פסקי דין על אורן תמיר | פסקי דין על קצין התגמולים

653/98 ענ     15/04/2002




ענ 653/98 אורן תמיר נ' קצין התגמולים




1
בתי המשפט
ענ 000653/98
ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)
התשי"ט - 1959
15/04/02
תאריך:
כב' השופט מרדכי בן-חיים
, יו"ר
ד"ר ח. קכל - חבר
עו"ד צ. חפץ - חבר
בפני
:

אורן תמיר

בעניין:
המערער

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
קצין התגמולים
המשיב

החלטה

א. עובדות הליכיםותנאי שירות

1. הסוגיה הטעונה הכרעה בערעור זה הינה בשאלה האם מחלת הטרשת הנפוצה (להלן המחלה) בה לוקה המערער נגרמה תוך כדי ועקב שרותו במשטרת ישראל.

2. אין חולק בפני
נו על העובדות כדלקמן:

2.1 המערער גוייס למשטרת ישראל בחודש מרס 1996 ללא עדות על ליקוי גופני נוירולוגי ובמסגרת הכשרתו עבר תקופת מבחן כושר גופני קצרה ואינטנסיבית שלאחריה ביום 11/8/96 נשלח לקורס צוערים של החיל למשך שלשה חדשים.

2.2 קודםלתחילת קורס הצוערים תפקד המערער כחוקר נוער במשטרת כפר סבא.

2.3 בחודש אפריל 1997 על רקע שני מאורעות של חסר נוירולוגי וממצאים לאורך ע"ש גבי וצוארי ישב ד"ר י. צפמן (נוירולוג) כי ע"פ תוצאות הבדיקות עונה המערער על הקריטריונים של טרשת נפוצה הנתמכתבבדיקות מעבדה (מסמך 10 בת"ר).

2.4 למערער נקבע פרופיל רפואי 21 ביום 30/12/97, והוא שוחרר מן השירות.

3. בתצהירו מיום 11/2/98 שנספח לתביעת התגמול שהביא ביום 19/2/98 בפני
המשיב, גולל המערער את ארועי שרותו בחיל המשטרה ובעיקר עמד על תקופת ההכשרה בקורס הצוערים שהיתה רצופה לגירסתו במאמצים פיזיים אינטנסיבים אשר במהלכן אף נחבל בראשו ובכל חלקי גופו. לטענתו במהלך פעילותו המבצעית בתקופת מתח בטחוני שהגיעה לשיאה בתקופת ארועי מנהרת הכותל עבד משך 17 שעות רצופות ביממה בתנאי לחץ ומתח נפשי בלתי פוסק תוך חשש לחייו.
לטענתו במסגרת תפקידו זה, החל לחוש בעיקצוצים בבהונות רגליו.

4. בהחלטה מיום 24/8/98 דחה המשיב את תביעתו של המערער להכרה בנכותו במסגרת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) וכפר בקיומו של קשר סיבתי בין מחלתו של המערער ותנאי שרותו בחיל המשטרה.
מכאן הערעור שבפני
נו.

ב. חוות דעת רפואיות

1. החלטת המשיב גובתה בחוו"ד מייעצת של פרופ' מנחם שבה מיום 13/7/98.
בעקבות סקירה של תנאי שרותו של המערער ופרוט התייחסותו לתעוד הרפואי מחווה המומחה כי האטיולוגיה של המחלה הינה בלתי ידועה אולם הפתוגנזה שלה כוללת מעורבות של המערכת החיסונית. המומחה דוחה את האפשרות לפיה מצבי לחץ נפשי או גופני מהווה גורמי סיכון למחלה להבדיל מזיהום וירלי בילדות אשר מקובל לראותו שגורם סיכון ניכר לתחלואה בגיל מבוגר.

2. בהתייחסו לסיכום המחלה מבי"ח איכילוב (מסמך 44-45 בת"ר) גורס פרופ' שדה כי תועד שם ארוע של נמלול בגפיים התחתונות כשנתיים לפני הקבלה ולשיטתו, "קרוב לודאי" שיש לראותו כביטוי ראשון של המחלה אשר באה לעולם טרם גיוסו של המערער למשטרה על בסיס נתונים אלו המליץ פרופ' שדה לשלול הכרה כגרימה או החמרה של המחלה המיוחסת לשרות.

3. עמדה חולקת בתכלית גורס המומחה הרפואי מטעם המערער (ד"ר ש. פלכטר) אשר בחוו"ד מקיפה ומתועדת מיום 3/1/99 ראה לקבוע כי "קיום קשר סיבתי ברמה של מתקבל מאד על הדעת ואולי מעבר לכך בין מצבי הסטרס הנפשי והפיזי הקשה אשר המערער עבר במהלך תקופת קורס הצוערים במשטרה.."
נקודות המוצא של ד"ר פלכטר בחוו"ד הינן כדלקמן:
- המערער היה נתון לתנאי לחץ פיזי ונפשי רב במהלך קורס הצוערים.

- במהלך הקורס הופיעו ארועים חוזרים של תחושות בכף רגל ימין עד כדי איבוד התחושה בגפה זו. התסמינים התמידו במגמה של החמרה (אבדן תחושה באזור האגן, אבר המין וגפיים עליונות).

- מחלת הטרשת הנפוצה הינה מחלקה דלקתית הנמנית על קבוצת המחלות האוטואימוניות וקיימות אסכולות רפואיות מקובלות שונות כאשר לגורמים המפעילים את מנגנון החיסון הפגום בצורה שגויה. בין אלו מנה ד"ר פלכטר גורמי הדך כמו זיהום ויראלי חום גבוה, ומצבי סטרס פיזי או נפשי וטראומות פיזיות.
ד"ר פלכטר תמך קביעותיו אלו בתימוכין רפואי למכביר, חלקו צוטט מספרי לימוד ואחרים מקורם בעיתונים רפואיים.
חלק מן התימוכין הרפואי שליקט ד"ר פלכטר אכן מתייחס במישרין לאטיולוגיה ולפתוגנזה של המחלה, חלקו האחר לעומת זאת עוסק בהשפעות גומלין של מתח נפשי על המערכת החיסונית בכלל (תימוכן 6,7,8).

4. בחוו"ד מגיבה מיום 17/6/99 התפלמס פרופ' שדה עם עמדתו של עמיתו. לשיטתו של פרופ' שדה אין בנמצא אסכולה רפואית התומכת בעמדתו של ד"ר פלכטר.
בנתנו דעתו לתימוכין מספרם של toyner, baker (צוטט כתימוכין מס' 4 בחוו"ד של ד"ר פלכטר) ציטט פרופ' שדה מן ממהדורת 1997 של הספר. עיינו בקטע המצוטט ומצאנו כי הגם שטראומה נזכרה כגורם מודע לחשיפת המחלה הרי שהדברים תוחמו למקרים של מחלה שפרצה בתוך ימים לאחר ארוע טראומטי משמעותי למוח או חוט השידרה. בסיכום הדברים קובעים המחברים כי היחוס הסיבתי שבין הסתמנות המחלה ובין ארוע מאיץ / חושף מוצע כלשהוא הינו בחזקת בלתימוכח.
פרופ' שדה אף מאמץ מסקנותיה של חוו"ד עקרונית מיום 7/6/98 שהוא נמנה על כותביה, והדברים אמורים במסמך מפורט המקיף תימוכין רפואי רב אשר שוללת את הדעה שלמצבים כמו חבלה, דחק נפשי ומחלה נגיפית יש השפעה על פריצת המחלה או מהלכה וכי מדובר במחלה אשר הסיבה לה עדיין עלומה ושרויה בערפל.

חוו"ד עקרונית זו קוראת תיגר על הנסיון לבסס קשרי גומלין בין ארועי חיים ובין פריצת המחלה - על יסוד מחקרים רטרוספקטיבים הלוקים באופן מובנה ליקויים מתודולוגיים, ומאידך מצביעה על מחקרים פרוספקטיביים (שהינם אמינים יותר לשיטתם של כותבי חוו"ד העקרונית) אשר תוצאותיהם שוללות קשר בין חבלה פיזית ודחק נפשי ובין פריצת המחלה או הסתמנות של עליה בהתלקחויותיה.

על יסוד הרצאת הדברים הנ"ל ממשיך פרופ' שדה ומחזיק בדעתו השוללת קשר סיבתי של גרימה או החמרה.
לסיכום פרק זה נטעים כי בהעדר חקירה נגדית של המומחים הרפואיים הרי שהערכת המטריה הרפואיתתתבסס על יסוד האמור בחוו"ד.
ג. דיון והכרעה

1. חקירתו הנגדית של המערער לא הניבה ממצאים המבססים קיומה של חבלה משמעותית המוח או בחוט השידרה. למעשה אין להסיק מעדותו של המערער על קיומו של ארוע יוצא דופן מבחינת עוצמתו הפיזית או הנפשית. המערער עצמו העיד כי ניתן לו במהלך הקורס פטור מפעילות פיזית ואף יכול היה לבקש שחרור מפעילות מבצעית אך לא רצה שהדבר יבוא על חשבון חבריו (עמ' 4,5 לפרוטקול).
הטענה הכוללת בתצהיר בדבר חבלות ראש חוזרות - לא אומתה במסמך אוביקטיבי כלשהוא.

2. מלבד הגירסה הלקונית בתצהיר בדבר מעורבות בארועי מינהרת הכותל לא מצאנו תימוכין אובייקטיבי לקיום מצבי תעוקה ומתח בתנאי השירות. בסיכום המחלה של בי"ח איכילוב (מסמך 45 בת"ר מיום 29/11/96) מתועדת ע"פ אנמנזה התפתחות הדרגתית של הפרעות סנסוריות כמו גם דיווח על מאורעות דומים שארעו בתקופות קודמות חדשים ושנתיים קודם לאישפוז.

3. כאשר עומת המערער עם רישום זה בחקירתו, ניתנה על ידו תשובה כוללנית: מצד אחד אישר המערער כי הוא ואשתו אמרו לסגל הרפואי המטפל כי תופעת הנימול היתה גם בעבר (עמ' 5) ומאידך בחקירה החוזרת הוא מבהיר:
"לא הערתי את תשומת ליבו של הרופא שרשם את סיכוםהמחלה ולא אמרתי לו שהרישום לפיו סבלתי מתופעות דומות לפני חדשים ולפני שנתיים הינו מוטעה"
ולמטה מזה:
"אני מתקן אני מאשר כי אמרתי לרופאים כי כחדשיים לפני האשפוז סבלתי מתופעות דומות וזה נכון עובדתית".

4. כאן המקום לציין כי עובדת קיום ארוע של הפרעת תחוזה בגפיים התחתונות כשנתיים קודם לאשפוז מושא סיכום המחלה (דהיינו בסוף שנת 1994) תועד גם באנמנזה שנטל ד"ר פלכטר (עמ' 1 פרשת המקרה). יתר על כן, ד"ר פלכטר מתייחס לנתון זה כאל עובדה מוכחת (העמ' האחרון לחוו"ד).

5. ב"כ המערער בסיכומיו טען בשפה רפה כי יש להעדיף את אמינותו של המערער אשר כפר בגירסת הארוע המקדים על פני התעוד הרפואי (עמ' 5).

6. אין בידינו לקבל עמדה זו:

ההלכה הפסוקה בערעורי נכים גורסת הקניית חותם של אמינות. לגירסה הנמסרת לדרג רפואי מטפל במהלך שלבי הטיפול במחלה כך נפסק ב-ע.א. 472/81 ק"ת נ. אברג'יל (פד"י) ל"ז (2) 785 (בעמ' 790) וכן ראו:
ע.נ. 256/90 פינגר יורם נ. ק"ת (לא פורסם)
ע.נ. 393/91 אזולאי יצחק נ. ק"ת (לא פורסם).

הגם שמדובר בחזקה עובדתית הניתנת לסתירה אין ספק כי היותה מעוגנת בנסיון חיים ובהיגיון פנימים רב, חייבה את המערער להביאו ראיות לסתור - ואלו לא הובאו.
על מעמדתו של סיכום מחלה כמקור הסתמכות לביסוס ממצא בדבר קיום סימני מחלה בעבר ראו:
ע.א. 345/73 ליזרע נ. ק"ת פד"י כח (1) 25.
7. אשר לפן הרפואי

7.1 בהעדר ראיה על חבלה ישירה משמעותית למוח או לחוט השידרה יורדת מעל הפרק ההסתברות הגרמתית (או המחמירה) התולה את הקולר בטראומה פיזית.

7.2 ד"ר פלכטר החווה כזכור כי קיימת עמדה רפואית הקושרת קשר הדוק בין מצבי סטרס (נפשיים) ובין סימנים או התקפים של טרשת נפוצה ואף ראה לנכון להגדיר עמדה זו כאסכולה רפואית.

7.3 אנו פוסקים כי טענה מכבירה זו (בדבר אסכולה רפואית) לא בוססה בפני
נו כלל ועיקר ואין היא עומדת באמות המידה שנקבעו בהלכה המנחה בסוגיה זו:
ראו: רע"א 2027/94 צביה קליג' נ. ק"ת (פד"י נ (1) 529.

7.4 התימוכין הרפואי שטווה ד"ר פלכטר לחוו"ד אינו עומד בקנה המידה הנדרש של "מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעת קשר או הסבר להבדיל מהשערות ואפילו הן השערות סבירות" (כלשון פסה"ד הנ"ל) ואף לא מתקיימת בהם הדרישה בדבר "פרוט סביר של מהות הארוע או המצב הגורמים או מחמירים את המחלה (שם בעמ' 538-539).

7.5 אשר להסתברות קשר רפואי סיבתי קונקרטי:
בהעדר תעוד אובייקטיבי התומך בטענה לפיה היה נתון המערער לתנאי שרות סטרסוגניים אנו מתקשים לקבל את קביעתו של ד"ר פלכטר ולפיה:
"..... עצם היותה (של המחלה) סמויה ומאידך התפרצותה בכל עונה במהלך שרותו של המערער במשטרה מעיד כי אכן תנאי השירות ההם הם שהביאה את (כך במקור ) להפיכת המחלה הסמויה למחלה אקטיבית..." (עמ' אחרון בחוו"ד)

נראה בעיננו כי מסקנה זו לוקה בכשל מתודי בהיותה מבוססת על ראיה רטרוספקטיבית אשר בהשראתה הניח ד"ר פלכטר, על יסוד עובדות אובייקטיביות (אבחנת המחלה במהלך השרות) הנחה בדבר תבנית תנאי שירות תעוקתיים.

7.6 על כך נוסיף כי בסקירת התיק הרפואי של המערער לא מצאנו עקבות של תלונות או ממצאים בדבר מתח נפשי, בקשה לסעד נפשי, ואף המערער בעדותו בפני
נו לא הזכיר ולו במילה קיומם של ארועים סטרסוגניים (מבחינה נפשית) במהלך שרותו.
למעלה מן הדרוש נוסיף כי ע"פ הרישומים השוטפים בתיק הרפואי (מסמך 40 בת"ר) שוחרר המערער מכל מאמץ ופעילות גופנית במהלך הקורס.

8. הגם ששרותו של המערער הינו בגדר שרות קצר וכזה, זכאי המערער להנות מחזקת הגרימה (השוו ע.א. 472/89 קצין התגמולים
נ. רוט פד"י מ"ה (5) 203) הרי שלנוכח חוו"ד הרפואית שהציג המשיב ובמסגרתה הוטלו ספקות בתוקפן של העמדות הרפואיות שגרס ד"ר פלכטר - לא עלה בידי המערער לדלג מעל כף הראיה (נטל השכנוע) המוטל עליו ועל פיו:
"די אם עולה מן ההוכחות בשלמותן לרבות החומר הרפואי כי מתקבל מאד על הדעת שאמנם קיים קשר סיבתי בין השרות הצבאי לפרוץ המחלה" (הילכת רדושיצקי שצוטטה בהסכמה בפרשת רוט הנ"ל בעמ' 215).
וכן השוו: ע.א. 192/85 ק"ת נ. הרט פד"י מ"ד (3) 646 (בעמ' 654).

9. סוף דבר:
סימני המחלה ניכרו אצל המערער קודם לשרותו הצבאי . בהעדר תשתית רפואית ועובדתית לזקוף את ההחמרה (הקיימת) במצבו הרפואי במהלך השרות במשטרה - אין מנוס מדחיית הערעור.
הערעור נדחה.
המערער ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד המשיב בסך 4,000 ₪.

ניתנה היום 15 באפריל, 2002 (ג' באייר תשס"ב) בהעדר הצדדים.

הודעה לצדדים זכותם לערער בפני
בית המשפט המחוזי.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
עו"ד צ. חפץ - חבר

ד"ר ח.קכל - חבר

מ. בן חיים , שופט - יו"ר








ענ ועדת הערעורים לפי חוק הנכים 653/98 אורן תמיר נ' קצין התגמולים (פורסם ב-ֽ 15/04/2002)