פסקי דין על טיירו יוסף | פסקי דין על טיירו דינה | פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל |

15650/95 א     29/11/2001




א 15650/95 טיירו יוסף, טיירו דינה נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ




בעניין:

1




בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
015650/95


בפני
:
כב' השופט כרמי מוסק

תאריך:
29/11/01



בעניין:

1 . טיירו יוסף


2 . טיירו דינה




התובעים

נ ג ד



1 . בנק לאומי למשכנתאות בע"מ


2 . בנק דיסקונט לישראל בע"מ




הנתבעים

פסק דין

תולדות המקרה
:

1.
בסמוך לסוף שנת 1988 קיבלו התובעים , תושבי מושב שריגים , שתי הלוואות מאת נתבע 1 בסך כולל של 110,000 ש''ח , נכון למועד הרלוונטי ( להלן –
ההלוואה ) . לשם הבטחת החזר ההלוואה , מושכן ביתם של התובעים .

עסקת מתן ההלוואה נתבצעה בתיווכם של מר נצח בורי ( להלן – בורי ) ומר משיח חושבי ( להלן – חושבי ) אשר נטלו בה חלק פעיל ביותר ובכלל זה החתימו את התובעים על מסמכי ההלוואה, התלוו עמם למנהל מקרקעי ישראל, לעורך דין ונוטריון . אין חולק כי השניים פעלו על דעתו של הנתבע 1
ורמת האמון שהנתבע 1 נתן בהם באה לידי ביטוי גם בהחתמת התובעים על מסמכי ההלוואה בביתם ללא נוכחות נציגי הנתבע 1 למעט בורי וחושבי. לטענת התובע 1 ( להלן – התובע ) שלא נסתרה , התובעים אף לא ביקרו בסניף הנתבע 1 בבית שמש בקשר להלוואה.

יש להוסיף כי גם בנם המנוח של התובעים, מר יואל טיירו ז''ל , היה מעורב בקידום עסקת ההלוואה בכל שלביה.

ביום 19.10.01 קיבלו בורי וחושבי
את כספי ההלוואה בשתי המחאות בסך כולל של 110,000 ש''ח המשוכות על בנק לאומי לישראל לפקודת שני התובעים. יצוין כי ההמחאות שורטטו אך לא נשאו על גביהם הערה נוספת כלשהי המגבילה את סחירותן , כגון הערה "לא סחיר" או "למוטב בלבד". בורי וחושבי הפקידו את ההמחאות בחשבון מס' 87009 שניהל חושבי בסניפו של נתבע 2 בבית שמש. ההמחאות נפרעו והכספים נמסרו לבורי ולחושבי.

לטענת התובעים, כספי ההלוואה הועלמו על ידי בורי וחושבי ולא הגיעו לידיהם כלל ועיקר כאשר נטילת ההמחאות על ידי הנוכלים והפקדתן בחשבונו של חושבי ופרעונן המלא התאפשרו לאור התרשלותם של הנתבעים .

לגרסת התובעים ,
לאחר שלא קיבלו את הכסף , פעלו הם לבטל את הוראת הקבע לטובת הנתבע 1 באמצעותה היה עתיד להתבצע החזר ההלוואה. בעקבות זאת בשנת 1991 נקט הנתבע 1 בהליכי גביית החוב ולצורך כך הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד התובעים ( ת''א (י''ם) 2077/91 בנק לאומי למשכנתאות בע''מ נ' טיירו ואח' ). בית המשפט ( כב' השופט רביד ) דחה את בקשת הרשות להתגונן מטעם
התובעים , קיבל את תביעת הנתבע 1 והליכי ההוצאה לפועל בעקבות פסק הדין שניתן בסוף ההליך דנן נמשכים עד עצם היום הזה.

טענות הצדדים
:

התובעים משתיתים את תביעתם על עוולת רשלנות ( סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין ( נוסח חדש ), להלן – פקודת הנזיקין ) בגורסם כי שני הנתבעים התרשלו במקרה זה . לטענת התובעים , נתבע 1 התרשל בדרך ניהול תיק ההלוואה ובכלל זה החתמת התובעים על המסמכים הרלוונטיים בבית התובעים ללא נוכחות של מי מעובדי הנתבע 1. לבסוף העביר הנתבע 1 את ההמחאות לבורי וחושבי , אנשים זרים שלא הוסמכו לקבלן בשם התובעים,
ונתן את ידו להעלמת כספי ההלוואה. רשלנותו של הנתבע 2 באה לכדי ביטוי, כגרסת התובעים, בקבלת המחאות משורטטות שנמשכו לפקודת שני התובעים
והפקדתן ( ללא חתימות היסב ואף ללא נוכחות מי מהתובעים
) בחשבונו של חושבי .

הנתבעים סבורים כי התובעים עשו יד אחת עם בורי וחושבי אשר פעלו על דעתם ומכל מקום התובעים אישררו בדיעבד את פעולותיהם של בורי וחושבי
על ידי הסכמתם כי השניים יחזירו להם את כל כספי ההלוואה בתשלומים ועל כן חל בנסיבות העניין סעיף 6 (א) לחוק השליחות , התשכ''ה - 1965
. כמו כן, התובעים לא פנו באופן מיידי לנתבעים
ולא טרחו ליידעם על דבר העלמת הכספים ובכך הקשו על הנתבעים לחקור את נסיבות האירוע נשוא הדיון ובכלל זה לברר את זהות הפקידים שהעבירו את ההמחאות לידי בורי וחושבי והפקידו אותן בחשבונו של חושבי . נוסף על כן , התובעים השתהו בהגשת תביעתם זו וניהלו אותה בדרך המעוררת, כטענת הנתבעים , ספקות כבדים באשר לתום ליבם של התובעים. לפיכך סבורים הנתבעים כי התובעים מנועים מלהגיש את תביעתם זו. מכל הנימוקים כלעיל ( ואשר יידונו בהרחבה להלן ) מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה כנגדם .

בכפוף לטענותיו כנגד התובעים , נתבע 2 מוסיף וטוען כי מכל מקום בידי הנתבע 1 היו האמצעים היעילים ביותר לשמירה על שיקים והעברתם לתובע ולפיכך האחריות היחידה והבלעדית רובצת לפתחו של נתבע 1 וזאת על פי ההלכה הקבועה בע''א 542/87 קופת אשראי וחסכון נ' עוואד , פ''ד מד (1) 422.

מחלוקות עובדתיות ומהימנות התובעים:

נסיבות מסירת ההמחאות לידי בורי וחושבי והפקדתן בבנק דיסקונט
: התובע העיד כי לא ידע על קבלת ההמחאות על ידי בורי וחושבי והפקדתן בחשבונו של האחרון
בבנק דיסקונט ( הנתבע 2 ). לדבריו, מעולם לא ניתן לבורי וחושבי ייפוי כוח כלשהו המסמיך אותם לקבל בשמו את כספי ההלואה ולהפקידם בחשבונם. ואכן , הנתבעים לא הציגו בפני
י את ייפוי הכוח כאמור או אף מסמך כלשהו
המעיד על קיומו בעת האירוע נשוא
הדיון.

נוכחות התובעים בסניפים הרלוונטיים של הנתבעים בעת מסירה והפקדה של ההמחאות לא הוכחה . עדים מטעם הנתבעים לא ראו את התובעים ביום האירוע . יתרה מזאת, ההמחאות שהופקדו בחשבונו של חושבי לא נשאו חתימות היסב
( ראה - להלן ) דבר שאינו עולה בקנה אחד עם נוכחות אפשרית של מי מהתובעים במקום. בנסיבות אלה אין אלא לקבל את גרסת התובע לפיה בורי וחושבי הגיעו לבדם לסניף בית שמש של הנתבע 1 , נטלו את ההמחאות והפקידו אותן לאחר מכן בחשבונו של חושבי.

אין ולא יכול להיות ספק באשר להפקדת ההמחאות לחשבונו של חושבי בסניף בית שמש של נתבע 2 תוך הטבעת חותמת "זיכינו את חשבון המוטב" על גב השיק. הדבר עולה באופן חד משמעי
מעיון בשיקים המקוריים שהוצגו בפני
י במהלך החקירה בבית המשפט. למעשה , אין הצדדים חולקים על הממצא האמור . לראיה, עדותו של מנהל סניף בית שמש של נתבע 2 , מר זמיר ( ע' 6 לפרוטוקול חקירתו בבית המשפט מתאריך 01.02.01 ):

ש. העובדה שעליה אין היום מחלוקת שיש מאחורה חותמת זיכינו
ת. נכון, על גבי שני שיקים.

אין חולק כי הטבעת חותמת " זיכינו את חשבון המוטב" מחייבת את הבנק הנמשך ( בל''ל בענייננו ) לפרוע את השיק בהסתמך על המצג המגולם בחותמת וזאת לאור סעיף ב' (1) לתקנות המסלקה .

מעיון בהמחאות המקוריות שהעתקיהם צורפו לתצהירו של התובעים עולה כי השיקים לא נשאו על גבם חתימות היסב כלשהן של התובעים . בשולי הדברים אציין כי עד מטעם הנתבע 2 , עו''ד מקובסקי, העיד כי ראה את חתימת ההיסב על גבי ההמחאות. כך העיד הוא כי במסגרת מילוי תפקידו כעובד של ענף הבקורת הפנימית של נתבע 2 , בשנת 1991 חקר הוא את נושא פרעון ההמחאות נשוא הדיון וראה על גב העתקיהם חתימות היסב. נראה כי עדותו של עו''ד מקובסקי בנקודה זו בטעות יסודה וניתן להסביר טעות זו בכך שהעד מעולם לא ראה את ההמחאות המקוריות ( ראה סעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית ). לא ניתן להבחין בחזות גב השיקים חתימות היסב וניתן לוודא כי סימני האותיות ( שככל הנראה הטעו את עו''ד מקובסקי ) הנראים על גב ההמחאות אינם אלא רישום שמות התובעים
( הנפרעים ) על חזית השיקים שניכרו על גב השטרות עקב שקיפותם.

יתרה מזאת, נמצאנו למדים כי הטבעת וחותמת "זיכינו את חשבון המוטב" אינה נחוצה במידה וקיימת חתימת היסב . לראיה, עדותו של מר זמיר (
ע' 6- 7 לפרוטוקול החקירה ):

ש. אם יש חתימת היסב
אז למה שמו חותמת "זיכינו".
ת. אני לא יכול לתת עכשיו תשובה... אם יש הסבה לא שמים חותמת זיכינו.

סיכום
: לאור הראיות שפורטו לעיל יש לקבל את גרסת התובעים באשר לנסיבות העברת המחאות לבורי וחושבי וזאת ללא הצגת ייפוי כוח של התובעים וללא נוכחותם בבנקים. לאחר שההמחאות נמסרו לבורי וחושבי או מי מהם הופקדו הן בחשבונו של חושבי אף על פי שלא הוסבו לו על ידי שני הנתבעים. על השיק הוטבעה חותמת "זיכינו את חשבון המוטב" דבר אשר הביא לידי פרעון אוטומטי של מלוא סכום ההמחאות.

מהימנות התובעים
:
איני יכול להתעלם מעדותו של התובע רצופת הסתירות המעלה ספקות כבדים באשר למהימנותו של התובע וחוסר ידיעתו על פעולותיהם של בורי וחושבי ביום האירוע.

התובעים קיבלו חלק מכספי ההלוואה
: בתקופה הרלוונטית ניהל התובע חשבון בבנק ברקליס דיסקונט בע''מ. ביום 19.10.88 ( תאריך האירוע נשוא כתב
התביעה ) הופקדה בחשבונו של התובע המחאה בסך 47,350 ש''ח המשוכה על חשבון 87009 בסניף בית שמש של בנק דיסקונט ( חשבונו של חושבי אצל הנתבע 2) לפקודת התובע ( ראה העתק השיק – מוצג נ/7 ). השיק נפרע באותו יום ( ראה דף חשבון התובע – מוצג נ/6
ודף חשבונו של חושבי – נספח ו' לתצהירו של מר זמיר ).

יתרה מזאת, לתצהירו של מר זמיר צורף העתק של המחאה נוספת של חושבי אשר נמשכה לפקודת התובע ביום 18.10.88 , דהיינו , יום לפני נטילת כספי ההלוואה על ידי בורי וחושבי. לא שוכנעתי כי השיק האחרון הופקד לחשבונו של התובע ונפרע שהרי
תנועה זו לא פורטה בדף חשבונו של התובע. אמנם לתצהירו של מר זמיר צורף דף חשבון של חושבי ממנו עולה כי בתאריך 19.10.88 אכן נפרעה המחאה על סך 3,000 ש''ח אך פרטי ההמחאה הזו לא צויינו בדף החשבון ולפיכך לא ניתן לקבוע
בודאות הנדרשת כי התובעים אכן קיבלו את הסכום של 3,000 ש''ח.

אין ספק עיניי באשר לקיום הקשר בין מעשי הנוכלים לבין משיכת ההמחאות של חושבי לפקודתו של התובע זמן קצר לפני נטילת השיקים על ידי בורי וחושבי (שיק על סך 3,000 ש''ח) וביום האירוע ( שיק על סך 47,350 ש''ח ) מה גם שהשטר האחרון הופקד ונפרע.

ראיות המלמדות על קבלת חלק מכספי ההלוואה על ידי התובעים במועדים האמורים ( לכל הפחות 47,350 ש''ח ) באות בסתירה עם עדותו של התובע בחקירתו הנגדית לפיה רק כעבור פרק זמן מסוים לאחר שההמחאות נגזלו ממנו פנה לגוזלים אשר במסגרת החזרת הכספים העבירו לרשותו מספר המחאותיו של חושבי שלא כובדו בסופו של דבר ( ע' 3 לפרוטוקול החקירה ):

ש. מתי התגלה לך שחושבי ובורי קיבלו את השיקים מהבנק?
ת. אני עקבתי אחרי זה ותמיד שאלתי מה עם הכסף, אמרו לי שיש עוד קשיים , כשיזמינו אותך תלך להביא את השיקים.
ש. מתי נודע לך?
ת. 10 ימים או 15 יום, אני לא זוכר. בערך שבועיים , שלוש, חודש , שלושה חודשים , לא זוכר.




וראה בהמשך החקירה ( ע' 5 לפרוטוקול החקירה ):

ש. בשנת 1992 סיפרת לנו כשנודע לך שחושבי ובורי קיבלו את הכספים ... הגעת איתם לידי הסכם שהם יחזירו לך את הכסף בשלושה – ארבעה תשלומים.
ת. אמת
ויציב... עשיתי זאת כדי להקטין את הנזק.


התובע המשיך והעיד ( ע' 6 לפרוטוקול החקירה ):

ש. זה היה שלושה או ארבעה שיקים שנתן לך חושבי?
ת. היו מספר שיקים שנתן לי כל שלושה חודשים ( במסגרת הסדר עם הגוזלים – כ.מ. )... אלה היו שיקים של חושבי


וראה גם ע' 11 לפרוטוקול החקירה:

ש. כל השיקים שחושבי נתן
לך
אף אחד מהם לא נפרע , או שאולי אחד, שניים?
ת. אף אחד לא נפרע.

יצוין כי הסבריו של התובע בחקירתו הנגדית באשר לנסיבות קבלת המחאות מאת חושבי והפקדת אחת מהן בחשבונו אינם נראים משכנעים. כך טען התובע כי סכום של 47,350 ש''ח שולם
על ידי חושבי לבנו המנוח במסגרת יחסים עסקים ביניהם ללא כל קשר לאירועים נשוא הדיון ( ע' 11 לפרוטוקול החקירה ):

בחיים חושבי לא שילם לי סכום של 50,000 ש''ח. הסכום הזה היווה החזר חובות ליואל ולא לי... אני לא מכיר את השיק הזה . אני חתום על השיק הזה?.. אם הבן חתם את החתימה שלי? לבן הייתה גישה חופשית לבנק , הוא היה נכנס ומוציא כספים.

לא זו בלבד שהתובע לא טרח להביא ראיה כלשהי מטעמו לקיום "הגישה החופשית" של בנו המנוח לחשבונו אלא כפירותו בעובדה כי לא הפקיד את השיק על סך 47,350 ש''ח ולא חתם עליו בעת ההפקדה נחזית להיות רקוחה מהמציאות. די בהשוואת
חתימת המפקיד של השיק האחרון
( ראה צילום גב השיק -
מוצג נ/7 )
וחתימתו של התובע על תצהירו מתאריך 11.04.91 שצורף לבקשת הרשות להתגונן שהוגשה כאמור במסגרת ההליכים שניהל כנגדו נתבע 1 ( נספח א לתצהירו של מר זמיר ) כדי להסיק מסקנה בדבר זהותן.

לא זו אף זו. התובע ביקש להעיד מטעמו את מר משיח חושבי בכדי להוכיח , בין היתר, את העדר הקשר בין התובעים לבין השיקים שנמשכו על ידי חושבי לפקודת התובע כאמור. דא עקא שחושבי לא הופיע לחקירתו בבית המשפט ולא נחקר בחקירה נגדית וזאת חרף העובדה כי נתקיימו שתי ישיבות הוכחות בתיק זה כאשר הצדדים הסכימו כי ניתן להעידו גם לאחר שמיעת עדי הגנה.

הנתבעים העלו טענה בדבר קבלת שיקים נוספים על ידי התובעים מאת חושבי ופרעונם המלא ואולם טענתם זו לא הוכחה. אמנם התובע הודה בחקירתו כי אכן נמסרו לידיו כ-7 המחאותיו של חושבי אך הוא הוסיף והעיד כי השיקים הללו לא כובדו והוא אף פתח בליכי הוצאה לפועל במטרה לגבות את סכום השיקים שטרם הניבו פרי. טענתו זו לא נסתרה על ידי הנתבעים אף שהתובע גילה בעדותו את שם עורך הדין המטפל עבורו בהליכי ההוצאה לפועל.

לפיכך יש לדחות את תירוציו הלא משכנעים של התובע ולקבוע כי לכל הפחות קיבל הוא גם קיבל חלק
מכספי ההלוואה מאת בורי וחושבי. כמו כן , קבלת סכום של 47,350 ש''ח ביום האירוע ומשיכת שיק נוסף על סך של 3,000 ש''ח בתאריך 18.10.88 ( יום לפני מעשה הגזילה ) מלמדים על ידיעתו או יכולת ידיעתו של התובע להוצאת ההמחאות מאת הנתבע 1. מכל מקום הדבר מטיל צל על מהימנות עדותו של התובע.

התובע השתהה בפני
יותיו לנתבעים ולמשטרת ישראל
: עד שנת 1991 בה נפתחו הליכי גבייה כנגד התובעים בגין אי החזר ההלוואה לא טרח התובע ליידע את מי מהנתבעים על דבר גניבת השיקים ופרעונם על ידי בורי וחושבי. כמו כן , התובע לא הגיש תלונה למשטרת ישראל על גניבת כספי ההלוואה.

באשר לפנייה לנתבע 1 העיד התובע בחקירתו כי לא ידע מאיזה בנק קיבל משכנתא שהרי כל הפרוצדורה של קבלת ההלוואה נעשתה בנוכחות בורי וחושבי בלבד ללא הופעתם של התובעים
באחד הסניפים של הנתבע 1 ( ע' 5 לפרוטוקול החקירה ):

לא ידעתי למי לפנות
. אמרו לי שירימו לי טלפון מהבנק , ובורי וחושבי
אמרו לי
שיקראו לי לבנק ואקבל את הכסף.
ש. אתה לא ידעת איזה בנק?
ת. לא ידעתי.
ש. את השם בנק לאומי למשכנתאות שמעת קודם?
ת. אני ידעתי בנק טפחות ובנק הפועלים.


וראה גם ע' 4 לפרוטוקול החקירה :

ש. מתי פנית לבנק לאומי למשכנתאות לראשונה?
ת. מה לי ולהם , מה יש לי לספר להם , איך אני אדע למי ללכת לספר?

29.
גרסה זו נראית תמוהה בעיניי שכן לצורך קבלת ההלוואה פנו התובעים למנהל מקרקעי ישראל
ואף חתמו על ייפוי כוח נוטריוני לטובת הנתבע 1 המאפשר לו לרשום משכנתא על ביתם ( ראה ע' 2 לפרוטוקול חקירתו של התובע , שורות 25-
29 ) . בנסיבות אלה איני מוצא מקום לקבל את גרסת התובעים.

אין חולק כי התובעים פנו לנתבע 2 לשם בירור נסיבות הפקדת השיקים אך ורק בשנת 1991 . במקביל , ולאור דרישת הנתבע 2 , הוגשה תלונה ליחידת חקירות הונאה במשטרת ישראל . ראה לעניין זה את עדות התובע בחקירה
( ע' 5 לפרוטוקול החקירה ):

אני לא פניתי למשטרה , אני זוכר שהפנו אותי לבנק דיסקונט למשכנתאות והוא אמר לי לפנות למשטרה. ואז פניתי למשטרה.

התלונה הוגשה למשטרת ישראל בתאריך 20.01.91
, דהיינו , כשנתיים וחצי לאחר התקופה הרלוונטית.

לעומת זאת , התובע לא השתהה וביטל לאלתר את הוראת הקבע באמצעותה היה עתיד להתבצע החזר ההלוואה ( ע' 11 לפרוטוקול החקירה ):

ש. אז למה בנק ברקליס דיסקונט לא שילם?
ת. הלכתי לבנק ואמרתי שלא קיבלתי כסף , ושלא ישלם.
ש. ידעת שיש חיוב, הלכת לבנק ואמר לא לכבד אותו
ת. נכון , מהחיוב הראשון.


וראה גם את עדות התובע בעמ' 4 לפרוטוקול:

אני לא
שילמתי
על חשבון ההלוואה , לא קיבלתי ( את כספי ההלוואה – כ.מ. )
ולא אשלם... הערבים שילמו בהליכי הגבייה ולא אני.

רתיעתם של התובעים מלפנות לנתבעים ולמשטרה מלמדת לכל הפחות על מודעותם או יכולתם לדעת על מעשיהם הצפויים של בורי וחושבי ומחזקת את מסקנתי שלעיל בדבר קבלת חלק מכספי ההלוואה מאת הגוזלים. לא סביר בעיניי כי אדם, ולו הפשוט ביותר שבין הבריות , שנלקח ממנו סכום כה נכבד ( 110,000 ש''ח נכון לשנת 1988 ) ואשר מודע כי ביתו ממושכן כהבטחה להחזר ההלוואה
( התובעים חתמו על ייפוי כוח נוטריוני המאפשר לנתבע 1 לרשום משכנתא ) , יטמון את ראשו בחול ולא יפעל בדרך זו או אחרת במשך כשנתיים וחצי.

התובעים כמנהגם השתהו גם בהגשת תביעתם זו לבית המשפט אשר הוגשה קרוב ל- 7 שנים לאחר יום האירוע
וגם עובדה זו צריכה להיזקף לחובתם.


35.
מטרת קבלת ההלוואה

: גם בנקודה זו סתרו התובעים את עצמם. בעת הגשת הבקשה לקבלת ההלוואה הגדירו התובעים את מטרתה כשיפוץ של שני מבנים שבבעלותם . התובעים הצהירו על כוונתם זו בתצהירם שנערך ביום 19.10.88 במשרדו של עו''ד רפאלי ( מוצג נ/10 ).

לשם ביסוס טענותיהם צירפו התובעים את הצעות מחיר בהם פורט שווי השיפוצים הנדרשים . לפי הצעות המחיר שצורפו לתיק ההלוואה והוגשו כראיות בהליך זה ( מוצגים נ/8-9 ) , הגיעה עלות השיפוצים עד כדי סך של 121,000 ש''ח. יצוין כי הצעת מחיר

בדיון שנערך בפני
כב' השופט רביד במסגרת תביעה בסדר דין שהוגשה על ידי הנתבע 1 כנגד התובעים ( ת''א (י''ם) 2077/91 ) , כאמור, העיד התובע
כי ההלוואות נועדו לכסות את חובותיו לגורמים שונים ( ע' 3 לפרוטוקול חקירתו בבית המשפט מיום 03.07.91 , נספח ב' לתצהירו של מר זמיר ):

רציתי את הכסף כדי להחזיר חובות. הם ( בורי וחושבי – כ.מ. ) אמרו לי שהם ירשמו שיפוצים ואני חתמתי על כך.

בחקירתו הנגדית בבית משפט זה שוב חזר התובע על גרסתו המקורית תוך נסיון לתאמה עם הדברים שנאמרו במהלך הדיון בת''א 2077/91 ( ע' 2 לפרוטוקול החקירה ):

ש. אתה באמת לקחת את ההלוואות כדי לשפץ את הבתים?
ת. כן
ש. ... כשחלפו 4 שנים אתה גם העדת בבית המשפט .
ת. אני זוכר שהעדתי
ש. ואז... זכרת כי ביקשת את ההלוואות כדי לפרוע חובות ...
ת. אני אמרתי רק בשביל השיפוצים , אם היה נשאר כסף היו הולכים לכיסוי חובות.
ש. אתה הסברת ... שאתה נתת תצהירים רק לקבל הלוואות
ת. בפועל זה היה לצורך שיפוצים . כאשר הבן הלך לעולמו ישבתי בדיכאון 11 חודשים , הייתי שותה ... בתצהיר יכול להיות מילה בצפון , מילה בדרום .

גם הסתירה האחרונה מחזקת את הרושם הכללי של חוסר מהימנותה של גרסת התובעים.

לסיכום
: יחד עם קבלת הגרסה העובדתית של התובעים ביחס להתפתחות האירועים ביום גזילת ההמחאות ( קבלתן על ידי בורי וחושבי בלבד והפקדתן בחשבונו של חושבי בנסיבות המתוארות לעיל ) הגעתי לכלל מסקנה בדבר חוסר מהימנותה של גרסת התובעים באשר לנסיבות המקרה שבפני
י ובייחוד בנוגע לחוסר ידיעתם הנטען של התובעים על מעשיהם של הגוזלים.

ממסכת הראיות בתיק זה עולה כי ההמחאה של חושבי על סך 3,000 ש''ח נמשכה לפקודת התובעים ערב מעשה הגזילה ואילו ההמחאה על סך 47,350 ש''ח נמשכה לפקודתם והופקדה ביום המעשה נשוא הדיון ויש להסיק מכאן הידיעה או יכולת ידיעה כאמור. המסקנה מתחזקת עקב סתירות נוספות בעדות התובע ולאור שיהוי רב שחל בפני
יותיהם של התובעים לנתבעים ולמשטרת ישראל ושיהוי רב בהגשת התביעה.

יש לציין כי אין בפני
י הוכחה מספקת באשר לקיום הקנוניה של ממש בין בורי וחושבי לבין התובעים במסגרתה , כביכול , פעלו הגוזלים הישירים כשלוחיהם של התובעים. עצם קבלת חלק מכספי ההלוואה על ידי התובעים אינה מובילה באופן אוטומטי לכדי המסקנה האמורה. יש לזכור כי התובעים בחותמם על בקשה לקבלת הלוואה סיכנו את ביתם שמושכן כהבטחה להחזר ההלוואה לנתבע 1 כאשר שווי הבית עולה במידה ניכרת על גובה ההלוואה. יתכן ומסקנתי הייתה משתנה לא הובאו לפניי ראיות בעלות משקל ראוי המוכיחות כי התובעים קיבלו את מלוא כספי המשכנתא שהרי עצם העובדה כי הגוזלים העבירו לתובעים פחות ממחצית הסכום שהולווה מלמדת על כך כי גם התובעים היו בסופו של חשבון קורבנות של מעשי המרמה שנעשו ביוזמת בורי וחושבי. לאור אי קיום קנוניה כאמור ונוכח העדר ההוכחה לקבלת מלוא כספי ההלוואה אין לראות בהתנהגות כלשהי של התובעים אישרור בדיעבד של מעשיהם של בורי וחושבי כמשמעותו בסעיף 6 (א) לחוק השליחות. אוסיף ואומר כי עצם קבלת מספר שיקים נוספים של חושבי לאחר מעשה הגזילה אינה יכולה לשמש כאישרור אלא מהווה נסיון נואש של התובעים לתקן את המצב אף על פי שאין בכך כדי לפטור את התובעים מהחובה לפנות במועד לנתבעים ולמשטרה.

יש לציין כי אני ער להיותו של התובע קרוב משפחה רחוק של חושבי אך עובדה זו אינה מהווה ראיה מכרעת לעניין קיום קנוניה בין תובעים
והנוכלים .

אחריות הנתבעים
:

עוולת רשלנות
-
סעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין מונים מספר יסודות : קיום חובות זהירות מושגית וקונקרטית , הפרת חובת הזהירות , קיום הקשר הסיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק.

אין עוררין חובת זהירות מושגית קיימת במקרה זה ביחס לשני הנתבעים. יחסים חוזיים בין הנתבע 1 לבין התובעים מולידים את חובת הזהירות כאמור
כאשר חובת זהירות של הנתבע 2 נגזרת במקרה זה מעצם קבלה לפרעון של שיק משורטט על ידי הטבעת החותמת " זיכינו את חשבון המוטב " וזאת חרף העדר חתימת היסב על גבי השיק . במקרה זה חייב הבנק הגובה שיק לטובת לקוחו חובת זהירות כלפי "הבעלים האמיתיים" של השיק ( ראה סעיף 82 לפקודת השטרות ( נוסח חדש ) וגם
א' זר, עו''ד הבנקים. חבותם המקצועית
( הוצאת "כרמל", 2001), בעמ' 69 ).


חובת זהירות קונקרטית והפרתה : ההלכה היא כי קיומה או העדרה של חובת זהירות קונקרטית בכל מקרה ומקרה נבחנים על פי מבחן הצפיות ( פיזית – טכנית ונורמטיבית . ראה ע''א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ''ד לז (1) 113 ) כאשר החובה תחול אך ורק על סיכונים בלתי סבירים שהתממשו עקב מחדלו של המזיק וזאת להבדיל מסיכונים סבירים ש"חיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון" ( כדברי כב' השופט ברק ( כתוארו דאז ) בע''א 145/80
שלעיל ).

ברור כשמש כי סיכונים שהתממשו במקרה דנן שייכים לתחום הסיכונים הבלתי סבירים, . לא יעלה על הדעת כי הבנק יתן הלוואה למבקשים שלא הופיעו בפני
עובדיו ויסתמך בעניין זה על "המתווכים"- צדדים שלישיים. לא יתכן כי שתי המחאות , אמנם משורטטות , יימסרו לאנשים שהלווים לא ייפו את כוחם לקבל את כספי ההלוואה ובכך תיווצר הזדמנות לעשות בהמחאות כעולה על רוחם. ולבסוף ,
בנקאי סביר יכול וצריך לצפות כי הפקדת שיקים שנמשכו לפקודת צד ג' לחשבון מרשו ללא חתימת היסב עלולה לגרום נזק לבעל השיק.

יש לציין כי מר זמיר , העד מטעם נתבע 2 , סיפק בהזדמנויות שונות מספר הסברים להפקדת ההמחאות בחשבונו של חושבי , כגון שקיפות ההמחאות הגורמת לחשוב כי קיימת חתימת היסב , נוכחות התובע במקום ( ראה סעיף 34 לתצהירו של מר זמיר , ע' 6 לפרוטוקול חקירתו בבית המשפט ). הסברים אלה אינם מניחים את הדעת : נוכחות התובע במקום ובזמן הפקדת השיקים לא הוכחה כאשר על
הכספר מוטלת החובה לבדוק בהקפדה את השיק אותו מבקשים להפקיד מה גם שדובר בסכום נכבד ביותר.

במהלך הדיונים המשפטיים בתיק זה נתבע 2 השקיע מאמץ רב בהוכחת טענת חסיון החל על מסמכי הבנק הקשורים לפרשה זו . בנושא זה ניתנו שתי החלטות
( בתאריכים 02.06.99 ו- 18.10.00 ) ואיני רואה מקום לשנות את תוצאתן המצטברת. מכל מקום די בהוכחת עצם הפקדת השיקים לחשבונו של חושבי ללא חתימות היסב של התובעים כדי להסיק מסקנה בדבר קיום אחריות של הנתבע 2 כלפי התובעים וזאת ללא הזקקות למסמכים שנערכו על ידי עובדים שונים של הנתבע 2 ואשר הותרו לשמש כראיות בהליך זה.

קשר סיבתי עובדתי ומשפטי
-
אין חולק כי התרשלויות של הנתבעים היוו "סיבה שבלעדיה אין" באשר לגרימת הנזקים לתובעים על כן יש להסיק את קיום הקשר הסיבתי העובדתי. מסירת המחאות לצדדים שלישיים ללא הצגת ייפוי כוח מאת הנפרעים – הלווים והפקדתן בחשבון של צד ג' ללא חתימות היסב יצרו סיכונים צפויים שהמחוקק התכוון להחיל עליהם בנסיבות המתוארות את הוראות סעיף 35 – 36 לפקודת הנזיקין. נראה כי יש לקבוע את קיום הקשר הסיבתי המשפטי גם לפי מבחן השכל הישר.

בשולי הדברים אציין כי לא ראיתי קשר סיבתי עובדתי ברור בין ניהול תיק ההלוואה אצל הנתבע באמצעות המתווכים בלבד . ברי כי אלמלא מחדלו אחרון של הנתבע 1 או מי מעובדיו אשר העבירו את ההמחאות לידי הגוזלים לא היה נגרם לתובעים נזק כלשהו.

יש להדגיש כי כל אחד מהנתבעים במחדלו החמור תרם תרומה של ממש לנזקי התובעים. אין לראות במחדלו של הנתבע 1 סיבה המעבירה על כתפיו את מלוא האחריות כטענת הנתבע 2 הסומכת את יתדותיה על ע''א 542/87 שלעיל. אמנם
אין לקבל את התנהגות הנתבע 1 אשר
עובדיו מסרו את ההמחאות לידי בורי וחושבי אך אין בכך כדי לבטל את אחריות הנתבע 2 אשר לא הפעיל במקרה זה אמצעי זהירות מינמליים העומדים לרשותו ובכלל זה בדיקת חתימת ההיסב. לפיכך יש לקבוע כי רמת האשם שבמחדל הנתבע 2 אינה נופלת מזו שבהתנהגות הנתבע 1.

אשר על כן הגעתי לכלל מסקנה בדבר קיום אחריותם של הנתבעים במקרה זה.

אשם התובעים
:

התובעים ידעו או יכלו לדעת כי בורי וחושבים עומדים לקבל את כספי ההלוואה ומסקנה זו מתבססת על התנהגות התובע בעת האירוע ( הפקדת שיק על סך 47,350 ש''ח ) ולאחריו ( שיהוי בפני
יה לנתבעים ולמשטרה ובהגשת התביעה ). אדם סביר בנסיבות העניין היה יכול וצריך לצפות כי באי הופעתו בפני
פקידי הנתבעים בעת מסירה והפקדת ההמחאות על סך 110,000 ש''ח עלול לגרום לעצמו נזק ממוני רב וזאת לאחר שסכומים גבוהים יינתנו לצדדים שלישיים. במילים אחרות אין האדם צריך להבין ב"רזי הבנקאות" כדי להבין את סכנת מסירת ההמחאות לידי אנשים זרים האף שנטלו חלק בקידום עסקת ההלוואה. לפיכך , ולאור מסקנתי שלעיל בדבר שלילת קיום קנוניה בין תובעים לבין בורי וחושבי , יש לקבוע כי התובעים התרשלו ואשמם זה קדם
להתרשלותם של הבנקים .


נראה כי בנסיבות העניין ראוי לעשות שימוש בהוראות סעיף 65 לפקודת הנזיקין הנושא כותרת " התנהגות התובע" המורה לאמור:

נתבע שגרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור אותו מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל שבית המשפט יראה לצודק.

"מבחן הצדק" המעוגן בסעיף 65 לפקודת הנזיקין


פורש בפסיקה בהרחבה כאשר בתי המשפט עשו שימוש בסמכותם שניתנה להם על ידי המחוקק במידה והאשם של התובע היווה "אחד ממקורות הרעה" שגרמו לנזק ( ראה ע''א 420/75 כהן נ' עו''ד אייזן , פ''ד ל (2) 29 37, וגם ע''א 2590/90
שוש נ' עו''ד מנחם , פ''ד מח (3) 846 ).

התובעים לא טרחו ליטול בעצמם את ההמחאות בהסתמכם במידה בלתי סבירה על בורי וחושבי שיתכן ומעלו באמונם . כמו כן , אין כל הסבר להתנהגותם המוזרה לאחר שביטלו את הוראת הקבע לאלתר ואולם לא יידעו את המלווה על דבר גזילת השיקים והחלו לפעול אך ורק לאחר שהוגשה כנגדם תביעה בסדר דין מקוצר. נוסף על כן, התובעים הגישו את תביעתם זו כשבע שנים לאחר האירוע נשוא הדיון והציגו גרסה שאין ליתן בה אמון. לאור מכלול הסיבות כאמור יש להפעיל במקרה זה "מבחן הצדק" כמשמעותו בסעיף 65 לפקודת הנזיקין.



נראה כי במקרה זה יש לבצע איזון נאות בין התרשלות חמורה של התובעים
( ולאור חוסר מהימנות של גרסתם ) לבין רשלנות חמורה של הנתבעים אשר פעלו בניגוד מוחלט לחובותיהם כבנקאים
סבירים. אי לזאת, יש להקטין את הפיצוי שייפסק לתובעים
כמצוות סעיף 65 לפקודת הנזיקין.


טענת השתק
: הנתבעים טענו כי לאור התנהגותם מנועים התובעים מלתבוע את הנתבעים ואולם דין הטענה להידחות. , חרף חומרת התנהגותם, חטאם של התובעים , שהינם אנשים פרטיים, אינו מצדיק שלילת זכותם לקבל סעד כלשהו מגופים גדולים שהתרשלו בעניינם ודי בהפחת פיצוי בשיעור ניכר כדי לאזן בין מחדליהם של הנתבעים מחד והתרשלותם של התובעים מאידך. יש בכך כדי להשיג את חלוקת הסיכונים הצודקת במקרה זה .

נזקי התובעים
:

התובעים פירטו בסיכומים מטעמם 4 ראשי הנזק בגינם נתבקש בית המשפט לפסוק פיצוי לטובתם.

אי קבלת כספי ההלוואה על ידי התובעים
– התובע קיבל חלק נכבד מסכום ההלוואה
( 47,350 ש''ח ) לאחר שפרע את ההמחאה שנמשכה לפקודתו על ידי חושבי. אחזור ואדגיש:
לא שוכנעתי כי גם ההמחאה על סך 3,000 ש''ח
הופקדה נפרעה כדין. לפיכך נזקי התובעים בראש נזק זה מסתכמים בסך של
62,650 ש''ח
( 421,500 ש''ח כערכם היום ).

לאור קבלת חלק מכספי ההלוואה על ידי התובעים נראה כי ביטול הוראת הקבע לאלתר
היווה מעשה שנעשה בחוסר תום לב. לאור התנהגות המתוארת לעיל של התובעים שהצריכה את הפעלת מבחן הצדק הקבוע בסעיף 65 לפקודת הנזיקין יש לפסוק לתובעים מחצית מגובה נזקם בראש נזק זה , דהיינו , סך של 210,750 ש''ח .

ויודגש: לא ראיתי מקום לחשב את הפסדי התובעים בראש נזק זה על בסיס הריבית הבנקאית המתווספת לקרן חובם של הנתבעים לנתבע 1 וזאת לאור השיהוי שחל בטיפולם במעשה הגזילה ( שהביא להגדלת סכום החוב ) וחוסר תום ליבם הבא לידי ביטוי בביטול הוראת קבע חרף קבלת חלק ניכר מכספי ההלוואה.

מכירת הבית בהפסד
– ביתם של התובעים מושכן כהבטחה להחזר הלוואה. לטענת התובעים , משנפתחו כנגדם הליכי הגבייה מטעם הנתבע 1 , נאלצו הם למכור את ביתם בכדי להיחלץ מחובות . לאור הלחץ שהופעל עליהם מצד הנתבע 1 במטרה לזרז את עסקת המכר, נמכר הבית במחיר נמוך ממחיר השוק. אין חולק כי הבית נמכר למשפחת ויטל לפי חוזה המכר שנכרת ביום 10.04.95 תמורת סך של 147,500 דולר ארה''ב ( ראה לעניין זה את פסק דינו של כב' השופט עדיאל בת''א (י''ם) 816/95 ויטל ואח' נ' טיירו ואח' ( צורף לתצהירו של מר ולך , העד מטעם נתבע 1 ) . יחד עם זאת, התובעים לא הציגו חוות דעת שמאית המוכיחה את ההפרש בין התמורה על פי החוזה לבין מחיר השוק של בית התובעים בעת מכירתו , דהיינו , התובעים לא הוכיחו את נזקם ואין לפסוק לטובתם סכום כלשהו כפיצוי בראש נזק זה.

נזק בלתי ממוני
-
לטענת התובעים , לפרשו זו היו השלכות קשות על חייהם אשר נאלצו למכור את ביתם , נגררו להליכים משפטיים רבים וכד' . התובעים מרחיקים לכת וזוקפים את מות בנם יואל טיירו ז''ל עקב "שברון לב" לחובת הנתבעים. אין לקבל את הטענה. לא הובאה בפני
י ראיה כלשהי המצביעה על קשר סיבתי בין מותו של הבן המנוח לבין אירועים נשוא תיק זה. איני סבור כי יש מקום בנסיבות העניין לפסוק לתובעים פיצוי כלשהו בגין נזק בלתי ממוני וזאת לאור התנהגותם המחשידה אשר כללה קבלת חלק מכספי ההלוואה במקביל לביטול הוראת הקבע לטובת נתבע 1, שיהוי רב בפני
ית התובעים לנתבע 1 שהביאה להגדלת חובם ולמכירת ביתם בסופו של דבר.
במילים אחרות, לו פעלו התובעים בסבירות הנדרשת במטרה להקטין את נזקיהם הממוניים ובכלל זה היו פונים לבנקים המעורבים בפרשה ניתן היה לאתר את הכספים שנגזלו על ידי בורי וחושבי ומכל מקום נזקם הנפשי היה קטן. לפיכך לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי כלשהו בגין הנזק הבלתי ממוני שכביכול נגרם לתובעים.

הוצאות משפט שהוצאו אגב הליכים משפטיים
-
התובעים ביטלו את הוראת הקבע לטובת הנתבע 1 וכמובן נחשפו עקב כך להליכי גבייה . חלק מכספי ההלוואה נגבו על ידי הנתבע 1 באמצעות הליכים משפטיים כנגד ערבים לעסקת ההלוואה. נוסף על כן , התובעים נתבעו גם על ידי הקונים של ביתם , משפחת ויטל , וגם את הוצאותיהם הכרוכים בניהול הגנתם בתיק האחרון זוקפים התובעים לחובת הנתבעים. יש לדחות את טענת התובעים מניה וביה.
חוסר המעש התמוה של תובעים חרף העובדה כי נגזל מהם סכום נכבד ואי פנייתם לגורמים הרלוונטיים אינם מתיישבים עם חובת הקטנת הנזק החלה על כל ניזוק וניזוק. התובע הצהיר בעדותו כי "לא שילם על חשבון ההלוואה , לא קיבל ולא ישלם " ( עמ' 4 לפרוטוקול
חקירתו של התובע , שורה 17 . כידוע עדותו זו רחוקה מלהיות אמת שהרי בפועל חלק מכספי ההלוואה הגיעו לידי התובעים ). ברי התנהגותו זו של התובע הביאה להליכים משפטיים כנגד הערבים אשר בתורם ביקשו לקבל את החזר הסכומים ששילמו מאת התובעים. באשר לתביעתה של משפחת ויטל כנגד התובעים
הקשורה למכירת בית התובעים אזי מקורה בהתנהגות התובעים שהפרו חוזה מכר שנכרת בינם לבין משפחת ויטל , לא גילו לקונים את היקף חובותיהם לנתבע 1
( ראה את פסק דינו של כב' השופט עדיאל בע''א 816/95 שלעיל ). לאור מכלול הנימוקים המפורטים לעיל לא ראיתי מקום לפסוק לתובעים פיצוי כלשהו בראש נזק זה.

לפיכך סך כל נזקיהם של התובעים בגינם זכאים הם לקבל פיצוי מאת הנתבעים מסתכם בסך של 210,750 ש''ח. התובעים יהיו רשאים לגבות את מלוא סכום הפיצויים מכל אחד מהנתבעים . ביחסים הפנימיים בין התובעים יהא זה ראוי לחלק את עול הפיצוי בין שני הנתבעים בחלקים שווים לאור הזהות ברמת האשם שבהתנהגותם.

קיזוז
:

אין באמור ב

פסק דין
זה כדי לפגוע בזכות הנתבע 1 לקזז את סכום חובם של התובעים כלפיו כנגד הפיצוי לו זכאים הם מאת הנתבעים. חובת התובעים לשלם את החוב האמור לנתבע 1 נקבעה בפסק דינו של כב' השופט רביד בת''א 2077/91 ומהווה מעשה בית דין .

סיכום
:

אשר על כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים , ביחד ולחוד , סך של 210,750
ש''ח בצירוף הוצאות המשפט , שכר טרחת עורך הדין בסך של 42,000 ש''ח , בצירוף מע''מ. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין , החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב''כ הצדדים
.

ניתן היום י"ד בכסלו, תשס"ב (29 בנובמבר 2001) בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק
, שופט











א בית משפט שלום 15650/95 טיירו יוסף, טיירו דינה נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/11/2001)