פסקי דין על שושנה אליהו

2797/96 פ     11/02/2001




פ 2797/96 מדינת ישראל נ' שושנה אליהו




בעניין:

34




בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים
פ
002797/96


בפני
:
כבוד השופט, אריה רומנוב

תאריך:
11/02/01



בעניין:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ עוה"ד


המאשימה


נגד



שושנה אליהו



ע"י ב"כ עוה"ד
עו'ד בן חיים יגאל

הנאשמת




הכרעת דין



1.
בכתב האישום אשר הוגש בתיק זה נגד הנאשמת, מייחסת לה המאשימה עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ועבירה נוספת של תקיפה – עבירות לפי סעיפים 379 ו-380- לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 20.9.95 בסמוך לשעה 20:45, ברחוב תפארת ישראל אשר בעיר העתיקה בירושלים, תקפה הנאשמת את מר לוי נחום (להלן: "המתלונן"), וגרמה לו חבלה של ממש. בכתב האישום נטען, כי הנאשמת הכתה
באגרופה בפרצופו וידיו של המתלונן, בעטה בו וגרמה לו להמטומה באפו ושריטות בידו. כמו כן נטען בכתב האישום, כי הנאשמת הכתה באגרופה את אשתו של המתלונן, הגב' רינה נחום.

2.
מטעם המאשימה העידו שני המתלוננים וכן הרופא אשר בדק את המתלונן למחרת הארוע, ד"ר עמרם לוי. בנוסף לכך הוגש צילום אשר המתלונן צילם בסמוך לאחר הארוע כדי לתעד את סימני הפגיעה בו. מטעם ההגנה העידה הנאשמת בלבד.

3.
מן הראיות שהובאו בפני
עולה, כי בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עבדה הנאשמת כנהגת של מכונית להובלת נוסעים מסוג ג'י. אם. סי בחברת ארקיע. ביום 20.9.95 היא הסיעה תייר לישיבה כלשהי ברובע היהודי אשר בעיר העתיקה בירושלים. הנאשמת והתייר לא ידעו מהו המיקום המדוייק של הישיבה. לפיכך, כאשר הגיעה הנאשמת לקרבת הישיבה
היא עצרה את המכונית באחת הסימטאות. המתלוננים, שהינם תושבי הרובע היהודי מזה שנים רבות, הגיעו עם מכוניתם בדרכם לביתם לאחר שערכו קניות. כאשר הגיעו בסמוך לביתם הסתבר להם כי מכוניתה של הנאשמת חסמה את דרכם.

4.
את אשר התרחש לאחר מכן תיאר המתלונן בעדותו באופן הבא:


"המתנתי כשתיים או שלוש דקות וראיתי שאף אחד לא יוצא מהאוטו ולא פורקים שום דבר.
אותתי לו בוינקר כמה פעמים באורות, ואותתי שמאלה כדי שיבין שאני רוצה לפנות שמאלה ולהיכנס הביתה.
המכונית לא הגיבה. ירדתי מהאוטו כדי לבקש מהנהג לנסוע מעט קדימה וכדי לפנות לי את המעבר שמאלה. החלונות של האוטו היו אטומים לגמרי. הדלת היתה סגורה. החלונות היו כהים בצורה קיצונית. היקשתי על החלון בצד של הנהג ולא ידעתי בכלל מי נוהג אם זה איש או אישה כי הזכוכית היתה כהה לחלוטין. והנה לפתע פתאום החלון נפתח בצורה חשמלית וקיבלתי אגרוף בפרצוף שלא קיבלתי אגרוף כזה בפרצוף בחיים שלי. אני לא ידעתי מאיפה זה בא לי והייתי המום. נפלו לי המשקפיים ובלי המשקפיים אני לא רואה טוב בלילה, וגם הכיפה עפה לי. הדבר הראשון התכופפתי כדי לקחת את המשקפיים כדי לראות ואני איבדתי את הכיוון שלי והייתי בהלם. עוד אני מחפש את המשקפיים בריצפה, פתאום ירדה הנאשמת מהאוטו ומתחילה לצעוק עלי, אני בהריון, אתה הבהלת אותי, והיא ממשיכה להכות ולהרביץ בצורה פראית שאני לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי ולא ראיתי איש שמכה בצורה כזאת. אני התנצלתי ואמרתי שאני לא ידעתי שהיא אישה, ולא ידעתי שהיא בהריון… אני התנצלתי בפני
ה, אבל המשיכה להכות ולשרוט אותי. היא שרטה אותי באף וקיבלתי מכה ברקה וגם בידיים. היא המשיכה כל הזמן להכות. אי אפשר לתאר דבר כזה ולראות אישה בצורה של פראות כזאת, לא האמנתי. להחזיר ודאי שלא יכולתי יכול כי היא אמרה שהיא בהריון. אם היא תקבל מכה ואחר כך תפיל אז יבואו ויתבעו אותי. אני גם אדם חרדי ולא יכולתי להאבק איתה ובגלל שהיא אישה. אני ניסיתי להתגונן על ידי כך שהושטטתי את הידיים קדימה כדי שלא תוכל להתקרב אלי. בינתיים ירד אדם אחר מהאוטו… והוא תפס אותי ואמר לי: "עזוב אותה, מה אתה רוצה ממנה". אני אמרתי לו שאני לא רוצה ממנה כלום שתיסע טיפה קדימה. בינתיים כל הזמן היא המשיכה להכות. אני רוצה להדגיש, שזו לא היתה התפרצות לרגע אלא התפרצות שנמשכה כמה דקות.


בשלב הזה אשתי ירדה מהאוטו. אני כל הזמן הייתי במצב כזה שחיפשתי את המשקפיים ואת הכיפה. אחר כך הסתבר לי שהיא היכתה גם את אשתי. ראיתי את הסימן של כף היד של הנאשמת על הצוואר של אשתי. ראו גם את הנפיחות של האצבעות וגם שריטה. אני רוצה לציין, שבאותו ערב אני פחדתי לקחת את מספר האוטו של הנאשמת. רק אחרי שהורדתי את אישתי הלכתי ברגל ליציאהנ מהרובע היהודי ושם אחרי שהם עברו והעתקתי את המספר של האוטו.


למקום הגיעו תושבי הרובע, הארוע היה במרכז הרובע ואני הרגשתי חוסר נעימות בכך שהשכנים ראו שאישה מכה אותי. אני רוצה לומר שאני רב, אני נותן שיעורי תורה בישיבת בית אל בעיר העתיקה, ויש לי תואר של רב עיר.


ש. איך האירוע הסתיים.

ת. אני לא זוכר בדיוק. אני חושב שמישהו הפריד. מישהו הזיז את האוטו שלה קדימה ואז אני נכנסתי לאוטו שלי ופניתי שמאלה לכיוון הבית שלי עם אשתי באוטו. בשלב הזה אשתי לא רצתה להגיד לי שהנאשמת היכתה גם אותי.


ש. מה קרה כתוצאה מהארוע?

ת. קיבלתי שריטות באף מהצפרניים שלה. כמו כן קיבלתי מכה ברקה והיו לי הרבה שריטות בידיים כתוצא מכך שהושטטתי את הידיים קדימה כאשר ניסיתי להתגונן. "

5.
עוד באותו ערב ניגש המתלונן לתחנת המשטרה ומסר תלונה נגד הנאשמת. תחילה הוא ניגש לתחנת הקישלה אשר בעיר העתיקה ואולם משם הוא הופנה לתחנת המשטרה במגרש הרוסים. בפועל מסר המתלונן את התלונה לאחר חצות. כאשר המתלונן הגיע לביתו בשעת לילה מאוחרת,
הוא נטל מצלמה וצילם את עצמו. אחת התמונות שצילם הוגשה (ת/2). בתמונה ניתן להבחין בסימני דם בגשר האף של המתלונן ובאזור לחיו הימנית.

למחרת בבוקר ניגש המתלונן לרופאו, ד"ר עמרם לוי, וזה רשם בתעודה הרפואית שערך כי הוא הבחין בסימני פגיעה באפו של המתלונן וברקתו הימנית, וכן שריטות בידיים.

6.
אשתו של המתלונן, המתלוננת, מסרה את תיאור הארוע מנקודת מבטה. גירסתה דומה, בעיקרה, לגירסתו של המתלונן. ככל שמדובר בה,
טענה המתלוננת, כי בעת שהיא נעמדה בין הנאשמת לבין בעלה, נתנה לה הנאשמת מכה בעורף והותירה שריטות לאורך העורף.

7.
הנאשמת מכחישה שהיה מגע פיזי מסוג כלשהו בינה לבין המתלוננים. ממילא היא מכחישה את הטענה כי הכתה את המתלוננים. לטענתה, בעת שהיא עמדה עם מכוניתה באחת מסימטאות הרובע היהודי, היא שמעה לפתע חבטות חזקות מאד בשתי החלונות של המכונית. לטענתה,
הדבר הפחיד אותה מאד והיא סברה כי מדובר במעשים של גורמים עויינים. לדבריה, היא פתחה את חלון מכוניתה וראתה את המתלונן אשר אמר לה כי הוא עומד עם מכוניתו מאחריה וכי היא מפריעה לו להמשיך בנסיעתו. לטענת הנאשמת, היא כלל לא יצאה מהמכונית באותו מעמד. כל שהיא עשתה היה לפתוח את החלון ואחר כך לפתוח את הדלת. לנאשמת אין, למעשה, הסבר לסימני הפגיעה במתלונן. היא העלתה את הסברה כי המתלונן נפגע כתוצאה מכך שהדלת פגעה בו בעת שהיא פתחה אותה. היא גם טענה, כי אפשר שסימני הפגיעה הם תוצאה מכך שהמתלונן פגעה בעצמו. לדבריה, היא אמרה למתלונן כי היא תלך למשטרה ותתלונן על כך שהמתלונן הבהיל אותה. לטענתה, המתלונן ביקש ממנה סליחה מספר פעמים וביקש שלא תלך להתלונן. לטענתה, בסופו של דבר היא זנחה את הענין ולא הלכה למשטרה כדי התלונן.

8.
חזית המחלוקת שבין המתלוננים לבין הנאשמת הינה רחבה; בעוד שהמתלוננים טוענים כי הנאשמת יצאה מהמכונית, הנאשמת טוענת כי כלל לא יצאה מהמכונית. בעוד שהמתלוננים טוענים כי מחוץ למכונית התפתח ארוע אשר נמשך מספר דקות ואשר במהלכו היכתה הנאשמת את המתלונן ואף את המתלוננת, טוענת הנאשמת שלא היה כל מגע פיזי בינה לבין המתלוננים, אפילו לא מגע קל ופעוט.

9.
הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידה של המאשימה להוכיח את המעשים אותם היא מייחסת לנאשמת; עדותם של שני המתלוננים אמינה בעיני. מדובר בשני אנשים מן הישוב אשר לא היה להם כל ענין לגולל על הנאשמת אשמת שווא. המתלונן בילה אותו לילה מספר שעות בתחנת המשטרה כדי להגיש את תלונתו, ולמחרת הוא הלך לרופאו האישי על מנת להיבדק ולתעד את סימני הפגיעה בו. הדעת נותנת, כי לא היה מטריח את
עצמו אלמלא תלונתו היתה תלונת אמת, שהרי בינו לבין הנאשמת לא היתה כל הכרות קודמת, ועל כן לא היה לו ולאשתו כל אינטרס להעליל על הנאשמת.

זאת ועוד, המתלונן הציג תמונה אשר תיעדה את סימני הפגיעה בו. גם הרופא אליו פנה המתלונן, ד"ר עמרם לוי, רשם את סימני הפגיעה שראה בגופו של המתלונן. כפי שציינתי, לנאשמת אין הסבר לסימני הפגיעה שנתגלו בגופו של הנאשם, שכן, כאמור, היא טוענת שכלל לא יצאה מן המכונית וכי לא היה כל מגע פיזי בין המעורבים. ההסברים שהציעה, היינו כי המתלונן נפגע כתוצאה מכך שפתחה את הדלת, או שהוא פגע בעצמו במתכוון, רחוקים מלשכנע.

10.
סוף דבר, אני מחליט להרשיע את הנאשמת בשתי העבירות המיוחסות לה בכתב האישום.


ניתן ביום 11.2.01 במעמד ב"כ המאשימה עוה"ד חנוך והנאשמת.




אריה רומנוב
, שופט







פרוטוקול


הנאשמת:
עוה"ד בן חיים לא התייצב היום לדיון כיוון שהוא חולה. אני מבקשת לקיים את ישיבת הטיעון לעונש במועד אחר.


החלטה


ישיבת הטיעון לעונש תתקיים ביום 4.3.01 בשעה 14:30.

ניתנה היום י"ח בשבט, תשס"א (11 בפברואר 2001) במעמד הצדדים.



אריה רומנוב
, שופט








פ בית משפט שלום 2797/96 מדינת ישראל נ' שושנה אליהו (פורסם ב-ֽ 11/02/2001)