פסקי דין על עצמון דוד

4321/99 פ     21/11/2001




פ 4321/99 מדינת ישראל נ' עצמון דוד




בעניין:

32



בתי המשפט


בית משפט השלום רמלה
פ
004321/99


בפני
:
כב' השופטת לבנה צבר

תאריך:
01/01/2002




בעניין:
מדינת ישראל
המאשימה






נ
ג
ד


עצמון דוד

הנאשם





הכרעת דין


1.
אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

2.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה כלהלן:



פציעה – עבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז 1977;

3.
העובדות שבבסיס כתב האישום הן כלהלן:
בתאריך 23.5.99 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, במושב בן שמן, פצע הנאשם שלא כדין את בנימין בן יקר (להלן: "המתלונן") בכך שהכה בו בראשו עם מפתח צינורות, וגרם לו בכך לחתך באורך של 5 ס"מ במרכז ראשו. באותן נסיבות, איים הנאשם שלא כדין על המתלונן, בכך שאמר לו כי אם ימשוך מים מחלקתו הוא יפגע לו בצינורות המים.

4.
בהודעתו הראשונה הודעה מיום 23.5.99 סיפר המתלונן, כי ביום הארוע שהה בשטח המושב כאשר הגיע אליו הנאשם ואמר לו שלא ימשוך מים מהנקודה הזו של השטח. המתלונן בתגובה אמר לו שכן ימשוך מים "ומה תעשה?". בתגובה לכך הרים הנאשם – כך לטענת המתלונן – את מפתח הצינורות וסגר לו את המים. המתלונן מוסיף ואומר כי חזר לשטח בזמן מאוחר יותר, וראה שהמים סגורים. כאשר פנה המתלונן לנאשם ואמר לו "מי אתה שתסגור לי את המים", הרים הנאשם את מפתח הצינורות שהיה לו ביד, נתן לו מכה בראש ופתח לו את הראש. לטענתו נפל , הנאשם שפך עליו מים והלך.

בהודעתו השניה- הודעה מיום - מיום 26.8.99
שנגבתה למעלה משלושה חודשים לאחר מועד הארוע, מוסיף המתלונן פרטים חדשים על אותו ארוע. לאחר שהחוקר מבהיר לו שהוא חשוד בכך שתקף את הנאשם ע"י זריקת אבן עליו , מספר לו המתלונן שלאחר שפגע בו הנאשם במפתח הצינורות, הוא הרים אבן בכדי לפגוע בנאשם וזאת לצורך הגנה עצמית. כאמור, הגרסה בענין זריקת האבן עולה רק בהודעה השניה של המתלונן שנגבתה לאחר שחלפו למעלה משלושה חודשים ממועד הארוע הנטען ורק כאשר הוא עצמו נחשד בתקיפת הנאשם. השאלה המתבקשת מיידית היא מתי היה זכרונו של המתלונן טוב יותר:
ביום הארוע, שבו נגבתה הודעתו לראשונה; או בחלוף מספר חודשים כאשר נגבתה הודעתו השניה?. כדבר שבשגרה אדם זוכר את המאורע טוב יותר ביום שבו הוא מתרחש או בסמוך לכך, ולא בחלוף מספר חודשים. אם אכן גם במקרה דנן היה זכרונו של המתלונן טוב יותר במועד הארוע, אזי מתבקשת השאלה מדוע הוא לא טרח לספר את דבר זריקת האבן על ידו. כאשר הוא נשאל על ענין זריקת האבן בחקירה הנגדית, הוא טען שאמר זאת בהודעה הראשונה. כאשר הוא עומת עם ההודעה הראשונה ממנה עולה שדבר זריקת האבן לא הוזכר על ידו ביום הארוע וכן עם ההודעה השניה שעוסקת בזריקת האבן צץ לפתע הסבר לאי העלאת הענין בהודעה הראשונה, לאמר: המתלונן לא הזכיר זאת בהודעה הראשונה משום שהיה מסוחרר. תשובה זו מעוררת תמיהה שכן המתלונן טוען שהוא זרק את האבן לאחר שהנאשם הכה בראשו באמצעות מפתח הצינורות. אם הוא אכן היה מסוחרר הכיצד עלה בידו להרים אבן ולהשליכה לעבר הנאשם?
אגב בהודעה הראשונה אומר המתלונן חד משמעית " הוא הרים את מפתח הצינורות שהיה לו ביד ונתן לי בראש, פתח לי את הראש אני נפלתי במקום..." מה שסביר להניח שאכן קורה כאשר אדם מקבל מכה ממפתח צינורות, דהיינו: שהוא נופל מיד. זאת ועוד – אם אכן כך היו פני הדברים מדוע לא טרח המתלונן לסור לתחנת המשטרה בשנית לאחר שהוטב מצבו הבריאותי, על מנת להשלים את מה שהשמיט בהודעה הראשונה?. אין כל הסבר לכך בפי המתלונן יתרה מזו – מעדותו של עד התביעה מס' 2 ד"ר דוידוביץ ( להלן: "הרופא"), שהוא רופא המשפחה של המתלונן, ואשר ערך את התעודה הרפואית ת/1, עולה כי המתלונן נשלח ביום הארוע לביתו מבלי שיופנה לקבלת טיפול נוסף. רק למחרת חזר המתלונן לרופא, טען שאינו חש בטוב, אינו מסוגל לתפקד וביקש תעודת מחלה. זה המקום לציין שהן בתעודת המחלה והן בעדותו, מציין הרופא שהחתך בראשו של המתלונן היה חתך שטחי באורך של 5 ס"מ וכי לא היה צורך לתפור את מקום החתך. ולא זו אף זו – אלא שמעדותו של המתלונן עצמו עולה שבסיומו של הארוע, כאשר הנאשם הסתלק מהמקום הוא שב ומשך מים דהיינו: המשיך בעבודתו. בנסיבות אלה קשה לקבל את ההסבר שבפי המתלונן בענין הסחרחורת. מכל מקום העובדה שהמתלונן לא טרח לספר את הסיפור כולו לפרטיו כבר בהודעה הראשונה ואף לא מיד בסמוך לאחר מכן, מעוררת ספק באשר למהימנותו. ספק זה

יתרה מזה מתגלה פער בין הגרסה בהודעה הראשונה לענין האופן שבו התרחש הארוע, לבין הגרסה שמועלת בעדות. בעדותו מספר המתלונן כי הנאשם ניגש אליו ביום הארוע, שעה שהוא כבר סיים לשאוב מים, ועסק בניקוי הצינורות מן הלכלוך – ראו נא עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 11. לטענתו כאשר פנה אליו הנאשם ואמר לו שלא יקח מים מחלקתו, הוא השיב לו
שיש לו אישור מהמושב. אז ללא הבחנה, כך עפ"י המתלונן, פגע בו הנאשם עם מפתח הצינורות אשר היה בידו. לאחר שהמתלונן נפל, שפך עליו הנאשם מים ואז לקח המתלונן אבן וזרק אותה על הנאשם כהגנה עצמית. בגרסתו זו, בניגוד לגרסה שהועלתה בהודעה הראשונה, אין המתלונן מספר כי היה בינו ובין הנאשם דין ודברים, כאשר לדבריו הנאשם גם אמר לו " אני רוצה לראות שאתה תמשוך", והוא עצמו אמר לנאשם "מה תעשה לי" וכן אמר לו "מי אתה שתסגור את המים". למעשה מדלג המתלונן על אותו קטע בארוע שבו הוא לכאורה התגרה מילולית בנאשם.

5.
האמור לעיל די בו כדי לעורר ספק בדבר המהימנות של המתלונן וספק זה פועל כמובן לטובת הנאשם. זה המקום לציין כי לאורך כל עדותו בביהמ"ש, הפגין המתלונן גסות רוח וחוסר סבלנות, כאשר מיהר להתפרץ והרבה לצעוק לאחר כל שאלה שנשאל ולא מצאה חן בעיניו. התנהגות זו אך מחזקת את ההתרשמות בענין אי המהימנות והפתלתלות של המתלונן.

6.
הנאשם בהודעתו מיום 3.6.99 סיפר שראה את המתלונן ביום הארוע, מרכיב מערכת מים בחלקתו, כיון שמיהר, שלח הנאשם את יוסף אלהוזייל ( להלן: "העובד") לבקש מהמתלונן להפסיק. העובד חזר אל הנאשם וטען בפני
ו שהמתלונן מסרב להפסיק ומנבל את פיו. לאחר מכן הגיע הנאשם בעצמו אל החלקה וביקש מהמתלונן לנתק את המים או שיעשה זאת בעצמו. הנאשם פנה לנתק את המים ואז ניגש אליו המתלונן כשאבן בידו וזרק אותה על הנאשם. האבן לא פגעה בו ואז התקדם לעברו המתלונן כאשר הוא מנסה להרים צינור גדול כדי למנוע ממנו לנתק את המים. הנאשם מוסיף ומציין כי המתלונן נפגע בראשו מאחר והתכופף, כאשר הרים את ראשו נחבל ממפתח הצינורות שהוא החזיק בידו. לטענת הנאשם היום משתמש המתלונן במים אשר נלקחים מחלקתו שלו ויחסיהם חזרו למצבם הקודם.

הנאשם דבק בגרסתו זו, גם בעדותו, כאשר הוא מתאר את האופן בו נחבל המתלונן בראשו. לטענתו, לאחר שהצליח לחמוק מפגיעת האבן אשר נזרקה לעברו ע"י המתלונן, ניסה המתלונן להרים צינור ברזל שמונח היה על האדמה, בכדי לפגוע בו. הנאשם הניח את רגלו על הצינור בכדי למנוע מהמתלונן להרימו, וזאת כאשר הוא מחזיק בידו את מפתח הצינורות אשר שימש אותו מספר רגעים קודם לניתוק המים. כאשר המתלונן התרומם תוך כדי נסיון הרמת הצינור, הוא נחבל בראשו ממפתח הצינורות אשר היה בידו של הנאשם. הנאשם מוסיף ומספר, שלאחר שקיבל המתלונן מכה בראשו הוא התיישב, היה המום לשניה או שתיים והנאשם אשר משמש מתנדב במד"א ובעל הכשרה כחובש, זיהה שפגיעתו שטחית, שטף לו את הפנים ואז החלו השניים לשוחח באופן תרבותי. לטענתו, המתלונן הטיח בו טינות ששמר לו מן העבר כאשר הנאשם מבקש ממנו לסיים את האיבה ביניהם ומסביר לו מדוע איננו יכול לתת לו להשתמש במים מחלקתו.

7.
המתלונן והנאשם – שניהם כאחד- סיפרו בעדותם כי היו להם עדים אשר ראו את הארוע, במועד התרחשותו. המתלונן לא מוכן היה למסור את פרטי העדים – עובדים שהוא העסיק במקום. הנאשם לעומתו, זימן כעד הגנה
את העובד שהיה עימו באותו יום בשטח בכדי לספר את פרטי הארוע מנקודת ראותו. הנאשם סיפר בעדותו כי העובד ראה את המתלונן רץ לכיוונו ומרים אבן לעברו. לטענתו העובד הגיע למקום הארוע כאשר המתלונן כבר ישב על הקרקע דהיינו: לאחר שקיבל את המכה בראשו.
לטענתו ראה העובד את הנאשם משקה את המתלונן מים, ולאחר מכן ראה את המתלונן עולה לרכבו של הנאשם כאשר הנאשם מחפש עבור המתלונן מקור מים חדש להתחברות.
עוד ציין הנאשם כי העובד הגיע ברכבו למקום הארוע, ואין הוא יודע לאמר האם ראה את הארוע עם מפתח הצינורות – ראו נא עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 20-16.

העובד סיפר בעדותו כי ביום הארוע עבר בחלקתו של הנאשם, וראה שלוקחים ממנה מים. הוא התקשר לנאשם אשר ביקש ממנו לגשת למקום ולבקש שיסגרו את המים. לטענתו ניגש אל המתלונן, ביקש ממנו לסגור את המים, ומשזה סירב, חזר לנאשם וסיפר לו. בתגובה שלח אותו הנאשם בשנית לבקש מהמתלונן שיסגור את המים. כאשר בא אל המתלונן בשנית, פנה אליו המתלונן בגסות
וסירב בשנית לנתק את המים. לטענת העובד, כאשר הגיע הנאשם לסגור את המים בעצמו, וניגש אל הברז, הרים המתלונן אבן וזרק אותה לעבר הנאשם. העובד מספר כי כאשר הגיע למקום הארוע, מצא את הנאשם שוטף למתלונן את הפנים ללא שראה סימני דם כלשהם – ראו נא עמוד 26 לפרוטוקול, שורה 17. העובד אף הוסיף וציין כי הנאשם לקח את המתלונן ברכבו, בכדי לעזור לו לחפש מקור מים חלופי. העובד אומר כי לא ראה את הפגיעה עצמה שנפגע המתלונן, כיון שהיה במרחק מהם. מאחר והעובד הגיע למקום הארוע ברכב, ניתן להסיק שלא יכול היה לראות במדוייק את התרחשות הארוע, כיון שיתכן וברגע הפגיעה, היה הוא בדרכו לרכב, או בכניסה אליו ולכן לא הבחין בנעשה. העובד חוזר על גרסתו גם בחקירה הנגדית באשר לעובדה כי הנאשם והמתלונן עלו יחדיו לרכב במטרה לאתר מקור מים חלופי, שכאשר מצאו כזה, העביר המתלונן את צינורותיו לשם והמשיך בעבודתו כרגיל – ראו נא עמוד 27 לפרוטוקול, שורות 24-21.

8.
לכאורה יש מקום להעדיף באופן מוחלט את גרסת הנאשם אשר נתמכת כאמור בגרסת העובד, ולזכות לחלוטין את הנאשם. אלא שגם בגרסתו של הנאשם מתגלה בקיע מהותי, שמעורר ספק גם לגבי מהימנותו שלו. נבאר: בהודעתו טען הנאשם שהוא הכה את המתלונן בראשו עם מפתח הצינורות בראשו כי הוא הגן על עצמו. מטענה זו של ההגנה העצמית הוא חזר בו במהלך החקירה הנגדית, ואמר במפורש שאין היא נכונה. בנסיבות אלה לא ניתן לסמוך על גרסתו באופן החלטי.

9.

סוף דבר – לאור האמור לעיל אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.


ניתנה היום ו' בכסלו, תשס"ב (21 בנובמבר 2001) במעמד הצדדים.


ל. צבר, שופטת








פ בית משפט שלום 4321/99 מדינת ישראל נ' עצמון דוד (פורסם ב-ֽ 21/11/2001)