פסקי דין על פירות הארמון בע"מ | פסקי דין על ברלה סחר מכוניות | פסקי דין על בר חן אברהם | פסקי דין על בר חן ניסים |

2900/96 א     17/10/2001




א 2900/96 פירות הארמון בע"מ נ' ברלה סחר מכוניות, בר חן אברהם, בר חן ניסים




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
002900/96


לפני:
כבוד השופט אהרן פרקש



17/10/01





פירות הארמון בע"מ
בעניין
:

התובעת
עו'ד איתן פלג

ע"י ב"כ עו"ד



נ
ג
ד





הנתבעים

1 . ברלה סחר מכוניות


2 . בר חן אברהם

ע"י ב"כ עוה"ד
ויסאם קאסם


3 . בר חן ניסים

בעצמו











פסק דין
רקע עובדתי
1.
מכתבי הטענות של הצדדים, מתצהיריהם והנספחים להם, ומעדותם בבית המשפט מצטיירת התמונה הבאה:
2.
התובעת הינה חברה בע"מ, שמנהלה הוא מר ויליאם זבידה (להלן: "ויליאם"). עד לשנת 1988 עבד בבנק לאומי, גם כמנהל סניף ראשי, ולאחר מכן עסק בעיסוקים שונים - יזום עסקי, נדל"ן, בעל בית הארחה ועוד. בשנת 1998 פרש לפנסיה.
3.
נתבעת מס' 1 נוסדה ביום 20.4.93, כשותפות מוגבלת רשומה בעלת שלושה שותפים: ברודי אילנה, שותפה מוגבלת שפרשה כעבור כשלושה חודשים וחצי (ת/9); בר-חן אברהם (הנתבע מס' 2) שותף כללי; בר-חן ניסים (נתבע מס' 3) שותף מוגבל, שהפקיד 20,000 ₪. מטרת השותפות היתה עיסוק סחר במכוניות, כאשר שניים משלושה השותפים רשאים לחייב את השותפות (נספח "א" לתצהיר ויליאם).

על פי הודעה שמסרה השותפות לרשם השותפויות ביום 27.9.93 - חתימת שני שותפים בלבד תחייב את השותפות ואת חשבונה, וכל עיסקה מעל 1,000 ₪ חייבת בחתימת שני השותפים (ת/10).
4.
השותפות נהגה לרכוש כלי רכב משומשים ממכרזים של חברת ממ"ן, לשפצם ולמוכרם. מקום עיסוקה הראשון היה ב"מוסך הגבעה" שם שכרה השותפות מוסך, תחנת רחיצה וחלק ממגרש מכוניות. דומה, כי עסק זה לא נשא רווחים ועל כן חדלה השותפות מעיסוק זה ועזבה את מיקומה. תחת זאת, שכרה חנות בדרך חברון למכירת אביזרי רכב והתקנתם וכן שכרה מגרש בסמוך לחנות, בתשלום כולל של 1,400 $
ל
חודש .

"הרוח החיה" בשותפות ומי שעסק בפועל במימוש מטרותיה, היה הנתבע 2, מכונאי בהכשרתו, כאשר הנתבע 3 - עורך דין במקצועו ואביו - מסייע בידיו ומפקח עליו בעיקר בצד המשפטי והפיננסי.
5.
הנתבע 2 ומנהל התובעת הכירו עוד בתקופה בה שכן עיסוקה של השותפות ב"מוסך הגבעה" והיכרותם נמשכה גם כשהשותפות עברה לחנות בדרך חברון. היכרות זו והקשר שנוצר ביניהם הובילו להגשת תובענה זו.

התובענה
6.
בכתב התביעה שהגישה התובעת נטען, כי בין הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת" או "השותפות" או "ברלה סחר") ונתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע" או "דובי") מצד אחד, לבין התובעת מצד שני, נכרת חוזה, ביום 9.5.94, בו סיכמו הצדדים תנאי התקשרות ביניהם לצורך השתתפות במכרזים הנערכים על ידי חברת ממ"ן. מטרת ההסכם היתה רכישת כלי רכב הזקוקים לשיפוץ, במימון ביניים של התובעת, שיפוצם על ידי הנתבע, מכירתם וחלוקת הרווח שיוותר מעיסקאות אלו בין הצדדים (להלן: "ההסכם").
א.
על פי האמור בכתב התביעה, השתתף הנתבע, ביום 3.5.94, במכרז מס' 33/94. במכרז זה, בו זכה, נמכרו תשעה כלי רכב בסך כולל של 136,430 ₪. התובעת שילמה את התמורה עבור כלי הרכב הללו ואלו הועברו לנתבע לצורך ביצוע חלקו בהסכם. כלי הרכב נרשמו על שמו של הנתבע.

עוד נאמר בתובענה (סעיף 7), כי להבטחת ביצוע ההתחייבות של השותפות והנתבע המציאו הנתבעים לתובעת שיק בטחון משוך על בנק דיסקונט לישראל בע"מ על הסכום אותו שילמה התובעת לממ"ן (להלן: "השיק הראשון").
ב.
בהמשך להסכם הראשון התקשרו הצדדים ביום 25.9.94, בהסכם נוסף לשם ביצוע עיסקת רכישה נוספת (להלן: "ההסכם השני"). במכרז הנוסף מיום 21.9.94, נרכשו ששה כלי רכב, עבורם שילמה התובעת לממ"ן סך של 126,563 ₪, וקיבלה מהנתבעים שיק על סכום זהה (להלן: "השיק השני").
ג.
לטענת התובעת (סעיף 9(א) לכתב התביעה) מכרו הנתבעים את המכוניות, אך לא העבירו לתובעת כל סכום שהוא להחזר מימון הביניים ולרווח כלשהו ובכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית.

עוד נטען, כי הנתבעים העבירו לחצר ביתו של מנהל התובעת, חמשה כלי רכב בגרירה, כאשר הינם במצב מוזנח מאד והם נמצאים שם כאבן שאין לה הופכין.
ד.
על פי טענת התובעת, הנתבעים 2 ו - 3, שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד, עסקו בניהולה של השותפות ובנוסף לכך חתומים הם על השיקים אשר נמסרו לתובעת לבטחון, ומשהופר ההסכם מצידם ולא מילאו אחר התחייבותם, חייבים הם לשלם לה את סכומם של שני השיקים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ה.
לנתבעים ניתנה רשות להתגונן על פי החלטת כב' הרשמת מיום 1.10.96 בהמ' 3067/96.

ההגנה
7.
א.
בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים 1 ו - 2 נטען, בין השאר, כי בין הנתבעת, ברלה סחר, לבין התובעת, לא נכרת כל הסכם, וכי ההסכם הנטען נכרת בין התובעת לנתבע 2 בלבד.

ב.
הנתבע טען, כי בינו לבין התובעת נוסדה "שותפות ספציפית ונסיונית" במטרה לחזור לעסקי סחר במכוניות - שותפות שנוהלה על ידי מנהל התובעת והנתבע והם ניהלו יחדיו שותפות זו.

ג.
עוד נטען בכתב ההגנה, כי נתבע 3 הינו שותף מוגבל בנתבעת 1 וסירב להגדיל השקעתו כדי לממן המשך סחר במכוניות ואף דרש להפסיק זאת, והינו בעל זכות חתימה שניה על שיקים היוצאים מטעם נתבעת מס' 1.

לטענת הנתבע, ידע זאת מנהל התובעת, מר ויליאם זבידה, והוא זה ששיכנע את הנתבע לחזור לעיסוקו הקודם של סחר במכוניות ללא תלות או קשר עם נתבע 3, והשותפות החדשה לא הובאה לידיעת נתבע 3.

ד.
הנתבע הוסיף וטען בכתב הגנתו (סעיף 4), כי אין המדובר במימון ביניים, כטענת התובעת, אלא בהשקעה פריטטית לכל עיסקת קנייה, כאשר התובעת מממנת את רכישת המכוניות, ואילו הנתבע ניגש למכרז, כלי הרכב נרשמים על שמו והוא הממונה על פעולות השיפוץ וניהול השותפות החדשה לרבות העבודות שבוצעו על ידו.

ה.
עוד טוען הנתבע, כי השיקים שנמסרו לתובעת שימשו כמשקל נגד לעובדת רישום המכוניות על שם הנתבע, ולא שימשו כבטחון לקיום כל ההתחייבויות שבהסכם ביניהם.

עוד נטען לענין השיקים, כי השיק הראשון היה מוגבל ל - 1,000 ₪ ונחתם על ידי הנתבע 3 במסגרת הוצאותיה של הנתבעת, וכי הוסבר למנהל התובעת שמסירת השיק היא בלתי חוקית (סעיף 4(ה) לכתב ההגנה), והוא הסכים לקבלו כמשקל נגד בטרם יפקיד את סכום הרכישה בידי הנתבע (שם, סעיף 4(ו).

אשר לשיק השני נטען, כי בין הצדדים שרר אמון כה רב, עד שמנהל התובעת קיבל את השיק בחתימתו של הנתבע בלבד, כאשר נתבע 3 לא חתם עליו כלל. (אשר לחתימה השניה המופיעה על השיק השני נטען על ידי הנתבע 3 כי חתימה זו מזויפת ואינה שלו. על כך, להלן).

לטענת הנתבע, בניגוד לאמור בהסכם ביניהם, שונתה מדיניות הרכישה של המכוניות המשומשות, כך שנרכשו מכוניות זולות יותר שדרשו השקעה רבה ושיפוץ ובכל מקרה נדרשה השקעה כספית גדולה מ- 10% - זו שעליה הוסכם.

ו.
הנתבע הוסיף וטען, שעל אף הסכמתה של התובעת לשינוי מדיניות הרכישה, סירבה להשתתף במימון השיפוצים של כלי הרכב, אשר היו אמורים לעלות בין 50% ליותר מ - 100% מערך הרכישה,
והנתבע התריע בפני
מנהל התובעת על כך, אולם הלה לא הסכים להשקיע סכום נוסף כלשהו. כיוון שכך, נאלץ הנתבע לשלם עבור שיפוצים מקצועיים של המכוניות ורכישת חלקי חילוף עבורם במכוניות שנרכשו על ידי התובעת ועל ידו.

ז.
עוד נטען בכתב ההגנה, כי יש לקזז מסכום התביעה את הסכומים אותם קיבלה התובעת בגין החזר מע"מ בסך כולל של כ- 34,909 ₪, סחורה שנמסרה למנהל התובעת בערך של 7,000 ₪ וכן 19,000 ₪ שנמסרו לו במזומן.

עוד נטען, כי למנהל התובעת


נמסרו תשעה כלי רכב שערכם הכספי הכולל, על פי הערכת הנתבע, הוא 195,000 ₪.

ח.
הנתבע הוסיף וטען בכתב הגנתו, כי
עוד בטרם הוקמה השותפות החדשה הנדונה בכתב התביעה, שכרה הנתבעת 1 חנות כדי לעסוק במכירת אביזרי רכב, וכן שכרה מגרש חניה כדי לעסוק בהתקנת מכשירי חשמל למכוניות בתשלום חודשי של 900 $. העיריה סירבה לאשר לנתבעת שימוש כאמור במגרש והנתבעת ביקשה להשיבו למשכיר, אולם משנוסדה השותפות החדשה, סוכם בין התובעת לנתבע להחזיק במגרש לצרכי השותפות החדשה.
לטענת הנתבע הסכים נתבע 3 לכך בתנאי ששום התחייבות לא תוטל עליו, ולפיכך על השותפות החדשה לשאת בהוצאות עבור השכירות של המגרש עבור עשרה חודשים
לרבות תשלום מע"מ ובסך הכל 10,530 $.

ט.
בסעיף 11 לכתב ההגנה טוענים הנתבעים 1 ו - 2 לזכות קיזוז של 471,774 ₪.
8.
א.
בכתב ההגנה שהגיש נתבע 3 בנפרד נטען, כי הינו שותף מוגבל בלבד בשותפות - נתבעת מס' 1, בסך כולל של 20,000 ₪, והנתבע הינו שותף כללי.

לטענתו בכתב ההגנה, עיסוקו בשותפות היה להבטיח כיסוי לחתימתו השניה על שיקים, וכדי להקל על עבודת בנו נהג להותיר בידו שניים או שלושה שיקים חתומים על ידו בלנקו, לצרכי הוצאה חודשית שוטפת של החנות כאשר השיקים הוגבלו עד לסך של 1,500 ₪, שהיתה ההערכה ליכולת התשלום החודשית של השותפות, וכל הוצאה מעבר לאמור חייבה חתימה שנייה ובדיקת כיסוי.

ב.
לטענתו, השתדל לבקר בחנות של השותפות מדי יום שישי, אולם לא כשותף אלא כאביו של הנתבע ובאותה הזדמנות היה מחליף דיעות עם בנו ביחס לחנות וסיכוייה (סעיף 7(ד) לכתב הגנתו).

ג.
עוד הוסיף וטען, כי הכיר את מנהל התובעת כשפגשו בחנות ובנו ערך ביניהם היכרות. באותה פגישה הציע לבנו לסגור את החנות מסיבה כלכלית ומנהל התובעת התערב בשיחה וטען שאין להסיק מסקנות מפעילות של מספר חודשים. באותה הזדמנות הודיע לו מנהל התובעת כי הינו מתעתד לעסוק עם בנו בסחר ברכב באמצעות מכרזים. לדבריו, השיב לו כי השותפות נכשלה בעבר בכך ולא הצליחה לגרוף מכך רווחים, אולם אם רוצים הם לנסות את יכולתם, אין זה מענינו ובלבד שלא יערבו את השותפות בכך.

ד.
לטענתו, חתימתו מופיעה רק על השיק הראשון ואילו החתימה על השיק השני, הנחזית להיות חתימתו, אינה שלו.

לשיטתו, כל שיק שנמסר ללא בדיקתו הוגבל לסך של 1,500 ₪ ובנו עשה "שימוש לא נכון בשיקים", ועל כן כל פעולה שנעשתה על ידי הבן במלאו סכום הגבוה מכך בשיק הראשון נעשתה בלא סמכות ותוך חריגה ממנה ואינה מחייבת את השותפות ואותו.

ה.
הנתבע 3 הצטרף לטענות האחרות הנטענות על ידי הנתבעים 1 ו - 2 בכתב הגנתם.

הליכים מקדמיים
9.
ב"כ הצדדים הגישו לבית המשפט הודעותיהם על מוסכמות ופלוגתאות בין הצדדים.
א.
הוסכם על הצדדים כדלקמן:
1
התובעת והנתבע חתומים על שני ההסכמים (נספחים ב' ו - ה' לכתב התביעה).
2.
התובעת שילמה בשיקים בנקאיים לפקודת ממ"ן, במועדים הנקובים בכתב התביעה, עבור רכישת כלי הרכב בהם זכה הנתבע במכרזים השונים, סך כולל מע"מ של 262,993 ₪.
3.
למנהל התובעת נמסרו על ידי הנתבע שני שיקים בסכומים מקבילים לאלו ששילם לממ"ן.
ב.
מבין רשימת הפלוגתאות שהוגשה על ידי הצדדים יש לדון באלה:
1.
עם מי חתמה התובעת על ההסכם ומי מחוייב על פיו?
2.
האם הוקמה שותפות נוספת בין הצדדים, או שמא הסכומים ששילמה התובעת היו כמימון ביניים בלבד לרכישת כלי הרכב במכרזים.
3.
האם נתבע 3 הינו שותף כללי או מוגבל בשותפות - הנתבעת.
4.
לאילו מטרות נמסרו שני השיקים על ידי הנתבע לתובעת.
5.
האם החתימה על השיק השני הינה חתימתו של נתבע 3.
6.
כמה מכוניות הועברו לחצר ביתו של מנהל התובעת ובאיזה מצב?
7.
האם יש לקזז סכומים כלשהם כטענת הנתבעים, ומהם?
10.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ונחקרו על האמור בהם. מטעם הנתבעים זומנו להעיד עדים נוספים וכן הוגשה חוות דעת של גרפולוג ומומחה לכתבי יד לענין החתימה השניה המופיעה על השיק השני, האם הינה של הנתבע 3 אם לאו.
11.
יצויין, כי הדיונים בתובענה זו נמשכו לאורך שנים בעטיים של הצדדים כולם ומחמת בקשות שונות לדחיות מועדים שנקבעו, אי התייצבות במועדים אחרים, התרה להגיש תצהירים נוספים וראיות נוספות, זימון עדים מטעם הנתבעים ועל מנת לאפשר לצדדים להגיש את כל ראיותיהם לתמיכה בגירסתם.

עם זאת, צר לי לציין, לאחר שעיינתי בתצהירים שהוגשו ולאחר שראיתי ושמעתי את בעלי הדין ואת העדים השונים על דוכן העדים בעדותם, כי האמת הצרופה לא היתה נר לרגלם וכל צד עשה נסיונות כאלו ואחרים להטות את האמת העובדתית לצידו, מבלי שיהיה לכך בסיס כלשהו. לפיכך, קשתה עליי המלאכה שבעתיים בנסיון לבור את הבר מן התבן שניסו הצדדים לזרות בחלל בית המשפט.
לאור זאת, אקבע קביעות עובדתיות על סמך מתן אמון חלקי בלבד בדברי בעלי הדין ועדיהם, וכאשר אני מאמץ לעתים חלקי דברים מעדות כל אחד מהם.
המתווה של פסק הדין יהיה בהתאם לפלוגתאות שהועלו על ידי ב"כ הצדדים.

מי החתומים על החוזה ומי מחוייב על פיו?
12.
בטרם נשיב לשאלה שבכותרת נביא את ההסכם שנכתב בכתב ידו של ויליאם, עליו חתומים, כמוסכם בין הצדדים, התובעת (באמצעות מנהלה ויליאם וחותמתה) והנתבע (נספח ב' לתצהיר התובע ולכתב התביעה).

"זכרון דברים

נערך ונחתם בירושלים ביום 9/5/94.
בין בר חן אברהם
דובי (ברלה סחר) שיקרא להלן לשם קיצור צד א'
לבין
פירות הארמון בע"מ
(ויליאם זבידה) שיקרא להלן לשם קיצור צד ב' .
הואיל וצד א' הינו סוחר רכב שעוסק במכרזי רכב
הואיל וצד ב' מעונין לסחור ברכב ולהשתתף במכרזים הוסכם בין הצדדים כדלקמן:
1.
הצדדים יגשו למכרזים של רכב במ.מ.ן ויציעו מחירים מוסכמים על שני הצדדים.
2.
צד א' יפקיד ערבות למכרז כמקובל.
3.
במידה ותהיה זכיה במכרז כאמור בסעיף 1 ישלם צד ב' את תשלום הזכיה במכרז.
4.
המכוניות ירשמו ע"ש צד א'

צד א' ימסור לצד ב' שיק על מלוא הסכום ששילם עבור הזכיה לפק' צד ב'.
5.
הרכבים שנרכשו במכרז יעברו תהליך שיפוץ לשם מכירתם ע"י צד א'. השפוץ לא יעלה בשום פנים ואופן מעל 10% מערך קנית הרכב (ערך הקניה במכרז) מעבר לכך, יש לקבל אישור מצד א' בכתב. ההשקעות בשפוצים יבוצעו ע"י צד א'.
6.
צד א' ידווח בכל סוף שבוע באמצעות פקס על מצב הרכבים עם כרטיס הרכב כולל ערך הקניה וכל השקעה או טפול לצד ב'.
7.
רכישת הרכבים ע"י הצדדים מיועדת למטרות רווח וצד א' מתחייב לגרום למכירתם.
8.
בעת מכירת רכב כלשהו מתחייב צד א' מיד להעביר את התמורה לצד ב' בקיזוז הוצאותיו כאמור בסעיף 4.
9.
עם סיום מכירת הרכבים יערך חשבון סופי בין צד א' וצד ב' והרווחים יחולקו שווה בשווה בין הצדדים.
10.
צד ב' מודע להוצאה קבועה על כל כלי רכב, 81 ₪ העברת בעלות ו - 150 - 200 ₪ גרירה.
200 $ תיווך (במידה ויוסכם בין הצדדים למסור כלי רכב כלשהו לסוחר).
11.
כל פעולה שתבוצע מעבר לאמור בהסכם זה יש לקבל את הסכמת צד ב'.

ולראיה באנו על החתום.


( _ )

(-)

________

_______

צד א'
צד ב' "

וזהו נוסחו של ההסכם השני שנחתם בין הצדדים (נספח ה' לתצהיר ויליאם):
"נערך ונחתם בירושלים ביום 25/9/94

בהמשך לזכרון דברים מיום 9/5/94
הוסכם בין ברחן אברהם דובי
צד א'
לבין פירות הארמון בע"מ

צד ב'


הוסכם כי ההסכם מיום 9/5/94 על כל תנאיו יהיו תקפים.

הוסכם בין הצדדים כי הצדדים יגשו למכרז 71/94 שסך הזכיה עבורו 126,563.58 בגין 6 מכוניות כמפורט בחשבונית המצורפת.

צד א' ימציא לצד ב' את המע"מ ע"ס 18,389.58 וכ"כ שיק לבטחון ע"ס 108,174 ₪.

ולראיה באנו על החתום


צד א'
צד ב'

________

_______


( - )
( - )


אין חולק, כי על ההסכמים חתומים התובעת והנתבע.

המחלוקת היא לגבי השאלה מי מחוייב על פי ההסכמים הנ"ל, כאשר נתרכז בהסכם הראשון, וברור כי ההסכם השני נחתם בהמשך לו. השאלה נובעת מכך כי בסמוך לשמו של הנתבע בכותרת המסמך הוסף שמה של הנתבעת בסוגריים. האם יש בכך לחייב גם את השותפות?

על פי עדותו של ויליאם העיסקה נעשתה בין התובעת לבין הנתבע, אביו והשותפות (פר' עמ' 6 ש' 3 - 4). לדבריו, כתב היד בהסכם הינו שלו, אך ההסכם נעשה על סמך הסכם אחר שהנתבע הביא לו ואמר לו כי אביו ערכו והוא הכניס בו מספר שינויים (שם, עמ' 10 ש' 19), ברם, הוא לא טרח לברר עם הנתבע 3 אישית אם אמנם הוא ערך את ההסכם (שם, עמ' 11 ש' 3). לדבריו, התכוון כי דובי מייצג את השותפות ברלה-סחר ולכן רשם את שמה בסוגריים אך לא כתב כך במפורש (שם, שם ש' 6).

גירסתם של הנתבעים היא, כי דובי בלבד חתם על החוזה עם מנהל התובעת והוא בלבד מחוייב על פיו.

לדעתי, יש לדחות את גירסתו של מנהל התובעת. מנהל התובעת הינו אדם בעל נסיון רב בתחום החוזים ומשמעותם: שימש כמנהל סניף ראשי של בנק לאומי, ועסק ביזמות וכן בנדל"ן. לו התכוון כי השותפות היא הצד להסכם יחד עם החברה שהוא מייצג היה דואג לרשום זאת בבירור, כפי שרשם את חברתו כצד לחוזה ושמו מופיע רק בסוגריים, משלא עשה זאת, על אף שביצע שינוים בהסכם שנמסר לו, אף לפי גירסתו הוא, יש לראות בכך משום הסכמה כי ההסכם נכרת בין החברה שהוא מנהלה לבין הנתבע אישית.
חיזוק לקביעה זו ניתן למצוא בהגדרת צד א' בהסכם השני את הנתבע בלבד, אף מבלי להוסיף בסוגריים את שמה של השותפות.

אוסיף גם זאת, כי יתכן ושם השותפות נרשם בסוגריים, מכיוון שהוסכם בין הצדדים, כי השיקים לבטחון שיימסרו לתובעת יהיו של השותפות, שכן הנתבע לא יכול היה להמציא שיקים למסירה לתובעת, אולם אין בכך, לדעתי, משום לגרום לכך כי אף היא תהא צד להסכם או מחוייבת על פי ההסכם שבין הצדדים.

זאת ועוד. אין לי ספק, כי אם ביקש מנהל התובעת לראות בשותפות את שותפתו להסכם, כי אז היה מברר אצל רשם השותפויות מי הם בעלי זכות החתימה בשם השותפות ודואג לחתימת שניים על החוזה, כרשום אצל רשם השותפויות על פי הודעת השותפות לרשם השותפויות מיום 27.9.93 (ת/10), כי חתימתם של שני שותפים בלבד תחייב את השותפות ואת חשבונה, ועל כן לא היה רשאי הנתבע לחייב את השותפות ויש ליתן תוקף להגבלה זו (השווה - סעיפים 14 - 17 לפקודת השותפויות). מנהל התובעת וודאי יכול היה לדעת זאת גם על סמך העובדה שהשיקים שקיבל מהנתבע היו של ברלה-סחר והיו חתומים על ידי שניים. ונזכיר שוב - המדובר במי שהיה מנהל סניף ראשי של בנק שדברים אלו ידועים לו היטב.
וגם זאת. כמסתבר, שני ההסכמים שנחתמו בן הצדדים נחתמו לאחר שהנתבע כבר זכה במכרזים אליהם ניגש בשמו ולא בשמה של ברלה-סחר!!, וגם בכך יש אינדיקציה לדחיית גירסת מנהל התובעת. לפיכך, אני קובע כי ההסכם נכרת בין התובעת לבין הנתבע בלבד.

האם הוקמה שותפות בין התובעת לנתבע?
13.
שאלה זו היוותה אחת מסלעי המחלוקת העיקריים שבין הצדדים, שכן למענה לה תהיה השלכה מרחיקת לכת לטענות אחרות של הנתבעים.

כאמור, התובעת טוענת כי הסכומים הכספיים ששילמה לממ"ן עבור רכישת המכוניות מהמכרזים להם הגיש הנתבע הצעות מחיר, היו בבחינת "מימון ביניים" ואילו הנתבעים טוענים, כי המדובר ביסודה של שותפות חדשה בין התובעת לנתבע בלבד.

ההיבט המשפטי
14.
פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה - 1975 (להלן: "פקודת השותפויות") מגדירה "שותפות" - כ"חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות". הפקודה מגדירה מהם "קשרי שותפות" כך - "הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים...".


סעיף 2 לפקודה קובע מספר חזקות נסיבתיות הניתנות לסתירה, בהקשר לשאלה האם במקרה מסוים קיימים קשרי שותפות, וכך נקבע שם:
"2.
לשם הכרעה אם קיימים קשרי שותפות ואם לאו יש ליתן את הדעת על כללים אלה:
(1).
שיתוף מכל צורה או הגדר בנכס או בכל זכות בו - אין בכך בלבד כדי ליצור קשרי שותפות בין בעלי הנכס או הזכות, ואפילו הם נוטלים חלק ברווחים המגיעים מן השימוש בהם.
(2).
נטילת חלק בהכנסה ברוטו מנכס, היא בלבד אינה יוצרת קשרי שותפות, בין שנוטלי החלק יש להם בנכס זכות או טובת הנאה משותפות ובין שאין להם;
(3).
הנפרע חוב או סכום קצוב אחר, בין בשיעורין ובין בצורה אחרת, מתוך רווחיו הנצמחים של עסק, איננו נעשה בשל כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;
(4).
חוזה, שעל פיו עובדו או שלוחו של בעל עסק יקבל את גמולו בחלק מרווחיו של העסק, אין בו בלבד כדי לעשות את העובד או את השלוח שותף בעסק או חב כשותף בו;
.....
(6).
המלווה כסף למי שעושה עסק או עומד לעשות עסק, ועל פי החוזה שביניהם יקבל המלווה ריבית בשיעור משתנה לפי רווחי העסק, או יקבל חלק ברווחים
אין המלווה נעשה משום כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;
......
(8).
חוץ מן האמור לעיל בסעיף זה, תהא קבלת חלק ברווחי עסק, או כל תשלום התלוי ברווחי עסק או המשתנה לפיהם, ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק, אלא שניתן לסתור ראיה זו בשים לב לכל נסיבות העסקה שבין הצדדים".


בנוסף לכללים אלו שבפקודה גובשו בפסיקה קווים מנחים לבחינת הנושא. בע"א 167/89 תנעמי פנחס נ' תנעמי צדוק, תק-על 92 (2) 387, קבע כב' השופט ד' לוין ז"ל, כי ראוי לבחון, בין היתר, נקודות אלו:
" - הכוונה של הצדדים להיות שותפים.

- הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים.

- השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק.

- הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק.

- הזכות ההדדית של הצדדים לחייב זה את זה בענייני

העסק.

- מישכם של היחסים בין הצדדים".

עוד נאמר שם כי -
"השאלה - האם נקשר הסכם בין בעלי הדין המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. השאלה, מתי המימצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה שבעובדה היא".

מן הכלל אל הפרט

15.
מהאמור בהסכם שבין הצדדים ומשקלול העדויות, האמרות שבהן נתתי אמוני, ניתן לקבוע את העובדות הבאות: בין מנהל התובעת - ויליאם זבידה - לבין הנתבע נוצרה היכרות במהלכה של שנת 1993, עת עסק הנתבע בסחר מכוניות במסגרת השותפות "ברלה סחר". משהפסיק הנתבע עיסוקו בכך, משלא ראה רווח בעיסוק זה ופתח את החנות למימכר והתקנה של אביזרי רכב, נתחדש הקשר ביניהם, כאשר לויליאם הוברר כי הנתבע לא יוכל להשקיע ולממן רכישת מכוניות לצורך סחר בהם. לפיכך החליט ויליאם כי התובעת תהא זו שתממן את רכישת הרכבים במכרזים. אולם בהסכם לא נאמר מאומה כי המימון יהיה בבחינת "מימון ביניים", אף כי מושג זה ידוע היטב לויליאם אף לפי הודאתו (פר' עמ' 12 ש' 17 - 27). לו אמנם ביקש ויליאם כי הרכישה על ידי התובעת תהא בבחינת "מימון ביניים", כטענתו, כי אז היה נאמר הדבר במפורש בהסכם, שאותו ערך וכתב, או במסגרת השינויים שהכניס בהסכם, שכן, לשיטתו, נמסר לו חוזה, אשר הוא שכתבו, כתבו בכתב ידו וערך בו שינויים שונים.
ואף זאת. אף מלשון ההסכם אין להסיק כי המדובר ב"מימון ביניים" בלבד, שכן צד ב' בהסכם הוגדר כמי ש"מעוניין לסחור ברכב ולהשתתף במכרזים", ולא כמי שמעניק "מימון ביניים" לנתבע לרכישת הרכבים שבהם כבר זכה במכרזים.
אין לכחד כי על פי תנאי ההסכם, לאחר שמכונית משופצת היתה אמורה להימכר, היתה התובעת זכאית לקבל החזר כספי בגין השקעתה, אולם זאת רק לאחר שהנתבע היה מקבל החזר עבור הוצאותיו בגין השיפוץ, ברם אין לראות בכך משום "מימון ביניים" אליו כיוון ויליאם בדבריו בתובענתו ובתצהירו, ולפיכך, משלא נאמר בהסכם מאומה על "מימון ביניים", כי אז יש לראות בכך כהשקעה בשותפות עם הנתבע.
16.
גם מלשון ההסכם משתמעת שותפות שנוצרה בין הצדדים.

בסעיף 1 להסכם נאמר כי - "הצדדים יגשו למכרזים ויציעו מחירים מוסכמים על שני הצדדים", היינו, המהלך ייעשה במשותף ועל דעת שני הצדדים.

בהמשכו נאמר (סעיף 5 שם), כי אם השפוץ אמור לעלות מעבר ל - 10% , מערך קנית הרכב במכרז, יש לקבל אישור בכתב של התובעת. כמו-כן על הנתבע לדווח לויליאם בכל סוף שבוע בכתב (בפקס), על מצב הרכבים, על ערך הקנייה ועל ההשקעה (סעיף 6 שם).

הרווחים שיווצרו ממכירת הרכבים המשופצים, לאחר ניכוי הוצאותיו של הנתבע והחזר הכספים עבור הרכישה, יחולקו בחלקים שווים בין הצדדים (סעיף 7 שם). לכל פעולה שתתבצע מעבר לאמור בהסכם, יש לקבל הסכמתו של צד ב' להסכם (סעיף 11 שם). סבורני כי רק מהתנאים שנכתבו בהסכם יש להסיק כי קמה שותפות בין התובעת, באמצעות ויליאם, לבין הנתבע.
17.
זאת ועוד. גם מחקירתו הנגדית של ויליאם עצמו, עולה הקמתה בפועל של שותפות בין התובעים לבין הנתבע, ואלו הם: מי שהגיש בפועל את ההצעות למכרזים של ממ"ן היה דובי, אך הדבר נעשה בעצה אחת עם ויליאם (פר' עמ' 4 ש' 24 -27), והמחירים המוצעים היו מוסכמים גם עליו (שם, עמ' 6, ש' 24 - 25) לאחר שעברו שניהם על המחירונים ודפי העבודה (שם, עמ' 17, ש' 16). משזכה דובי במכרז העבירה התובעת המחאה בנקאית לפקודת ממ"ן (שם, עמ' 5 ש' 15 - 16). ויליאם נהג לפקוד את חנותו של דובי לעיתים קרובות ביותר במעקב אחר ביצוע השיפוצים (שם, עמ' 14 ש' 30; שם, עמ' 15 ש' 6 - 7). התובעת והנתבע היו אמורים על פי ההסכם, להתחלק ברווחים שהיו נותרים, לאחר השבת ההוצאות שהוציא דובי עבור השיפוצים, העברת בעלות, גרירה, דמי תיווך והחזר השקעת התובעת ברכישת כלי הרכב, בסדר הזה, דווקא, ולא החזרת ההשקעה לתובעת תחילה (פר' עמ' 3 ש' 7 - 8; עמ' 8 ש' 1 - 4 וש' 15 - 23). אמנם יתכן וויליאם אינו "מבין" בכלי רכב, כטענתו, אף כי בעבר היה שותף ברכישת כלי רכב ושיפוצם, אולם מוכרים שותפויות בהם צד אחד משקיע כספים ואילו השותף האחר משקיע ידע מקצועי ועבודה ואף לכך שותפות ייקרא (ע"א 532/83 יהודה סיני השקעות בע"מ ואח' נ' ישראל ויהודית פישל ואח', פ"ד מ (4) 319, 324; ע"א 682/87 ע"א 693/87 הפניקס הישראלי, חברה לבטוח בע"מ נ' אקרמן ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מג (2) 826), כפי שאירע גם במקרה דנן. התובעת השקיעה כספים ואילו הנתבע השקיע עבודה וכספים לרכישת חלפים לשפוץ כלי הרכב, וכן הוצאות נוספות.

כאמור לעיל, ועל אף שכלי הרכב שבהם זכו במכרז נרשמו רק על שמו של דובי,
סבורני כי יש לקבוע כי נוצרה שותפות בין התובעת לבין הנתבע בלבד, ולא שוכנעתי כי התנאים שנקבעו סותרים את ההנחה כי נוצרה שותפות ביניהם על פי סעיף 2 לפקודת השותפויות.

האם נתבע 3 הינו שותף כללי או מוגבל בשותפות ברלה-סחר?
18.
התשובה לשאלה זו יכולה להימצא חשובה אם נמצא כי ברלה - סחר שותפה עם
התובעת בהסכם, ואם אמנם תזכה התובעת בתובענה, או בחלקה, והנתבעת לא תוכל לעמוד בפרעון סכום זה, תקום חובה על השותפים בה לפרוע החוב. ברם משקבעתי לעיל כי ברלה-סחר אינה צד להסכם עם התובעת, אין צורך ליתן מענה לשאלה שבכותרת. עם זאת, למעלה מהצורך, אקבע, כי לדעתי ממסמכי ההתאגדות של השותפות ברלה-סחר (נספח א' לתצהיר ויליאם) עולה, כי על אף ששמו של נתבע 3 רשום ב"שותפים הכלליים", רשום שמו גם ב "שותפים המוגבלים" כמי שהשקיע 20,000 ₪ במזומן ורישום אחרון זה גובר, שכן דומה כי רישומו של נתבע 3, כמו גם רישומה של גב' ברודי אילנה, כ"שותפים כלליים" נעשה בטעות, שהרי גם היא היתה שותפה מוגבלת בלבד (כפי שעולה מת/9), והשותף הכללי היחיד הוא הנתבע. למסקנה זו ניתן להגיע גם מכך ששמו של הנתבע נמחק מטופס הרישום כ"שותף מוגבל" ונותר רשום אך במקום המיועד לשותף כללי.
טוען ב"כ התובעת, כי התנהגותו של נתבע 3 מעידה על כך כי היה למעשה "שותף כללי" ולא "שותף מוגבל", בכך שניהל את עניניה של השותפות, בכך שחתם על שיקים בשמה ועוד והכל בניגוד לסעיף 63(א) לפקודת השותפויות.
סבורני, כי אין בכך כדי להועיל לתובעת, שכן אף אם חתם הנתבע על השיקים עשה זאת כחתימה שניה ונוספת לזו של בנו השותף הכללי ובבחינת פיקוח על הוצאותיה של השותפות, ואת ענייניה ניהל במקום בנו לאחר שזה הסתבך עם העסקאות של סחר רכב עם התובעת, ולא מכתחילה, ואף כי ידע על העיסקה המתרקמת בין התובע לבין בנו לבין ויליאם לא ניתן לומר כי נטל חלק בכך וכי גם השותפות נטלה חלק בכך.
מסקנתי היא, איפוא, כי נתבע 3 הינו שותף מוגבל בלבד בברלה-סחר - הנתבעת.

לאילו מטרות נמסרו שני השיקים על ידי הנתבע לתובעת
19.
לאחר כל זכיה במכרז נמסרו לויליאם על ידי הנתבע שיקים, של השותפות ברלה-סחר, בגובה התשלום אותו שילמה התובעת לממ"ן. השיק הראשון לאחר הזכיה במכרז הראשון היה על שמו של מנהל התובעת - זבידיה ויליאם - ונרשם עליו "לא סחיר לפקדון בלבד" וחתום על ידי שני הנתבעים (נספח ד' לתצהיר ויליאם). השיק השני, לאחר הזכיה במכרז השני, היה לפקודת "זבידה ויליאם/פירות הארמון" ונרשם עליו "לבטחון בלבד לא לפרעון" חתום על ידי הנתבע וחתימה נוספת הנחזית להיות חתימתו של נתבע 3, אולם נטען על ידו כי אין זו חתימתו.


גירסתו של ויליאם היא, כי שני השיקים הללו נמסרו לו על ידי הנתבעים כולם כבטחון עבור הכסף שמסר לרכישת המכוניות עד למכירת המכוניות
(פר' עמ' 13 ש' 1 ואילך). זו למעשה גם גירסתו של דובי. והדברים מסתברים הן לאור הרשום על פני השיקים והן לאור העובדה כי לאחר ששילמה התובעת עבור המכוניות, שבהם זכה דובי במכרז, נרשמו המכוניות על שמו של הנתבע, והשיקים אשר למעשה לא היו סחירים ניתנו כעין בטחון והוכחה כי התובעת וויליאם הם ששילמו עבור המכוניות.
ב"כ התובעת טוען, כי השיקים נמסרו כבטחון למילוי כל התחייבויותיו של הנתבע על פי ההסכם, אולם נראה לי כי לא ניתן לאמץ טיעון זה, הן לאור עדותו של ויליאם, כי אלה נמסרו לו כבטחון עבור הכסף שמסר לרכישת המכוניות, הן לאור מה שנרשם על גבי השיקים, כי נמסרו לבטחון בלבד, והן לאור העובדה, כי בהסכמים לא נאמר כי השיקים נמסרים כבטחון למילוי אחר כל ההתחייבויות של הנתבע על פי ההסכמים , ואין להוציא מקרא מידי פשוטו ולקבוע כטענת ב"כ התובעת.

האם החתימה על השיק השני הינה חתימתו של נתבע 3?
20.
כאמור, על גבי השיק השני (נספח ז' לתצהיר ויליאם) מופיעה חתימה שניה הנחזית להיות חתימתו של נתבע 3, ברם, גם הוא וגם בנו - הנתבע הכחישו כי הוא זה שחתם על השיק הנ"ל. הנתבע מעיד, כי מסר לויליאם שיק עם חתימה אחת בלבד (פר' עמ' 27 ש' 21), וכסבור הוא שאמר לויליאם כי אביו מסרב לחתום על השיק, לאחר ששלח את העובד מספר פעמים אל האב עם השיק על מנת שיחתום עליו והוא לא היה (שם, עמ' 39 ש' 11 - 22). על אף זאת, כך גירסתו של הנתבע, הסכים ויליאם לקבל את השיק עם חתימה אחת בלבד (שם, שם ש' 25), ואף הוסיף ואמר לויליאם כי השיק מוגבל עד לסך של 1,000 ₪ (שם, עמ' 40, עמ' 78 ואילך).


העד בצלאל ששון, שהיה עובדו של הנתבע, העיד מטעמו, כי הנתבע שלחו עם השיק לאביו על מנת להחתימו, וכי בזמן זה היה רשום בשיק הסכום הנקוב אך ללא חתימתו של הנתבע, והאב סירב לחתום (פר' עמ' 80, ש' 9 - 12), וזאת בניגוד לאמור בתצהירו הוא, כי הגיע למשרדו של עו"ד בר-חן פעמיים אך הוא לא היה במשרד (סעיף 9 לתצהירו).


האב, הנתבע 3, העיד, כי החתימה הנחזית להיות חתימתו על השיק השני אינה חתימתו, עם זאת הודה כי על אף זאת לא הגיש תלונה למשטרה על זיוף חתימתו.


מטעם האב זומן לעדות הגרפולוג ומומחה לכתבי יד, שאול הללי, אשר ערך השוואה עם החתימה המופיעה על השיק עם חתימותיו של האב על גבי שיקים אחרים ומסמכים נוספים, שאין חולק כי נחתמו על ידי הנתבע 3, והגיע למסקנה בחוות דעתו כי "קיימת סבירות ממשית" שהחתימה הימנית על השיק האמור לא נחתמה על ידי הנתבע 3.


בחקירתו הנגדית (פר' עמ' 11 ש' 1 ואילך) הסביר כי קביעתו הינה על פי הדרגה האמצעית מבין חמש דרגות ולדעתו הדרגה שקבע הינה בסבירות העולה על חמישים אחוז (שם, שם, ש' 16).
21.
בחנתי היטב את החתימה המופיעה על השיק השני לצד חתימתו של הנתבע והיא דומה לחתימותיו המקוריות של הנתבע 3, אם כי החלק הנוסף - התחתון, המופיע בחתימות אחרות, חסר בחתימה זו. בית המשפט הוא הפוסק סופית אם החתימה הינה מזויפת אם לאו, אף אם קיימת חוות דעת של מומחה בתחום הגרפולוגיה (ע"א 46/77 היינץ בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פ"ד לג (1) 715, 719). במקרה דנן מוכן אני לאמץ את חוות דעתו של המומחה, כי קיימת סבירות ממשית שחתימה זו אינה

חתימתו, ואף זאת לאחר היסוסים רבים וספיקות, שכן המומחה העיד לגבי חתימה שאין מחלוקת שהיא של נתבע 3, כי היא אינה שלו באותה דרגת סבירות כפי שקבע שחתימתו של הנתבע 3 על השיק השני אינה שלו (פר' מיום 27.9.00 עמ' 11 ש' 17 - 26). אך עם זאת דוחה אני מכל וכל, כבלתי סבירה וכבלתי הגיונית את טענתו של הנתבע, כי מסר את השיק לויליאם רק עם חתימתו הוא. מכך יכול להשתמע, לכאורה, כי ויליאם הוא זה שזייף את חתימתו של נתבע 3 והוסיפה על השיק ולא נראה לי כך. לדעתי, ויליאם לא היה מקבל בשום פנים ואופן שיק עם חתימה אחת בלבד, כאשר ידע כבר כי על השיקים של השותפות להיות חתומים גם על ידי הנתבע וגם על ידי אביו, כפי שהיה בשיק הראשון שנמסר לו. נימוקי זה
מבוסס על כך כי ויליאם ביקש להבטיח את הסכום ששולם על ידי התובעת לרכישת הרכבים במכרז השני, ושיק עם חתימה אחת אינו מהווה בטחון מבחינתו, וזאת לאור המידע שיש בידו.


זאת ועוד. אם אמנם סמך ויליאם על הנתבע, כטענתו של זה בחקירתו הנגדית, והסכים לקבל שיק עם חתימתו בלבד, מדוע זה הוסיף חתימה נוספת וזייף את חתימתו של האב, כאשר השיק הינו לבטחון בלבד, ולא הופקד בבנק לצורך פרעונו?!


לדעתי, אכן הנתבע שלח את עובדו לאביו וביקשו לחתום על השיק והלה, כנראה, סירב, או לא אותר, ועל כן היה זה הבן-הנתבע אשר לבסוף הוסיף את החתימה שנחזית להיות חתימתו של האב על השיק השני ומסרו לויליאם, וזו, קרוב לודאי, גם הסיבה מדוע לא הוגשה תלונה במשטרה על יד האב על זיוף חתימתו, כפי שניתן היה לצפות מעו"ד שיעשה, לו אמנם מצא כי חתימתו זוייפה על שיק ולגירסתו לא הוא זה שחתם עליו.


מסקנתי היא, איפוא, כי החתימה שבמחלוקת על השיק השני אינה חתימתו של הנתבע 3.

כמה מכוניות הועברו לחצר ביתו של ויליאם ובאיזה מצב?
22.
גירסאות שונות ניתנו למספר המכוניות שהועברו לביתו של ויליאם.

ויליאם מוסר בתצהירו (סעיף 9 (ב))
כי בסוף שנת 1995 העבירו הנתבעים בגרירה לחצר ביתו חמישה כלי רכב כשהם במצב מוזנח מאד , וללא אפשרות סגירת דלתות וחלונות ולא ניתן לעשות בהם שימוש כלשהו, ללא המפתחות, ללא הרשיונות ומבלי שהבעלות עליהם הועברה על שם התובעת, ואלו שוכנים סמוך לביתו, כאבן שאין לה הופכין ומהווים מטרד סביבתי ובריאותי. גם בחקירתו הנגדית חזר על גירסה זו (פר' עמ' 21 ש' 25 ואילך).


נתבע 3 העיד, כי הוא היה זה שהסדיר את העברת כלי הרכב שנותרו במגרש ואשר היה צורך לפנותו. באותו מעמד, לדבריו, נכח הוא, עובדו של הנתבע - בצלאל ששון - והגרריסט שהוזמן לגרור כלי רכב - מיכאל בלילי. בגירסה זו תומך גם הגרריסט מיכאל בלילי, ולדבריו, היו שלושה כלי רכב שגררו את הרכבים למגרש בסמוך לביתו של ויליאם, שערכו שתי "נאגלות", ובסך הכל העבירו אחד עשר כלי רכב ולאחר מכן החזירו שניים מהם לדרך חברון.
לדבריו הוסעו כלי הרכב מחוץ למגרש על ידו ועל ידי בצלאל ששון, כאשר חלק מהם הניעו בעצמם ואחרים מצבריהם היו חלשים (פר' עמ' 85 - 89).


העד בצלאל ששון העיד לענין זה, בחקירתו הנגדית (שם, עמ' 74 - 84), כי התניע את כל המכוניות, וכי לכל המכוניות היו רשיונות שהונחו בשקית. לדבריו הוצאו כל המכוניות בנהיגה ואינו זוכר כלל שהיה גרר במקום (שם, עמ' 84 ,ש' 1 - 9). לדבריו, גם הנתבע נכח במקום.



אומר מיד, כי על עדות זו לא ניתן לסמוך כלל ועיקר, שכן היא מנוגדת אף לעדותו של הנתבע 3, כי הנתבע 2 לא נכח במקום, וכי כלי הרכב נגררו על ידי בלילי, ואף בניגוד לדברי הנתבע עצמו, שהעיד שלא נכח במקום והפרטים לגבי מספר המכוניות שהועברו נמסרו לו מאוחר יותר (שם, עמ' 33 ש' 1 - 6).


אולם הנתבע הוסיף והעיד, ובכך סתר את עצמו, כי הוא זה שנתן לגרריסט את הרשיונות של כלי הרכב שנגררו (שם, עמ' 55, ש' 22 - 23), ומאידך כל המכוניות היו תקינות (שם, עמ' 56 ש' 1). אם לא נכח שם כדברי אביו, כיצד מסר את הרשיונות...
מהמסמך ת/1 - "דרישה לסילוק גרוטאות רכב" - שנרשם על ידי שני פקחים מטעם העיריה, עולה כי ביום 8.9.98 היו בסמוך למקום מגוריו של ויליאם 6 מכוניות - 2 מכוניות מסוג גי.אמ.סי, 2 מכוניות מסוג סקודה ו - 2 מכוניות פז'ו. אלו הוגדרו על ידי הפקחים כגרוטאות ונדרש סילוקם מהמקום בהיותם מטרד. אחד מהפקחים - עורפי עוודאללה - אף העיד בבית המשפט (פר' מיום 2.10.00 עמ' 24 -27),ולאחר מכן העביר לבית המשפט מכתב כי ויליאם חתם על כתב ויתור על כל הרכבים הללו ביום 18.10.98, ובימים 27.10.98 - 28.10.98 פינתה העיריה את כל הגרוטאות מהמקום.
23.

מהמסמך ת/1 עולה, כי במגרש הסמוך לביתו של ויליאם היו בשנת 1998 6 מכוניות, שהוגדרו כגרוטאות, היינו, למעלה משנתיים לאחר שהועברו לשם מכוניות היתה מכונית אחת יותר מהנטען על ידי ויליאם בתצהירו.


לעניין מספר המכוניות אוכל לקבוע, כי בעת ההעברה, הועברו ונותרו במקום תשע מכוניות, אולם באשר למצבן הפיזי, אקבע כי לא היו ראויות לנסיעה כלל ועיקר, שהרי הם נגררו והובלו לשם על גבי שלוש מכוניות גרירה. לו היו במצב שמיש וכשיר לנסיעה כי אז היו מוסעים למגרש האמור ולא נלקחים לשם.

האם יש לקזז סכומים כלשהם?
24.

מבחינתו של ההסכם שנחתם בין הצדדים ניתן להסיק כי הצדדים הקימו שותפות ביניהם, כך שהתובעת תשקיע הכספים שנדרשו לקניית כלי הרכב, ואילו השקעתו של הנתבע בשותפות זו תתבטא ברכישת חלקי חילוף למכוניות שנדרשו כולן לשיפוץ, ביצוע השיפוץ באורח עצמאי, או על
ידי אחרים והתשלום בגין עבודה זו, אחסנת כלי הרכב, הדאגה למציאת רוכשים לכלי הרכב המשופצים, הטיפול במכירת כלי הרכב, או מסירתם לסוכנות תיווך לצורך המכירה (סעיף 10 להסכם) ועוד. היינו, חלקו של הנתבע בשותפות יורכב מהשקעה כספית ברכישת חלקי חילוף, מההשקעה בעבודת השיפוץ וכן העבודה הנוספת הנדרשת עד למכירת כלי הרכב. בכך ראו הצדדים את השקעתם המשותפת כשווה ביניהם בשותפות החדשה שהקימו. אינדיקציה לכך כי השותפות היא פריטתית, בשיעור של 50% לכל צד, ניתן להסיק מכך, כי לאחר השבת ההוצאות לנתבע והסכום ששילמה התובעת עבור כל רכב, ייערך חשבון סופי "והרווחים יחולקו שווה בן שווה בין הצדדים" (סעיף 9 להסכם). יש להניח, כי לו חשבו הצדדים כי חלקו של מי מהצדדים בשותפות זו גדול יותר מאשר ההשקעה של האחר, כי אז היו הרווחים הנותרים מתחלקים בצורה שאינה שווה אלא הצד שהשקיע יותר זכאי היה לקבל חלק גדולים יותר ברווחים, כמידת השקעתו בשותפות.
25.
כמיטב המסורת, הביטו הצדדים להסכם רק על הצד האופטימי של החיים, היינו הרווחים הצפויים להם מהעיסקאות שנרקמו ביניהם ואף לא חשבו על האפשרות כי השקעתם המשותפת תרד לטמיון (ויליאם בחקירה נגדית - פר' עמ' 7 ש' 12; דובי בחקירה נגדית - שם, עמ' 70 ש'
22). והנה, בפועל, לגירסתו של הנתבע, מתוך 15 מכוניות שנרכשו במכרזים, נמכרה כנראה רק מכונית מאלו שנרכשו (טרנזיט לאטרש), שגם בגינה לא התקבל הסכום שסוכם עליו, מכונית אחת נשרפה במוסך



(רנו טרפיק), ובשתי מכוניות שילם עבור עבודה חיצונית שבוצעה (פורד סיירה וסובארו), והשאר נותרו כגרוטאות שאין להן דורש ואין להן הופכין.
משמע, כל ההשקעה בשותפות מצד שני השותפים ירדה לטמיון.
26.
דרך כלל, כאשר שותפות נקלעת להפסדים, מפסיד כל צד את השקעתו היחסית בשותפות, ומשהסכימו הצדדים כי חלקו של כל אחד בשותפות יהא שווה - אף ההפסד יהא שווה; משמע, כפי שהנתבע הפסיד בכך שהשקיע מכספו ומאונו בשיפוצים ובנסיון למציאת קונים לכלי הרכב, כך גם התובעת תצא וידה על ראשה, היינו תפסיד את השקעתה, או במילים אחרות: משלא יכול הנתבע לקבל החזר להוצאותיו כך אין התובעת יכולה לקבל החזר או השבה של השקעתה (סעיף 34 לפקודת השותפויות).

האם זכאית התובעת לפיצויים מהנתבע?
27.

כיוון שאין התובעת זכאית להשבה של השקעתה, נשאלת השאלה האם זכאית היא לקבל פיצוי מאת הנתבע.
סעיף 29 לפקודת השותפויות קובע כך:

"29.
חובתם של שותפים היא לנהל את עסקי השותפות לתועלת המשותפת, להיות ישרים ונאמנים איש עם רעהו ולמסור לכל שותף או לבא כוחו חשבונות נכונים ומידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות".



איני יכול שלא להביע הבנה עמוקה לתחושתו הקשה של מנהל התובעת, שחתם על ההסכם עם הנתבע והשקיע מיטב כספו, כאשר קיווה לעשות פירות והנה באושים.

הנתבע, שעליו הוטלה המלאכה העיקרית בניהול השותפות שהקים עם התובעת,
כשל וניהל את העסק ברשלנות רבתי ובחוסר תום לב. הוא לא פתח ספר לכל רכב שנרכש במכרזים, לא ערך רישומים באשר להוצאות שנדרש להוציא לשיפוץ כל רכב ורכב, לא ערך רישום לגבי השעות שהשקיע בעבודה בכל רכב, לא אסף את הקבלות והחשבוניות בגין חלקי החילוף שרכש, או בגין העבודה שבוצעה על ידי אחרים (במאמר מוסגר יצויין, כי הנתבע הגיש לבית המשפט אסופה של קבלות - חשבוניות, הוראות לתיקון ועוד, אולם אלו אינם נושאים תאריכים, אין בהם מספרי המכוניות או סוג המכוניות, ובכאלה שמופיע סוג המכוניות מסתבר, כי אין אלו נמנות על המכוניות שנרכשו במכרזים, ויתכן כי הוחלפו או כי נעשה בהם מסחר אחר), ועל כן לא ניתן כלל לקבוע מה היו הוצאותיו בגין כל רכב ורכב שנרכש במכרזים, אף לא על דרך האומדן. ואומר במפורש, כי על האומדנים שבהם נקב הנתבע בתצהיריו איני מוכן לסמוך כלל ועיקר, שכן אף הם אינם נסמכים על מקורות כתובים והנתבע עצמו לא היה אמין עליי כלל ועיקר (וראה רשימה לא ממצה בסיכומיו של ב"כ התובעת).

על דרך ההמעטה אומר, כי הנתבע לא ניהל את השותפות על פי העקרונות שנקבעו בסעיף 29 הנ"ל, לא מסר חשבונות ומידע בכל ענין הנוגע לשותפות, מעל ברכוש השותפות בכך שלקח לעצמו רכב מסוג פיאט 133 , כאשר אחותו היא זו הרשומה כבעלת הפוליסה (ראה נספח שהוגש על ידי הנתבע), וזאת בניגוד לסעיף 33 לפקודת השותפויות, החליף כלי רכב שנרכשו במכרז באחרים ונקט פעולות אחרות בניגוד לאמור במפורש בהסכם שבין הצדדים (סעיף 11 שם). ועשה בשותפות ככל העולה על רוחו. בכך הפר את האמון של השותפה - התובעת ולא מילא אחר האמור בחוזה בתום-לב ובניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973.
במקרה שכזה, כאשר הנתבע הפר את ההסכם, זכאית התובעת לפיצוי מאת הנתבע, ולטענתה המדובר בגובה השקעתה בשותפות. על אף האמור לעיל, אין להפחית גם מחלקו של מנהל התובעת, ואחריותו לכשלון השותפות כאשר חתם על ההסכמים לאחר שהנתבע כבר זכה במכרזים, באפשרו לנתבע להמשיך במעשיו, ומבלי לעצור בעדו, על אף שנהג להיפגש עימו בכל שבוע, שהרי בין העיסקה הראשונה לשניה חלף פרק זמן של כ- 4 חודשים, ומשלא מילא הנתבע אחר התחייבויותיו וציפיותיו היה עליו להימנע מלהכנס לעסקה נוספת עם הנתבע, אולם מכך לא נמנע, ועל כן יש להטיל אף עליו אחריות לענין זה.
והשווה לענין האפשרות להטיל במסגרת דיני החוזים "אשם-עצמי-תורם", או לחלק את האחריות בין הצדדים לאמור בע"א 3912/90
eximin s.a.

תאגיד בלגי נ' טכסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ
, פ"ד מז (4) 64.
מסקנתי היא, כי משהפר הנתבע את ההסכם שבין הצדדים זכאית התובעת לקבל פיצוי מאת הנתבע, אולם לא את מלוא השקעתה, כפי שמבקשת היא, אלא אך את הסכום אותו השקיעה בעיסקה הראשונה בקיזוז החזר של 20,000 ₪ אותו קיבלה ואשר הוכח להנחת דעתי, כאמור לעיל.
סיכום
28.
בשקלול האמור לעיל, סבורני, כי האחריות העיקרית לכשלון השותפות בין הצדדים מוטלת על כתפיו של הנתבע שנהג בחוסר תום-לב וברשלנות בניהולה של השותפות. לפיכך, אני מורה, כי הנתבע יפצה את התובעת בסך של 116,430 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.5.94 ועד לתשלום המלא בפועל.


כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל, ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, ולכך יתווסף מע"מ כחוק.
29
התביעה כנגד הנתבעת
וכנגד נתבע 3 - נדחית.


אין צו להוצאות .
30.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ל' בתשרי, תשס"ב (17 באוקטובר 2001) בהעדר הצדדים.


אהרן פרקש
, שופט








א בית משפט שלום 2900/96 פירות הארמון בע"מ נ' ברלה סחר מכוניות, בר חן אברהם, בר חן ניסים (פורסם ב-ֽ 17/10/2001)