פסקי דין על אברהם בר מוחה | פסקי דין על סוזנה בר מוחה | פסקי דין על יצחק היילבורן

6834/04 בשא     01/09/2005




בשא 6834/04 אברהם בר מוחה, סוזנה בר מוחה נ' יצחק היילבורן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
בשא
006834/04

בתיק עיקרי: א
008063/04

לפני
כב' הרשמת תמר נמרודי
תאריך:
01/09/2005



בענין:
אברהם בר מוחה
סוזנה בר מוחה




המבקשים

נ ג ד


יצחק
היילבורן





המשיב

החלטה

1.
המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה בסד"מ לתשלום הסך של 144,036 ש"ח.

ביום 3/7/1994 חתמו הצדדים על הסכם שכירות לתקופה של שנתיים, אשר הוארך פעמיים עד ליום 31/12/2000. המשיב הבהיר כי אין בכוונתו להאריך את הסכם השכירות. למרות האמור, הדירה לא פונתה. לאחר שהוגשה תביעת פינוי, פינו הנתבעים את הדירה ביום 21/3/2002.

המשיב תובע את דמי האיחור בפינוי בדירה (שנקבעו בהסכם השכירות) לתקופה שמיום 1/1/2001 ועד ליום 21/3/2002, בסך של 113,673 ש"ח.

כן תובע המשיב את הפרשי השער בגין דמי השכירות לתקופה הארכה השניה (מיום 31/7/1998 ועד ליום 31/12/2000) בסך של 6,458 ש"ח.

כן הוא תובע את דמי הארנונה ששילם במקום הנתבעים בסך של 11,993 ש"ח.

כן הוא תובע את מחיר ביצוע תיקון הנזקים בדירה לאחר הפינוי בסך של 11,912 ש"ח.
2.
המבקשים הגישו בקשת רשות להגן, אותה תמכו בתצהירו של המבקש.

המשיב ויתר על חקירת המבקש.
עפ"י הפסיקה, אין באי חקירה על התצהיר כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו. על כן בית המשפט יבחן האם התצהיר מגלה הגנה.
3.
המבקש העלה מספר טענות הגנה אליהן אתיחס אחת לאחת.

המבקש טען כי המבקשת לא חתמה על הסכם השכירות ויש למחוק אותה מהתביעה.

צודק המבקש בטענתו. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר מכח הסכם השכירות, עליו לא חתמה המבקשת, ומכח

פסק דין
הפינוי שניתן בהסכמה בתביעה שהוגשה נגד המבקש בלבד. התביעה לא הוגשה מכח מגורי המבקשת בדירה. כמו כן, המבקשת לא התחייבה לשלם דמי שכירות ו/או דמי איחור בפינוי.

לכן אני מוחקת את התביעה נגד המבקשת על הסף.
4.
המבקש טען לפרעון חוב דמי השכירות.

המבקש טען כי שילם את דמי השכירות עד לשנת 2000 במלואם.

המבקש לא פרט מתי שילם, באיזה אופן, אילו סכומים וכו'. כמו כן הוא לא צרף ראשית ראיה לתשלום כלשהו.

כן טען המבקש כי מספר פעמים בקש לשלם למשיב את דמי השכירות לשנת 2001, אך המשיב נמנע מלקבלם.

גם טענה זו נטענה סתמית וכללית. המבקש לא פרט מתי בקש לשלם, אילו סכומים, מדוע לא הפקיד את הסכומים וכו'.
לא זו אף זו, אף אם נכונה הטענה, היה על המבקש להפקיד את הכספים בחשבון בנק מיוחד, תוך מסירת הודעה למשיב ולחילופין היה עליו להפקיד את הסכומים בקופת בית המשפט ע"ח החוב. המבקש לא פעל כאמור. לכן יש לדחות טענתו.

המבקש העלה טענת קיזוז.
במסגרת דיון בבקשת רשות להגן ניתן להעלות טענת קיזוז, אך עליה להיות מפורטת בדרך בה מפרטים כתב תביעה.
כן יש לצרף ראיות ולו לכאורה לסכומים הנטענים.
המבקש לא עשה כן.
המבקש טען
כי כאשר חתם על הסכם השכירות המקורי, ציין בפני
ו המשיב כי קיים חוב ארנונה בסך של 1,700 ש"ח. מברור שערך המבקש לאחר מכן התברר כי מדובר בחוב בסך של 8,000 ש"ח. המבקש טען כי הגיע להסדר עם העיריה ושילם את חוב דמי הארנונה במקום המשיב עד לסוף שנת 2001, לאחר שהמשיב הבטיח לו כי הסכום יקוזז מדמי השכירות.
המבקש לא צרף ראיה ולו לכאורה לקיומו של חוב קודם, לא הביא ראיה ולו לכאורה לתשלום אותו חוב ואף לא להסכמת המשיב לקיזוז החוב מדמי השכירות.
כן טען המבקש, כי הובטח לו להפחית את דמי השכירות לסך של 500$ למשך שנה ויש להפחית את סכום התביעה בהתאם.
המבקש לא פרט מתי הוסכם, באילו נסיבות, מדוע לא ניתן לכך ביטוי בכתב וכו'.

המבקש טען גם, כי בשל מצבה הירוד של הדירה נאלץ לבצע שיפוצים ובקש לקזז מהחוב את הכספים שהשקיע בדירה בגין תיקונים בסך כולל של
למעלה מ-14,950 ש"ח (החלפת דוד שמש, תריסים, ברזים, אסלות, תיקון סתימות בצינור מים וכו').

ראשית, המבקש הודה בחתימתו על הסכם השכירות, כי ראה את הדירה ומצא אותה במצב תקין. בנוסף, המבקש לא פרט מתי בוצע כל תיקון ולא צרף ראיה ולו לכאורה לתשלום עבור תיקון כלשהו.

לאור האמור יש לדחות את טענת הקיזוז.

המבקש לא העלה טענת הגנה כנגד חוב הארנונה לתקופת השכירות, אותו שילם המשיב במקומו. לכן יש לראותו כמודה בחוב זה.

המבקש אף לא העלה טענה כלשהי כנגד החוב בגין הנזקים שנגרמו לדירה בתקופת השכירות. לכן יש לראותו כמי שמודה בחוב זה.

לענין דמי האיחור בפינוי – המבקש לא הראה זכות חוקית להמשיך ולהחזיק בדירה מסוף תקופת הארכה השניה (31/12/2000) ועד למועד הפינוי (21/3/2002).
למעשה המבקש אף הודה בתצהירו כי דמי השכירות לשנת 2001 לא שולמו. לגבי שנת 2002 לא נטען דבר.
אשר על כן אין למבקש הגנה כנגד חלק זה של התביעה.

מכל האמור עולה כי המבקש לא הצליח להראות הגנה אפשרית.
5.
אשר על כן הנני קובעת כדלקמן:

א.
אני מוחקת את התביעה נגד המבקשת על הסף.

ב.
אני דוחה את בקשת הרשות להגן של המבקש.
ג.
המבקש ישלם למשיב הוצאות הדיון בבקשה בסך של 1,500 ש"ח + מע"מ, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ד.
ב"כ המשיב יגיש לחתימה בתוך 7 ימים נוסח

פסק דין
פורמלי.


ניתנה היום, כ"ז באב התשס"ה (1 בספטמבר 2005), בהעדר הצדדים.



תמר נמרודי
, רשמת








בשא בית משפט שלום 6834/04 אברהם בר מוחה, סוזנה בר מוחה נ' יצחק היילבורן (פורסם ב-ֽ 01/09/2005)