמיכה לכתב התביעה מתייחס לשכירות הנכס משנת 2006, אין ספק כי על גבי ההסכם בוצעו שינויים מחיקות ותוספות מהותיים ומבלי שליד שינויים אלה באו חתימות הצדדים.

טענת המבקשים כי ההסכם שהוגש הוא העתק של הסכם השכירות המקורי החתום על ידי הצדדים מיום 28.10.2004, העתק אשר זוייף וצורף לכתב התביעה כנספח א' תוך שהמשיבים עורכים בו שינויים ומחיקות מאוחרים יותר בכתב ידם מבלי שהשינויים ו/או המחיקות יאושרו בחתימות המבקשים, הן טענות עובדתיות המקימות הגנה אפשרית ובירורן צריך שיהיה בהליך רגיל.

אין ספק כי בוצעה עבודה בחדרים האטומים במהלך התקופה בה התגוררו המבקשים בנכס, קרי משנת 2004 זאת בהתאם להסכמים בהם אוחזים שני הצדדים. מי ביצע את העבודה, איך, למה, וכמה, גם טענות אלה כפי שבאו בתצהיר המבקשים צריך ויתבררו בהליך רגיל.

מכל האמור מצאתי לעניין התביעה הכספית
כי טענת הקיזוז של המבקשים מקימה להם הגנה אפשרית אף טובה מפני התביעה ומכאן דין בקשתם לעניין התביעה הכספית להתקבל.

5.
התביעה לפינוי מהנכס

באשר לטענות המבקשים כנגד התביעה לפינויים מהנכס, גם כאן מצאתי כי קיימת להם הגנה אפשרית אף טובה. המבקשים טענו כי הם זכאים למימוש תקופת האופציה השנייה כפי שנקבע בהסכם בעל פה בין הצדדים במעמד עו"ד שלמה דרעי, שכן התנאים למימוש האופציה השנייה לתקופה נוספת של שנתיים התמלאו. הנכס נטען, לא נמכר ואילו הם מילאו את חלקם לאתר קונים פוטנציאלים במהלך תקופת השכירות.

עוד נטען כי עריכת הסכם בעל פה להארכת תקופת השכירות מסתמכת על העסקה המקורית שנחתמה בכתב וכי מה שסוכם בעל פה הוא שינוי של העסקה ושינוי כזה ניתן לעשות בעל פה. ההסכם נטען ניתן להוכחה כאשר תשמע עדותו של עו"ד דרעי שלמה אשר ערך את הסכם השכירות בין הצדדים ואת הנספח אליו.

כבר נקבע כי העובדה שהתביעה באה מכוחו של מסמך בכתב, איננה מונעת בהכרח את הוכחת ההגנה בדרכים הקבועות בסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני [ע"א 454/65
סלבין נ' גליק, פ"ד כ' (2)15,17].

ההלכה היא כי בית המשפט ייתן לנתבע רשות להתגונן במקרה בו עלתה טענה בעל פה שיש בה לסתור מסמך בכתב, לרבות טענה לקיומם של תנאים מתלים שלא נזכרו במסמך גם אם הטענה היא בבחינת הגנה אפשרית ולאו דווקא בטוחה [ע"א 431/86 ע"א 424/86 נאות מרינה בת – ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל , פ"ד מ"ג (2) 365].

מעבר לטענת המבקשים כי העסקה בעל פה מסתמכת על העסקה המקורית, אותה לא טרחו המשיבים להציג בכתב התביעה, הסכם השכירות אותו הגישו המשיבים טעון בדיקה וחקירה זאת משום טענות המבקשים על זיוף וגם משום שעל פניו ניכר כי בוצעו בו שינויים מהותיים ביותר וללא כל חתימה מצד המבקשים. זאת ועוד מטענות מהמבקשים והמסמכים שהוגשו במצורף עולה כי מסכת הנתונים והעובדות היא שונה לחלוטין מזו שנטענה בכתב התביעה והסכם השכירות
שצורף לה בתמיכה ולפיכך מצאתי כי דין טענת המבקשים להתקבל, שכן בהנחה שהטענה נכונה, יש בה כדי הגנה אפשרית למבקשים [ולעניין ההוכחה ראה סעיף 4 פסקה רביעית בהחלטה זו].

6.
מכל האמור נקבע כי למבקשים תינתן הרשות להתגונן הן ביחס לתביעה הכספית והן ביחס לפינויים מהנכס.

7.
המשיבים ישלמו למבקשים סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאותיהם בהליך זה.

8.
נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר, אולם מאחר והמדובר בתביעת פנוי מצאתי לקצר את המועדים בהגשת התצהירים וכלהלן:

9.
תצהיר המבקשים ישמש כתב הגנה.

התובעים יגישו תצהיר מטעמם יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 20 יום מקבלת החלטה זו.

תוך 20 יום מקבלת תצהירי התובעים, יגישו הנתבעים רשימת מסמכים לתמיכה בתצהירם, שהפך לכתב הגנה, ויצרפו לרשימה את כל המסמכים המפורטים בה, בהתאם לתקנה 214ב1(2).

תוך 30 יום מהגשת מסמכי הנתבעים כאמור לעיל, יגישו הצדדים בד בבד תצהירי עדות ראשית מטעמם, בהתאם לקבוע בתקנה 214ט.

אם לא יוגשו תצהירים מטעם התובעים, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תמחק התביעה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.


ניתנה היום י"ב באדר, תשס"ט (8 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.

ש. שטרית
– רשמת


001383/08בשא136 סימה סקורי שחרור






בשא בית משפט שלום 1383/08 כהן דניאל, כהן שמחה נ' ארבוב יוסף, ארבוב שושנה (פורסם ב-ֽ 08/03/2009)