פסקי דין על עמית שטרן | פסקי דין על קצין התגמולים

283/08 עא     31/03/2009




עא 283/08 עמית שטרן נ' קצין התגמולים








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 283-08 עמית שטרן
נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים


31 מרץ 2009



בפני

בפני
הרכב כב' השופטים:


יגאל גריל
, ס.נשיא (אב"ד)

עודד גרשון
, שופט

יעל וילנר
, שופטת

המערער:
עמית שטרן
ע"י ב"כ עו"ד אורי רוזן ואח'



נגד

המשיב:
קצין התגמולים
ע"י פרקליטות מחוז חיפה
(עו"ד גב' מרקו-סולומון
)




פסק דין



א.
בפני
נו ערעור על פסק דינה של ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן: "הועדה", להלן: "החוק") בראשות ס. הנשיא (בדימוס) השופט ר. חרסונסקי, מיום 31.12.07, בתיק ע"נ 378/04, לפיו נקבע שהשירות הצבאי של המערער הביא להחמרה בשיעור של 20% בלבד של מחלת הפסוריאזיס ממנה סובל המערער.

ב.
המערער, יליד 1979, התגייס לשירות סדיר בצה"ל בתאריך 10.2.98, בפרופיל 97, לגיסות השריון.

לטענת המערער במהלך הטירונות שנמשכה כ-3 חודשים הוא נחשף למאמצים פיזיים קשים ולמתח נפשי ניכר במיוחד בהתחשב במשמעת הנוקשה הנהוגה בחיל זה. בנוסף לכך עקב גניבת נשקו האישי
רותק המערער למחנה למשך 21 יום, וזכה ליחס בוטה ומעליב מצד מפקדו. בתום הטירונות אף לא יצא לחופשה ולנופש כפי שקיבלו שאר החיילים.

לטענת המערער עקב המתח הנפשי והתסכול הופיעו לפתע נגעים בעורו בחלקי גוף שונים, וכאשר נבדק על ידי רופא למחלות עור במסגרת הצבא, נקבע שהממצאים מתאימים למחלת הפסוריאזיס. למרות זאת נשלח המערער לאימונים ברמת הגולן שהיו כרוכים במאמצים פיזיים קשים, חשיפה לזיהומים סביבתיים ודחק נפשי רב.

בהמשך הוטל על המערער לבצע תעסוקה מבצעית ברמת הגולן בתנאי שדה קשים ובעומס משימות רב תוך חשיפה לזיהומים מרובים.

במחצית שנת 1999 נכנסה היחידה של המערער ללבנון והתמקמה באחד המוצבים. בהמשך שירותו שהה המערער פעמיים נוספות פרקי זמן ממושכים במוצבים בלבנון וגם שירות זה, בלבנון, היה קשה ומלווה בדחק נפשי ניכר, והיה כרוך בעומס משימות ופעילות מבצעית במרבית שעות היממה, כל זאת תוך חרדה מתמדת מפני פיגועים, ירי והפגזות. נהג הטנק של נהרג במהלך הפעילות בלבנון.

לטענת המערער כתוצאה מכל אלה חלה החמרה משמעותית במחלתו מבלי שנתאפשר לו לטפל בכך כיאות. בנוסף גם נפגע המערער בתאונת דרכים בתאריך 15.7.00, בעטיה אושפז בבית חולים ולאחר תקופת החלמה שוחרר מצה"ל ביום 15.10.00 כשהוא סובל ממחלת הפסוריאזיס.

ג.
בפני
הועדה הונחו חוות דעת מטעם הרופאה פרופ' פרידמן – בירנבוים מטעם קצין התגמולים
, ומטעם הרופאה ד"ר זמיר מטעמו של המערער.

מסקנתה של הועדה היתה כדלקמן:

"א.
מצב דחק נפשי יכול להיות גורם ישיר או מחמיר של מחלת הפסוריאזיס, בזאת שני הרופאים, ד"ר זמיר ופרופ' פרידמן, מסכימים.

ב.
אין לנו ספק כי מחלת הפסוריאזיס החלה אצל המערער לפני כניסתו לשירות צבאי, עוד ב- 7.2.96 (ראה תיק רפואי של קופת חולים "מכבי").

ג.
הואיל וכך, אנו קובעים כי ד"ר זמיר טעתה במובן זה שהמליצה להכיר בשירות הצבאי כגורם ישיר לדחף המחלה, שכבר הופיעה ואובחנה עוד זמן לא ארוך לפני השירות הצבאי, כפי שנרשם בחוות דעתה שלה עצמה.

ד.
אין להתעלם מכך כי המערער המשיך בטיפול בפסוריאזיס 10 חודשים אחרי השחרור וחזרתו מטיול בהודו.

ה.
לדעתנו, השירות הצבאי של המערער כרוך היה במתח רב, אבל הוא לא גרם למחלת העור, אלא רק החמיר את מצבו הרפואי במידה מסויימת בלבד.

ו.
לאור האמור אנו קובעים החמרה בשיעור של 20% בלבד..... ".

ד.
לטענת המערער שגתה הועדה משדחתה את עתירתו להכיר במחלת הפסוריאזיס כמחלה שנגרמה בתקופת השירות הצבאי ועקב השירות הצבאי, ולחילופין, שגתה הועדה בכך שהכירה בהחמרה בשיעור של 20% בלבד והיה עליה לקבוע החמרה בשיעור מלא, וכן נטען ששגתה הועדה כשביססה את מסקנתה על רישום בודד משנת 1996 בכרטיסו הרפואי של המערער בקופת חולים, שהמערער כפר בנכונותו.

עוד טוען המערער שאפילו אובחנה אצלו מחלה זו משנת 1996 הרי הוא החלים ממנה בסמוך לאבחנתה, והתגייס לשירות הסדיר ללא כל מגבלה תפקודית ואף שירת כלוחם בחיל השריון.

ה.
בטיעון שהתקיים בפני
נו היום, חזר ב"כ המערער על טיעוניו והוסיף על כך מספר הערות, ואילו ב"כ המשיב חזרה על עיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיב, וסברה שאין מקום להתערב בפסק דינה של הועדה, ועתרה לכך שהערעור יידחה.

ו.
לתיק המוצגים שמטעם המערער צורף, בין היתר, דף רישומים מתוך כרטיסו הרפואי של המערער בקופת חולים מכבי (מוצג מס' 3), וממנו עולה שבתאריך 7.2.1996, נרשמה אבחנה של פסוריאזיס, וניתן למערער טיפול - משחת עור.

ז.
המערער עומת בחקירתו הנגדית בפני
הועדה ביום 21.5.07 לגבי רישום זה בכרטיס קופת חולים (עמ' 17 לפרוט'), וכאשר נאמר לו שבשנת 1996 כתובה אבחנה של פסוריאזיס השיב:

"כשהתגייסתי לא היה לי כלום, לא היה לי פסוריאזיס כלל לפני הצבא. אם זה רשום אני אומר שאני מופתע כשאני רואה את הרישום הזה, לא טופלתי לפני כן. אם היה משהו, זה נעלם. מאז שחלתי
(צ"ל : שחליתי) בצבא זה לא נעלם לי.

בהמשך
נאמר למערער, בחקירתו הנגדית בעמ' 17 לפרוט', שגם בחוות הדעת המשלימה של המומחית מטעמו ד"ר זמיר, מופיעה אבחנה של פסוריאזיס מיולי (צ"ל: מפברואר) 1996. המערער נשאל האם סביר להניח שהוא קרא את חוות דעתה של ד"ר זמיר, ועל כך השיב המערער: "סביר להניח".

ח.
בחוות דעתה של ד"ר זמיר מטעם המערער מיום 8.5.06 נכתב שבביקור במרפאת קופת חולים מתאריך 7.2.96 נרשם "פסוריאזיס" אך זאת כאבחנה בלבד וללא תיאור המצב.
גם בחוות הדעת המשלימה של ד"ר זמיר מיום 1.4.07 צויין שהמערער התגייס לצה"ל בפרופיל 97 ללא סעיפי ליקוי בגין מחלת עור כלשהי, וקיים רישום בודד של פסוריאזיס מתאריך 7.2.96
ו"אין ברישום זה שום תיאור מצב אלא אבחנה בלבד".

ט.
הרופאה פרופ' פרידמן-בירנבוים מטעם המשיב, מציינת בחוות דעתה מיום 5.8.04, שבביקורו של המערער בקופת חולים ביום 7.2.96, צויינה האבחנה של פסוריאזיס וניתן טיפול ב-
dermovate
.

בחוות דעתה הנוספת מיום 17.9.06 מציינת פרופ' פרידמן-בירנבוים שאמנם ברישום הראשון משנת 1996 (דהיינו, בקופת החולים, כשנתיים לפני הגיוס), אין תיאור של המחלה בעור, פרט לאבחנה, אך היא מוסיפה שנרשם טיפול ב-

dermovate
.

בחוות דעתה המשלימה מיום 5.7.07 חוזרת וכותבת פרופ' פרידמן-בירנבוים שקיים רישום בודד של פסוריאזיס בתיק קופת חולים של המערער מיום 7.2.96, ללא תיאור היקף המחלה עם המלצה לטיפול מתאים בהמשך.

מוסיפה פרופ' פרידמן-בירנבוים שבתקופת שירותו של המערער בצה"ל מופיע רישום בודד של פסוריאזיס במרפק, מיוני 1998, כחצי שנה לאחר גיוסו. לאחר תאריך זה לא מוזכרת המחלה שוב עד 8.8.01, כ-10 חודשים לאחר השחרור מן הצבא, ולאחר טיול של מספר חודשים בהודו.

בביקורו מיום 8.8.01, כך מציינת פרופ' פרידמן –בירנבוים בחוות דעתה, נרשם "שהמחלה התפשטה לאחרונה", ובהמשך לפי המסמכים היה בטיפול שוטף בגין פסוריאזיס, כמתבקש ממצבו.

כותבת פרופ' פרידמן-בירנבוים שהתמונה המתקבלת מתיקו הרפואי של המערער שהפסוריאזיס אצלו החלה בצורה קלה משנת 1996, שנתיים לפני גיוסו, ונותרה ממוקמת, ללא צורך בטיפול שוטף, עד סמוך לאוגוסט 2001, כ-10 חודשים לאחר שחרורו מן הצבא.

פרופ' פרידמן-בירנבוים מוסיפה, שהפסוריאזיס היא מחלה כרונית, שבמהלכה יש החרפות והקלות. עד כדי ריסון מלא, בין אם עקב טיפול ובין אם באופן ספונטני. הרגיעה יכולה להתמשך למשך תקופות שונות, ולא מן הנמנע שבזמן הבדיקה בלשכת הגיוס היתה אצל המערער תקופה של רמיסיה, דבר שעשוי להיות אחד ההסברים להעדר התייחסות לפסוריאזיס בבדיקה הנ"ל, למרות שהמערער, כך מצויין בחוות דעתה, "נבדק בקפידה עקב שומות".

י.
לאחר שנתנו דעתנו לטיעוניהם של באי כח שני הצדדים, ולאחר שעיינו במסמכים הרלוונטיים, סבורים אנו שאין מקום להתערב בפסק דינה של הועדה.

מעיון בהעתק הגיליון הרפואי של המערער בקופת חולים מכבי, עולה בבירור הרישום שנעשה ביום 7.2.96 ולפיו אובחנה אצל המערער מחלת הפסוריאזיס, וכן נרשמה בגינה כתרופה משחת
dermovate
.

י"א.
פרופ' פרידמן-בירנבוים הסבירה בחוות דעתה שבמחלה זו קיימות תקופות של התפשטות המחלה, ומאידך גיסא תקופות של רמיסיה, מה שעשוי להסביר, לפי חוות דעתה, את העובדה שבזמן גיוסו של המערער לשירות בצה"ל לא צויינה אצלו מחלת הפסוריאזיס, דהיינו, שבתקופה זו היתה המחלה ברמיסיה.

י"ב.
נבהיר שאין בידינו לקבל את טיעונו של ב"כ המערער שטען בפני
נו שהרישום בתיק קופת החולים של המערער הינו שגוי, ושהיה על המשיב להוכיח את נכונותו של הרישום.

הרישום בתיק קופת החולים התבצע ב"זמן אמת" כשנתיים לפני גיוסו של המערער, ובנוסף לעצם האבחנה, גם נרשמה כתרופה משחת עור (
dermovate
).

המערער נחקר בחקירה נגדית על תצהירו,
ובין היתר נחקר גם בהתייחס לכך שלפי התיעוד הרפואי אובחנה אצלו בשנת 1996 מחלת הפסוריאזיס (עמ' 17 לפרוט'), ותשובתו של המערער בחקירה הנגדית היתה שהוא מופתע מן הרישום וכי הוא לא טופל לפני כן, בעוד שלפי הרישום נרשמה לו משחה בתור תרופה.
בהמשך הוסיף ואמר המערער, שם: "אם היה משהו, זה נעלם...... ". כאמור כבר לעיל הסבירה פרופ' פרידמן-בירנבוים שבמחלה זו קיימות תקופות של התפשטות מחד גיסא, ורמיסיה מאידך גיסא.

י"ג.
מכל מקום, אם טוען המערער שהרישום שנעשה בתיקו הרפואי בקופת חולים הינו שגוי -
נטל ההוכחה היה עליו.

הטענה בדבר אותו רישום של פסוריאזיס משנת 1996 הופיעה בחוות הדעת של פרופ' פרידמן-בירנבוים, ובהמשך התייחסה לכך גם הד"ר זמיר מטעם המערער בחוות הדעת המשלימה, כך שהיתה הזדמנות מספקת למערער לנסות ולהוכיח שהרישום הינו שגוי, אך לא עלה בידו להוכיח זאת.

אנו מבקשים להוסיף כי טענת ב"כ המערער על כך שנטל ההוכחה להוכיח כי לא נפלה שגגה באותו רישום רפואי מיום 7.2.96, מוטל על קצין התגמולים
הינה טענה שגויה שאין בידינו לקבלה. למותר לציין כי הנטל בענין זה הוא על המערער. אילו היינו מקבלים את טענת ב"כ המערער היה הדבר מוביל לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת.

י"ד.
מעיון בפסק דינה של הועדה עולה כי זו סברה שהרופאה מטעם המערער שגתה בכך שהמליצה להכיר בשירות הצבאי כגורם ישיר למחלה, שהרי המחלה הופיעה ואובחנה זמן לא ארוך בטרם השירות הצבאי.

רשאית הועדה להעדיף חוות דעת אחת על פני רעותה. בהתאם להלכה הפסוקה אין מקום לכך שערכאת הערעור תתערב בשיקול דעתה של הועדה בהחליטה להעדיף חוות דעת אחת על פני רעותה, עיינו: רע"א 6148/04, גת נגד קצין התגמולים
, תק-על 2005 (3) 2465, בעמ' 2467.

ט"ו.
עוד נציין שקביעת מסקנות עובדתיות באשר לקיום קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה נתונה לשיקול דעתה של הועדה ואין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור (ע"א 5499/92 קצין התגמולים
נגד בן-עד, פ"ד מ"ז (2), 471 בעמ' 476.

כמו כן, קביעת קשר של החמרת מחלה בעת ועקב השירות, וכן קביעת שיעורה של החמרה כזו, עניינן אף הוא עובדתי – רפואי, ונעוץ בנסיבות הפרטניות של המקרה העומד לדיון (רע"א 5767/04 רזנאבי נגד קצין התגמולים
, תק-על 2005 (2), 3048.

ט"ז.
לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו והשגותיו של המערער מחד גיסא, ולפסק דינה של הועדה מאידך גיסא, וכן לאמור בחוות הדעת הרפואיות שהונחו בפני
הועדה, סבורים אנו שלא נפלה בפסק דינה של הועדה טעות שיהא בה כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור, ולפיכך אין בידינו אלא להורות על דחייתו של הערעור, וכך אנו מחליטים.
בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
ניתן היום,
ו' ניסן תשס"ט, 31 מרץ 2009, בהעדר הצדדים.




י' גריל, שופט, ס. נשיא
[אב"ד]

ע' גרשון, שופט

י' וילנר, שופט

ר.ס.








עא בית משפט מחוזי 283/08 עמית שטרן נ' קצין התגמולים (פורסם ב-ֽ 31/03/2009)