פסקי דין על חן אלון

4135/06 פ     25/02/2009




פ 4135/06 מדינת ישראל - מחלקה לחקירות שוטרים נ' חן אלון




בעניין:
65



בתי המשפט
בית משפט השלום באר שבע
פ
004135/06


בפני
:
כבוד השופט
ד. מגד
- סגן נשיא
תאריך:
25/02/2009



בעניין:
מדינת ישראל
- מחלקה לחקירות שוטרים


ע"י ב"כ
מר אלבז ואליד, מתמחה פמ"ד
המאשימה

נ
ג
ד


חן אלון
– בעצמו


ע"י ב"כ עו"ד
רונן טל
משרד עו"ד נעם אליגון
הנאשם

גזר-דין
מבוא
1.
נגד הנאשם, ששירת בתקופה הרלוונטית כבלש בתחנת משטרת ערד, הוגש כתב אישום מתוקן שייחס לו תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. נטען בו, כי בתאריך 1.9.05, בעת שהיה בסיור במדרחוב בערד, עיכב את המתלונן עמי ירמיה בחשד להחזקת סם ורכוש גנוב. הנאשם הורה למתלונן להתלוות אליו רגלית לתחנת המשטרה המצויה בסמוך. במהלך הליכתם היכה הנאשם את המתלונן באגרוף בפני
ו, המתלונן נפל ארצה ואז הנאשם בעט בו בפלג גופו העליון, בעוד המתלונן מצליח לבלום את הבעיטה בידיו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלה ונפיחות בשפתיו וכן פצע בזרועו השמאלית. הנאשם ניהל הוכחות והורשע בדין.

תסקיר שירות מבחן
2.
לבקשת הסניגור שירות המבחן ערך תסקיר ובחן גם את שאלת ההרשעה.
בתסקיר נכתב כי הנאשם, כבן שלושים, נשוי ואב לשני ילדים, סיים 12 שנות לימוד הכוללות תעודת בגרות מלאה ושירת בצה"ל בתפקידי פיקוד בחיל המודיעין. לאחר מכן התגייס למשטרה ושובץ בתפקידי בילוש. במהלך שירותו במשטרה זכה הנאשם לתעודות הצטיינות והערכה. בעקבות האירוע נשוא כתב האישום הועבר הנאשם לתחום החקירות, יציאתו לקורס קצינים עוכבה וכיום הוא משרת בימ"ר נגב. קצינת המבחן שוחחה טלפונית עם מפקדו לשעבר, שתיאר את הנאשם כחוקר מקצוען, ישר, ערכי ובעל משמעת עצמית גבוהה. לדבריו, הנאשם הוביל תיקי חקירה מורכבים במיוחד וביצע את העבודה היטב, תוך שהוא מגלה מוסר עבודה גבוה, מקצועיות וצניעות.
המפקד הוסיף כי הנאשם בלט בהתנהגותו הרגועה, יצר קשרים טובים עם חבריו לעבודה והשרה סביבו אוירה נינוחה.

3.
בשיחה עמו אמר הנאשם לקצינת המבחן, כי הוא מוצא עניין רב בשירות במשטרה ורואה בו שליחות חברתית. הנאשם, שהתקשה לייחס לעצמו את העובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן ולמעשה הכחיש אותן, סיפר שבדעתו היה ללמוד משפטים, אך נאלץ בתוקף הנסיבות לעכב את מימוש תכניותיו. כן הביע חשש כי הרשעה עלולה להשפיע על אפשרותו לעסוק במקצוע זה.
שירות המבחן התרשם כי מדובר בשוטר שחש בושה וחרדה בשל ההליך הפלילי המתנהל נגדו, מצפוני מאד, מסוגל לערוך ביקורת עצמית, מבין את הגבולות והחוקים בחברה הנורמטיבית ופועל על פיהם מתוך תחושת השתייכות. עוד ראה לנכון לציין כי הנאשם חף מדפוסים של אלימות או רצון להשתמש לרעה בכח המשרה וכי להערכתו הנאשם עבר את העבירה עקב אבדן שליטה עצמית. שירות המבחן לא הסתיר התלבטותו בנוגע להימנעות מהרשעה. אף שלא התעלם מחומרת העבירה, המליץ שלא להרשיעו ונימק המלצתו
בנזק שעלול להגרם לדימויו העצמי ולאפשרויות הקידום במשטרה. עוד המליץ להעמידו במבחן למשך שנה, לחייבו לבצע 300 שעות עבודה לתועלת הציבור ולחתום התחייבות כספית.

טיעוני הצדדים לעונש
4.
בטיעוניה לעונש ציינה התובעת כי מדובר במתלונן, תלמיד תיכון כבן 18, שהנאשם
החליט ללמדו לקח, למרות
וללא כל התגרות מצדו. לטענתה, התנהגות הנאשם עולה כדי "שכרון כח", כהגדרתה, ותעוזתו מעידה על מסוכנותו, משום שאת העבירה עבר ללא חשש, באור יום, בעת שכלבו של הנאשם (מסוג אמסטף) היה עמו. היא
עמדה על תחושות ההשפלה שחווה המתלונן, שהתעצמו נוכח
מודעותו לכך שדווקא שוטר, האמור לקיים את החוק, גרמן. התובעת תיארה את תופעת האלימות מצד שוטרים, הנותנים דוגמה רעה לאזרח באשר הוא, תופעה הפוגעת הן בקרבן העבירה והן במנגנון אכיפת החוק ובאמון הציבור בה, וקראה לבית המשפט לפעול למיגורה. לטעמה, במקרה דנן אין כלל מקום לשקול את שאלת ביטול ההרשעה, הן משום חומרת המעשה וההלכה הפסוקה והן משום שלא ניתן להחיל
שיקולי שיקום על נאשם שלא לקח אחריות על מעשיו.

התובעת לא חלקה כי עבר פלילי מטיל כתם על המורשע בדין ועלול במידה זו או אחרת להקשות עליו למצוא עבודה, ואולם, לדעתה, לא הוכח כי
דרכו
זו של הנאשם
תחסם. לפיכך בקשה לדחות את המלצת שירות המבחן ולגזור על הנאשם עונש קשה, הכולל מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי משמעותי למתלונן.

5.
הסניגור טען כי עסקינן בתיק חריג, המצדיק
את החלת החריג לכלל דהיינו את ביטול ההרשעה. לביסוס הטענה ציין הסניגור כי עצמת האלימות, לכשעצמה, לא היה חריגה, וכי למתלונן נגרמו חבלות מהרף הנמוך. עוד מנה את התכונות והסגולות המאפיינות את הנאשם, שפורטו בתסקיר, ועמד על מהות עבודת הבילוש, הכרוכה בסיכון חיים ובחיכוך תמידי עם אוכלוסיה עבריינית. הסניגור הדגיש כי ההרשעה כבר גרמה לנאשם נזק, שהתבטא בפיחות בסיכוייו לקידום מקצועי, הכולל את ביטול יציאתו לקורס קצינים. בכך לא מוצו הנזקים, שכן הותרת ההרשעה על כנה תוביל, לדעתו, להפסקת השירות במשטרה, לאבדן פרנסתו ותיגרם לו פגיעה אנושה. הסניגור הדגיש כי הנאשם, שייצג את המשטרה כ"טוען מעצרים" מטעם תחנת ערד, וגילה כישורים ללמודי משפטים ולעיסוק בעריכת דין, יתקשה לממש את שאיפותיו. לפיכך, עתר לבטל את ההרשעה ולחילופין לדחות את דרישתה המחמירה של התובעת ולהשית על הנאשם עונש מתון.

דיון
6.
ככלל, השימוש בסמכות אי הרשעה ייעשה במקרים נדירים וחריגים בלבד. המבחנים נקבעו בשורת פסקי דין, וההלכה בנידון היא מן המפורסמות. רק לשם הדגמה ראו:

ר"ע 432/85

רומנו נ' מדינת ישראל

[פורסם בנבו]
, ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד (3) 337, ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד (3), עמ' 685 וע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (4), 869.
בהלכת תמר כתב
קבעה כב' השופטת דורנר, כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים, על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים.


7.
כבר למעלה משנות דור פסק כב' הנשיא זוסמן בע.פ. 89/78 אפנג'ר נ. מדינת ישראל פ"ד לג (3) עמ' 141 שתקיפת אזרח ע"י שוטר חמורה פי כמה וכמה מתקיפה המתבצעת ע"י אדם אחר. לא בכדי נוהגים בתי המשפט, במיוחד בעבירות אלימות, לאבחן את השוטרים מכלל האזרחים. מושכלות ראשונים לימדונו, כי בנוסף לחובת השוטרים לציית לחוק, שומה עליהם, בהיותם מופקדים על שמירתו ואכיפתו, לשמש דוגמה ומופת לאזרחים מן השורה. גישה סלחנית לשוטרים אלימים לא רק שלא תשרש את התופעה, שלמרבית הצער תדירה למדי, אלא שהיא עלולה לערער את אמון הציבור באכיפתו השוויונית של החוק. זו רוח הדברים העוברת כחוט השני בפסיקה המתייחסת לעבירות אלימות שנעברו ע"י שוטרים.

8.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שפסיקתו מנחה את בתי משפט השלום במחוז, עמד בעקביות על עיקרון הרשעת שוטרים, שעברו עבירות אלימות כלפי מתלוננים
בעת שהיו במשמרתם . ראה לדוגמה ע.פ. 7426/03 אוקנין דוד נ. מדינת ישראל. בית המשפט המחוזי בבאר שבע התייחס
בפסיקתו גם לאפשרות שהרשעת שוטר עשויה להשפיע על פיטוריו מעבודתו וקבע כי בית המשפט אינו מופקד ואינו אמור להכריע בעניין הנתון לשיקול דעת הגורם האחראי לכך במשטרה. בית המשפט קבע עוד כי מחובתו להטיל עונש הולם וראוי וכי במסגרת שקילת כל השיקולים הרלוונטים עליו לשקול גם את האפשרות כי ההרשעה עלולה להביא לפיטורין. ראה גם ע.פ. (באר שבע) 7149/00, 7205/00 מדינת ישראל נ' שרון גדסי תקדין מחוזי 2001 (1) עמ' 5628.

מן הכלל אל הפרט
9.
בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם תקף את המתלונן, בחור צעיר כבן 18. בנקודה זו אבקש לתקן את הטעות שנפלה בהכרעת הדין בהתייחס לגילו. מדובר
בצעיר שהסתבך, לדבריו, פעם אחת בלבד בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג "גראס", ככל הנראה לשימושו העצמי. לא נטען כי היה מעורב בעבירות אלימות, בכלל, או
נגד שוטרים, בפרט, שחייבו היערכות מיוחדת או זהירות יתר בהתייחסות אליו בשלב העיכוב. המתלונן, שנחשד
בעבירות פעוטות, ציית להוראות הנאשם ולא התגרה בו בדרכם לתחנה. עצם העובדה שהנאשם בחר
להוביל את המתלונן לתחנה, מרחק של כמה מאות מטרים בצהרי היום ובמרכז העיר, בעוד הכלב נלווה אליהם, היא הנותנת. מהמקובץ מתקבלת המסקנה כי בשום שלב משלבי האירוע
הנאשם לא נדרש להפעיל כח כנגד המתלונן. כאן טמון מוקד החומרה שבמעשה העבירה. אל נשכח כי הנאשם הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לאחר שהוכח כי
המתלונן נפצע כתוצאה מהאלימות שהנאשם נקט נגדו.


10.
הנאשם זכה לשבחים, שמפקדו לשעבר הרעיף עליו, ולא בכדי. גם שירות המבחן החרה החזיק אחריו בהתרשמותו והערכותיו שפורטו בתסקיר. למען הגילוי הנאות אציין כי הנאשם היה מתייצב בפני
בבית המשפט במהלך התורנות בתוקף תפקידו כ"טוען מעצרים" של תחנת ערד וגם אני התרשמתי מהרצינות, מהשקט הנפשי, הסבלנות, האיפוק והכבוד שאפיינו אותו בעבודתו. דווקא מנאשם, שהוגדר ע"י שירות המבחן כמצפוני מאד ובעל יכולת לביקורת עצמית, הגדרות שאיני חלוק עליהן, הייתי מצפה להתנהגות אחרת בתכלית. לנאשם יפה, איפא, הפסוק: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? "גם לאחר סיום שמיעת הראיות לא קיבלתי תשובה, אפילו מרומזת, לשאלה מדוע הנאשם היכה את המתלונן. שאלה זו נותרה, איפא, בלתי מפוענחת.

11.
התייחסות לשאלת הימנעות מהרשעת שוטר, באשר הוא, רלוונטית למכתב, שהתביעה הציגה בעניינו של שוטר שנדון בתיק אחר, שנערך על ידי מחלקת המשמעת של משטרת ישראל. מהמכתב עולה, כי בעת שקילת נקיטת אמצעי משמעת מינהליים, בעקבות הרשעה או אי הרשעה, נלקחים במשטרה בחשבון גם פרמטרים נוספים, כגון חומרת העבירה, התייחסות בית המשפט, חומרת העונש, טיב ומשך השרות. במכתב צויין גם, כי לא ניתן לקבוע שסוגיית הרשעה או אי הרשעה, היא שתכריע את המשך שירותו של השוטר, שכן מירב המשקל ניתן דווקא לנסיבות ביצוע העבירה.

12.
לאור השיקולים לחומרה שמניתי לעיל, הכוללים גם את מהות העבירה, שיקולי הגמול, ההרתעה ואינטרס הציבור, אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן ולהעתר לבקשת הסניגור לבטל את ההרשעה. הימנעות מהרשעת הנאשם שבפני
נו, לא תבטא את מורת הרוח שהחברה הנורמטיבית אמורה לחוש מהמעשה. יהיה בה מסר מעודד לשוטרים אחרים, כי נקיטת אמצעי אלימות מיותרת, הכוללת שימוש לרעה בכח המשרה, תזכה לתגובה סלחנית. ציבור השוטרים עלול להסיק כי בית המשפט, האמור להיות החלוץ ההולך לפני מחנה שומרי החוק ואכיפתו, יעבור עליה לסדר היום. זו תוצאה הנוגדת את ההלכה בסוגיית הימנעות מהרשעה. אליבא דידי זו תוצאה שבנסיבות שהוכחו הדעת אינה סובלת. לפיכך, ההרשעה תעמוד בעינה.

13.
מאידך גיסא, בבואי לדרג את העבירה במדרג החומרה,
נראה לי שרמת האלימות שנקט הנאשם לא היתה גבוהה במיוחד ולמתלונן לא נגרם נזק פיזי משמעותי, אלא הסתכם בנפיחות קלה בשפתיו ופצע שפשוף בידו השמאלית. אני גם שוקל לקולא ובחיוב את תכן תסקיר שירות המבחן, למעט המלצתו, שהרחיב לגבי התכונות הטובות, השירות המצויין, הפוטנציאל הטמון להמשך מסור ומועיל ואף לקידום. במסגרת השיקולים לקולא יש לתת את מלוא המשקל לתרומת הנאשם לחברה ולמשטרה. דומה שלא יהיה זה ראוי כי מה שמצטייר כמעידה, הנוגדת בתכלית את התנהלות הנאשם מאז גוייס למשטרה, יחרוץ לשבט את עתידו. יש להתחשב גם בכך שעצם הגשת כתב האישום, ניהול המשפט וההרשעה גרמו לנאשם טלטלה בחייו המקצועיים.

14.
לפיכך אני גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן:
א.
6 חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שתוך 3 שנים מהיום לא יעבור עבירות אלימות.
ב.
הנאשם יפצה את המתלונן עמי ירמיה וישלם לו סך 5000 ₪. הסכום יופקד בקופת בית המשפט תוך 3 חודשים מהיום.

הודעה זכות הערעור.

ניתן היום א' באדר, תשס"ט (25 בפברואר 2009) במעמד הצדדים.

ד. מגד
, שופט

סגן נשיא

004135/06פ
134 נורית היינה






פ בית משפט שלום 4135/06 מדינת ישראל - מחלקה לחקירות שוטרים נ' חן אלון (פורסם ב-ֽ 25/02/2009)