פסקי דין על עדנה דודין | פסקי דין על עזבון המנוחה עליזה בונה ז"ל | פסקי דין על רון אהרון בונה ואח' | פסקי דין על ניסים לוי

3385/07 עא     18/03/2009




עא 3385/07 עדנה דודין, עזבון המנוחה עליזה בונה ז"ל, רון אהרון בונה ואח' נ' ניסים לוי




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
עא 003385/07


בפני
:
הרכב: שנלר,ורדי,לבהר שרון






בעניין:
1. עדנה דודין

2. עזבון המנוחה עליזה בונה ז"ל
3. רון אהרון בונה
4. שמואל יורם בונה
5. הנהלת (נציגות) ועד הבית המשותף
ברח' סלמה 46 תל-אביב


ע"י ב"כ עו"ד
הדס

המערערים

נ
ג
ד



ניסים לוי




ע"י ב"כ עו"ד
הופטמן

המשיב


פסק - דין

1.
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופט ס.נ מאיר שנהב) מיום 26/6/07 בת.א 2677/05 שדחה את תביעת המערערים כנגד המשיב.

2.
המערערים בעלי זכויות במקרקעין ברחוב סלמה 46 ת"א הידועים כגוש 7052 חלקה 57/26 (להלן: "המקרקעין") תבעו את המשיב - בעל זכות דיירות מוגנת במוסך המצוי במקרקעין (להלן: "המוסך") להימנע מתפיסת חזקה במעבר ציבורי במקרקעין, להימנע מתפיסת חזקה ייחודית ברכוש המשותף במקרקעין, לשלם לתובעים דמי שימוש ראויים בגין שימושו בחלק מהמקרקעין שלא על פי הסכם השכירות המוגנת מ-1978 (להלן: "הסכם השכירות") וכן להורות כי המשיב הפר את הסכם השכירות המוגנת ועקב כך יש להורות על פינויו מהמקרקעין או לחילופין לחייבו בתשלום פיצוי ראוי כדי שיימנע מהפרה עתידית.

3.
ביהמ"ש קמא, לאחר שמינה מומחה מטעמו- מודד ושמאי מקרקעין מר זוהר עירון, ולאחר ששמע את העדויות ובחן את הראיות בתיק, דחה את התביעה של המערערים כנגד המשיב בקובעו כי הסככה והמבנים במוסך הושכרו למשיב כמות שהם ובמצבם דאז, ללא מדידה, תשריט או פרוט אחר.

בית המשפט מציין כי שוכנע לקבל את עדות המשיב שאחת מבעלי הזכויות במקרקעין (גב' דודין), השכירה לו את המוסך כמות שהוא, ללא הגדרה מדוייקת של שטחו, כאשר המשיב קיבל את מבנה המוסך והסככה כמות שהם, והמערערים לא הצליחו לבסס ולהוכיח את טענתם כי המשיב הרחיב את חזקתו, או תפס שטח נוסף שלא כדין ובניגוד להסכם.

בית המשפט דחה גם את טענת המערערים כי המשיב תפס חזקה ייחודית או אחרת במקרקעין או בחלקים ברכוש המשותף, בקובעו כי היה הסכם פשרה מ-1984 שהסדיר את שימוש המשיב ברכוש המשותף, ובקובעו כי עדות המשיב אמינה ומהימנה ושהוא לא שינה את מבנה המוסך ואת הסככה למעט צביעה, נעילת שער ובניית קיר.

בית המשפט קבע כי המעבר הגובל ברחוב חננאל (להלן: "המעבר"), שימש חלק משטח המוסך, וכי השער המצוי במעבר זה (להלן: "השער") היווה מזה זמן רב חלק מהמוסך, ולא הוכחה טענת המערערים לפיה המשיב השתלט על המעבר ועל שער הברזל בו.


בית המשפט קבע כי אמנם יש ממש בטענת המערערים לפיה חל שינוי במצב השער החל משנת 2005, שעה שהמשיב נעל את השער בשעות הלילה לאחר סגירת המוסך, אך מדובר בענין שולי, שאינו פוגע בזכות הקנין של המערערים או בשימושם במקרקעין, ולא מדובר בעילת תביעה המקנה להם סעד.

בית המשפט לא הכריע בשאלת בניית הקיר ע"י המשיב בשטח המעבר מחמת העדר סמכות עניינית, ובטענה לעשיית שימוש יחודי או תפיסת שטח שהינו חלק מרכוש משותף במקרקעין ע"י המשיב להחניית כלי רכב המגיעים לטיפול במוסך שכן מדובר בטענה החורגת מהמחלוקות שבין הצדדים.

כן ציין בית המשפט כי השיהוי הרב שהיה בהגשת התביעה ללא הצדקה או הסבר סביר פועל לחובת המערערים שכשלו בהוכחת טענותיהם ועילותיהם.

4.
בדיון שהתקיים בפני
נו התברר כי למעשה ויתרו המערערים על טענותיהם לענין דמי שימוש ראויים ולענין הפרת החוזה ע"י המשיב (ויפה עשו שכן לאור קביעת בית משפט קמא לא היה מקום לעמוד על טענות אלו).

5.
למעשה, הצדדים גם הגיעו להסכמה לגבי השטח בחצר שבו נטען כי המשיב תפס חזקה ייחודית בארבע חניות לאחר שב"כ המשיב הודה כי המשיב מעולם לא טען לזכויות יחודיות בשטח הנ"ל שהוא רכוש משותף.

לכן, מוצהר בזאת כי שטח החצר הנ"ל הינו רכוש משותף, ואין למשיב זכויות בשטח הנ"ל.

6.
המחלוקת היחידה שנותרה למעשה בין הצדדים הינה לגבי שטח המעבר, וליתר פירוט, האם המעבר מהווה חלק מן המושכר, והאם יש לאפשר נעילת השער הקיים במעבר ע"י המשיב, כאשר המחלוקת בין הצדדים התמקדה הן בשאלת זכויות המשיב במעבר והיותו חלק מן המושכר, והן בשאלה האם השער הנ"ל יהיה פתוח בכל שעות היממה, כדרישת המערערים, או רק בשעות היום- כפי שהסכים לכך המשיב.

7.
לעניין היות המעבר חלק מהמושכר, אנו סבורים כי אין מקום לערכאת הערעור להתערב בקביעותיו העובדתיות ובקביעות בענייני המהימנות של בית משפט קמא, שקבע באופן חד משמעי, לאחר שהאמין למשיב, כי המעבר, כולל השער המצוי בו, הינם חלק משטח המוסך המושכר, כאשר המערערים אף הגיעו עמו להסכמות בעבר לגבי הנ"ל, וזאת מעבר להסכמה בהתנהגות (שתיקה) במשך שנים רבות, ומעבר להסכמה בתנאים המיוחדים שבהסכם השכירות לפתיחת שער במושכר לכיוון רחוב חננאל ע"י המשיב.

8.
לעניין נעילת השער, בית משפט קמא קבע גם כי נעילת השער החל משנת 2005 מהווה שינוי מצב, אך מדובר בענין שולי שאינו פוגע בזכות הקנין של המערערים או בשימושם במקרקעין, ואינו מהווה עילת תביעה המקנה סעד.
בין אם מדובר בענין שולי ובין אם לאו, מרגע שקבע בית המשפט קמא שהן המעבר והן השער מהווים חלק מהמושכר- אין מקום לחייב את המשיב לפתוח את השער למעבר בכל שעות היממה, כאשר הן לפי גירסת המשיב והן לפי גירסת המערערים (עדות מר רוזנבאום בבית משפט), הדבר יכול לגרום לסיכון בשעות הלילה של פריצות לעסקים ורכבים וכן לזיהום החצר, ובהתחשב גם בכך שעיקר דאגת המערערים הינה ליצירת פתח יציאת חירום לרחוב.

9.
יחד עם זאת, ובלא לגרוע מקביעותיו של בית משפט קמא, בהתחשב בכך שהמערערים ציינו בכתב התביעה שהיציאה לרחוב חננאל דרושה כיציאת חירום לחצר (סעיף 5 לכתב התביעה) וכן ציינו זאת בע"פ בדיון בפני
נו, ולאור הסכמת ב"כ המשיב בדיון בפני
נו לכך שהשער יהיה פתוח במהלך היום (כפי שהיה עד כה) ויינעל החל משעות הערב, תוך השארת מפתחות למערערים, ובהתחשב בקביעת בית משפט קמא לגבי מועד תחילת נעילת השער ב-2005- אנו קובעים כי המשיב רשאי לנעול את השער החל משעות הערב, כאשר הוא ייתן לנציגות ועד הבית המשותף, שני מפתחות שישמשו את המערערים בשעת חירום, לצורך יציאת חירום במעבר, ולצורך זה בלבד.

10.
בכפוף לאמור לעיל, נדחה הערעור.

בהתחשב בתוצאה, אין צו להוצאות.

הערבות הבנקאית שהפקידו המערערים תוחזר למערערים באמצעות בא כוחם.


המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ב באדר התשס"ט (18.3.09), בהעדר הצדדים.



ישעיהו שנלר
, שופט

אב"ד



ד"ר קובי ורדי
, שופט



רות לבהרֿֿשרון
, שופטת








עא בית משפט מחוזי 3385/07 עדנה דודין, עזבון המנוחה עליזה בונה ז"ל, רון אהרון בונה ואח' נ' ניסים לוי (פורסם ב-ֽ 18/03/2009)