פסקי דין על בנק לפיתוח התעשייה בישראל | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי – ת"א | פסקי דין על רמי כהן

1823/03 פשר     31/08/2003




פשר 1823/03 בנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ, כונס הנכסים הרשמי – ת"א נ' רמי כהן





בנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ

כונס הנכסים הרשמי - ת"א

ע"י ב"כ עוה"ד בטאט ומעוז

בעניין:
המבקש
נ ג ד
פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"ס - 1980
רמי כהן

ע"י ב"כ עוה"ד י' עציוני ו/או א' פסי


המשיבים
החלטה

א. עובדות רלבנטיות

בתאריך 21.7.03 הגיש הבנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ
( להלן: "הבנק") בקשה לצו כינוס והכרזה על החייב כפושט רגל.
הטעם לכך היה כי בהיות המשיב אחד ממנהלי חברת קרן פלד השקעות בע"מ (להלן: "החברה") ערב לה בגין הלוואה שנטלה בגובה של 4,280,000 דולר עד לסכום של 1,116,000 ₪ לפי כתב ערבות מיום 2.1.01 וע"ס של 200,000 ₪ עפ"י כתב ערבות מיום 7.2.2001.

לטענת הבנק הוא העמיד את סכום החוב לפרעון מיידי ביום 23.7.02, לאחר שמכתבי התראה לחברה ולמשיב לא נענו.
ביום 4.8.02 נשלח מכתב התראה למשיב לפיו עליו לפרוע את סכום ערבותו, ברם הדבר לא נעשה.

לפי רישומי הבנק עומד סה"כ חובו של המשיב על סכום של 1,621,539.4 נכון ליום 1.5.03.

בתאריך 6.8.02 שלח ב"כ המשיב מכתב כי מרשו השתחרר זה עתה מאשפוז ממושך בבית חולים וכי מצבו הכללי אינו טוב, וביקש אורכה לצורך מתן תשובה למכתב ההתראה.

כתוצאה מכך השהה הבנק את ההליכים עם המשיב.

לפי האמור בכתב התובענה החל הבנק לחשוד במהלך חודש מאי 2003 כי הבקשה לאורכה, נועדה להרוויח זמן, וכי החברה והערב לא מתכוונים לשלם את החוב.

בעקבות זאת הגיש הבנק תביעה בסד"מ כנגד המשיב ועיקולים זמניים.
המשיב כאן הגיש שם בקשת רשות להגן, שטרם נידונה. הוא מכחיש, עפ"י תצהירו ועדותו בפני
בימ"ש זה את החוב, וגורס כי לא ניתן היה לעשות שימוש בכתב ערבותו מאחר והוא חדל מלהיות דירקטור בחברה, מסר ע"כ לרשויות, ולא התכוון לערוב לחברה החברה כשאין הוא בה בעל תפקיד.

משהגיעו התשובות לעיקולים הסתבר לבנק כי למשיב אין חלק בדירת המגורים בה הוא מתגורר עד היום עם אשתו וכי הבעלות במחצית מדירת המגורים הועברה לרעייתו, לפי דוח חוקר בתאריך 10.4.2003.

יש לציין בהקשר זה כי הבעלות כנ"ל הועברה עפ"י רישומי הטאבו בתאריך 6.3.2003. (נספח ה/1 לתגובה)

המשיב החל בטיפול בהעברת הזכויות משמו לשם רעייתו כבר בתאריך 5.11.1998. (ר' תצהירו בפני
עוה"ד פנסו).
בקשה להעברת זכות שכירות ( חכירה) משם המשיב לשם רעייתו נחתם ביום 5.11.1998.
אישור מס רכישה התקבל ב - 13.12.1998.
מכתב למינהל בגין ההעברה נכתב בתאריך 20.12.1998. (נספח ה/3)
בנק משכן הסכים להעברה זכויות בתאריך 24.11.1998 (נספח ה /4)
יפוי כח בלתי חוזר לצורך ההעברה נחתם בתאריך 5.11.1998. (נספח ה/5).
שטר שכירות עם רעית המשיב - כהן בתיה - נחתם בתאריך 8.10.02, אישור לצורך הטאבו נעשה ביום 5.3.03 והרישום, כאמור בצוע ביום 6.3.2003.
חוזה חכירה בין אשת המשיב לבין המינהל נחתם ביום 17.12.02.

לשאלה מדוע לא בוצעה העברת הזכויות בסמוך לעריכת התצהיר גרס המשיב כי היו לכך שלוש סיבות:
לא היתה פרצלציה בקרקע ולא ניתן היה לבצע את הרישום.
היה עיקול על זכויותיו לטובת צד ג'.
מצב בריאותו היה גרוע (צורף מסמך רפואי) ולא ניתן היה לעשות זאת, וענין העברה לא היה בראש מעייניו.

הבנק טוען כי העברת הנכסים היוותה פעולת פשיטת רגל, באשר המשיב ניסה להבריח את הנכס ולרושמו על שם רעייתו, לאחר שנוהל עמו מו"מ לצורך תשלום חוב ערבותו, ולאחר שקיבל התראה על כך; כשהוא מנצל את הנימוק של מצב בריאותו, שאיפשר רגיעה בהליכים מטעם הבנק, כדי לסיים את הליכי הרישום.

ולפני שאעבור לדיון לגופו של ענין עוד על הדרך בה נקבעה הבקשה לדיון:

באופן מקורי נקבעה הבקשה לדיון בפני
השופטת אלשייך למועד 17.11.2003.

מיד עם הגשת התגובה עתר המשיב לכך שהדיון ייערך בפגרה, מאחר והדבר גורם לו נזקים ישירים ועקיפים, במיוחד לאור העובדה שבינתיים ניתן ע"י השופט ד"ר קלינג צו מניעה זמני במעמד צד אחד למניעת דיספוזיציות בנכס.

בקשתו זו נדונה ע"י השופטת גדות פעמיים ונדחתה.

שוב הוגשה בקשה ב - 20.8.2003 ועכשיו צוין בה כי חיוני שהנושא ידון בפגרה מאחר והמשיב מעונין להגיש מועמדות בבחירות לרשימה שהמועד הסופי להגשת ההשתתפות בה הוא 24 באוגוסט; ואולי גם לרשימה נוספת שהמועד להגשת השתתפות בה הוא - 28 באוגוסט.

הבקשה הוגשה בתאריך 20.8.2003, והועלתה ללשכתי בתאריך 24.8.03.
היא נקבעה לדיון לתאריך 28.8.2003, ולבקשת ב"כ המבקש שאינו מוכן לעתירה, נדחתה לשמיעה בנוכחות הצדדים לתאריך 29.8.2003.

ביני לביני אני תמהה.
ריצה לראשות רשימה לרשות מקומית או במסגרת רשימה כזו , אינו דבר שמוחלט מהיום למחר, וגם לא דבר שנעשה מהיום למחר.
לא שמעתי שהמשיב התחבט בנושא והדבר עלה בדעתו רק ברגע האחרון ועם "פרוץ" הפגרה.
התרשמתי כי הגשת הבקשות הבלתי פוסקת ומציאת נימוקים חדשים לבקרים, - נועדו רק כדי להיכנס למסגרת הבקשות הדחופות לדיון בפגרה.

העובדה שארבעה שופטים היו צריכים לקרוא את העתירה , התגובה והבקשות למיניהן, היא קלות דעת בלתי נסבלת של בזבוז זמנו של בית המשפט, כדי לשרת אינטרסים של אנשים שאינם מגלים את כל קלפיהם האמיתיים - אם היו - בזמן אמת, ו/או אינם מסבירים לבית המשפט מדוע התמהמהו.

התנהלות מעין זו, סותמת את בתי המשפט, ומונעת מהם בפגרה להגיש "עזרה ראשונה" לאנשים שבאמת זקוקים לכך ופורשים את מלוא נימוקיהם ומניעיהם לכך בעת השת הבקשות.

קביעת הבקשה לדיון דחוף בפגרה ע"י בית משפט זה נעשתה לאור הטענה שנטענה כי המועד האחרון להגשת רשימת מועמדים לרשימה השניה מסתיים ביום 28.8.2003; והנה בבוא המשיב לדיון בתאריך 29.8.03, כשהוא שקט וקר רוח ואינו נזעק מכך שזמנו עבר, הוא השיב לשאלת בית המשפט, כי בעצם ניתן לעשות הסדר ולהגיש את המועמדות עד ליום 31.8.2003.

התנהלות מעין זו אינה מקובלת עלי, ולא משנה מה תהיה התוצאה בהליך זה, - הוצאותיו יהיו על המשיב.
ג. ד י ו ן

אין מחלוקת כי חוב קצוב הינו תנאי מוקדם לצו כינוס נכסים ולהכרזת פשיטת רגל.

בעניננו לא נטען כי החוב של המשיב הינו חוב פסוק, באשר הנושא טרם נדון בבית המשפט המתאים.
הסביר ב"כ המבקש כי הבקשה הוגשה עתה, בעילה של הברחת זכויות ובטענה כי המשיב ניצל את הזמן שניתן לו עקב מצב בריאותו ועקב ניהול מו"מ עם הבנק (את ענין המו"מ המשיב מכחיש) כדי לבצע את הרישום ע"ש רעייתו, דבר שמהווה מעשה פשיטת רגל.

השאלה שעולה אם כן לדיון היא:

ממתי יש "לחשב" את מעשה פשיטת הרגל, והאם בנסיבות הענין אכן המדובר במעשה כזה.

ב-ע"א 2659/96 הנרי צבי רוזן נ' בנק המזרחי המאוחד ( פ"ד נד(2) 52) נדונה השאלה הבאה:

המערער התחייב כלפי בתו להעביר לה במתנה מחצית זכויותיו בדירה. בשל סיבות שונות לא הושלמה הקניית המתנה ברישום. כעבור כמה שנים, לאחר שנושה של המערער קיבל פס"ד לטובתו והתרה במערער שישלם את חובותיו, רשם המערער הערת אזהרה לטובת בתו.
בית המשפט המחוזי קבע כי קיים חוב פסוק לטובת הנושה אף שערעור על פס"ד היה תלוי ועומד באותה עת. כן ראה בית המשפט המחוזי ברישום הערת האזהרה מעשה פשיטת רגל ולפיכך נתן כנגד המערער צו כינוס נכסים והכריז עליו כעל פושט רגל.

בית המשפט העליון אישר את פסה"ד של בית המשפט המחוזי בקובעו כי משמעות רישום הערת אזהרה היא לכל הדעות, שאין הנכס ראוי וניתן למימוש נושים רגילים. זכות הנושים לאחר הרישום נדחית בפני
זכותו של בעל ההערה. די בתוצאות אלה של הערת האזהרה כדי לקיים את הדרישה למעשה פשיטת רגל.

שאלה אחרת שנשאלה שם האם יש ברישום הערת האזהרה משום העדפה במירמה. נטל השכנוע קובע שם בית המשפט מוטל על המסתמך עליה. ברוב המקרים די בראיות נסיבתיות. סמיכות זמנים יש בה משום הצבעה על כוונה כזו. עצם רישום הערת האזהרה יש בו משום הוכחה חיצונית לכוונתו הפנימית של החייב.
אם ניישם הלכות אלה לעניננו נאמר:
כאן היתה העברת בעלות ולא רק רישום הערת אזהרה.
רישום הבעלות היה ב - 6.3.03, לאחר שב - 4.8.02 נשלח מכתב התראה למשיב לפיו עליו לפרוע את סכום ערבותו.
מועד זה הינו בסמוך למכתב ההתראה.

לא הובהרו לבית המשפט הסיבות לביצוע עיסקת המתנה בין המשיב לבין רעייתו.
ברם עיסקה זו התנהלה על מי מנוחות, כשתחילתה עוד לפני שהיה קשר עיסקי בין הצדדים, ואילו סופה, בסמיכות זמנים לא מוסברת למשלוח מכתב ההתראה.

הסיבות אותן מנה המשיב לשיהוי ברישום העיסקה ע"ש אשתו, קרי: העדר פרצלציה, מחלתו או עיקול שהיה על הנכס, ומאחר והמדובר בעיסקה שעורכי דין טיפלו בה ולהן היו יפויי כח, - אינן משכנעות.
עדותו שהיה צורך בחתימה פעם נוספת על יפוי כח חדש, - לא נתמכה באותו יפוי כח נטען, וגם אינה משכנעת, המדובר בתקופה של כ - 5 שנים, ומדוע חידוש חתימה על יפוי כח? גם אל הוברר לי, אפילו הדבר אכן היה בפועל, מה היתה מניעה לחתום על יפוי כח כשעוה"ד הוא זה המטפל בכל השאר.
מחקירת המשיב גם הוברר, שלענין הפרצלציה אפילו הוא מודע לכך;

לענין יפוי הכח לא השתכנעתי שהיה צורך לחדש יפוי כח בין שנת 1998 לשנת 2003, ו/או שזו היתה המניעה לרישום.

מכאן שעפ"י הילכת רוזן נ' בנק המזרחי, - המדובר לכאורה במעשה המכוון ליתן עדיפות למקבל המתנה על פני הנושים.

שאלה אחרת היא, האם הוגשה הבקשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק.

טוען ב"כ המבקש - הבנק - כי יש לקחת בחשבון את המועד בו התגלה לו דבר ביצוע הרישום ולא את תחילת העיסקה או עצם רישומה בטאבו.

קובע הסעיף 5 לפקודת פשיטת הרגל:

"5. מעשה פשיטת רגל [2)3)]

מעשה פשיטת רגל הוא לחייב, אם עשה או נעשתה לו אחת מאלה:

(1) בישראל או במקום אחר -

(א)נתן נכס מנכסיו מתנת מרמה או העבירו העברת מרמה;

(ב) העביר או שעבד נכס מנכסיו העברה או שעבוד, שאילו נעשו כשהוא מוכרז פושט רגל היו בטלים משום העדפת מרמה לפי כל דין תקף אותה שעה;"
...

השאלה היא האם במונחים העברה או שעבוד יש להתיחס למועד שבו נודע עליהם לנושה, או שמא למועד שבו בוצעו בפועל.
נראה שהשאלה מורכבת.

נושה לא יכול לדעת אירועי היום-יום בחייו של החייב.
מכאן, שהתיחסות לזמן אמת, אין לה רלבנטיות והיא עלולה לעקר את הסעיף מתוכן.

נראה שמועד ההעברה או השעבוד צריכים לענין חוק זה להתיחס למועד גילויים ע"י הנושה ובלבד שגילוי זה יהיה תוך זמן סביר מעת ביצוע ההעברה או המישכון, ולא לאחר שנים, מה שאין זה המקרה שבפני
.

לעניננו: ביצוע ההעברה המשפטית מאת החייב לרעיתו , ובהיות הדבר מדובר בעיסקת מתנה שיש צורך בהקניה בה, אזי המועד הוא 6.3.2003, - הוא מועד ההעברה המשפטית.

לענין ידיעתו של הנושה לפי חוק פשיטת הרגל, יש לבדוק את המועד שביצוע ההעברה הגיע אליו בפועל, במגבלה, שהדבר נעשה תוך זמן סביר לאחר ביצוע ההעברה המשפטית.

נציג של בנק לא צריך לשבת כל יום בלשכת רישום המקרקעין, ולעקוב אחרי עיסקאות של חייבים פוטנציאליים.
ביוצאו מנקודת ההנחה, שחייב אמור לכבד את התחייבויותיו, אזי הוא זכאי לנקוט בהליך של מתן התראה, ורק לאחריו אם לא קיבל תשובה או אם חשדו התעורר בעקבות דבר מה, לנסות ולברר שמא החייב הפוטנציאלי מנסה להתרוקן מנכסיו .

זה בדיוק מה שנעשה במקרה הנוכחי.

הופעל חוקר כשתתעורר חשדו של הבנק, דוח החוקר הינו מתאריך 7.7.2003., והבקשה הוגשה לבית המשפט בתאריך 21.7.2003. המועדים סמוכים למועד ביצוע ההעברה המשפטית.

במילים אחרות: הבנק עמד במסגרת שלושת החודשים מיום שהגיע לידיעתו כי בוצעה העברת נכסים מהחייב לאחר, וידיעה זו היתה תוך זמן סביר מאז היא בוצעה באופן משפטי בפועל.
ניתוח זה מביאנו למסקנה נעשה מעשה של פשיטת רגל.

אבל כבר מצינו כי לענין זה אין להסתפק בתיאוריה אלא יש גם צורך בחוב חלוט, - מה שאין הדבר כאן.

לעזרתנו בא בסיטואציה זו הסעיף 16 לחוק פשיטת הרגל ( נוסח חדש) הקובע בזו הלשון:

"16. עיכוב הליכים מחמת הכחשה [8) ,(7)6)]

(א) התייצב החייב לדיון בבקשה וכפר שהוא חייב חוב לנושה, בכלל או בסכום שיש בו להצדיק הגשת הבקשה נגדו, רשאי בית המשפט, במקום לדחות את הבקשה, לעכב את כל ההליכים בה לזמן הדרוש למשפט בדבר החוב, ורשאי הוא לדרוש שתינתן ערובה לתשלום כל חוב שיוכח נגד החייב לזכות המבקש במהלך המשפטי הרגיל והוצאות הוכחתו."
הסעיף ישים לעניננו במובן זה, שאומנם נעשה על פניו מעשה פשיטת רגל, ברם לבית המשפט לא ידוע, בשלב זה עדיין, על קיומו של חוב חלוט.

לאור כל זאת אני קובעת כדלקמן:

אני מעכבת את ההליכים עד למתן פס"ד חלוט בבית המשפט המוסמך על קיומו של החוב.

אני עושה שימוש בסמכותי לפי סעיף 16 סיפא הנ"ל וקובעת כי צו המניעה הזמני שניתן לבקשת המבקש יישאר על כנו כבטוחה אפשרית לחוב ולהוצאות.

אני מחייבת את המשיב בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסכום של 40,000 ₪ פלו ס מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין.
ניתן היום 31.8.03, בהעדר.

הודע לצדדים כי החלטה תהיה היום במזכירות בית המשפט.

המזכירות תודיע ותשלח כדין.
ד"ר דרורה פלפל
, שופטת
1
בתי המשפט
פשר 001823/03
בשא014611/03
בבית המשפט המחוזי בתל - אביב יפו
כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל

בפני
:








פשר בית משפט מחוזי 1823/03 בנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ, כונס הנכסים הרשמי – ת"א נ' רמי כהן (פורסם ב-ֽ 31/08/2003)