פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על ון בנימין פדידה ז"ל

3956/01 א     27/08/2003




א 3956/01 מינהל מקרקעי ישראל נ' ון בנימין פדידה ז"ל




1
בתי המשפט
א 003956/01
בית משפט השלום חיפה
27/08/2003
תאריך:
כב' השופטת יעל וילנר

בפני
:
מינהל מקרקעי ישראל

בעניין:
התובעת
ר. עמיאל

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. עזבון בנימין פדידה ז"ל

2. פדידה חנה
3. פדידה מאיר
4. פדידה שאול
5. פדידה שמעון
6. פדידה ניסים
7. פדידה מרגלית

הנתבעים
א. עבוד ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. זוהי תביעה ותביעה שכנגד, אשר עניינן שימוש אשר עושים הנתבעים מזה שנים מספר במקרקעין אשר בבעלות מנהל מקרקעי ישראל, שטח הידוע כחלקות 12,13,24 בגוש 18019, בתחום השיפוט של עיריית עכו (להלן: "השטח").

2. הנתבעים - חנה פדידה, עיזבון בעלה המנוח וחמשת ילדיה מתגוררים בשטח ומנהלים בו עסק להשכרת אורוות לסוסים וכן למכירת פירות וירקות. יוער כי העסק מתנהל ללא רשיון עסק.

3. לטענת התובעת, הנתבעים הם משיגי גבול בשטח ועל כן יש להורות על פינויים מהשטח.

4. לטענת הנתבעים, הם מחזיקים בשטח מזה למעלה מעשרים שנה ומעמדם הינו כשל דיירים מוגנים או ברי רשות. לטענתם, אין לתובעת זכות לפנותם ולכל הפחות באם יפונו מהשטח - הרי שהם זכאים לפיצוי בגין השבחת השטח, כאמור בכתב התביעה שכנגד.
5. מעמד הנתבעים
5.1 דיירות מוגנת
טענתם של הנתבעים כי הינם דיירים מוגנים בשטח, נטענה בעלמא, ללא כל בסיס משפטי ו/או בסיס בחומר הראיות ודינה להידחות מכל וכל.
למותר לציין כי הנתבעים לא המציאו כל הסכם שכירות ו/או ראיות לתשלום דמי שכירות.

5.2 ברי רשות
הנתבעים טוענים כי הינם ברי רשות בשטח.
לא מצאתי צורך להכריע בעניין זה שכן הדיון בסוגיה חסר נפקות מעשית, באשר גם אם אניח לטובת הנתבעים כי הינם ברי רשות בשטח, תוצאת פסק הדין תהיה זהה כפי שיפורט להלן.

שלא לצורך אעיר כי יש ממש בטענת הנתבעים לפיה ניתן לראות בהתנהגות התובעת מתן רשות מכללא, רשות הנלמדת ממחדלה ומהתנהגותה הפאסיבית של התובעת לפעול לסילוק הנתבעים מהשטח.

ואולם כאמור, אין צורך להכריע בנקודה זו (יוער כי נטל הראייה מוטל על הנתבעים), שכן ההלכה היא כי בעל המקרקעין זכאי בכל עת לדרוש את פינוי ברי הרשות מהשטח ובלשון כב' השופט אשר:
"...רשיון חינם שאינו לזמן קצוב מתבטל כהרף-עין עם גילוי דעתו של בעל המקרקעין כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרשיון והגשת תביעה לסילוק - יד בוודאי מגלה רצון זה" (ע"א 32/77 אליאסף טבוליצקי נ' בית-כנסת ובית-מדרש פ"ד לא(3), 210 ,217).

6. לאור האמור, ומאחר והתובעת גילתה דעתה לפיה אין ברצונה להמשיך בהענקת הרשות (אם בכלל ניתנה רשות), הרי שיש להעתר לתביעתה להורות על פינוי הנתבעים.
7. התביעה הנגדית - הפיצוי
7.1 ההלכה היא כי בר רשות אשר השביח את השטח בידיעת ובהסכמת בעליו, זכאי לפיצוי בעת ביטול הרשות לשימוש בשטח ופינויו ממנה, ולעניין זה ראה ע"א 463/79 חנא פרח ג'בראן נ' סימון ג'בראן, פ"ד לו(4) 403, 409 (להלן: "פס"ד ג'בראן"):
"כאשר מקבל הרשות משקיע מהונו להקמת מבני קבע על דעת בעל הקרקע והסכמתו, מונעים בעדו דיני היושר לבטל את הרשות בלא כלום וככל העולה על לבו...כאשר אדם נותן לזולתו רשות שימוש בנכסו לזמן בלתי מוגבל ותוך ידיעה והסכמה, כי הלה ישפר הנכס או יוסיף בנייה, הרי אם כעבור זמן הוא מבטל הרשות, מחייב הצדק, כי בר הרשות יפוצה על הוצאותיו והשקעותיו, משום שהנכס על ההוספות וההשבחה יעבור לנותן הרשות" (ההדגשות שלי י. ו).

7.2 הנתבעים לא הוכיחו כי התובעת ידעה על בניית המבנים שהקימו בשטח ומכל מקום, וודאי שלא הוכחה הסכמת התובעת להקמת המבנים, לרבות האורוות, המחסן ושיפוץ מבנה המגורים, אשר יודגש כי נבנו בניגוד לחוק ללא היתרי בנייה. בעניין זה נאמר בפס"ד ג'בראן:
"רישיון רישיון ונסיבותיו, וכך גם התוצאות: ואין דומה מי שבנה בהרשאה והסכמה מפורשות לכתחילה - תוך ידיעת הבעל כי מה שנבנה משביח רכושו ומעשירו - לבין סבילות בדיעבד של מצב, שנוצר לאחר הבנייה" (עמ' 409, ההדגשות שלי י.ו).

נדמה כי דברים אלה יפים לענייננו - הקמת המבנים לא נעשתה על דעת ובהסכמת התובעת, ועל כן, על אף שלא פעלה מיד לשם פינוי הנתבעים והריסת המבנים, לא חלה עליה חובה לפצות את הנתבעים בגין הקמת המבנים אשר התובעת אינה חפצה בהם.

7.3 אי לכך, אני קובעת כי בהעדר הסכמת התובעת להקמת המבנים, האורוות והמחסנים על ידי הנתבעים, לא זכאים הנתבעים לכל פיצוי, עם פינויים מהשטח.

8. זאת ועוד, איני רואה כל הגיון במתן פיצוי כספי לנתבעים בגין מבנים שנבנו על ידם בניגוד לחוק ללא היתרי בנייה, בבחינת חוטא יצא נשכר ובמיוחד בשים לב לצו הריסה שיפוטי שניתן בבית המשפט השלום בעכו, התלוי ועומד נגד הנתבעים בהתייחס למבנים המצויים בשטח.

9. יתרה מכך, השטח מיועד להקמת מבני ציבור ומגורים ועל כן ברי כי אין בהקמת אורוות הסוסים ומחסנים על השטח משום השבחה. ההיפך הוא הנכון - כדי שהתובעת תוכל לעשות שימוש בשטח - יש להרוס את המבנים אשר הוקמו בו.
יש לציין כי על פי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת מיועד השטח גם למטרות חקלאיות, אולם אף בחוות דעת זו, נאמר (בעמוד 6): "כל המבנים הבנויים בתחום הנכס הנדון מסומנים להריסה על פי תוכנית זו" (הכוונה לתוכנית המתאר המקומית).

10. ראוי להוסיף ולציין כי הברירה האם להותיר את המבנים אשר נבנו על הקרקע ולשלם בעדם או לדרוש את הריסתם נתונה לבעל המקרקעין כאמור בסעיף 21(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 הקובע כדלקמן:
"הקים אדם מבנה או נטע נטיעות (להלן - הקמת מחוברים) במקרקעין של חברו בלי שהיה זכאי לכך על פי דין או לפי הסכם עם בעל המקרקעין, הברירה בידי בעל המקרקעין לקיים את המחוברים בידו או לדרוש ממי שהקים אותם (להלן: "המקים") שיסלקם ויחזיר את המקרקעין לקדמותם".

כאמור לעיל, הקמת המבנים נעשתה שלא על דעת ושלא בהסכמת התובעת ולפיכך, אין במחדלה של התובעת לדרוש את פינוי הנתבעים מהשטח במהלך כל השנים, כדי למנוע מהתובעת לעמוד על זכותה מכוח סעיף 21 לחוק המקרקעין, להחליט מה יעשה במבנים שהוקמו על ידי הנתבעים.

11. סופו של דבר;
אני קובעת כי הנתבעים פלשו לשטח שבבעלות התובעת והקימו בו, ללא ידיעת וללא הסכמת התובעת, מבנים לשם מגוריהם ולשם ניהול עסקיהם ללא היתר וללא רישיון. לפיכך, אף אם הנתבעים הפכו עם השנים, לאור התנהגות התובעת, לברי רשות בשטח, אין בכך כדי למנוע את פינויים מהשטח ועל כן אני מורה לנתבעים לפנות את השטח
כשהוא נקי מכל חפץ ו/או אדם, ו/או מחוברים, לא יאוחר מיום 1.6.04.

12. אשר לתביעה הנגדית - דינה להידחות, באשר ההשקעות אשר השקיעו הנתבעים בשטח, נעשו על דעתם בלבד ולא הוכח על ידי הנתבעים כי ניתנה לכך הסכמה ולו משתמעת, של התובעת.
זאת ועוד, כאמור, לא שוכנעתי כי הקרקע הושבחה בעקבות בניית המבנים - הנדונים ממילא להריסה.

אי לכך, התביעה הנגדית נדחית.

13. הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות בסכום כולל של 2,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ט באב, תשס"ג (27 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים.

יעל וילנר
, שופטת

003956/01א 110 אתי דהן








א בית משפט שלום 3956/01 מינהל מקרקעי ישראל נ' ון בנימין פדידה ז"ל (פורסם ב-ֽ 27/08/2003)