פסקי דין על יוסף חיים | פסקי דין על רשימת "חיים טובים" | פסקי דין על ועדת הבחירות המקומית למועצה האזורית הגלבוע | פסקי דין על מנהל הבחירות למועצה האזורית הגלבוע ואח' |

103/09 עמנ     17/03/2009




עמנ 103/09 יוסף חיים, רשימת "חיים טובים" נ' ועדת הבחירות המקומית למועצה האזורית הגלבוע,מנהל הבחירות למועצה האזורית הגלבוע ואח'




בעניין:

1




בתי המשפט



בבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת
עמנ000103/09
עמנ 000104/09


בפני
:

כב' הנשיא מנחם בן-דוד
תאריך:
17/03/2009




בעניין:
1. יוסף חיים
ת.ז. 074442054
2. רשימת "חיים טובים"


ע"י ב"כ עו"ד
ניר נחום ועו"ד נטע בכרך
המערערים בעמ"נ 103/09 ומשיבים 3 ו – 4 בעמ"נ 104/09


-נ ג ד-




1. ועדת הבחירות המקומית למועצה האזורית הגלבוע


2. מנהל הבחירות למועצה האזורית הגלבוע
ע"י ב"כ עו"ד למא קאסם

3. מר עמרם אפריים
4. רשימת "איחוד וצמיחה"
ע"י ב"כ עו"ד ליאור דגן
משיבה מס' 1 בעמ"נ 103/09 ועמנ"נ 104/09

משיב מס' 2 בעמ"נ 103/09 ובעמ"נ 104/09


משיבים 3 ו – 4 בעמ"נ 103/09 ומערערים 1 ו – 2 בעמ"נ 104/09






פסק דין

בתאריך 20/1/2009 התקיימו בחירות לראשות המועצה האזורית גלבוע ולבחירת נציגי הישובים השונים למועצה. חברי מושב מיטב, המצוי בחבל תענך, הלכו אף הם לבחור את נציגם למועצה. תוצאות הבחירות, כפי שפורסמו על פי דין, קבעו כי רשימת "איחוד וצמיחה" שבראשות מר עמרם אפרים זכתה ב- 137 קולות ואילו יריבתה, רשימת "חיים טובים"
שבראשות מר יוסף חיים
, זכתה ב – 136 קולות. כל אחת מהרשימות הללו תיקרא להלן על פי כינויה. מר יוסף חיים
יקרא להלן "המערער"
ואילו מר עמרם אפרים יקרא "המשיב". על פי התוצאות דלעיל זכו המשיב ורשימת איחוד וצמיחה בבחירות. המערער לא השלים עם תוצאות הבחירות והגיש לערכאה זו בקשה לפי סעיף 96 א' לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה – 1965 שעניינה עיון בפתקי ההצבעה. הבקשה נרשמה בתיק בש"א 128/09 של ערכאה זו. בתאריך 5/2/2009 ניתן תוקף של החלטה להסכם שגובש בין שתי הרשימות היריבות ואשר בגדרו הוסכם על עיון הדדי בפתקי ההצבעה שהונחו בקלפי.

בעקבות הליך העיון פנו המערער ורשימת חיים טובים לערכאה זו והגישו ערעור על תוצאות הבחירות. הערעור נרשם בתיק עמ"נ 103/09. בערעורם העלו המערער ורשימתו את הטענה כי שלושה פתקי הצבעה שנמצאו בקלפי וניתנו בעבור איחוד וצמיחה, נכתבו בכתב ידו של אדם אחד ולפיכך ובגדרו של סעיף 203 (10) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח – 1958, יחשב רק אחד מהפתקים האמורים ככשר ואילו את השניים האחרים יש לראות כפסולים וכפועל יוצא מכך יש לקבוע כי רשימת איחוד וצמיחה, המשיבה, זכתה רק ב – 135 קולות, משמע קול אחד פחות מיריבתה, חיים טובים, ויש להכריז על הרשימה האחרונה כרשימה הזוכה בבחירות ועל המערער, כנציגה במועצה. צו המועצות הנ"ל יקרא להלן "הצו".

המשיבה מצידה ביקשה לדחות הערעור והגישה ערעור משלה על תוצאות הבחירות. זה נרשם בתיק עמ"נ 104/09. לבד מכך שהכחישה את הטענה כי שלושה פתקים שניתנו לה, נכתבו על ידי אדם אחד, היא העלתה את טענות הפסול הבאות כלפי תוצאות הבחירות, טענות אשר אם תתקבלנה יגרעו מספר קולות מרשימת חיים טובים וכך יותירו אותה, את רשימת איחוד וצמיחה, כזוכה בבחירות. הטענות שהעלו המשיב ורשימתו היו כדלהלן:

(א)

בתוך ששת פתקי הצבעה שנמצאו בקלפי ואשר ניתנו לטובת רשימת חיים טובים ונכתבו בכתב יד, היו כלולים 2 מקבצים של פתקי הצבעה שבכל אחד מהם 2 פתקי הצבעה שנכתבו בכתב ידו של אדם אחד ולפיכך יש לגרוע מתוצאות הבחירות 2 קולות שניתנו לטובת הרשימה האמורה.

(ב)

שני מצביעים לוו במהלך ההצבעה על ידי רעיתו של המערער, יוסף חיים
, אל מאחורי הפרגוד ויש לפיכך לגרוע עוד 2 קולות מרשימת חיים טובים.
(ג)
(1)

יש לפסול את כל ששת הפתקים שניתנו לטובת חיים טובים ואשר נכתבו בכתב
יד, באשר אלה נרשמו באותיות של כתב יד ולא באותיות דפוס.

(2)
יש לפסול את פתקי ההצבעה הנ"ל בשל כך שהם סומנו על ידי המערער.

לשיטת המשיבים יש להשאיר בתוקף את הכתרתה של רשימתם כזוכה בבחירות.

בפתח הדיון שהתקיים כאן הודיעו ב"כ בעלי הדין כי הם מסכימים לצמצם את הדיון לטענות
ההדדיות, בדבר עריכתם של כמה פתקי הצבעה בכתב ידו של אדם אחד ולטענה הנוגעת לחוקיות
הצבעתם של שני אלה שרעיית המערער נלוותה אליהם בתהליך ההצבעה.

במהלך הדיון בערעורים הביאו בעלי הדין את ראיותיהם ובהמשך הגישו בכתב את סיכום
טענותיהם ועתה הגיעה העת להכריע הדין. הדיון בטענות השונות יערך לא בהכרח על פי הסדר בו
פורטו לעיל.

אי פסילת פתקי הצבעה של שני אנשים שלוו על ידי רעייתו של המערער
בהודעת הערעור שהגישו המשיב ורשימתו, נכללה הטענה ולפיה גב' שרה יוסף, רעיתו של המערער, התלוותה, בנפרד, לשני אנשים במהלך ההצבעה ואף ליוותה אותם אל מאחורי הפרגוד תוך שהיא "מסייעת להם לשלשל למעטפה את פתקי ההצבעה עבור בעלה". טענה זו מבוססת על תצהירו של מר אוהד אפרים אשר הינו בנו של המשיב ושימש ביום הבחירות כיו"ר הקלפי. בתצהירו סיפר המצהיר כי גב' יוסף משמשת כאחראית המרפאה המקומית. השניים בהם מדובר הינם מבוגרים ונזקקים, צורכים את שירותי המרפאה באופן קבוע ותלויים בקבלת שירותי המרפאה ברצונה הטוב של גב' יוסף, כך הטוען. המערער בתשובתו, הנתמכת על ידי תצהירה של גב' קרן משה, ששימשה כמשקיפה בקלפי מטעם רשימתו, מכחיש את טענתו של מר אפרים. לדידה של מצהירה זו, גב' יוסף אכן ליוותה את שני המצביעים המדוברים אך זאת עד לאזור הפרגוד בלבד והיא דוחה בתצהיר את הטענה כי גב' יוסף התלוותה אל השניים אל מאחורי הפרגוד ומכל וכל את הטענה כי היא סייעה להם בפועל להצביע עבור רשימתו של בעלה. עוד מציינת גב' משה המצהירה, כי הליווי שנתנה גב' יוסף לשניים הללו היה על דעת כל חברי הועדה, לרבות מר אוהד אפרים, שצפו בנעשה ולא מחו.

לדידי אין צורך להכריע במחלוקת העובדתית סביב השאלה אם גב' יוסף נעצרה בטרם שני המצביעים האמורים נכנסו אל מאחורי הפרגוד או שמא התלוותה אליהם גם לשם, אם כי העובדה שהיא נמנעה מלהגיש תצהיר בענין ולהתייצב לחקירה, פועלת לחובת המערער. הימנעותה של עדה פוטנציאלית זו, רעיתו של המערער, שהדירה רגליה מלהתייצב בבית המשפט, בלא מתן הסבר, יוצרת את ההנחה שאילו היתה מתייצבת לעדות היה הדבר פועל לרעתו של מי שבאופן טבעי ניתן היה לצפות שיזמנה לעדות, לאמור יש לפרש זאת לרעתו של המערער אלא שעדיין איך בכך כדי להשפיע על תוצאות ההתדיינות. הצו כולל הוראות מפורטות ומדוקדקות באשר לנוהלי ההצבעה. הוא מכיר באפשרות שאנשים יזדקקו לסיוע בעת ההצבעה וקובע את הכלל בענין. הכוונה לסעיף 197 לצו. בסעיף זה נקבע כי מי שמחמת מום או מחלה אינו מסוגל לבצע לבדו את פעולות ההצבעה, רשאי להסתייע במלווה ובלבד שזה לא יהיה מנהל או עובד בית אבות או מוסד אחר בו שוהה הבוחר. יצוין כי אין מי שטוען כי גב' יוסף נמנית על חוג האנשים האסורים על פי הצו במתן ליווי. מתוך הראיות שהובאו בפני
עולה כי שני המצביעים עליהם מדובר כאן אכן היו מוגבלים ביכולתם להצביע, מבחינה פיזית, והא – ראיה שאיש מחברי הקלפי לא מנע מהם להסתייע בגב' יוסף. יצוין כי ב"כ המשיבים עצמו מגדיר בערעורו את השניים כ"אנשים מבוגרים ונזקקים" – ראו על כך בסעיף 15 לכתב ערעורם ומר אוהד אפרים בנו של המשיב ויו"ר ועדת הקלפי מגדיר אותם בסעיף 4 לתצהירו כ- "אנשים מבוגרים, נזקקים וסיעודיים". אשוב ואזכיר כי יו"ר הקלפי היה בנו של המשיב שוודאי גם ידע, מכח היותו חבר המושב, את יחסי הקירבה שבין המערער לבין הגברת המלווה וגם את מצבם של שני המצביעים הללו. דבר הליווי גם לא מצא ביטוי בפרוטוקול הועדה כקבוע בסעיף 197(ב) לצו וחרף זאת טענו אנשי המשיב, בהליך הקודם שעסק בעיון בפתקי ההצבעה, כי הליך הבחירות בקלפי של המושב התנהל באופן מופתי. משקבע המחוקק מי הוא זה שפסול מללוות מצביעים אל תא ההצבעה, (מנהל בית אבות או עובדיו), ולא מנה אחרים או נוספים, הרי אין לפרש זאת אלא כפתרון שלילי לאמור, אין איסור על מלווים אחרים להתלוות ולסייע למצביעים המוגבלים, ואין בדעתי להרחיב את חוג "הפסולים" על דרך הפרשנות. כאן יש להוסיף ולציין כי לא נמצאה גם כל ראיה ממשית לטענה כי גב' יוסף סייעה לשניים לשלשל את פתקי ההצבעה אל תוך המעטפות. יצוין כבדרך אגב, כי הוראה הדומה לסעיף 197, ביחס למוגבלים ובנוסח זהה, קבועה בסעיף 61 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), ובסעיף 75 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט – 1969.

מסקנתי בסוגיה זו הינה כי גם אם התלוותה גב' יוסף אל שני מצביעים מוגבלים ואף היתה עמם מעבר לפרגוד, אין מקום לפסול את הצבעתם של שני אלה ואין לגרוע בעטיים 2 קולות מרשימתו של המערער. יצוין כי גם באת - כח ועדת הבחירות ומנהל הבחירות, תומכת במסקנה זו.

פסילתם של כמה פתקי הצבעה שנכתבו על ידי אדם אחד
טענת פסלות זו מושמעת מפי שני בעלי הדין, כל אחד כלפני משנהו והחלטתי לדון בשתיהן בצוותא.

סעיף 203 לצו קובע אלו קולות פסולים המה. הוא מונה 9 מצבים בהם יחשבו הקולות כפסולים ומוסיף וקובע בס"ק (10) שם כלל פסלות נוסף בזה הלשון:

"בכלל פתקי ההצבעה של מועמד אחד או של רשימה אחת נמצאו מספר פתקי הצבעה בכתב יד אשר לא נפל בהם פסול מהפסילות האמורות בפסקאות (1)
עד (9), ואולם הוכח כי יותר מפתק הצבעה אחד כאמור נכתב בכתב ידו של אדם אחד, ייחשב רק אחד מהפתקים האמורים ככשר, ויתרם ייפסל".

כל אחת מהרשימות מבקשת למצוא את הפסול האמור בכמה מפתקי הצבעה שניתנו לחברתה. המערערים מצביעים על 3 פתקים הנושאים את כינוי הרשימה המשיבה (איחוד וצמיחה) ואותיות רשימתה "עמ" ואילו המשיבים מצביעים על 6 פתקים שניתנו לרשימת חיים טובים, יריבתה, והנושאים את אותיותיה "חי", (בפתקים האחרונים, לבד מאחד, לא מופיעים כינויה של הרשימה אלא רק אותיותיה). המערער מעלה את הטענה לפיה שלושת פתקי ההצבעה שניתנו לטובת יריבתה, איחוד וצמיחה, נכתבו בידי אדם אחד ולכן יש לגרוע שני קולות מרשימתה ואילו האחרונה מכחישה הטענה וטוענת מצידה כי שני צמדים של פתקים מתוך הששה שנערכו בכתב יד ושניתנו למערערת, נכתבו בידי אדם אחד ולפיכך יש לגרוע מיריבתה 2 קולות. כפי שכבר ציינו פתקי ההצבעה הללו שניתנו לרשימת המשיבים נושאים טקסט נרחב יותר באשר מצויינות עליהם שם הרשימה "עמ" וכן כינויה של הרשימה "איחוד וצמיחה". פתקי ההצבעה שניתנו לרשימת חיים טובים, נערכו בכתב יד ולבד מאחד, נושאים עליהם רק את אותיות הרשימה "חי".

כל אחת מהרשימות הצטיידה בחוות דעת של מומחה לתמיכה בטענותיה. הרשימה המערערת הצטיידה בחוות דעתה של המומחית נאוה דגן ואילו המשיבה נעזרה במומחה, סיוון זמיר, להלן יקראו "דגן" ו- "זמיר". כל אחד מהמומחים ערך והגיש חוות דעת וגם נחקר בבית המשפט. כל אחד מהשניים הביע עמדתו שפתקי ההצבעה הרלבנטיים שניתנו למען הרשימה היריבה, נערכו באותו כתב יד ועל ידי אותו אדם ומאידך הכחישו טענה דומה שהושמעה כלפי פתקי ההצבעה שבדיון כאן ואשר הוענקו לרשימה שמטעמה הם העידו.

בטרם אכנס לדיון במחלוקות הספציפיות אקדים ואומר את הדברים הבאים. הגם שיש משקל לעמדתם של מומחים בתחום הגרפולוגיה הרי בסופו של דבר מי שמוסמך וחייב להכריע במחלוקות אלה הוא בית המשפט. לזהות או לדמיון בין כתבי יד יש ביטוי חיצוני מובהק שבית המשפט יכול ואף לחייב לעמוד עליהם בכוחות עצמו. המומחים יכולים כמובן לסייע בידי בית המשפט לגבש את מסקנתו אך בסופו של יום המסקנה הינה שלו. בעוד שעל עד ראיה לארוע לשכנע את בית המשפט כי הוא מעביר אליו את האינפורמציה האצורה אצלו כהוויתה, הרי על העד המומחה לשכנע את בית המשפט, לבד מכנותו ומהימנותו, גם ברמתו המקצועית ובאיכות עבודתו. בית המשפט אינו צריך ואינו רשאי לאמץ את דבר המומחה, בבחינת "כזה ראה וקדש", אלא עליו לעקוב אחר עבודתו, לקבל הסברים ולהיות שותף לכל אותם סימנים, אבחנות ונימוקים שמביא בפני
ו המומחה, לעמוד על נכונותם והגיונם ולבדוק אם יש מקום לאמצם וללכת אחריהם.

לביסוס מסקנותי באשר ליחסי הגומלין בין עבודת הגרפולוג וממצאיו לבין סמכויותיו ואף חובותיו של בית המשפט, אביא להלן כמה מובאות מהפסיקה.

בע"א 46/77 היינץ נ' בנק ברקליס דיסקונט, פורסם בפד"י ל"ג (1) 715, שם בעמוד 718 ואילך אומר השופט לנדוי הדברים הבאים:

"הכל מסכימים שמותר לבית המשפט לקבוע אמיתותה של חתימה על סמך חוות דעת של מומחה מוסמך למקצוע זה, אולם המסקנה הסופית מוסיפה להיות בידי בית המשפט, הוא ולא אחר צריך להשתכנע באמיתות החתימה. כדי שחוות דעת גרפולוג תוכל לשמש יסוד ל

פסק דין
, צריך התהליך שבו הגיע המומחה למסקנתו להיות גלוי לפני השופט, כי הרי הגרפולוגיה אינה מדע סתרים שצפונותיה אינן ניתנות להסברה אף לשופט שלא התמחה במקצוע זה ואין להפוך את חוות הדעת הגרפולוגית מעין אוראקל של דלפי".

בע"א 5293/90, בנק הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ, פורסם בפד"י מ"ז (3) עמ' 240, שם בעמודים 263-262, אנו מוצאים את דבריו של הנשיא שמגר וזאת כדלהלן:

".....בסוגיה זו הלכה, היא מלפנינו, כי בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים "ידע והתמצאות מדעיים או טכניים".... ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי היד. על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש...." ולכן מאחר – ולעיתים קרובות אף רצוי – לעשות שימוש בחוות דעת של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי אמיתותה) של חתימה. מובן כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לענין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל – אם בכלל – יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק".

המחבר קדמי בספרו "על הראיות", חלק שני מהדורות 2003, מסכם את הדיון בנושא, זיהוי על פי כתב יד, באלה המילים:

"אין מניעה לבסס הרשעה בפלילים על פי זיהוי כתב יד כראיה יחידה... ברם בית המשפט לא יעשה כן, אלא לאחר שבחן שאלת טיבו ואופיו של הזיהוי בקפידה רבה ובזהירות יתרה; ואין מניעה, שבמקרים מתאימים, יסמוך בהקשר זה על "מראה עיניו" ולא יזקק למומחה דווקא".

בעניננו מקובלת עלי המסקנה של גב' דגן ולמעשה גם מר סיוון אינו חולק עליה, כי בכל האמור בפתקי ההצבעה שניתנו לחיים טובים, הרי חומר הגלם שעמד לנגד עיני המומחים היה מצומצם ביותר שהרי על גבי חמישה מששת פתקי ההצבעה הללו הופיעו רק שתי אותיות דהיינו "חי". גם דוגמאות של כתב יד אקראי של המצביעים לא היו בפני
הם שהרי ההצבעה מטבע הדברים התנהלה באופן חשאי. נקודת המוצא חייבת להיות איפוא כי מלכתחילה המשימה להצביע על זהות בכתב יד בין פתקי ההצבעה של רשימת חיים טובים, קשה ביותר. מר סיוון בעדותו בפני
ובא – כח רשימת איחוד וצמיחה בעקבותיו, מתהדרים בעובדה שמר סיוון בחן את פתקי ההצבעה של רשימת חיים טובים באמצעות מכשור עודף ומתקדם יותר מזה שעמד לרשותה של גב' דגן. הראשונים מדברים על סורק, תכנת מחשב ומחשב נייד בעוד שגב' דגן הסתפקה בזכוכית מגדלת. מאידך לא אוכל שלא לציין כי מר סיוון לא שיתף את בית המשפט בתוצרי בדיקותיו באמצעות כלי המכשור ולא הדגים ולא הציג בפני
נו באמצעותם את דרך הבדיקה שלו ותוצאותיה.

לנוכח האמור לעיל ומאחר ומדובר כאן בתבחינים וסימנים שיש להם ביטוי חיצוני, אהיה נכון לאמץ את אותם ממצאים שביכולתי לעקוב אחריהם, בעקבות הדרכת העדים המומחים, ולהתרשם מהם ומנכונות והגיון דבריהם. וודאי שלא אוכל לאמץ ממצאים אליהם הגיע המומחה שעה שאלה עומדים בסתירה לסימנים שהוא עצמו עמד עליהם וכפי שנתן להם ביטוי במקום אחר.

לראשונה אדרש לטענות הנוגדות ששמעתי ביחס לפתקי ההצבעה שניתנו למען איחוד וצמיחה. כזכור 3 פתקים אלה נושאים הן את כינוי הרשימה והן את אותיותיה. גב' דגן מצביעה בחוות דעתה ובעדותה על קווי דמיון מובהקים המשותפים לכיתוב בשלושת הפתקים. לדידה האותיות הגדולות "עמ", זהות באופן כתיבתן, בגודלן, ברווח שבין האותיות, זווית הכתיבה ובלחץ שהופעל בעת כתיבתן. אשר למילים "איחוד וצמיחה" שמופיעות על הפתקים הללו, קובעת המומחית כי האותיות זהות באופן כתיבתן, המילים נכתבו באותה זווית, אותו מרחב, אותו לחץ ובכולן האות "ח" כתובה כאשר צידה האנכי הימני קצר מהשמאלי. הסימנים הללו עליה מצביעה גב' דגן אכן גלויים הם וברורים לעין בלתי מקצועית ולמעשה גם מי שאינו בעל מקצוע, מתרשם מהדמיון הבולט והמובהק בכתב היד שמופיע בשלושת הפתקים. משכנעת במיוחד היא נקודת הדמיון הבאה שמצאה המומחית בכל אחת מהאותיות "מ" המופיעות הן בכינויה של הרשימה המשיבה והן באותיות שמה. כוונתי לאותה נקודה המכונה בפיה "נקודת קייניג" המצויה בתחתית הקו הימני האנכי של האות "מ", מעל למפגש שבינו לבין הקו האופקי, אך לא בנקודת המפגש עצמה. המומחית מסבירה כי היות והיד היא כלי עזר של המח, הלה משדר לנו נקודות בכתב היד במקומות רגישים בגופנו, לאמור זהו מעין חותם אישי המזהה את בעליו. מר סיוון נדרש בעדותו, בעמוד 14 לפרוטוקול, בחקירה חוזרת לב"כ המשיבה, לשאלת קיומה של נקודת קייניג באות "מ" בפתקי ההצבעה שניתנו לרשימת איחוד וצמיחה. העד אישר בעדותו כי נקודת קייניג אכן מצביעה על בעיה גופנית הקיימת אצל הכותב ומיקומה של הנקודה האמורה מצביע באופן כללי על האזור בו לוקה הכותב בגופו. אשר להימצאותה של הנקודה האמור בטקסט המדובר, טען העד כי במקרה הנוכחי לא קיימת נקודת קייניג וכי נקודות אלה, עליהן הצביעה גב' דגן, אינן אלא תולדה של העובדה שמדובר כאן באותיות דפוס, שאז מי שכתב אותן הרים את עטו מעל הנייר ושב והניחו על הנייר שאז נשפך יותר דיו. הסבר זה אינו מתקבל על הדעת, וודאי אין בו כדי להסביר מדוע הנקודות האמורות מופיעות דווקא באות "מ" ומעל נקודת המפגש בין הקו האנכי הימני של האות האמורה לבין הקו האופקי התחתון שלה ולא בנקודת המפגש עצמה.

הסברה של גב' דגן משכנע כאמור וכשהוא מצטרף להתרשמותי הבלתי אמצעית, אני מאמץ את הטענה כי שלושת הפתקים הללו שניתנו לרשימת המשיבים אכן נכתבו באותו כתב יד ועל ידי אותו אדם ממש.

מתוך האמור כאן ברור הדבר שהעדפתי את עמדתה של גב' דגן על זו של מר סיוון. למעשה מר
סיוון עצמו חזר בו בעת עדותו מחלק מקביעותיו בענין אותיות הרשימה איחוד וצמיחה (עמ) שעה
שאישר במהלך חקירתו בעמוד 10 מול השורה 25 ואילך, כי אכן שתיים מתוך האותיות "עמ",
אלה שסומנו באותיות ב' ו – ג', אכן נכתבו על ידי אותו אדם.

אשר לפתקי ההצבעה של רשימת חיים טובים, (חי). כאמור המדובר בששה פתקים שנכתבו בכתב
יד. מר סיוון טען שהפתקים שסומנו באותיות ג' ו – ד' נכתבו בידי אותו אדם וכך הדבר לגבי
הפתקים שסומנו באותיות ה' ו – ו'. במהלך חקירתו ועדותו נתן בהם המומחה הזה כמה סימנים
לביסוס טענתו. גב' דגן מאידך הסתייגה ממסקנה זו ולמעשה הסבירה כי בשל דלות החומר
הכתוב, שתיאותיות בלבד בכל פתק, קשה לקבוע ממצאים ברמת וודאות מספקת. היא אף ציינה
מספר הבדלים גלויים לעין אשר שוללים את האפשרות של זהות בכתבי היד כאמור
הלכה היא כי
בגין דא יכול בית המשפט גם להעזר במראה עיניו ובהתרשמותו ואכן נהגתי כך. בעשותי כן אני
מתקשה לאמץ את מסקנתו של מר סיוון גבי הדמיון הפנימי בכתבי היד בשני צמדי האותיות, כפי
שהוא ביקש לשכנע בקיומם. עיון בפתקים הרלבנטיים מגלה למשל כי הזווית שבה נכתבה האות
"י" בפתקים ה' ו – ו' שונה בתכלית בכל אחד מהם וגם צורתה של האות ח' שונה היא. עוד ניכר כי
המרחקים בין שתי אותיות הרשימה בכל אחד מהפתקים הללו שונים הם. אשר לזוג האותיות ג'
ו- ד'. כאן בולטת העובדה כי זווית ההצטלבות הסוגרת את חלקה העליון של האות "ח" שונה
היא. עוד ניכר הדבר ש"הרגל" השמאלית של האות "ח" בפתק שסומן באות "ג" ארוכה מחברתה
הימנית בעוד שבפתק שסומן באות "ד" מצב הדברים הפוך. עוד יצוין כי הזווית בה נרשמה הרגל
השמאלית של האות "ח", שונה היא בשני הפתקים. בפתק ג' היא קעורה ואילו בפתק האחר היא
ישרה. אשר לאות "י" שבכל אחד משני הפתקים הללו, זו כתובה בזווית שונה בכל אחד מהם.

גם בענין זה אני מאמץ את דעתה של גב' דגן כי לא ניתן לקבוע שצמד כל שהוא מתוך האותיות
"ח" של רשימת חיים טובים, נכתב על ידי אותו אדם. אין ולא יכולה להיות מחלוקת שנטל
השכנוע מוטל כאן על כתפי המשיבים, המבקשים לפסול קולות שהוכרו ככשרים על ידי ועדת
הקלפי ומנהל הבחירות. המסקנה הינה איפוא כי יש לדחות את טענת המשיב ורשימתו, איחוד
וצמיחה, לפיה יש לפסול שניים מהקולות של רשימת חיים טובים.

ראיה לחיזוק מסקנתי האחרונה יש לראות בענין הבא.

במהלך שמיעת הראיות הופיעו לעדות מטעם המערער ששה חיילים המשרתים בשירות סדיר,
כמספר פתקי ההצבעה שנערכו בכתב יד וניתנו לרשימת "חי" ושנויים במחלוקת. כאן המקום
להבהיר כי החיילים הצביעו במעטפות כפולות בסוף השבוע שקדם ליום הבחירות. הם הצביעו
במשרדי המועצה האזורית ולא בקלפי ולדברי כולם הרי בעת שהם באו להצביע, לא היו במקום
פתקים מודפסים עם אותיות הרשימות ולפיכך כל אחד מהם רשם את שם הרשימה הנבחרת על
ידו בכתב ידו. החיילים אישרו כי הם משתייכים למשפחתו המורחבת של המערער ותמכו בו
וברשימתו על ידי רישום האותיות "חי". כפי שכבר עמדתי על כך, הטקסט על גבי הפתקים
מצומצם לכדי שתי אותיות בלבד ולעתים יותר מאשר עד אחד הצביע על אותו פתק כמעשה ידיו.
אני כשלעצמי לא רואה בכך בסיס לפסול קולו של מי מהחיילים וזאת בשל דלות הטקסט והדמיון
האינהרנטי והבסיסי הקיים ממילא בציון שתי האותיות "חי". חשובה לענין זה עדותה של
החיילת לידור שלמה. העדה הצביעה על הפתק שסומן על ידי באות ג' וציינה אותו כפתק ההצבעה
שלה. זהו הפתק היחיד מהקבוצה האמורה הנושא גם כיתוב, דהיינו את שם הרשימה "חיים
טובים". העדה אישרה כי זה כתב ידה וכי זה הפתק שהוכנס על ידה למעטפת ההצבעה. העדה
נתבקשה על ידי ב"כ המשיב, (בטעות נרשם בעמוד 20 לפרוטוקול כי מדובר בתשובות לשאלות
עו"ד דגן בחקירה ראשית), לרשום על גבי פתק נפרד את שם הרשימה בה בחרה ואותיותיה והעדה
עשתה כן. הפתק אותו רשמה העדה במהלך הדיון סומן על ידי, על גב הפתק באות א'. עיון בפתק
זה כמו בפתק ג', עליו הצביעה העדה כפתק הההצבעה שלה, מעלה כי אין כל ספק כי אכן הכיתוב
על גבי פתק ההצבעה ג' הוא כתב ידה של גב' לידור.
כשאני משליך ממצא זה על טענתו של מר סיוון, בדבר זהות הפתקים ג' ו – ד', ואם נכונה היא,
מתבקשת המסקנה כי גב' לידור גם כתבה את הפתק שסומן באות ד' אלא שהעדה אף לא נשאלה
על כך והדבר לא נטען כלפיה.

ועוד בענין זה. ששת הפתקים הללו הם היחידים שעליהם צוינו בכתב יד אותיותיה של רשימת
חיים טובים, כאמור "חי". בין המעטפות הפסולות מצאתי שלוש ובהן פתקי הצבעה שניתנו
לכאורה לטובת הרשימה המערערת אך פתקים אלה נפסלו בשל כך שעל שניים מתוכם נרשם רק
שם הרשימה "חיים טובים" ולא אותיות הרשימה ועל השלישי נרשם רק שמו של המערער, יוסף
חיים, ולא שם רשימתו או אותיותיה. כאמור כל אחד מששת החיילים שהתייצבו לעדות, העיד כי
רשם על פתק ההצבעה שלו את האותיות "חי" ולא ראיתי מקום להטיל ספק בדבריהם. כיוון שכך
אין כל אפשרות בנסיבות הענין כי אדם כלשהו כתב יותר מפעם אחת את אותיות הרשימה "חי"
וכי עשה זאת על יותר מאשר על פתק אחד מתוך ששת פתקי ההצבעה בהם אנו עוסקים כאן.

מסקנתי הכוללת מכל האמור לעיל הינה איפוא כי בידי המערער ורשימתו (חיים טובים) עלה
לשכנעני כי מרשימת המשיב (איחוד וצמיחה) יש לגרוע שני קולות בעוד שאת טענות המשיב
ורשימתו,
כי יש לפסול כמה קולות מאלה שניתנה לרשימת המערער, יש לדחות. מסקנה זו
מדריכה לתוצאה ולפיה יש לגרוע מרשימת המשיב שני קולות כך שיש לזקוף לזכותה 135 קולות
ומכאן שיריבתה, חיים טובים, שזכתה ב- 136 קולות, היא שזכתה בבחירות וכך יש להכריז
עליה. הערעור בתיק עמ"נ 103/09 מתקבל וזה בתיק 104/09 נדחה.

אני מחייב את המשיב ורשימתו לשלם למערער ורשימתו הוצאות משפט בגין ההתדיינות הנוכחית
בסך של 15,000 שקלים חדשים בתוספת מע"מ.

ניתן היום כ"א באדר, תשס"ט (17 במרץ 2009) בהעדר.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מנחם בן-דוד
, נשיא

000103/09עמנ064 פרח









עמנ בית משפט לעניינים מנהליים 103/09 יוסף חיים, רשימת "חיים טובים" נ' ועדת הבחירות המקומית למועצה האזורית הגלבוע,מנהל הבחירות למועצה האזורית הגלבוע ואח' (פורסם ב-ֽ 17/03/2009)