פסקי דין על דוד ולד | פסקי דין על נמרוד ולד | פסקי דין על נדיה ולד | פסקי דין על ס.זקן ובניו חברה להשקעות (1995) . | פסקי דין על גיל זקן |

5946/05 א     19/07/2005




א 5946/05 דוד ולד, נמרוד ולד, נדיה ולד נ' ס.זקן ובניו חברה להשקעות (1995) בע"מ., גיל זקן




בעניין:



בתי המשפט

1



בית משפט השלום ירושלים
א
005946/05

בתיק עיקרי: א
006804/05

לפני:
כב' השופטת באום-ניקוטרה אתי

19/07/2005




בעניין
:
1. דוד ולד


2. נמרוד ולד

3. נדיה ולד





המבקשים

נ
ג
ד


1. ס.זקן ובניו חברה להשקעות (1995) בע"מ.


2. גיל זקן





המשיבים

החלטה


בפני
בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט.

ביום 5.7.05, ניתנה על ידי החלטה ולפיה, הארכתי תוקפו של צו ארעי מתוקן שניתן בתיק וקבעתי, כי צו זה יהפוך לזמני ויעמוד בתוקפו עד להכרעה בתיק העיקרי


(להלן: "הצו").

הצו הארעי המתוקן קבע, כי נאסר על המשיבים 1 ו-2 וכל הבא מכוחם ומטעמם לפתוח עסק של בית קפה ו/או מסעדה ו/או פאב ו/או בר ו/או מזנון במבנה המצוי ברח' עין כרם 16, ירושלים וכן נאסר על הפעלתם של כיריים, מנדף אדים, וונטה שהותקנה במבנה ונאסר על ביצוע פעולות של בישול, טיגון, אפייה ומכירת משקאות חריפים לצריכה במקום.

כנטען בבקשה המונחת בפני
, כי אז המשיבים התעלמו מן הצו והמשיכו בהתקנת המבנה ליעודו כבית קפה/מסעדה, תוך שהתקינו סוככים חיצוניים, הביאו ציוד כגון מכונות אספרסו לקפה, כלים, מוצרי מזון ומשקאות ועל אף התראה מיום 11.7.05- פתחו ביום 12.7.05 במבנה בית קפה.

בקשה זו נתמכה בתצהירו של המבקש 1.

המצהיר נחקר על תצהירו ובמהלך חקירתו נתברר, כי הוא עצמו מתגורר בסביון, אלא שביקר בנכס ביום ג', 12.7.05 בסביבות השעה 21:00, אז נכח במקום כמה דקות. לאחר מכן, ביקר בנכס ביום 13.7.05, או אז הגיע אל בית באת כוחו, שם חתם על התצהיר ובהמשך ביקר במקום בשבת האחרונה, 16.7.05 ובבוקר הדיון עצמו.

המצהיר העיד, כי ראה במהלך הפעמים כי המקום פתוח, אלא שלא ראה במו עיניו, שלמקום הביאו ציוד כגון מכונת אספרסו וכלים וכי זאת נודע לו משכנים שדיווחו לו על כך.

מנהל משיבה 1, העיד בפני
אף הוא וציין, כי ביום 12.7.05 קיימו במקום מצוות "קביעת מזוזות" ועל כן, היו במקום אותה עת מבקרים שונים, אלא שבעסק שהוחל בהפעלתו לא מנהלים בית קפה- "בעסק אנו מוכרים כיום עוגות ושתייה קלה בבקבוקים סגורים, שאנו נותנים לאנשים ויש גם מכונת אספרסו שהייתה שם מלפני כן ומי שרוצה קפה, אני מכין לו במכונת האספרסו קפה לקחת בכוס פלסטיק". (ראה עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 19-21).

עד זה הוסיף עוד, כי במקום רק ארבעה שולחנות ואישר, כי במקום אף כורסאות קש ו"שרפרפים לבנים" וזאת על מנת "למלא את המקום".
עד זה הכחיש, כי באי המקום יושבים על כורסאות אלו, או מניחים ספלים וצלחות על השרפרפים.
העד הוסיף עוד, כי במקום לא מגישים קפה בספלים, אלא אך בכוסות פלסטיק וכי במקום שלושה עובדים שמתחלפים במשמרות,שניים מהם- אשתו ואחיו.

אלה העדויות שהובאו בפני
.

בסיכומיה טענה ב"כ המבקשים, כי למשיבים ניתנו שני רישיונות, אשר הוצגו בפני
במסגרת הבקשה לסעד זמני והכוונה לרישיון להפעלת מזנון בתנאים ולרישיון למכירת לחם ועוגות (מש/6) ועל אף זאת, הורה בית המשפט על מתן הסעד הזמני כמפורט לעיל וכאשר המשיבים "צפצפו" על הצו, התעלמו ממנו ופתחו את העסק.

ההלכה היא, כך ב"כ המבקשים, כי הפרת צווים פוגעת באינטרס הפרטי ובאינטרס הציבורי ועל כן, יש לנקוט כנגד המפרים ביד קשה ומשכך, עתרה היא להשית על המשיבים קנס משמעותי שילך ויגדל מיום ליום, תוך הוספת סעד נוסף של מאסר בפועל שייכנס לתוקפו בתוך מס' ימים ותוך הוספת הוראה למשטרת ישראל להורות על סגירת העסק והכל, תוך השתת הוצאות לדוגמא.

ב"כ המשיבים התייחס תחילה אל הסעד הזמני שניתן ובהמשך אל הבקשה לביזיון בית המשפט, כאשר ציין, כי מדובר בהליך פלילי, אשר הנטל להוכיח ביזיון מוטל על המבקשים והוא נטל כבד.

ב"כ המשיבים טען, כי מרשיו פועלים על פי ההיתר שאפשר להם למכור משקאות, לחם ועוגות ואינם פועלים במסגרת אותו רישיון להפעלת בית קפה, או מזנון ומאחר שלשיטתו, בקשת הביזיון מתייחסת אך לטענה שמרשיו מפעילים במקום בית קפה ומאחר שלשיטתו המבקשים לא הראו, כי במקום מפעילים בית קפה- הרי שאין אלא להורות על דחיית הבקשה, מה גם שהציוד שנטען, כי הובא למקום לאחר מתן הצו הזמני- כבר נזכר בבקשה למתן סעד זמני, קרי, היה במקום עובר למתן הסעד הזמני.

עוד ציין ב"כ המשיבים, כי הבקשה לביזיון מסתמכת על אירוע שהתרחש במקום, הוא טקס חנוכת הבית, שהנו טקס חד פעמי ולא ניתן ללמוד ממנו על אופן הפעלת המקום בהמשך.
משכך, עתר ב"כ המשיבים על דחיית הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות.

ככל שמדובר בטיעוניו של ב"כ המשיבים לעניין הסעד הזמני- הרי שהיה מקום להעלות טענות אלו במסגרת הדיון שנתקיים בפני
בסעד הזמני ולחילופין, ניתן להעלותן במסגרת בר"ע על החלטתי בבקשה לסעד זמני, אלא שאין מקום להתייחס אליהן במסגרת הבקשה שבפני
.

ובאשר לבקשה לפי פקודת הבזיון: -
בערעור אזרחי 371/78, מוניות הדר לוד בע"מ נ' אמיל ביטון ואח', קבע כב' השופט (כתוארו דאז) ברק, כי: "המטרה החקיקתית המונחת ביסוד הוראת סעיף 6 לפקודה נדונה במס' פסקי דין של בית משפט זה.
הגישה המקובלת היא, כי הוראת סעיף 6 אינה קובעת סעיף עונשין... אין להתייחס אליה כאל הוראת חוק פלילי הקובעת עונש בשל עבירה... ואין הסנקציה המוטלת על פיה, בעלת מטרה עונשית. סעיף 6 לפקודה עניינו "ביזיון אזרחי"... מטרתה של הוראה זו להביא לידי כך כי צווי בית המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכח אל הפועל... הסנקציה המוטלת על פיו, מטרתה לשמש אמצעי כפייה שיש בו כדי לאכוף ביצוע צווי בית משפט בעתיד. מכאן, הגישה, כי סעיף 6 לפקודה "צופה פני עתיד" והוא בא לכפות לעשות מעשה, או להמנע מעשותו "מחר".
לעניין ההליך שבפני
עוד יוסף, כי נקודת המוצא, שבו הנה היותו הליך אזרחי, אשר "תוכנו אינו כברו; נושא הוא תואר ממשפחת הפלילים, אך תוכנו הוא אזרחי טהור" (ראה עפ"י 2351/95 "מובי" ברנבאום בע"מ נ' הניה שמעוני, פדי נא(1) 661). ואולם, רמת ההוכחה הנדרשת בהליך זה, בעל הגוון הפלילי הנה קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל (ראה ע"א 737/89 מסרי שאחין נ' ח' חלופ ואחרים, פדי מה(1) 729).

כב' השופטת שטרנברג - אליעז מבית המשפט המחוזי בתל אביב, נדרשה באחרונה (ראה החלטתה מיום 13.7.05) לדון בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט וזאת במסגרת בש"א 13177/05.

בהתאם להחלטתה, הרי שעל המבקש סעד לפי פקודה זו, לעבור מס' משוכות.

הראשונה- מבחן המסוימות- "על מנת להחליט אם יש מקום להפעיל את האמצעים החמורים המפורטים בפקודה, יש לבחון בראש ובראשונה האם הוראות בית המשפט נשוא הליכי הבזיון, ברורות על פניהן במידה המצדיקה אכיפתן באמצעים הקיצוניים של קנס לקופת המדינה ומאסר".

השנייה- משקלן המצטבר של הראיות- "האם עלה בידי המבקש להוכיח כי המשיבים הפרו את האמור בצווי עשה מניעה של בית המשפט" וכן- "כבר כאן המקום לציין כי די במודעות להפרה על מנת להוכיח בזיון בית המשפט ואין צורך להוכיח כוונה שלא לציית לצו, רשלנות, או חוסר תום לב מצד המפר".

לעניין זה אף ראה ראה רע"א 4953/92 בבילה נ' דדון, פדי מז(1) 658 ולפיו, על ביהמ"ש הפוסק סנקציה עפ"י פקודת הבזיון לקבוע קביעה עובדתית בדבר קיומה של הפרה.

השלישית- תכלית האכיפה- "נותר להדרש לסוגייה
האם רשאי בית המשפט להפעיל את סמכותו במסגרת הפקודה, על מי שהמרה את דברו בעבר, או שמא מתייחסת הסמכות לגבי אירועי העתיד בלבד".

ננסה ליישם כעת מבחנים אלה לעניננו –
מבחן המסוימות
– ככל שמדובר בצו שניתן, הרי וכפי שצוטט לעיל, מדובר בצו ברור ונהיר על פיו נאסר על המשיבים, בין היתר, לפתוח בית קפה ו/או מסעדה ו/או פאב ו/או בר ו/או מזנון.

משקלן המצטבר של הראיות

בקשת הבזיון מתייחסת לטענה ולפיה, המשיבים הפרו הצו בכך שפתחו במבנה בית קפה – ובשל כך, יש לבחון ההליך, ככל שהוא מתייחס לקיומו של בית קפה בלבד.

כפי שלמדתי מן הראיות, שהובאו בפני
, הרי שבמקום מתנהל עסק ובו נמכרים "עוגות ושתיה קלה בבקבוקים סגורים, שאנו נותנים לאנשים ויש גם מכונת אספרסו ומי שרוצה קפה, אני מכין לו במכונת האספרסו קפה לקחת בכוס פלסטיק" (ראה עמ' 4 שורות 19-21).

עוד למדתי, כי במקום מצויים בנוסף לארבעת השולחנות, המותרים עפ"י הרישיון אף כורסאות קש ו"שרפרפים לבנים"
וכי ביום 12.07.05 נתקיים טקס "קביעת מזוזות".

ניסיון המבקשים להראות כאילו למקום הובא ציוד לאחר מועד מתן הצו לא צלח וכן לא צלח נסיונם להראות, כי במקום תפריטים על השולחנות וכי מוגש מזון לשולחן (אומנם לתיק הוגשה חשבונית עליה צויין – "שולחן 1" ע"ס 28 ₪ - ראה מב/1 – אך לא ברור כלל בגין מה הוצאה).

מכלול העדויות מלמדנו, כי במקום בו נמכרים משקאות קלים, עוגות
ואף קפה – אף אם בכוסות פלסטיק מתנהל בעצם "מזנון" ואף "בית קפה" – בהתאם להגדרתם
על עסקים אלה בסימן א' וב' לתוספת לתקנות רישיו עסקים (תנאי תברואה נאותים לבתי אוכל), תשמ"ג – 1983 (ראו עמ' 8-9
לצו ) וכאשר ניהולם וקיומם של שני אלה אסורים עפ"י הצו.
הנה, כי כן, נסיון המשיבים לטעון כי במקום לא מתנהל "מזנון" או בית קפה", אלא עסק המותר עפ"י הרישיון – לא יצלח, באשר לא ניתן לערוך אבחנה מדומה בין אותו עסק "מותר" לבין "מזנון" או "בית-קפה", כל עוד מנוהל במקום עסק, התואם ההגדרה של "בית קפה" – שניהולו אסור.

ובאשר לתכלית האכיפה
–
שתי סנקציות ניתן להטיל עפ"י פקודת הבזיון – קנס, המשולם לטובת אוצר המדינה ומאסר.
לא מוכרת הסנקציה, לה עותרת ב"כ המבקשים ולפיה יש להורות למשטרה לסגור העסק.

בשוקלי את הנתונים הרלוונטיים, כפי שפורטו לעיל והעובדה, כי המשיבים הפרו ביודעין צו של בימ"ש וזאת למטרת רווח – נראה לי נכון להשית עליהם קנס כספי.

בנסיבות העניין, אני גוזרת על המשיבים 1 ו-2 לשלם לאוצר המדינה, ביחד ולחוד קנס בסך 1,500 ₪ לכל יום בו מופר הצו ומנוהל במקום עסק שנאסר הפעלתו, קרי "בית קפה".

המשיבים אף ישאו בהוצאות המבקשים בגין הבקשה לפי פקודת הבזיון וישלמו למבקשים ביחד ולחוד
סך של 5,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תעביר העתק מהחלטתי זו לצדדים, עפ"י מספרי הפקס שאוזכרו בהחלטתי מיום 18.07.05 למרכז לגביית קנסות.


ניתנה היום י"ב בתמוז, תשס"ה (19 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.


באום-ניקוטרה אתי
, שופטת









א בית משפט שלום 5946/05 דוד ולד, נמרוד ולד, נדיה ולד נ' ס.זקן ובניו חברה להשקעות (1995) בע"מ., גיל זקן (פורסם ב-ֽ 19/07/2005)