פסקי דין על מרדכי בוחניק | פסקי דין על ישראל ביתן |

1121/09 בש     18/03/2009




בש 1121/09 מדינת ישראל נ' מרדכי בוחניק, ישראל ביתן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום אשדוד
בש 001121/09

בתיק עיקרי: פ
001024/09

בפני
:
כב' השופט גיל דניאל
תאריך:
19/03/2009




המבקשת
מדינת ישראל

בעניין:



שניידר
ע"י ב"כ עו"ד




נ
ג
ד


המשיבים
1)
מרדכי בוחניק
ת.ז. 058688029
ב"כ המשיב 1 – עו"ד כהנא
2)
ישראל ביתן

ת.ז. 068097906
ב"כ המשיב 2 – עו"ד לחן














החלטה

בפני
י בקשה להורות על מעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, במקביל להגשת כתב אישום המייחס לשני המשיבים עבירות של סחר בסמים מסוכנים והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית.

על פי המפורט בכתב האישום ביום 18/1/09 בשעה
11:00, או בסמוך לכך, סחרו המשיבים בסם מסוכן מסוג "הרואין" במשקל 0.1845 גרם נטו בכך שמכרו הסם לאחר, תמורת
200 ₪.
עוד נטען בכתב האישום, כי באותו מעמד החזיקו המשיבים בדירה, על הרצפה בסלון בסמוך לשולחן, בסם מסוכן מסוג "הרואין" מחולק ל – 10 מנות, במשקל
2.3941 גרם נטו ובכורסא בסלון נמצאה מנה אחת של סם מסוג "קוקאין" במשקל 0.3029 גרם נטו.

בדיון שנערך ביום 27/1/09, הודו באי כח המשיבים בקיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום וכיוצא מכך עלה כי קמה עילת מעצר ביחס לשני המשיבים.

עם זאת, בא כוחו של כל אחד משני המשיבים, ביקש להפחית מחלקו של מרשו. כך לדוגמא, בא כח המשיב 2 עמד על כך שהאירוע התרחש בביתו של המשיב 1, בעוד שב"כ המשיב 1 הדגיש כי המידע המוקדם התייחס למשיב 2.

באי כח המשיבים עתרו לקבלת תסקיר של שירות המבחן, אשר יתייחס לנסיבותיהם של המשיבים ובכלל זאת לאפשרות שחרורם לחלופה הכוללת הליך טיפולי לגמילה מסם.

בהחלטתי מאותו יום ציינתי כי העבירות המיוחסות למשיבים הינן עבירות חמורות המלמדות על מסוכנות גבוהה ומקימות עילת מעצר על פי חוק. כמו כן, אפשרות שחרור לחלופה הכוללת טיפול מגמילה מסם, כבר במסגרת הליך המעצר, שמורה רק למקרים חריגים, כגון למקרה שבו החל נאשם טרם למעצרו בהליך כאמור והמשך מעצרו ללא קבלת טיפול יפגע בתהליך הגמילה. כך גם ציינתי כי יש קושי בעתירת באי כח המשיבים על רקע עברם הפלילי המכביד. חרף זאת קבעתי, כי בטרם יורה ביהמ"ש על החלטתו לעניין מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, מן הראוי לקבל תסקיר של שירות המבחן וזאת הואיל והמידע הקשור לשאלת קיומם של החריגים, המצדיקים אפשרות שחרור לחלופה הכוללת הליך לגמילה מסם, נתון בידיו של שירות המבחן.

כך גם נקבע כי לאחר שיוגש תסקיר שירות המבחן, תינתן החלטה בשאלה האם ראוי לשקול אפשרות שחרור המשיבים לחלופה הכוללת טיפול לגמילה מסם, על רקע הפסיקה לעניין זה, והודגש כי אין בעצם הבקשה לקבלת תסקיר כדי להוות משום הבעת עמדה של ביהמ"ש למתן אישור לתהליך כאמור.

שירות המבחן הגיש תסקירו ביחס למשיב 2 ובתסקירו האמור התייחס לנסיבותיו של המשיב 2.
מהתסקיר עלה כי מדובר בסיכון גבוה בהתנהגותו ובשל העדר חלופה אינם באים בהמלצה לשחררו, כך גם צויין כי אינם ממליצים לשקול אפשרות שחרורו לחלופת מעצר הכוללת טיפול לגמילה מסם. על רקע זה, ניתנה החלטתי ביום 15/03/09 לפיה נעצר המשיב 2 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
ביחס למשיב 1, הוגש תסקיר של שירות המבחן, אשר מציין כי מדובר ביליד 1964, שהשתחרר מריצוי עונש מאסר בפועל ביום 29/6/08, סובל מנכות, לא עובד ומתקיים מקצבת נכות.
שירות המבחן מציין בתסקירו כי מדובר במי שמוכר היטב מחקירות קודמות, במהלכן התרשמו כי מדובר באדם מכור לסמים ופועל על פי דפוסי התנהגות עבריינים מגובשים סביב הצורך ברכישת סם. כמו כן התרשמו כי רצונו להיגמל, אותו ביטא בחקירות קודמות, היה ראשוני ונבע מסיבות חיצוניות.

במסגרת החקירה הנוכחית התרשם שירות המבחן מסימנים נוספים להעמקת מודעות למצבו הבעייתי וכן התרשם כי גילו ומצבו הבריאותי מהווים גורמים נוספים לעייפות נפשית ופיזית מהמשך ניהול אורח חיים עברייני – התמכרותי.
שירות המבחן סבור כי המשיב 1 מגלה תובנה למצבו, דבר המאפשר תחילת תהליך גמילה. בסיכום תסקירו מציין שירות המבחן כי הסיכון הנובע מהמשיב 1, מבוסס על התמכרותו לסמים והם סבורים כי שיחרור לקהילה טיפולית סגורה, יכול להוות מענה מתאים, והמשיב 1 מתאים לתחילת תהליך הגמילה.
שירות המבחן המליץ על דחיית הדיון לתקופה בת חודש ימים, לצורך בחינת אפשרות קליטתו של המשיב בקהילה טיפולית סגורה.
לאחר שהוגש תסקירו של שירות המבחן, נערך דיון ביום 15/2/09. בדיון זה, ביקש ב"כ המשיב, לאמץ את המלצת שירות המבחן לאפשר שחרור המשיב 1 לקהילה טיפולית סגורה ואילו ב"כ המבקשת חזר על עמדתה העקרונית של המבקשת לפיה מתנגדת לשחרור המשיבים לחלופה ובפרט לחלופה הכוללת הליך טיפולי של גמילה מסם.
בהחלטתי מאותו יום ציינתי כי בשלב זה, בו טרם השלים שירות המבחן את תסקירו וכאשר כלל לא ברור האם קליטתו של המשיב 1 בקהילה טיפולית סגורה אכן הינה אפשרות ראלית, מוקדם להכריע במחלוקת לעניין אפשרות שחרורו של המשיב 1 לחלופה כאמור.
פעם נוספת הובהר כי עצם בדיקת אפשרות זו והמתנה לתסקיר המשלים, לא יכולים לשמש את המשיב 1 לצורך ציפיה כי בבוא העת, אם שירות המבחן ימליץ על שחרור לחלופה כאמור, אכן יקבל ביהמ"ש המלצה זו.
ביום 17/2/09, הגיש שירות המבחן בקשה לאפשר זימונו של המשיב 1 לראיון קבלה במסגרת קהילה טיפולית "רמות יהודה". הוריתי על מתן תגובת באי כח הצדדים וביקשתי כי התיק יוחזר ללשכתי עד יום 23/2/09, שכן בהמשך השבוע לא אהיה בביהמ"ש.
בדיעבד מסתבר כי התיק הובא למתן החלטה רק ביום 24/2/09, מועד בו לא נמצאתי בביהמ"ש ועל כן, הועבר התיק בפני
כב' השופט חזק, למתן החלטה. כב' השופט חזק קבע בהחלטתו מאותו יום, כי המשיב יהיה רשאי לצאת לראיון הקבלה בלווי אחיו ויחזור למעצר עם תום הראיון.
ביום 9/3/09 הגיש שירות המבחן בקשה נוספת לשיחרור המשיב 1 לצורך ביצוע בדיקות רפואיות. כאשר הובאה הבקשה בפני
י ומצאתי כי החלו פעולות הקשורות לאפשרות שחרורו של המשיב 1 לחלופה במסגרת הקהילה הטיפולית האמורה, להבדיל מהגשת תסקיר משלים, אשר יוכל ללמד על מידת ההסתברות לקליטתו בחלופה כאמור, הוריתי על קיום דיון בפני
י.
ביום 15/3/09, נערך דיון ובו חזרה ב"כ המבקשת על עמדת המבקשת, המתנגדת לשחרורו של המשיב 1 לחלופה הכוללת טיפול לגמילה מסם ואילו
ב"כ המשיב 1, טען כי יש לקבל המלצתו של שירות המבחן ובפרט לאחר שניתנה החלטה המאפשרת יציאתו לראיון באותו מוסד וכך ניתנה למשיב 1 התקווה כי יוכל אומנם להשתחרר ממעצרו לצורך קליטה במוסד ותחילת תהליך הגמילה.
בפסיקת ביהמ"ש העליון נקבע כי בבוא ביהמ"ש לשקול את שחרורו של נאשם לחלופה שיקומית, עליו להביא בחשבון מספר גורמים ובכלל זה את עוצמתה של עילת המעצר, כגון מסוכנותו של הנאשם ואת אופי החלופה וכושרה לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. במסגרת זו, יש לבחון את סיכויי הצלחת הטיפול וכן את מידת כנותו המסתברת של הנאשם המצהיר שברצונו להתחיל בטיפול, שמא אין הוא טוען זאת אלא כדי להתחמק ממעצר. במסגרת זו יש לברר האם החל הנאשם בהליכי גמילה קודם למעצרו (ראה: בש"פ 674/08 עינב נ' מדינת ישראל
, מיום 4/2/08; בש"פ 3036/08 עובדיה עמראווי נ' מדינת ישראל
, מיום
1/6/08).
בשורה ארוכה של החלטות נקבע על ידי ביהמ"ש העליון כי בדרך כלל הליכי מעצר עד תום ההליכים אינם השלב הראוי לבחינת אפשרות שילובו של נאשם במסגרות גמילה טיפולית. גם אם הוצאת אדם ממעגל פשיעה תלויה לעיתים בגמילתו מהתמכרות לסם, הרי שראוי כי עניין זה ייעשה לאחר מתן גזר הדין והמסגרת המקובלת למתן טיפול של גמילה מסמים, ביחס למי שנידון לריצוי מאסר, היא בית הסוהר בעוד שמי שנידון לעונשים אחרים עשוי להזקק לטיפול במסגרת קהילתית ובפיקוח שירות המבחן (ראה לדוגמא, בש"פ 2642/91 מדינת ישראל
נ' ביטון, מיום 23/6/91).
לאור זאת, נקבע שוב ושוב כי שחרור למרכז גמילה, יינתן רק בנסיבות חריגות, ובעיקר כאשר הנאשם החל בטיפול לפני שנעצר (ראה לדוגמא, בש"פ 3130/06 פרץ נ' מדינת ישראל
, מיום 9/5/06; בש"פ 3697/07 בן עזרי נ' מדינת ישראל
, מיום 7/5/07).
בענייננו, המשיב 1 מואשם בכך שסחר בסם מסוכן מסוג "הרואין" וכן, מואשם בכך שהחזיק בדירתו ביחד עם המשיב 2, בסמים מסוכנים מסוג "הרואין" וכן מסוג "קוקאין".

עבירות אלו אשר מיוחסות למשיב 1 ביחד עם המשיב 2, כאשר נמצא כי קיימות להן ראיות לכאורה, מבססות עילת מעצר לנוכח מסוכנות גבוהה הנשקפת מהמשיב 1.
המשיב 1, כעולה מהבקשה, נדון בעבר למספר רב של הרשעות בגין עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכתו העצמית, עבירות רכוש ואלימות.
זאת ועוד, נגד המשיב תלוי ועומד מאסר מותנה בן 8 חודשים בגין עבירות סמים מתיק ת.פ. 390/07 של בימ"ש השלום באשקלון, אשר על פי הנטען הינו חב הפעלה בנסיבות העניין.
המשיב ריצה עונשי מאסר ממושכים בגין העבירות בהן הורשע בעבר, ובכלל זאת עבירות הסמים בהן הורשע.
מתסקיר שירות המבחן עולה כאמור כי שוחרר ממאסרו האחרון, אך לפני פרק זמן לא ארוך. המשיב ניסה בעבר להיגמל מהתמכרות לסם, אולם אין מחלוקת כי לא היה מצוי בעיצומו ואף לא בתחילתו של תהליך גמילה מסם.
במצב דברים זה, מדובר במי אשר מיוחסות לו עבירות המלמדות על מסוכנות גבוהה, ובכלל זאת, עבירה של סחר בסם מסוג "הרואין", וכן מדובר במי שנשקפת ממנו מסוכנות גבוהה גם על רקע עברו הפלילי המכביד, לרבות בתחום הסמים.
הואיל והמשיב לא החל עדיין בתהליך גמילה, הרי שממילא אין חשש לאיבוד התקדמות כלשהי בתהליך הגמילה. אכן, המשיב הביע רצון לעבור כעת גמילה, ושירות המבחן התרשם כי כיום
רצונו זה הוא אמיתי, אולם לא ניתן להתעלם מכך כי הרצון האמור אומנם הועלה רק לאחר מעצרו ועל רקע ההליך למעצר עד תום ההליכים.
בנסיבות אלו, הרי שבדרך הדברים הרגילה, היה ברור כי אין כל מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר הכוללת טיפול לגמילה מסם, הואיל ועניינו של המשיב, אינו עומד באיזה מן החריגים שנקבעו בפסיקה לשם שחרור לצורך טיפול גמילה.
עם זאת, ב"כ המשיב העלה גם את הטענה לפיה יש לתת משקל להסתמכות המשיב על מהלך הדברים בדיון בעניינו, לרבות, קבלת התסקיר, המלצת שירות המבחן לכך שתיבחן האפשרות לקליטתו במוסד האמור, ואף העובדה כי על פי החלטת כבוד השופט חזק, יצא המשיב את המעצר לצורך קיום ראיון במוסד הנ"ל.
אכן, בהחלטות שונות שניתנו על ידי ביהמ"ש העליון נקבע כי הציפיה הנוצרת מצד הנאשם באשר לאפשרות קליטתו בקהילה הטיפולית, יכולה להוות גורם בעל משקל בעת שביהמ"ש שוקל אפשרות להורות על שחרורו לחלופת המעצר.
כך לדוגמא, בבש"פ 11074/04 ניסן עמר נ' מדינת ישראל
, מיום 12/12/04, קבע כב' השופט גרוניס כי באותו עניין ההחלטה הראשונה שניתנה בעניינו של הנאשם
והתפתחויות שהיו מאז יצרו ציפיות מסויימות ומומנטום שלא ניתן להתעלם ממנו. פעולות שונות שנעשו, הביאו לכך שכבר היה ידוע שהמוסד מוכן לקבל את הנאשם לתהליך גמילה ועל אף שהסיכוי לכך לא היה גדול, סבר ביהמ"ש כי ניתן לקחת את הסיכון ואם יוגש תסקיר הממליץ על קליטתו בפועל, ייבחן העניין באופן חיובי.
דוגמא נוספת ניתן למצוא בהחלטה בבש"פ 6990/08 אליאב גיטנס נ' מדינת ישראל
, מיום 13/8/08, בה קבע כב' השופט גרוניס, כי באותו מקרה חלו התפתחויות ונוצרה דינמיקה בכיוון של חלופה למעצר, אשר יצרה ציפיות מסויימות אצל הנאשם. על רקע המלצת שירות המבחן ואותן ציפיות שנוצרו, הגיע בית המשפט למסקנה כי ראוי לאמץ את ההמלצה
לפיה ישוחרר לקהילה טיפולית. יש לציין כי באותו מקרה דובר בנאשם שגילו 21 שנים, שלא היה לו עבר פלילי.
במקרה שלפנינו, שעה שביהמ"ש ביקש לקבל את תסקירו של שירות המבחן, הובהר היטב כי אין בעצם הבקשה לקבלת תסקיר, כדי ללמד על כך שביהמ"ש ישקול בחיוב שחרורו של המשיב לחלופה הכוללת קליטה במוסד טיפולי. בנוסף, גם בהחלטות מאוחרות, הובהר כי לא יהיה
בהמתנה לקבלת המידע הנוסף במסגרת תסקיריו המשלימים של שירות המבחן, כדי לשמש את המשיב 1 לצורך ציפיה כי בבוא העת, אם שירות המבחן ימליץ על שחרור לחלופה כאמור, אכן יקבל ביהמ"ש המלצה זו.
לפיכך, המקרה שלפנינו שונה מהמקרים אשר בהם נתן ביהמ"ש משקל מכריע להסתמכות ולציפיות שפיתח הנאשם על רקע ההתפתחויות והדינמיקה שנוצרה במהלך הדיון. יצויין כי גם החלטתו של כב' השופט חזק, אשר איפשר יציאתו של המשיב לראיון בקהילה הטיפולית, לא שינתה את אותה הסתייגות ברורה, עליה עמדתי בהחלטותיי הקודמות, לעניין העדר אפשרות הסתמכות מצד המשיב על עצם קיום התהליך לבדיקת אפשרות השחרור לחלופה.
ב"כ המשיב הפנה להחלטת ביהמ"ש העליון בתיק בש"פ 10663/04 עידן לוי נ' מדינת ישראל
, מיום
29/11/04. באותו עניין, התנהל הדיון הראשון בפני
שופטת אחת, ובו הוחלט לבחון אפשרות לחלופת מעצר באמצעות תסקיר, וכאשר ביקש שירות המבחן דחיה כדי לבדוק התאמתו של הנאשם להשתלב במרכז לטיפול בסם, התקיים הדיון בפני
שופטת אחרת, אשר סברה כי אין מקום לבחון חלופת מעצר מן הסוג שהוצע, והורתה על מעצר הנאשם. ביהמ"ש העליון קבע כי אם נתבקש תסקיר, לא היה מקום לקבוע, קודם קבלת התסקיר על מעצר הנאשם, גם אם מדובר במותב אחר.
המקרה שנדון שם שונה ממקרה זה, שהרי מלכתחילה המותב שהורה במקרה זה על הגשת התסקיר, הדגיש בהחלטותיו כי עצם הגשת התסקיר אינה מלמדת על עמדת ביהמ"ש, לעניין השחרור לחלופה, וגם אם מותב אחר איפשר יציאה נקודתית לצורך ראיון, לא ניתן לראות באותה החלטה המאפשרת יציאה נקודתית מהמעצר, כהחלטה אשר משנה ומבטלת את אותן הבהרות.
החלטה נוספת אליה מפנה ב"כ המשיב היא בתיק בש"פ 10270/04 אליהו לוי נ' מדינת ישראל
, מיום 19/11/04. גם באותו עניין התקיים הדיון בפני
שופטים שונים ונראה היה כי השקפת השופטות אשר
דנו בנושא בתחילה קודם הגשת תסקיר שירות המבחן, אשר איפשרו הגשת התסקיר וכן יציאתו של הנאשם מהמעצר לשם בדיקת התאמתו להשתלב בתהליך גמילה, לרבות בדיקות וראיון קבלה, היתה שונה מהשקפתה של השופטת אשר בפני
ה נדון הנושא לאחר מכן, שהביעה הדעה, כי אין המדובר במקרה שבו קהילה טיפולית יכולה לשמש כחלופת מעצר ראויה. ביהמ"ש העליון סבר כי לו הסתיים הדיון בפני
השופטת שדנה בו לראשונה, היתה תוצאה עשויה להיות שונה ומבלי להביע עמדה לגוף השאלה האם יש לאפשר שחרור לשם תהליך גמילה בקהילה טיפולית הוחזר הדיון בפני
השופטת שדנה בו קודם לכן.
גם המקרה האמור, שונה מהמקרה שלפנינו, שהרי במקרה זה, אותו מותב דן בעניינו של המשיב לאורך כל הדרך, החל מהגשת הבקשה למעצר, דרך מתן האפשרות לקבלת תסקיר שירות המבחן ודחיית המועד לשם קבלת הבהרות ונתונים נוספים ועד למועד בו ניתנת כיום ההחלטה בשאלת מעצרו של המשיב. עניינו של המשיב הובא בפני
כב' השופט חזק, רק בסוגיה נקודתית בלבד, לעניין אפשרות התייצבותו לראיון, הואיל ולא נמצאתי באותו יום בביהמ"ש. לא היתה כל ציפיה כי המשך הדיון ייערך דווקא בפני
כב' השופט חזק.
במצב דברים זה, אף אם לא ניתן להתעלם מטענות המשיב בדבר התקווה שטיפח כי מבוקשו יתממש, עדיין לא ניתן לתת לטענות אלו משקל מכריע ועל כן, הנושא צריך להבחן בעיקר על רקע הנסיבות לגופן ולאו דווקא על יסוד הסתמכות המשיב.
הנה כי כן, עניינו של המשיב ונסיבותיו מלמדים באופן ברור על כך שאינו נופל לגדר החריגים שנקבעו בפסיקה לצורך שחרור לחלופת מעצר הכולל טיפול לגמילה מסם. אין מדובר במקרה גבולי, אשר לגביו יכולה ההסתמכות הנטענת להכריע את הכף. רחוק מכך.
במצב דברים זה, וכאשר בפני
ביהמ"ש עומדים מלוא הנתונים הרלבנטיים ביחס לעניינו של המשיב, הן בנושא הראיות הקיימות בתיק החקירה, הן לעניין עברו הפלילי והן לעניין נסיבותיו כעולה מתסקיר שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.
המשיב 1 ייעצר איפוא עד לתום ההליכים המשפטיים.

ניתנה היום כ"ב באדר, תשס"ט (18 במרץ 2009) במעמד הצדדים


גיל דניאל
- שופט
001121/09בש 139 נורית ק.






בש בית משפט שלום 1121/09 מדינת ישראל נ' מרדכי בוחניק, ישראל ביתן (פורסם ב-ֽ 18/03/2009)