פסקי דין על מלוכה יחזקאל | פסקי דין על מלוכה נסים | פסקי דין על רנתיסי סמעאן

2377/06 בשא     24/10/2006




בשא 2377/06 מלוכה יחזקאל, מלוכה נסים נ' רנתיסי סמעאן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום רמלה
בשא002377/06

בתיק עיקרי: א
001306/04

בפני
:
כב' הרשם דן סעדון
תאריך:
24/10/2006




בעניין
:
1 . מלוכה יחזקאל

2 . מלוכה נסים


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד פאנוס עיסאם
מבקשים

נ
ג
ד


רנתיסי סמעאן



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד פאנוס אליאס
משיב


החלטה

זוהי בקשה לביטולו של

פסק דין
שניתן ביום 22.4.04 כנגד המבקשים, בהיעדר הגנה וכן בקשה להארכת מועד, מטעמי זהירות, להגשת בקשה זו.

כללי


1.
המשיב הגיש כנגד המבקשים תביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שאירעו למכוניתו עקב תאונה שאירעה ביום 22.3.03 ברכב שהיה שייך למבקש 1 ובו נהג המבקש 2. משלא טרחו המבקשים להתגונן במועד, הגיש המשיב ביום 21.4.04 בקשה למתן

פסק דין
כנגדם. לבקשה צורף אישור מסירה לפיו נמסרו כתב התביעה וההזמנה לדין לגב' מלוכה מלכה פסק הדין כנגד המבקשים ניתן ביום 22.4.04.

טענות המבקשים
רק ביום 6.7.06, לאחר למעלה משנתיים ממועד מתן פסק הדין, הוגשה בקשה זו. על פי הנטען בבקשה, עת ביקר המבקש 2 בלשכת ההוצל"פ בנוגע לתיק מזונות המתנהל נגדו, נודע לו כי קיים תיק הוצל"פ נוסף נגדו.
המבקש 2 פנה למדור האזרחי בבית המשפט ומשם הופנה אל הארכיב על מנת לצלם את החומר בתיק.
מעיון במסמכים למד המבקש 2, לטענתו,
כי הוגשה נגדו תביעה וניתן

פסק דין
.


לא בוצעה למבקשים מסירה אישית של כתב התביעה וההזמנה לדין: מסמכי התביעה וההזמנה לדין נמסרו, כעולה מאישור המסירה שצורף לבקשה למתן

פסק דין
, לכתובת שאינה כתובתו של המבקש 2 המתגורר.


המסמכים נמסרו לגב' מלוכה מלכה, אמו, שהיא אישה מבוגרת שגם לה לא זכורה פרשת מסירת כתב התביעה לידיה. לטענת המבקשים, נודע להם לראשונה על התביעה ביום 7.6.06, היינו פחות מ- 30 יום לפני מועד הגשת בקשה זו ולפיכך הם זכאים לביטולו של פסק הדין מטעמי צדק.


המבקש 1 טוען כי אינו זוכר כי קיבל לידיו את כתב התביעה וההזמנה לדי מגב' מלוכה מלכה.


לאור האמור נטען כי יש לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק. לחלופין, עותרים המבקשים לביטולו של פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט. לטענתם, קיימת להם הגנה טובה ומוצקה כנגד התביעה וזאת בין היתר מן הטעמים הבאים:


א.
מעיון ברישיון הרכב שצורף לכתב התביעה עולה כי בעלי הרכב הינו מר רנטיסי אלפרד
שהינו בעל שם פרטי שונה ומס' זהות שונה מזה של המשיב.

ב.
בכתב התביעה צוין כי התאונה נשוא התביעה אירעה ביום 22.3.03 שעה שהחומר שצורף לתביעה מלמד כי התאונה אירעה ביום 22.2.03. גם מספר הרכב שנטען כי היה מעורב בתאונה אינו תואם את מספר הרכב אשר תוקן במוסך; נתון המעמיד בסימן שאלה את נכונותן של טענות המשיב בכתב התביעה.

ג.
על אף שבכתב התביעה נטען כי ביום התאונה היה הרכב הפוגע בבעלות המבקש 1 ובשימושו של המבקש 2 הרי שמעיון באישור משרד התחבורה עולה כי הרכב עבר לבעלות המבקש 1 ביום 3.3.03 ונותר בבעלותו עד ליום 26.10.03. הווי אומר: הרכב הפוגע לא היה לכאורה בבעלות המבקש 1 או המבקש 2 במועד התאונה הנטענת.

טענות המשיב
כבר ביום 6.6.04 פנתה עו"ד אליס זהבי, שעבדה באותה עת במשרד ב"כ המבקשים, וביקשה מב"כ המשיב ארכה להגשת כתב הגנה. בשיחה זו הובהר לעו"ד זהבי כי בתיק ניתן

פסק דין
. עו"ד זהבי ביקשה לקבל לידיה בין היתר עותק הבקשה למתן

פסק דין
ופסיקתא מאושרת ואלה הועברו אליה. משמע, לטענת המשיב ידעו המבקשים על פסק הדין שניתן נגדם כבר ביום 6.6.04.


ביום 9.5.04 נפתח מכוחו של פסק הדין תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה. ביום 20.9.04 נמסרה האזהרה לאחי המבקש 2, מר שמעון מלוכה. בסופו של יום, עלה בידי המשיב לרשום עיקול מקרקעין על דירת המבקש 2 שאותו מבקש המבקש 2 להסיר באמצעות הגשת בקשה זו.


ב"כ המשיב טוען כי מפנית ב"כ המבקש 2 אליו כאמור ניתן ללמוד כי המבקשים ידעו ללא ספק אודות ההליכים בעניינם. כך, נטען כי כתב התביעה הומצא כדין למבקשים אך גם אם לא היה כך הרי שבנסיבות הקיימות ניתן לקבוע כי עצם ידיעת המבקשים אודות הגשת התביעה וההליכים בעניינם מהווה חריג לכלל ההמצאה.


המבקשים לא הראו בבקשתם כל סיכויי הגנה שכן ב"כ המשיב מודה כי נפלה טעות קולמוס במועד התאונה כמפורט בכתב התביעה וכן בשם בעל הרכב. עוד נטען כי ביום 21.2.03 חתם המבקש 2 על זיכרון דברים לרכישת הרכב נשוא התביעה וזה נמסר לחזקתו במעמד החתימה על זיכרון הדברים כאשר התאונה נשוא התביעה אירעה יום למחרת.


על יסוד כל האמור טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו,
חלוף זמן כה רב ממועד מתן פסק הדין ועד למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין מביא למסקנה כי בקשה זו עולה כדי ניצול לרעה של הליכי משפט. על כל פנים, טוען המשיב, אין בפי המבקשים כל הסבר – וודאי שלא "טעם מיוחד" – למחדל מלהתגונן במועד או להגיש במועד בקשה לביטול

פסק דין
.


דיון

דין בקשה זו להידחות וזאת מן הטעמים הבאים, כמפורט להלן: ראשית, בקשה זו לביטול

פסק דין
מוגשת לאחר המועד שנקבע לכך בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי וזאת מבלי שהוא כל טעם – לא כל שכן "טעם מיוחד" לאיחור. לחלופין, ובהנחה והבקשה לביטול

פסק דין
אינה מוגשת באיחור אלא במועד או שיש הצדקה להאריך את המועד להגשתה עדיין אין מקום להיעתר לה לנוכח התנהלות המבקשים.



13.
תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי יש להגיש בקשה לביטול החלטה או

פסק דין
תוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה או פסק הדין לידי המבקש.
הואיל והמועד להגשת הבקשה קבוע בחיקוק הרי שהארכתו אינה נעשית כדבר שבשגרה אלא מטעמים מיוחדים בלבד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי).

המבקש 1
מבקש זה הגיש בקשה לביטול פסק הדין ותמך אותה בתצהיר מטעמו.
המבקש לא התייצב לדיון במועד שנקבע ולפיכך נמחק תצהירו בהסכמת בא כוחו. בנסיבות אלה נשמט היסוד העובדתי ואף היסוד המשפטי לבקשת המבקש 1 לביטול פסק הדין נגדו. לפיכך דינה של הבקשה להידחות. למעלה מן הצורך אציין כי גם אם היה מקום להשוות בין מעמדו של המבקש 1 לזה של המבקש 2 הרי לנוכח המסקנות שיפורטו להלן ביחס למבקש 2, אין מקום לביטולו של פסק הדין ביחס למבקש 1.


המבקש 2
15.

לטעמי, ניתן לקבוע כי מועד בו הומצא פסק הדין כדין למבקש 2 היה, לכל המוקדם, ביום 6.6.04. בתגובה לבקשה נטען כי ב"כ המבקש 2 פנתה אל ב"כ המשיב וביקשה לקבל עותק פסק הדין ופסיקתא שניתנו בתובענה. המבקש 2 עצמו מודה בחקירה נגדית כי עו"ד זהבי ייצגה אותו באותה עת.
המבקש 2
נשאל בחקירה נגדית " ש. אם אומר לך שלפני שנתיים אליס פנתה אליי טלפונית וביקשה ארכה להגיש כתב הגנה בשמך. היא אמרה לי שפנית אליה עם כתב התביעה וביקשה להגיש כתב הגנה אבל אז הגשתי בקשה למתן

פסק דין
אז היא ביקשה לפעול בשמך בביטול פסק הדין וביקשה לבטל את הפסיקתא. מה יש לך לומר על כך? ת. באותה תקופה היו לי המון תביעות. את כל החומר בתביעות האלה הייתי מעביר לעו"ד אליס. יכול להיות שגם את התביעה הזו העברתי לעו"ד אליס. למעשה, אני מתקן את תשובתי, לא יכול להיות שהעברתי אלא בטוח שהעברתי. ש. כלומר ידעת שהוגש כנגדך כתב תביעה. ת. כן. (עמ' 2 שורות 28-31 עמ' 3 שורות 1-5).


כאמור, המבקש טען בתצהירו כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה וידע לראשונה על פסק הדין מתוך ביקור בלשכת ההוצאה לפועל. טענה זו נסתרה לחלוטין בעדותו ממנה עלה כי כתב התביעה הומצא לו כדין ויש בדבר כדי ללמד על מידת האמון שיש לרחוש לגרסה העובדתית המפורטת בתצהירו.
בנוסף, הואיל ובעדותו המבקש 2 אינו מכחיש את
האפשרות כי עו"ד זהבי קיבלה לידיה – באותה עת בה ייצגה היא אותו בתביעות שונות – את פסק הדין הרי שניתן לקבוע כי כבר אז
הומצא למבקש 2 פסק הדין.


גם אם לא נראה בפסק הדין שהומצא לב"כ המבקש 2 באותה תקופה כ

פסק דין
שהומצא כדין, על אף שספק אם כך הוא, הרי שללא ספק ניתן להחיל בנסיבות מקרה זה את "כלל הידיעה" ולקבוע כי ידיעת באת כוחו של המבקש אודות פסק הדין – שהיא ידיעה מוצקה וברורה באשר לתוכנו של פסק הדין– מהווה אף ידיעת המבקש 2
המונעת אותו מלהסתתר מאחורי טענה פורמאלית של אי המצאת פסק הדין (ראה לעניין זה: רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן פ"ד נט(2), 440 ,עמ' 444-445); רע"א 1113/97 אסמאעיל נ' סלימאן תק-על 97(2), 59; בר"ם 1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית
תק-על 2002(2), 1728 ,עמ' 1729).



משקבענו כי פסק הדין הומצא כדין למבקש לכל המאוחר ביום 6.6.04 מתעוררת מאליה השאלה אם קיימת הצדקה להאריך למבקש 2 את המועד להגשת בקשה לביטול

פסק דין
.
תקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 528) דורשת קיומו של "טעם מיוחד" לשם הארכת מועד הקבוע בחיקוק. "טעם מיוחד" פורש בפסיקה כנסיבה או נסיבות שמחוץ לשליטתו של בעל הדין, או אירוע בלתי צפוי מראש שלא ניתן היה להיערך אליו מבעוד מועד
שמנעו מבעל הדין את האפשרות להגיש את בקשתו במועד (ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט פ"ד נ"ה(2), 904). ההלכה הפסוקה קובעת בהקשר זה כי המבקש להאריך מועד הקבוע בחיקוק נדרש לפרט את הסיבה לאיחור ולהצביע על טעם מיוחד ביחס לכל יום של איחוד. ככל שהאיחור משמעותי יותר כך נדרש המבקש ליתן הסבר משכנע וכבד משקל יותר לתקופת האיחור (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית 1995, עמ' 886 והפסיקה המוזכרת שם; בש"א 3079/04 באר טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' עומרי נגב, פ"ד נח(6)464).


בענייננו לא ניתן כל טעם – וודאי שלא "טעם מיוחד"- לאיחור בהגשת בקשה זו. כאמור, טענת המבקש 2 בתצהירו לפיה "רק ביום 7.6.06 נודע לי לראשונה כי הוגשה נגדי תביעה בבית משפט השלום ב- 2.2.04 " (ראה: סעיף 5 לתצהיר המבקש 2 )התבררה כבדותא. גם הטענה כי " המסמכים, אם אכן נמסרו לאמי גב' מלוכה מלכה, המסמכים לא הועברו לידי ומעולם לא קיבלתי כל מסמך/ הודעה בעניין התביעה" (סעיף 7 לתצהיר) התבדתה לחלוטין בעדותו של המבקש 2.
משנשמט היסוד לטענת המבקש לפיה ידע לראשונה על כתב התביעה רק ביום 7.6.06 ובהיעדר כל "טעם מיוחד"
כמשמעותו לעיל, דין הבקשה להארכת מועד להידחות.


ואולם, גם אם אניח לטובת המבקשים כי שגיתי במסקנותיי בדבר מועד מסירת פסק הדין לידיהם ובדבר הצורך להאריך את המועד ואצא מהנחה, לצורך הדיון, כי יש לקבל את הבקשה להארכת המועד ולדון בבקשה לביטול

פסק דין
לגופה, עדיין לא תצמח מכך ישועה למבקשים.
במה דברים אמורים? המבקש 2 הודה בקבלת כתב התביעה לידיו כדין. למבקש 1 אין למעשה גרסה עובדתית בהליך זה שכן תצהירו נמחק
ולא ניתן לקבוע על יסוד היעדר גרסה זו כי כתב התביעה לא הומצא כדין למבקש 1. ואולם, גם אם לא היה נמחק תצהירו עדיין לא היה מקום לקבל את הטענה כי לא בוצעה לו מסירה כדין של כתב התביעה וההזמנה לדין רק עקב כך שהוא "איננו זוכר" שאשתו מסרה לידיו מסמכים אלה. מכאן, שלכאורה, אילו היה מקום לשקול את ביטול פסק הדין היה צריך הדבר להיעשות מתוקף שיקול דעת בית המשפט ולא מתוך "חובת הצדק".


לעניין ביטול מתוקף שיקול דעת יש אמנם מקום ליתן את הדעת לפרמטר המרכזי והחשוב של סיכויי הצלחת המבקשים אם יבוטל פסק הדין. עם זאת, לצד הלכה זו נקבע גם כי לא ניתן "לדלג" על בירור סיבת אי הגשת כתב ההגנה ולעבור ישירות לבחינת סיכויי ההגנה. בהקשר זה קבעה ההלכה הפסוקה כי מקום בו מתבקשת מסקנה כי בעל דין זלזל בהליך המשפטי ובחובתו כבעל דין הרי שלא לא תמיד יוכל בעל דין לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות אפילו הראה סיכויי הצלחה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' שביעית, עמ' 283; ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כ"ג(2)721, 723).


המבקש 2 הודה כי קיבל את כתב התביעה לידיו כבר בשנת 2004 אך עד לשנת 2006 – מועד הגשת בקשה זו – לא טרח לעשות דבר וחצי דבר על מנת לקדם את הטיפול בעניין הגנתו, דבר העולה לטעמי כדי זלזול בחובתו של המבקש בבית המשפט ובחובתו של המבקש כבעל דין.
יוצא אפוא כי גם אילו היו המבקשים חולפים על פני המשוכה של הארכת המועד לביטול

פסק דין
, עדיין לא היה מקום להורות על ביטול פסק הדין לנוכח הזלזול בחובת המבקשים כבעלי דין וזאת גם אם אניח, מבלי לפסוק כמובן, כי בקשתם מלמדת על קיומה של הגנה מוצקה וטובה.


נמצא, כי גם אילו הייתי מניח לטובת המבקשים כי היה מקום לדון בבקשה לביטול

פסק דין
לגופה עדיין לא היה מנוס מן המסקנה כי יש להותיר את פסק הדין שניתן בתובענה זו בעינו ולא לבטלו.


סוף דבר
סוף דבר, לאור כל האמור לעיל דין הבקשה להידחות. פסק הדין שניתן בתיק זה יעמוד על כנו. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות ההליך בסך של 1800 ₪.


ניתנה היום ב' בחשון, תשס"ז (24 באוקטובר 2006) בהיעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

דן סעדון
, רשם











בשא בית משפט שלום 2377/06 מלוכה יחזקאל, מלוכה נסים נ' רנתיסי סמעאן (פורסם ב-ֽ 24/10/2006)