פסקי דין על אחמד סארי חסן | פסקי דין על מכנס עדה | פסקי דין על מכנס רות |

320/08 תאמ     08/01/2009




תאמ 320/08 אחמד סארי חסן נ' מכנס עדה, מכנס רות








בית משפט השלום בנצרת

תא"מ 320-08 אחמד סארי חסן
נ' מכנס עדה
ואח'


08 ינואר 2009



בפני

כב' השופט
ערפאת טאהא

התובע


אחמד סארי חסן


נגד


הנתבעים

1. מכנס עדה
2. מכנס רות




פסק דין


1.
בפני
תביעה כספית להשבת סכום של 30,000 ₪, ששילם התובע, על פי הנטען בכתב התביעה, לנתבעת על חשבון עסקת מכר מקרקעין שלא יצאה אל הפועל.

עובדות שאינן במחלוקת

2.
במהלך שנת 2005 התנהלו מגעים בין התובע לבין הנתבעת ואמה המנוחה, עדה מכנס ז"ל (להלן:"המנוחה"), לצורך מכירת זכויות המנוחה במקרקעין הידועים כחלקה 4 בגוש 16714 מאדמות המושב בלפוריה.

3.
על מנת להבטיח הוצאת העסקה אל הפועל ולמנוע מכירת המקרקעין לצד שלישי, שילם התובע ביום 01/04/05 למנוחה סכום של 30,000 ₪. התשלום בוצע בשיק משוך מחשבון הבנק של התובע לפקודת עדה מכנס. אין מחלוקת, כי השיק נפרע בחשבונה של המנוחה.

4.
לאחר תשלום הסכום בדק התובע את מצב הזכויות במקרקעין וגילה, כי הקרקע אינה רשומה על שם עדה מכנס, אלא על שם אריה ואפרת מכנס, וכי מושב בלפוריה מחזיק במקרקעין מזה כ- 80 שנים, וטוען לזכויות בעלות בהם. לאור האמור הודיע התובע לנתבעת ולמנוחה, כי הוא אינו מעוניין בעסקה, ודרש להשיב לו את הסכום ששולם על ידו.

5.
אין מחלוקת, כי עד היום לא השיבו הנתבעת והמנוחה לתובע את הסכום של 30,000 ₪ ששולם על ידו, או כל חלק ממנו.




טענות הצדדים

6.
התובע טוען, כי הקשר שלו היה מול הנתבעת, אשר ניהלה עמו את המשא ומתן וסיכמה את תנאי העסקה. לטענתו, השיק נרשם לפקודת המונחה לבקשת הנתבעת, ואין בכך כדי להצביע שהעסקה בוצעה מול המנוחה. התובע מוסיף וטוען, כי הנתבעת הינה אחת היורשות של המנוחה על פי צוואה, ומאחר שהמנוחה הורישה לה נכסים ששוויים עולה על הסכום ששולם למנוחה, חייבת הנתבעת בחובה של המנוחה.

7.
הנתבעת טוענת מנגד, כי היא ניהלה את המשא ומתן ואת המגעים עם התובע בשמה של אמה המנוחה בהיותה מיופת כוח שלה. היא לא התחייבה דבר לתובע, לא הבטיחה לו דבר, ועל כן היה עליו להגיש את התביעה נגד המנוחה. לטענת הנתבעת, אמנם היא ירשה נכסים מהמנוחה אך נכסים אלה לא מומשו, לא ניתן לדעת אם אפשר לממש אותם, ואם כן מתי. לטענתה, כל עוד לא מומשו נכסים אלה, לא ניתן לחייבה אישית בחובה של המנוחה.

דיון והכרעה

8.
אין מחלוקת, כי המנוחה קיבלה מהתובע סכום של 30,000 ₪ בגין עסקה שלא יצאה אל הפועל, ועל כן חייבת הייתה המנוחה להשיב לתובע סכום זה. השאלות שיש לדון בהן כעת הן שתיים; האם הנתבעת התחייבה באופן אישי להשיב סכום זה. אם התשובה לשאלה זו שלילית יש להמשיך ולדון בשאלה, האם הנתבעת חייבת להשיב לתובע את הסכום מכוח היותה יורשת של המנוחה. נדון להלן בכל אחת מהשאלות בנפרד.

התחייבות אישית

9.
במועד ניהול המגעים והמשא ומתן בין התובע לבין הנתבעת והמנוחה, המקרקעין לא היו רשומים על שם מי מהן, אלא על שם אפרת ואריה מכנס, אשר הורישו אותם למנוחה. באותה תקופה סבלה המנוחה ממחלת הסרטן, והמשפחה ביקשה למכור את המקרקעין במטרה לממן את הטיפולים התרופתיים להם נזקקה המנוחה.


בשל מצבה הרפואי של המנוחה, נטלה הנתבעת את המושכות לידיה, ניהלה את המגעים ואת המשא ומתן עם התובע, וכן סיכמה את תנאי העסקה. מדברי התובע והנתבעת יחד עולה, כי האחרונה טענה בפני
התובע, כי היא מחזיקה ביפוי כוח מאמה, וכי היא מוסמכת למכור את המקרקעין.

10.
מעיון בתצהיר התובע והעד מטעמו, מר מרדכי זיזה, עולה כי אין בפיהם טענה לפיה הנתבעת הציגה את עצמה כבעלים של הקרקע, וכי היא התכוונה למכור את המקרקעין בהיותה בעלת זכויות בהם. בסעיף 16 לתצהירו מאשר התובע, כי הנתבעת "טענה ליד אמא המנוחה כי היא מיופית כוח מטעמה". גם בחקירתו הנגדית חזר התובע ואישר, כי הנתבעת הציגה את עצמה כמיופית כוח של אמה. "כשנתתי את השיק לנתבעת אז היא רשמה את השיק על שם אמא שלה ואני שאלתי למה רשמת את השיק על שם אמך והיא אמרה שיש לה יפויי כוח" (עמ'2 לפרוטוקול, שורות 1-2). לשאלת ב"כ הנתבעת, מדוע לא ביקש מהנתבעת לחתום על מסמך שהיא קיבלה את הסכום השיב התובע, כי הנתבעת אמרה לו "שיש לה יפויי כוח ושהיא ואמא שלה זה אותו דבר".

11.
להשלמת התמונה אציין, כי השיק נמסר למנוחה,
ובמעמד מסירת השיק, חתמה המנוחה על מסמך, לפיו היא מאשרת, כי קיבלה מהתובע סכום של 30,000 ₪. אמנם השיק והמסמך נכתבו בכתב ידה של הנתבעת, אך אין בכך כדי להביא למסקנה שהנתבעת התחייבה אישית להשיב לתובע את הסכום ששולם.

12.
כפי שציינתי קודם, גם בתצהיר עדותו הראשית לא טען התובע, כי העסקה בוצעה מול הנתבעת אישית, אלא בתור שלוחה של המנוחה. אכן מחומר הראיות עולה, כי הרוח החיה בניהול המשא ומתן והמגעים בין התובע למנוחה הייתה הנתבעת, אך הדבר נעשה בשל מחלתה של המנוחה.

13.
רק בחקירתו הנגדית טען התובע, לראשונה, כי הנתבעת התחייבה אישית מולו, להשיב לו את הסכום ששולם על ידו. אינני מקבל גרסה זו של התובע. מדובר בעדות כבושה שהועלתה לראשונה במהלך החקירה הנגדית, וממילא ערכה מועט ביותר.


יתרה מכך, התובע ידע, במעמד ניהול המשא ומתן ולאחר מכן במעמד התשלום, כי הנתבעת הינה שלוח של המנוחה ומייצגת אותה, וכי העסקה אמורה להתבצע מול המנוחה ולא מולה. זו הייתה גם הסיבה שבגינה נרשם השיק לפקודת המנוחה, ואישור על קבלת הסכום נחתם בידי המנוחה.

14.
חוק השליחות, התשכ"ה – 1965 מונה מספר מצבים, אשר מאפשרים לצד שלישי, במקרה דנן התובע, לראות בשלוח כבעל דברו. המקרה הראשון הוא כאשר השלוח פעל ללא הרשאה; המקרה השני הוא כאשר השלוח
חרג מההרשאה שניתנה לו. שני מצבים אלה נקבעו בסע' 6(ב) לחוק השלוחות. המקרה השלישי הוא כאשר השליחות הסתיימה והצד השלישי לא ידע על סיומה (סע' 15 לחוק).


בענייננו, אף אחת מהחלופות הנ"ל אינו מתקיים. הנתבעת פעלה בהתאם לשליחות שניתנה לה על ידי המנוחה. לא נטען ולא הוכח, כי הנתבעת פעלה ללא הרשאה, בחריגה מההרשאה, או שהמשא ומתן נוהל לאחר שהסתיימה השליחות. נהפוך הוא, לאחר שהמשא ומתן הבשיל והתנאים סוכמו בעל פה, התקיימה פגישה בביתה של המנוחה, ובמהלך הפגישה אישרה המנוחה את העסקה, ואף קיבלה סכום של 30,000 ₪. ניתן לראות בפגישה זו אישור של המנוחה למגעים שניהלה הנתבעת קודם לכן.

15.
לאור כל האמור, אני דוחה את טענת התובע, כי הנתבעת התחייבה באופן אישי להשיב לו את הסכום, ששילם למנוחה.

חיוב מכוח ירושה

16.
לאור קביעתי, כי הנתבעת לא התחייבה באופן אישי להשיב לתובע את הסכום ששילם למנוחה, יש לעבור לדיון בשאלה השנייה, האם חייבת הנתבעת בחובה של המנוחה, מכוח העובדה שהיא אחד היורשים שלה.

17.
סע' 126 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 קובע, כי "עד לחלוקת העיזבון אין היורשים אחראים לחובות העיזבון אלא בנכסי העיזבון".

סעיף 127 לחוק הירושה קובע, כי חולק העיזבון לאחר שהוזמנו הנושים וסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אין היורש אחראי לחובות שלא ידע עליהם, אלא אם הוכח שהוא ידע עליהם ועד כדי שוויו של
מה שקיבל מן העיזבון.


סע' 128 (א) לחוק הירושה קובע, כי חולק העיזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון.
סע' 128 (ב) קובע, כי הנטל להוכיח את שוויו של העיזבון או של מה שקיבל היורש מן העיזבון מוטל על היורש.

על רקע הוראות אלה, נבחן את מעמדה של הנתבעת בתור יורשת.

18.
משום מה הנתבעת לא התייחסה בתצהירה ולו במשפט אחד לעיזבונה של המנוחה, לעצם היותה יורשת ולעובדה שהיא ירשה מהמנוחה נכסים כלשהם. הנתבעת הסתפקה בטענה, כי בעל הדין הנכון הוא אמה המנוחה, וכי "לא ניתן לנהל תביעה" נגדה רק בשל היותה ביתה של המנוחה, שהלכה לעולמה.

19.
בחקירתה הנגדית הודתה הנתבעת, כי המנוחה השאירה אחריה צוואה, וכי בהתאם להוראות הצוואה היא היורשת העיקרית של אמה. בהתאם להוראות הצוואה קיבלה הנתבעת דירת מגורים בכיכר המדינה, אותה דירה בה גרה המנוחה ערב פטירתה. היא ציינה עוד, כי מאחר שהצוואה היטיבה עמה, וכדי למנוע מחלוקות בינה לבין שני אחיה האחרים, נערך הסכם חלוקת עיזבון ביניהם, לפיו הנתבעת קיבלה את מלוא הזכויות בדירת המגורים, ויתר הנכסים חולקו שווה בשווה בין שלושת האחים. הנכסים האחרים כוללים חלקה של המנוחה בחברת הנוטע אשר מחזיקה בקרקעות שונות, וכן חלקה של המנוחה במקרקעין הרשומים על שם גד מכנס.

20.
מדברי הנתבעת עולה, כי העיזבון חולק בין האחים בהסכמה, מבלי שמונה מנהל עיזבון, מבלי שנערכה אסיפת נושים, ומבלי שסולקו קודם החובות שהיו ידועים במעמד החלוקה. יתרה מכך, הנתבעת ידעה על חובו של התובע מהרגע שנוצר, והיא הייתה מודעת לאורך כל הדרך לעובדה שאמה לא השיבה לתובע את הסכום ששילם על חשבון העסקה. בחקירתה הנגדית אישרה הנתבעת שוב ושוב, את העובדה, כי היא הייתה מודעת לחוב של אמה, אך לטענתה היא תדאג לשלם את החוב "ברגע שייכנס משהו".

סיכומם של דברים, מאחר שהעיזבון חולק בהסכמה בין היורשים לפני שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו עד גובה שווי כל העיזבון, וזאת מכוח הוראות סע' 128 (א) לחוק הירושה. על כן, הנתבעת חייבת לשלם את חובו של התובע עד גובה שווי העיזבון.

21.
בחקירתה הנגדית טענה הנתבעת, כי היא קיבלה דירת מגורים "עם חובות". היא לא פירטה את מהות החובות הרובצים על הדירה, האם מדובר בחובות העולים על ערך הדירה, והאם מדובר בחובות בעלי זכות קדימה. כאמור, בהתאם להוראות סע' 128(ב) הנטל להוכיח את שווי הדירה מוטל על הנתבעת, אשר נכשלה בהרמת נטל זה. הנתבעת אישרה מצד אחד, כי שווי הדירה עולה על סכום החוב שהמנוחה נותרה חייבת לתובע, ומן הצד השני לא הביאה כל ראיה לעניין החובות שרבצו על הדירה.

מאחר שהנתבעת לא הוכיחה את שווי העיזבון, ומאחר שהוכח פוזיטיבית ששווי הדירה שקיבלה עולה על שווי החוב של התובע, חבה הנתבעת, הן מכוח הוראות סע' 127 לחוק הירושה והן מכוח הוראת סע' 128 לאותו חוק, בחוב שנותרה המנוחה חייבת לתובע.

22.
אינני מקבל את טענת הנתבעת, כי מאחר שהנכסים לא מומשו עד היום, לא ניתן לחייב אותה בחובה של המנוחה. הוראות סעיפים 127 ו- 128 לחוק הירושה אינן מתנות את חיובו של היורש באופן אישי במימוש הנכסים והעיזבון. הטענה נכונה עד לחלוקת העיזבון, וזאת מכוח הוראת סע' 126 לחוק. ברם, מרגע שחולק העיזבון בין היורשים, מבלי שסולק חוב שהיה ידוע אותה עת, אחראי כל יורש למלוא החוב עד גובה שווי כל העיזבון, בין אם הנכסים מומשו ובין אם לאו ראה לעניין זה את פסק הדין שניתן בע"א 810/77 נורי דרויש נגד מלכה לוסטהאוז, שם חויבה היורשת במלוא החוב, ללא שום קשר למימוש הנכסים, מהטעם שהעיזבון חולק, מבלי שסולק החוב כלפי נושה, שהיה ידוע.

23.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי סכום החוב עומד על סך 30,000 ₪ נכון ליום 01/04/05. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד היום עומד על סך 38,333 ₪. הנתבעת חייבת לשלם לתובע סכום זה.

סוף דבר

24.
אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 38,333 ₪ בתוספת אגרת משפט משוערכת בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ.


הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
י"ב טבת תשס"ט, 08 ינואר 2009, בהעדר הצדדים.




הוקלד ע"י- פאדיה סכראן






תאמ בית משפט שלום 320/08 אחמד סארי חסן נ' מכנס עדה, מכנס רות (פורסם ב-ֽ 08/01/2009)