פסקי דין על מיכאל קושניר | פסקי דין על אלכסנדר קושניר | פסקי דין על חטיב עו"ד מאג'ד-כונס נכסים | פסקי דין על ויאצ'סלב אוסטרובסקי |

21142/06 א     18/03/2009




א 21142/06 מיכאל קושניר, אלכסנדר קושניר נ' חטיב עו"ד מאג'ד-כונס נכסים, ויאצ'סלב אוסטרובסקי








בית משפט השלום בחיפה

ת"א 21142-06 קושניר ואח' נ' עו"ד מאג'ד-כונס נכסים ואח'



18 מרץ 2009

בקשה מס' 4

בפני

כב' השופט
טובי אמיר


מבקשים

1 מיכאל קושניר

2 אלכסנדר קושניר


נגד


משיבים

1 חטיב עו"ד מאג'ד-כונס נכסים
2 ויאצ'סלב אוסטרובסקי


החלטה
בענין בקשה לדחיית התביעה על הסף



1.
בפני
בקשה להורות על דחייתה על הסף של התביעה שכנגד שהגיש המשיב כנגד המבקשים, מחמת התיישנות, ולחילופין – מחמת העובדה שהמשיב נעדר מעמד להגיש תביעה זו.

2.
המדובר בתביעה ותביעה שכנגד שהרקע להן הוא הסכם לפיו רכש מורישו של המשיב, קלמן פוקס (להלן: "המנוח") מאיליה בוטביניקוב – שהינו חתנם של המבקשים (להלן: "איליה") דירת מגורים. דירה זו נבנתה בקומה מעל לדירה שהזכויות בה משותפות לאיליה, אשתו (שהינה הנתבעת שכנגד מס' 3) והמבקשים (לכל אחד היו באותה העת 25% מהזכויות בדירה). עוד ברקע, תביעה שהגיש המנוח נגד איליה לאכיפת ההסכם שבסופה נקבע כי הסכם הרכישה בטל וכי על איליה להשיב למנוח את הכספים שהוא שילם (המבקשים לא היו צד להליך הנ"ל). לשם ביצוע פסק הדין, מונה כונס נכסים שמטרתו - מכירת הדירה והעברת הכספים המגיעים למנוח מתוך אותה תמורה. במקביל להליכים אלה, פתח הבנק בהליכים למימוש המשכנתא שהיתה רשומה על הדירה, שבסיומם נותרה בידי כונס הנכסים יתרה מסוימת של כספים.
בתביעות ההדדיות שהגישו, עתר כל אחד מהצדדים מבית המשפט להצהיר על זכויותיו ביתרת כספי התמורה שמופקדים בידי כונס הנכסים שמונה לדירה. בתביעה שכנגד נתבע גם סעד כספי של 386,126 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, אשר משקף לטענת המשיב את אותו חלק מתמורת המכר ששילם המנוח, אותו שלשלו הנתבעים שכנגד לכיסם.
3.
בבקשה נטען כי הסעד האופרטיבי היחיד המבוקש בתביעה שכנגד הוא חיוב המבקשים בתשלום הסך של 154,000 ₪, שערכו נכון ליום הגשת התביעה 386,126 ₪. זאת כנטען משום שהמבקשים קיבלו מהמנוח את מלוא התמורה עבור חלקם בזכויות בדירה עוד ביום 28.3.1997. מכאן טוענים המבקשים שעילת התביעה שגם היא נולדה במועד זה, התיישנה עוד בשנת 2004.
עוד טענו המבקשים כי הגשת התביעה בדרך של תביעה שכנגד, להבדיל מתביעה עצמאית, נועדה אך ורק כדי לחסום את טענת ההתיישנות, בשים לב להוראות סעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). בהקשר זה הפנו המבקשים לכך שהתביעה שכנגד הוגשה על-ידי המשיב, 9 חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה מטעמו, וזאת בניגוד לתקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וללא קבלת רשות בית המשפט לכך. לדידם של המבקשים, בנסיבות מקרה זה, גם אם היתה מוגשת בשעתו בקשה להארכת מועד להגשת כתב התביעה שכנגד (שדינה כדין בקשה לתיקון כתב הגנה על דרך של הוספת תביעה שכנגד), מן הדין היה לדחותה. זאת בשים לב להלכה לפיה אין מתירים תיקון כתב טענות אם התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי ע"י פסיקת הוצאות. משכך, סבורים המבקשים כי אין מקום בעניינינו להחיל את הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות.
לחילופין נטען כי אף אם יימצא כי תקופת ההתיישנות טרם חלפה, דין התביעה להידחות מחמת היעדר מעמד למשיב. לטענת המבקשים, משירש המשיב בהתאם לצוואת המנוח, מנה מהעזבון בלבד, כאמור בסעיף 40(2) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הרי שעל כל יתר הנכסים, ובכלל זה גם "זכויות התביעה", צריך להינתן צו ירושה (כאמור בסעיף 66(ב) לחוק הירושה), ורק מכוחו ניתן לתבוע.
4.
המשיב טען מנגד כי זכות ההשבה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט נתגבשה למנוח ביום בו ניתן פסק הדין בע"א 2350/02, היינו - ביום 1.9.03, ולכן לא התיישנה. המשיב הפנה בהקשר זה להלכה לפיה הפרוצדורה אינה אלא האמצעי להשגת המטרה של עשיית משפט צדק וכי אין להפוך את האמצעי למטרה עצמה.
באשר לטענת היעדר המעמד, הפנה המשיב לכך שטענה זו כבר הועלתה בפני
בית המשפט המחוזי במסגרת ע"א 2350/02 ונדחתה על-ידו באופן מפורש.

5.
לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה שניתנה לגביה, נחה דעתי שיש לדחות את הבקשה. להלן עיקרי טעמיי לכך:

5.1
הדין מאפשר הגשת תביעה שכנגד, גם אם זו התיישנה, בנסיבות סעיף 4 לחוק ההתיישנות. בעניינינו, מבלי לקבוע מסמרות ומבלי להביע עמדה לגופה של טענת ההתיישנות, סבורני כי יש מקום להחיל את הוראת סעיף 4, ולדחות את טענת ההתיישנות.
סעיף 4 לחוק ההתיישנות מורה כי "בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה-שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות". סעיף זה קובע למעשה חריג המכשיר תביעה שכנגד למרות התיישנותה, וטעמו של החריג הוא שמערכת ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים בענין נושא ההליכים טרם הסתיימה, ולכן לא חלים טעמיו של הכלל הקובע התיישנות תביעות. הרעיון העומד מאחורי הוראה זו הוא להבטיח שוויון בין בעלי הדין בנוגע לענין של השמעת טענת התיישנות כאשר אחד מבעלי הדין הגיש תביעה והשני הגיש תביעה שכנגד באותו נושא. (ראו לענין זה: ע"א 656/99 ד"ר עדה בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, תק-על 2003(2), 1188).
בעניינינו, מדובר בשתי תביעות הנוגעות לאותו סכסוך ישן בין הצדדים, שלצורך בירורו המלא והסופי יש לאפשר לכל צד לטעון את טענותיו ולהביא את ראיותיו. דווקא גישת המבקשים עלולה ליצור אי שוויון בין הצדדים, בניגוד לתכליתה של הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות. הסעד של סילוק התביעה על הסף הוא סעד שמטרתו למנוע מראש מצד להשמיע את טענותיו ולשטוח את ראיותיו בפני
בית המשפט. לא מצאתי בשלב זה כל הצדקה למנוע מהמשיב את בירור התביעה שכנגד, הקשורה בטבורה לתביעה העיקרית.

5.2
לא נעלמה מעיני העובדה שהתביעה שכנגד הוגשה באיחור וללא קבלת רשות בית המשפט. כן, לא ניתן לשלול את האפשרות שהעלו המבקשים כי התביעה הוגשה בדרך של תביעה שכנגד, להבדיל מתביעה עצמאית, כדי לחסום מראש טענת התיישנות אפשרית. ואולם, גם לו הייתי מגיע למסקנה שהתביעה שכנגד התיישנה, לא היה בכך כדי להוביל לצעד הדרסטי של קבלת טענת ההתיישנות, תוך התעלמות מהוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות.


ניתן היה לכאורה להפנות בהקשר זה להלכות המוכרות לעניין הסירוב לאפשר תיקון כתב תביעה מקום שתיקונו חושף את הנתבע לתביעה שכבר התיישנה, כפי שטענו המבקשים (ראו: ע"א 728/79 קירור אג"ש נ. זייד, פ"ד ל"ד (4) 126, 131), ולראות בכך גורם לקבלת טענת ההתיישנות (ככל שהייתי משתכנע שהתביעה אכן התיישנה). יחד עם זאת, ובשים לב לדין המיוחד החל על התיישנות תביעות שכנגד, על פיו תובע חושף עצמו לביטול ההתיישנות עם הגשת תביעתו, אינני סבור שדיני ההתיישנות היו מלכתחילה מכשילים הבקשה להארכת מועד להגשת כתב התביעה שכנגד (שדינה כדין בקשה לתיקון כתב הגנה על דרך של הוספת תביעה שכנגד), במידה והיתה מוגשת.

5.3
תוצאה זו תואמת את הגישה המקובלת והרווחת לפיה יש לפרש את חוקי ההתיישנות בצמצום ולא לנעול את שערי המשפט בפני
תובע לבירור תביעתו, גישה התואמת גם את זכותו החוקתית של תובע, להביא עניינו בפני
בית המשפט, בלא שזו תפגע בשל טענה דיונית, שאינה פוגעת מהותית בצד הטוען אותה, ובמיוחד בשלב מקדמי בטרם נשמעות ראיות. [ראו: ע"א 169/65 רשות הפיתוח נ' ירקוני פ"ד יט' (2) 595; רע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לח(3) 673; ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים ואח', תק-על 2008(2), 3886].

5.4
לא מצאתי כל ממש גם בטענה החלופית שהעלו המבקשים בדבר היעדר מעמד למשיב להגיש תביעה זו. לאחר פטירת המנוח ומשציווה את דירתו למשיב, הפך המשיב להיות יורשו לעניין הזכויות בדירה מכח צוואה, ומכוח זאת קמה לו גם הזכות לתבוע.

5.5
בשולי הדברים אפנה למושכלת יסוד לפיה סילוקה של תובענה על הסף הנה בגדר אמצעי הננקט בדלית ברירה, כאשר לעולם יש להעדיף דיון ענייני והכרעה לגופה של מחלוקת [ראה ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, תשס"ז - 2007, בעמוד 170; ר"ע 59/81 ארדיטי נ' ארדיטי, פ"ד לה(2) 811; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פד"י מ (2) 668].

6.
לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה ובנסיבות איני עושה צו להוצאות.




7.
לאחר שהוכרעה הבקשה, יגישו הנתבעים שכנגד תצהירי עדות ראשית, בהתאם להחלטתי מיום 13.1.09,
וזאת תוך 30 יום מהיום.


ניתנה היום,
כ"ב
אדר תשס"ט, 18 מרץ 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 21142/06 מיכאל קושניר, אלכסנדר קושניר נ' חטיב עו"ד מאג'ד-כונס נכסים, ויאצ'סלב אוסטרובסקי (פורסם ב-ֽ 18/03/2009)