פסקי דין על מסארווה ע.כרים אחמד | פסקי דין על טופוף אברהם אפריים

3182/03 א     27/03/2005




א 3182/03 מסארווה ע.כרים אחמד נ' טופוף אברהם אפריים




בעניין:

2



בתי המשפט



בית משפט השלום נתניה
א
003182/03
א 003202/03


בפני
כב' השופטת יעל קלוגמן
תאריך:
27/03/2005


בעניין:
מסארווה ע.כרים אחמד



ע"י ב"כ עוה"ד
וותד ראאד

התובע

נגד


טופוף אברהם אפריים



ע"י ב"כ עוה"ד
מתן עמישי

הנתבע


פסק-דין


1.
התובע הוא קבלן בנייה, והנתבע - קבלן שיפוצים.
ביום 10.8.01 נכרת בין הצדדים הסכם כי התובע יבנה עבור הנתבע שלד לקומה שנייה, על גבי הקומה הראשונה של בית צמוד קרקע ברח' סימטת רופין, נתניה.
מחיר העבודה שסוכם - 22,000 דולר, בתוספת מע"מ.
התובע טוען כי הנתבע הזמין אצלו עבודה נוספת, בקומת הקרקע של הבית הקיים, שכללה פינוי הריצוף והחול באותה קומה ויציקה של רצפת בטון.
לטענתו, בגין עבודה נוספת זו לא נערך הסכם בכתב, ומחירה סוכם בעל-פה -
8000 ₪.

2.
התובע טוען כי הנתבע נותר חייב לו, בגין שתי העבודות, יתרת חוב בסך 26,620 ₪ (קרן, כולל מע"מ), שהיא מושא התביעה בתיק 3182/03 (התביעה בתיק 3202/03 היא בגין שני שיקים של הנתבע שחוללו, והיא נבלעת ומאוחדת עם התביעה בתיק 3192/03).

3.
הנתבע טוען כי העבודה הנוספת כלל לא הוזמנה על ידו. לטענתו, הוא הזמין אצל התובע רק את העבודה שנכללה בהסכם בכתב, ואילו את העבודה הנוספת ביצע


התובע על פי הזמנתו של בעל הבית, שבו בוצעה עבודת השלד, ולא על פי הזמנתו של הנתבע.

4.
עוד טוען הנתבע, כי פרע לתובע כל שהיה חייב לו.

טענה אחרונה זו הופרכה מתוך עדותו של הנתבע עצמו: לבקשה שהגיש ב-בש"א 3127/04 צרף הנתבע לוח תשלומים, אשר טען ששילם לתובע.

התובע אישר כי נפרעו לו השיקים, שפורטו בלוח התשלומים, אך שלל את טענת הנתבע, כי נוסף על השיקים, שולם לו במזומן סכום של 17,000 ₪. התובע טען כי הנתבע שילם לו רק בשיקים.

בחקירתו הנגדית אישר הנתבע, כי גם לו היה התובע מאשר את התשלומים הנטענים במזומן, עדיין הוא נותר חייב לתובע סכום של 10,000 ₪ (בעמ' 12 לפר').

בכך נשמט הבסיס מתחת לטענתו של הנתבע, כי פרע כל שהיה חייב לתובע.

כידוע, הטוען: "פרעתי" - עליו נטל ההוכחה.

לפיכך, על הנתבע הנטל להוכיח את תשלום הסכומים במזומן, שהתובע כופר בהם.

5.
הנתבע טען בתצהירו, כי אשתו שילמה לתובע במזומן סכום של 10,000 ₪ וביקש להגיש אף תצהיר של אשתו המאשר זאת.

טענה זו של תשלום הסכום האמור במזומן לא נזכרה כלל בכתבי הטענות מטעם הנתבע ואף לא בהתנגדות שהגיש לביצוע השיקים.
בהחלטתו מיום 4.4.04 פסק סגן הנשיא, כב' השופט גרובס, כי טענה כבושה זו היא בגדר שינוי חזית שאין להתירו והורה למחוק את תצהירה של אשת הנתבע ואף את הסעיפים מתוך תצהירו של הנתבע שהכילו טענה זו.



6.
בדיון ההוכחות העידו התובע ופועל שלו, מר עומר מוחמד, שעסק בעבודות בבית שבו מדובר, וכן - הנתבע.

לאחר ששמעתי את העדים, אני מעדיפה את עדות התובע ועדו, שעשתה עלי רושם אמין יותר מעדות הנתבע.

בגירסתו של הנתבע בעניין זה נתגלתה אף סתירה פנימית: בסעיף 5 לכתב הגנתו הוא טען כי כל העבודות שבוצעו, בוצעו במסגרת ההסכם בכתב בלבד; ואילו בסעיף 5 של תצהירו, הוא אישר כי התובע ביצע עבודות נוספות על אלה שעל פי ההסכם בכתב, אך טען כי הללו בוצעו על פי הזמנת בעל הבית.


אני מאמינה לתובע, כי העבודה הנוספת בקומת הקרקע של הבית הוזמנה על ידי הנתבע, ולא על ידי אחר, ובוצעה על פי הזמנתו.

נוסף על התרשמותי מאמינות העדים, הנתבע לא הביא לעדות את בעל הבית, על מנת שיתמוך בגירסתו, כי בעל הבית, ולא הוא עצמו, היה זה שהזמין את העבודה הנוספת בבית הקיים. הנתבע לא נתן כל הסבר למחדל זה, ועל כן קמה לחובתו החזקה, כי הימנעות מלהביא עד חשוב ורלבנטי נותנת בסיס להנחה, כי לו היה עד זה מעיד - אזי לא היה תומך בגירסת הנתבע.

התובע זכאי, איפוא, לקבל מהנתבע את שכרו בגין העבודה הנוספת.

7.
הנתבע טען עוד כי שיקים מס' 423 ו- 464 שמופיעים בלוח התשלומים שנזכר לעיל, ניתנו לתובע כשיקים-מחליפים, תמורת שיקים אחרים שחזרו.

הנתבע טוען כי התובע לא החזיר לו את השיקים המוחלפים וכי תבע במרמה, ובכפל, את פרעונם.

כראייה לכך הציג הנתבע את הספח של שיק מס' 438, שעליו נרשם כי הוא מחליף את שיק מס' 464, והתובע חתם על אותו ספח. שני השיקים הללו הם על סכום זהה: 10,000 ₪.


התובע מאשר כי חתם על הספח של שיק מס' 438 אך טוען כי הכיתוב, ולפיו מדובר בשיק מחליף, לא היה על גבי ספח השיק, בעת שחתם עליו, אלא הוסף לאחר מכן.

התובע טוען, כי חתם על ספח השיק כאישור לקבלתו, אך לא כשיק מחליף, אלא כשיק "מן המניין" שקיבל מהנתבע.

ב"כ התובע הגיש את הספח המקורי של שיק מס' 438 (ת/ 2), והנתבע אישר (בעמ' 13 לפר'), כי חתימתו של התובע על גבי אותו ספח נעשתה בעט שונה מאשר הכיתוב, כי מדובר בשיק שהחליף את שיק מס' 464.

זאת ועוד: בלוח התשלומים שהציג הנתבע מופיע שיק מס' 464 כשיק שנפרע לתובע, דבר שסותר את טענת הנתבע, כי שיק זה חולל והוחלף בשיק מס' 438.

השיק מס' 438 אינו מופיע בלוח התשלומים של הנתבע.

כשהתבקש הנתבע להסביר פירכה זו, הוא השיב כי טעה ברישום מספרי השיקים (המוחלף והמחליף), וכי התובע קיבל את שיק מס' 464 במקום שיק מס' 438.

הסבר זה מתיישב עם הופעתו של שיק מס' 464 בלוח התשלומים, ואף עם אישורו של התובע, כי כל השיקים שבאותו לוח תשלומים נפרעו לו; אך אינו מתיישב עם הסברו של הנתבע כי "טעה" ברישום שערך על הספח של שיק מס' 438: מספרו של השיק (438) מודפס בראש הספח, ומכאן שכאשר רשם הנתבע, כי שיק זה החליף את שיק מס' 464, קשה לקבל כי "טעה" ברישום זה.

אף אישורו של הנתבע, כי אותו רישום נעשה בעט שונה מזה שבו חתם התובע על ספח השיק, תומך בטענת התובע, כי רישום זה הוסף על ידי הנתבע במועד מאוחר יותר.

המסקנה: שיק מס' 438 חולל ולא נפרע, ועל כן אינו מופיע בלוח התשלומים.

לעומתו, שיק מס' 464 - נפרע. יתכן שהנתבע נתן לתובע את השיק מס' 464 חלף השיק מס' 438 שחולל, אך בכל מקרה אין התובע תובע פירעון בכפל של אותו סכום.

ה"גלגולים" הללו של הטענה בדבר החלפת השיקים מחזקים את הרושם הבלתי אמין שקיבלתי מגירסת הנתבע.

8.
סיכומו של דבר הוא, כי יש לדחות את טענות הנתבע:

קיבלתי את גירסת התובע, כי הנתבע הוא שהזמין את העבודה הנוספת.

הנתבע לא הוכיח כלל את טענתו לגבי הסכומים ששילם במזומן ואף לא את טענתו כאילו התובע דורש סכומים בכפל.

כפי שצויין, מחק כב' השופט גרובס את תצהיר אשתו של הנתבע, וכן את החלק של תצהירו של הנתבע, שעניינם תשלום במזומן של 10,000 ₪.

כאמור, מדובר בטענת "פרעתי" שהיא טענה של הודאה והדחה, אשר הנטל להוכחתה מוטל על שכם הטוען.

הנתבע לא הביא כל ראייה להוכחת התשלומים במזומן, ואף לא היה לו הסבר משכנע כיצד זה טרח להחתים את התובע על ספח של שיק מחליף (או מוחלף), אך לא החתים אותו על אישור כי קיבל תשלומים במזומן.

9.
לאור האמור אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה: 26,819 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 26.3.03, ועד לתשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע לתובע את הוצאות המשפט, לרבות כל ההוצאות שהתובע הוציא בהליכי ההוצל"פ לפירעון השיקים שחוללו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל, ובנוסף - שכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. עוד ישא הנתבע בהוצאות עדו של התובע (150 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסיקתן, 21.10.04, ועד לתשלום בפועל).

10.
המזכירות תשלח את פסק הדין אל ב"כ הצדדים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום ט"ז ב אדר ב, תשס"ה (27 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

יעל קלוגמן
, שופטת
003182/03א
132 פ.ש.






א בית משפט שלום 3182/03 מסארווה ע.כרים אחמד נ' טופוף אברהם אפריים (פורסם ב-ֽ 27/03/2005)