פסקי דין על גרשון כהן | פסקי דין על רון כהן | פסקי דין על אמיר כהן | פסקי דין על בנק המזרחי המאוחד בע"מ

5430/04 בשא     12/03/2006




בשא 5430/04 גרשון כהן, רון כהן, אמיר כהן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
בשא
005430/04

בתיק עיקרי: א
011593/03
בשא
005431/04
בתיק עיקרי: א
011594/03

לפני
כב' הרשמת תמר נמרודי
תאריך:
12/03/2006



בענין:
גרשון כהן
רון כהן
אמיר כהן




המבקשים

נ ג ד


בנק המזרחי המאוחד בע"מ





המשיב

החלטה

1.
בת.א. 11593/03 הגיש המשיב נגד המבקש, גרשון כהן
,
תביעה בסד"מ לתשלום הסך של 15,805 ש"ח בגין יתרת חובה בחשבונו שמספרו 263412 (להלן: החשבון הראשון).
בת.א. 11594/03 הגיש המשיב נגד המבקשים כולם תביעה בסד"מ לתשלום הסך של 19,143 ש"ח בגין יתרת חובה בחשבונו של המבקש 1 , גרשון כהן
, שמספרו 647415 (להלן: החשבון השני).
המבקשים 2 ו-3, רון כהן
ואמיר כהן
, נתבעו כערבים להלואה מחודש 03/1998 , אותה נטל המבקש 1 בחשבון זה.
2.
בשני התיקים הגישו המבקשים בקשת רשות להגן אותה תמכו בתצהירו הזהה של המבקש 1. הדיון בשתי הבקשות אוחד.
3.
המבקש טען כי במהלך חודש 04/1998 עמד חשבונו הראשון ביתרת חובה בסך של כ-137,000 ש"ח. לצורך פרעון החוב הוסכם בין הצדדים כי תינתן למבקש 1 הלואה בשעור החוב, במסגרת החשבון השני.
סכום ההלואה כיסה את החוב בחשבון ומאז לא נמשכו כספים מחשבון העו"ש ולא נרשמו תנועות בחשבון, פרט לחיובי עמלות.
לטענת המבקש, ביום 7/10/2003
נרשמה בחשבון העו"ש (החשבון הראשון) פעולה לחובת המבקש בסך של 14,083 ש"ח, תחת הערך "מפיגור לעו"ש". המבקש טען כי הפעולה לא בוצעה על ידו, אלא ע"י המשיב, לצורך כיסוי יתרת החוב בחשבון ההלואה (החשבון השני).
לא די שכך עשה המשיב , אלא שהוא אף הגיש תביעה בגין חוב ההלואה. דהיינו, המשיב חייב את חשבון העו"ש ובמקביל לא זיכה את חשבון ההלואה.
לטענת המבקש, המשיב פעל בניגוד לחובת הגילוי והנאמנות והפר את חובותיו עפ"י דין.
4.
המבקש מודה כי קבל הלואה בסך של 137,000 ש"ח. לטענתו, ההלואה כיסתה את מלוא החוב בחשבון הראשון.
המבקש לא פרט מה היתה יתרת החוב בחשבון הראשון בעת מתן ההלואה ולא הביא ראיה ולו לכאורה לשעור היתרה. המבקש אף לא הראה כי עם העברת כספי ההלואה מהחשבון השני לחשבון הראשון, אופס החוב בחשבון הראשון ו/או נסגר החשבון.
בחקירתו טען המבקש כי חשב שהחשבון הראשון נסגר. הוא לא טען כי אכן ברר ומצא כי החשבון נסגר, לא טען כי בקש אישור בכתב על סגירת החשבון ואף לא צרף ולו ראשית ראיה לכך.
יש לציין, כי בתצהירו טען המבקש כי החשבון הראשון נשאר פתוח, אך לא בוצעו ממנו משיכות והוא חויב רק בעמלות, זאת מבלי שהובאה ולו ראשית ראיה לאי ביצוע משיכות מהחשבון. בחקירתו טען המבקש כי חשב שהחשבון סגור. טענה זו סותרת את האמור בתצהיר ולכן מערערת את הבסיס לטענה.
יתרה מכך, במסגרת חקירתו הודה המבקש כי חתם על המסמך מש/4. זהו מסמך המאשר העברת הסך של 7,600 ש"ח מהחשבון השני לחשבון הראשון ביום 13/6/1999. בפרטים נרשם "העברת יתרת חובה".
העברה זו נעשתה למעלה משנה לאחר קבלת ההלואה והיא מפריכה טענת המבקש כי לא נשארה בחשבון הראשון יתרת חובה.
אמנם המבקש טען בחקירתו כי חתם על המסמך (ההעברה) מבלי שהבין על מה שחתם, כי ביקשו ממנו, אך עפ"י הפסיקה משחתם על המסמך אף אם לא קרא אותו, חזקה עליו שקבל על עצמו את החיובים הגלומים בו.
טענת ההגנה העיקרית היא, כי בוצעה העברה שלא כדין בסך של 14,083 ש"ח מהחשבון הראשון. לטענת המבקש הכספים לא הופקדו לחשבון השני. דהיינו, לטענת המבקש הסכום "נעלם". המבקש לא הביא ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענה.
עם זאת, אם תתקבל הטענה, יש למבקש הגנה כנגד חלק זה של התביעה.
על כן, על אף שהטענה דחוקה ביותר, תינתן לבקש רשות להגן בטענה זו .
בבקשת הרשות להגן (ולא בתצהיר המבקש), נטען כי המבקש שילם את כל תשלומי ההלואה בהתאם ללוח הסילוקין. טענה זו נטענה באופן כללי וסתמי. המבקש לא פרט אילו תשלומים שילם ובאילו מועדים ואף לא הביא ולו ראשית ראיה לפרעון סכום כלשהו. לכן דין הטענה להדחות.
המבקש טען כי סכום החוב שגוי ו/או מופרז ו/או בלתי מבוסס.
אין לקבל טענה סתמית וגורפת זו. המבקש לא פרט מהו החוב "הנכון" לגירסתו ולא צרף פרוט חשבונאי מדויק של חוב זה. לכן אין לקבל את הטענה.
אם חסרו למבקש מסמכים, היה עליו לפנות למשיב בכתב ולפרט את כל המסמכים החסרים לו לצורך הכנת הגנתו. אם היה מראה כי כך פעל והמשיב סרב למסור לו את המסמכים ללא הצדק סביר, כי אז בית המשפט היה מעניק לו רשות להגן בטענת העדר מסמכים. המבקש לא עמד בנטל להראות כי כך פעל.
המבקש טען כי התביעה אינה עומדת בדרישות סדר הדין המקוצר ומאחר שלא צורפו לה מסמכים מהותיים
יש לדחות את התביעה על הסף.
לתביעת בנק המוגשת בסדר דיו מקוצר, די לצרף את ההסכם שבין הצדדים (במקרה זה הסכם פתיחת החשבון והסכם ההלואה) וכן את יתרת החוב האחרונה. המשיב עשה כן.
לכן התביעות ראויות להתברר בסד"מ.
גם אם לא היו מוגשים המסמכים , היה לכל היותר מקום לבקש למחוק את הכותרת, אך לא לבקש לדחות את התביעה על הסף.
בסיכומי ב"כ המבקשים נטען לראשונה כי
לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר די היה בראשית ראיה, אך משהוגשה בקשת רשות להגן, היה על התובע להרים את נטל ההוכחה ולהראות את טיבו של החוב הנטען.
טענה זו לא הועלתה בבקשה ולכן יש לדחותה. בנוסף, בשלב זה לא מוטלת חובה על התובע להוכיח תביעתו. הנטל על הנתבע להראות כי יש לו הגנה אפשרית.
5.
המבקשים 2 ו-3 לא הגישו תצהירים ולא הועלתה מטעמם טענת הגנה כלשהי כערבים להלואה. מכיון שדינה של בקשת הרשות להגן של המבקש 1 בתיק ההלואה להדחות, גם דין בקשתם להדחות.
6.
אשר על כן הנני קובעת כדלקמן:
א.
אני דוחה את בקשת הרשות להגן בתיק בשא' 5431/04 (לגבי החשבון השני).
ב.
המבקשים ישלמו למשיב הוצאות הדיון בבקשה סך של 1,500 ש"ח + מע"מ, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ג.
ב"כ המשיב יגיש לחתימה בתוך 7 ימים נוסח

פסק דין
פורמלי בת.א. 11594/03.
ד.
אני נעתרת לבקשת הרשות להגן בתיק בשא' 5430/04 בטענה אחת בלבד והיא העברת הסך של 14,083 ש"ח מהחשבון הראשון שלא כדין.
ה.
מכיון שסכום ההעברה דומה לסכום התביעה בגין החשבון הראשון, לא ינתן בשלב זה

פסק דין
חלקי לגבי התביעה בת.א. 11593/03.

ניתנה היום, י"ב באדר התשס"ו (12 במרץ 2006), בהעדר הצדדים.



תמר נמרודי
, רשמת








בשא בית משפט שלום 5430/04 גרשון כהן, רון כהן, אמיר כהן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/03/2006)