פסקי דין על גיא בן אברהם | פסקי דין על אסתר בן אברהם | פסקי דין על משה בן אברהם | פסקי דין על ביטוח ישיר | פסקי דין על אי.די.אי. חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר אגוד חברה לבטוח |

45708/04 א     01/04/2009




א 45708/04 גיא בן אברהם, אסתר בן אברהם, משה בן אברהם נ' ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לביטוח בע"מ, אבנר אגוד חברה לבטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
045708/04


בפני
:
השופט ירון בשן
תאריך:
01/04/2009





בעניין:
1 . גיא
בן אברהם
2 . אסתר בן אברהם

3 . משה
בן אברהם





התובעים



- נ
ג
ד -


1 . ביטוח ישיר
, אי.די.אי. חברה לביטוח בע"מ

2 . אבנר אגוד חברה לבטוח בע"מ






הנתבעות

ה ח ל ט ה
בפני
בקשה להפסקת תביעת התובע 1 על פי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ולחילופין
לקבוע מועד לחקירת מומחה. הטעם לבקשה להפסיק את ההליכים היה ששאלת הקשר הסיבתי בין פגיעות בזמן ההריון למומים שנגרמים לעובר היא בהתפתחות מתמדת, ולאור גילו הצעיר של התובע 1, שהוא בן
11 כיום, יתכן שבשנים הקרובות יתברר המצב הרפואי וניתן יהיה להוכיח את הקשר הסיבתי בין התאונה למצבו. עוד נאמר שהבקשה להפסקת התביעה נובעת מחסרון כיס של בני המשפחה, מתוך תקווה שבעתיד יוכל התובע 1 לשאת בנטל הפקדת הסכום ולהמשיך בהליך ולא ראוי לגרום לו עוול רק מפני שאין לו די כסף לעמוד בתשלום שכר המומחה. עוד נאמר שמדובר בשלב מקדמי בהליך, כאשר טרם הוגשו תצהירי עדות, טרם נחקרו עדים וטרם נחקר המומחה ובנסיבות אלה, נוטה בית המשפט לאשר הפסקתה של תובענה.
ביום 25.3.09 הגיבו הנתבעות לבקשה. הן הצביעו על כך שקבלת הבקשה תגרום לתובעים לשפר את מצבם הדיוני מפני שבעתיד יתכן ולא ניתן יהיה לחקור את פרופ' להט והם יבקשו מינוי מומחה אחר (ושינוי המומחה יגרום גם לשיפור בחוות הדעת). הנתבעות טוענות שלא הובאה כל ראיה לטענת "חסרון כיס", והספקולציה שאולי בעתיד יאפשר המצב הרפואי את בירור השאלה שבמחלוקת,
אינה מצדיקה את הפסקת התביעה.
על כך השיבו התובעים ומחו על יחסן הציני והמתנשא של הנתבעות, חזרו על טענתם בדבר מצבה הכלכלי הקשה של משפחת התובעים, סברו שאין להתפס לכללים פורמאליים וטענו שיש להעדיף פגיעה תיאורטית אפשרית בחב' ביטוח על פני פגיעה ממשית וקונקרטית בזכויות הקטין הנכה.

תולדות התיק
ביום 21.6.04 הוגשה תביעה זו בטענה שלתובעים נגרם נזק גוף בתאונת דרכים. נטען שהתובע 1, שנולד לאחר התאונה, אובחן כסובל מאפילפסיה וסובל מנכויות שהן תוצאה של פגיעת אימו ההרה בעת התאונה. ביום 20.9.07 חיווה פרופ' א. להט, נוירולוג ילדים, את דעתו בעניינו של התובע 1. מסקנתו היתה שלא קיים קשר סיבתי כלשהו בין מעורבות האם בתאונה ובין נזקו הנוירולוגי (המזכה בנכות בסך 100%) של התובע 1.
ביום 25.3.08 קצב בית משפט זה (במותב אחר) לוח זמנים להגשת ראיות הצדדים ובהמשך, בהחלטה אחרת, קבע את התיק לישיבת הוכחות ביום 4.11.08 מאוחר יותר שונה תאריך זה ליום 1.12.08.
ביום 17.11.08 הוגשה "בקשה דחופה לזימון המומחה הרפואי לחקירה בבית המשפט". על כך ניתנה החלטה זו: "הצדדים התעלמו מהחלטת בית המשפט מיום 25.3.08 ולא הגישו את ראיותיהם בכתב. ממילא לא תתקיים ישיבת הוכחות בהתראה כה קצרה לא ראוי או ניתן לזמן מומחה. הבקשה נדחית".
ביום 20.11.08 הוגשו לבית המשפט ראיות התובעים, בצירוף בקשה מוסכמת להארכת מועד. ב"כ התובעים לא אמרה נואש והגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, ביום 23.11.08. על כך הוחלט: "בהעדר ראיות מטעם הנתבעות אין טעם בחקירת המומחה. הבקשה נדחית. הדיון יהיה ק"מ".

בדיון שהיה ביום 1.12.08 ביקשה ב"כ התובעים לחקור את המומחה, פרופ' להט, עוד בטרם הגשת ראיות הנתבעות, תוך שמירה על זכות הנתבעות להגיש ראיות, בעניין הנזק, במועד מאוחר יותר. לשם כך נקבע מועד ליום 18.2.09. ביום 17.12.08 הוגשה בקשה לזימונו של המומחה והוחלט "כמבוקש – כנגד הפקדת 1,500 ₪ להוצאות העד". בדיון ביום 18.2.09 נרשם מפי ב"כ התובעים "לא הפקדנו את שכרו של המומחה בבית המשפט, חשבתי שנגיע להסכם שייתר את הצורך בחקירתו". הוחלט שהצדדים יגישו את בקשותיהם בכתב
ומכאן הבקשה שבפני
.

דיון
בפני
בית המשפט חוות דעת מומחה, אשר ניתנה בשנת 07'. חוות דעת זו משמיטה את הבסיס מתחת לטענת התובע 1 שנזקו הקשה קשור במשהו לתאונת הדרכים שעברה אימו ההרה.
נימוק ראשון
של המבקשים הוא, שיכול להיות שבשנים הקרובות יתברר המצב הרפואי הרלוונטי כך שיתאפשר להוכיח את הקשר הסיבתי בין התאונה למצבו של התובע 1.
במילים אחרות, המבקשים סבורים שבעוד שנים אחדות ניתן יהיה לקבל חוות דעת אחרת, מזו שנמצאת כרגע בפני
בית המשפט, ושאותה חוות דעת תיטיב איתם. מכאן, שטענת הנתבעות שמטרתה של הבקשה להפסקת התביעה היא לשפר את מצבם הדיוני של התובעים,
נכונה עובדתית.
נימוק שני של המבקשים הוא, שבני המשפחה סובלים מחסרון כיס, הם אינם יכולים לשאת בנטל הפקדת הסכום הדרוש לכיסוי הוצאותיו של המומחה ויש להמתין עד שאולי במרוצת השנים יהיה לתובעים די כסף כדי לעמוד בנטל זה. נימוק זה אינו נתמך בראיה כלשהי, מכל מקום, לא הועלה כלל בדיון ביום 18.2.09 (שבו הועלה נימוק אחר לגמרי לאי זימון העד) ובכל מקרה, אינו מתיישב עם הבקשה החלופית לזמן את המומחה לעדות.
הנימוק השלישי הוא, שהצדדים מצויים בשלב דיוני מוקדם שבו נוטה בית המשפט לאשר הפסקת תביעה. כפי שפירטתי את ההשתלשלות הדיונית, התיק נמצא בשלב הדיוני שבו הוא נמצא רק מפני שהתובעים הפרו את הוראות בית המשפט במשך שנה שלמה, לא הגישו את ראיותיהם וכאשר הגישו אותן, עשו זאת בנסיבות שחייבו ביטול ישיבת הוכחות שכבר נקבעה והפיכתה לקדם-משפט. גם כך, כבר הוגשו ראיות התובעים. הענות לבקשה להפסיק את התביעה תחייב במועד כלשהו בעתיד, הגשה של ראיות חדשות מטעם התובעים, באופן שיתן בידיהם הזדמנות לערוך "מקצה שיפורים" נוסף.

דומני, שהתובעים מיצו עד תום את הגמישות הדיונית שיכול בית המשפט לאפשר להם בלי שיחטא בהעדפה לא הוגנת של התובעים על הנתבעות. התובעים הפרו הוראות דיוניות שוב ושוב. את ראיותיהם לא הגישו בזמן. הם גרמו לביטולה של ישיבת הוכחות אחת וכאשר נקבעה ישיבה נוספת, לשם שמיעת המומחה, הם העמידו את בית המשפט בפני
עובדה מוגמרת, לא הפקידו את הסכום שנקבע להבטחת תשלום הוצאות העד וגרמו גם לביטולה של ישיבה זו לריק.
כעת הם מבקשים שבית המשפט יניח להם להפסיק את תביעתם, להמתין לשעת רצון ואז להעניק להם הזדמנות נוספת להוכיחה.
הזדמנות זו תבוא לעולם אם וכאשר יחשבו שניתן לשכנע את פרופ' להט לשנות את דעתו, או כאשר יווצרו נסיבות שבהן יאלץ בית המשפט לפנות למומחה אחר, "אוהד" יותר לעמדתם. מטרתם המוצהרת של התובעים היא לאפשר לחלוף הזמן להביא
לאיונה של ראיה שמזיקה להם ולהחלפתה בראיה מיטיבה. ברור שמהלך כזה פוגע מאוד במעמדם הדיוני והמהותי של הנתבעות, לוקה בחד-צדדיות קיצונית ומקפח אותם. לאור זאת אני דוחה את הבקשה העיקרית.

מן הראוי להוסיף הערה: התובעים ביקשו שבית המשפט לא יתפס
ל"כללים פורמאליים" במקרה מיוחד
זה. אם נבחן את המקרה באופן "לא פורמאלי" (כרצונם) ניתן לתאר את הנסיבות כך: התובע 1 ניסה את מזלו בבית-המשפט. הראיות לא היטיבו עמו ותביעתו צפויה להכשל. האם יעלה על הדעת, שבמועד עתידי כלשהו תנתן לו "הזדמנות נוספת" לשוב ולהגיש את התביעה ולהוכיחה? התשובה ברורה. הכללים בדבר סופיות הדיון ימנעו זאת.
הבקשה שבפני
נועדה להתחמק מתוצאתם של הכללים בדבר סופיות הדיון על ידי שימור (פורמאלי למהדרין ומלאכותי) של התביעה הנוכחית כתביעה "מופסקת", אף שמכל בחינה מהותית ברור שהיא בעצם תביעה שנכשלה. מכל הטעמים שבגינם יש הצדקה לכללים בדבר סופיות הדיון, אין להתיר תוצאה כזו.

באשר לבקשה החלופית לזמן את המומחה למתן עדות:
לאור הפירוט של ההשתלשלות הדיונית, ברור שהיתה לתובעים הזדמנות נאותה להביא לבירור טענותיהם בבית המשפט. כל אדם זכאי ל"יומו בבית המשפט". אין איש זכאי להטריד את בית המשפט שוב ושוב בקביעת מועדים שאינם מנוצלים לשמיעת הראיות.
פעמיים נקבעו מועדים לשמוע את ראיותיהם של התובעים. עקב מחדליהם, הראיות לא נשמעו.
אינני רואה שום הצדקה להתיר לתובעים להטריד את בית המשפט בקביעה ישיבת הוכחות שלישית לשם שמיעת המומחה. יתרה מזו, מתוך עיון בחוות הדעת, לא נראה שיש תכלית ממשית לחקירתו של המומחה. דומה שהבקשה להפסקת התובענה מעידה כאלף עדים על כך שגם לדעת ב"כ התובעים אין תכלית ממשית בחקירה. לאור זאת, נדחית גם הבקשה החלופית.

לבקשת הצדדים הופרד בירור השאלה הרפואית משמיעת שאר הראיות והוקדמה חקירת המומחה להבאת ראיות הנתבעות. לאור ההחלטה הקודמת, לא יחקר עוד המומחה וכעת נותר לשמוע את הראיות האחרות. בפני
בית המשפט נמצאות רק ראיות התובעים.
הנתבעות יודיעו אם בכוונתן להגיש ראיות כלשהן, או אם בכוונתן לחקור את התובעים על תצהיריהם.
ההודעה תוגש עד ליום 17.5.09.

לת.פ.
ליום 17.5.09.

המזכירות

תשלח העתק
ההחלטה לצדדים בדואר.

ניתנה היום, ז' בניסן, תשס"ט (1 באפריל 2009), בהעדר הצדדים.

ירון בשן
, שופט
חווה






א בית משפט שלום 45708/04 גיא בן אברהם, אסתר בן אברהם, משה בן אברהם נ' ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לביטוח בע"מ, אבנר אגוד חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/04/2009)