פסקי דין על עזבון המנוח חאמד יוסף חבוש ו-9 אח' |

2506/05 א     26/03/2009




א 2506/05 עזבון המנוח חאמד יוסף חבוש ו-9 אח' נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום כפר-סבא
א
002506/05


בפני
כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע

תאריך:
26/03/2009



בעניין:
עזבון המנוח חאמד יוסף חבוש ו-9 אח'


ע"י ב"כ עו"ד יורם נתיב

התובעים


נ ג ד


מדינת ישראל - משרד הבטחון



ע"י ב"כ אריאל אררט מפמת"א - אזרחי
הנתבעת


פסק דין
לעניין חבות הנתבעת


בפני
תביעת עזבונו, תלוייו ויורשיו של התובע 1 (להלן: המנוח) אשר נפגע ביום 10.6.03 פגיעה קטלנית מירי שבוצע בעזה ממסוק קרב של צה"ל במהלך נסיון ל"סיכול ממוקד" כלפי רכבו של מנהיג החמאס דאז, עבד אל עזיז רנתיסי (להלן: רנתיסי).

המחלוקת לעניין החבות מתמקדת בשאלה, האם בעובדות המקרה חלה על הנתבעת חבות לפיצוי התובעים על נזקיהם עקב מות המנוח, או שעומדת לה חסינות ו/או הגנה על פי דין.

ב"כ הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו תוגשנה לבית המשפט עובדות מוסכמות, המתבססות על תצהירי שני הצדדים, בכפוף לתיקונים והשמטות שסוכמו ביניהם, והצדדים יטענו במישור המשפטי.

המסגרת העובדתית המוסכמת:

א. תצהיר מחפוז אברהים חליל חבוש:
המנוח היה נהג מונית. העד היה נוסע במונית המנוח ביום האירוע, והגיע עם המנוח לרחוב עז-א-דין אל-קסאם במרכז עזה. באמצע הרחוב ישנה סמטה המקשרת בין רחוב זה לרחוב המקביל – אלנאצר, והעד ירד מהמונית והחל ללכת בסמטה לעבר רחוב אלנאצר. כעבור 20-30 שניות, נפגעה מוניתו של המנוח כתוצאה מירי ממסוק קרב של צה"ל. המנוח ישב במושב הנהג של המונית והפגיעה היתה בצד השמאלי של המונית – בדיוק בדלת הנהג. העד רץ חזרה לעבר המונית והוציא את המנוח מהרכב. הוא נפגע באזור הצוואר ודימם. המנוח הועבר באמבולנס לבי"ח שיפא ונפטר שם מפצעיו.
ב. תצהיר סא"ל אייל:
העד שימש במועד הרלוונטי כרע"ן בחטיבת מבצעים במטכ"ל. העובדות המוצהרות ידועות לו מתוקף תפקידו.

מזה שלוש שנים עובר לאירוע נשוא התביעה, וכן בתקופת האירוע, נתונה מדינת ישראל במסכת
רצופה של פעולות איבה רצחניות של טרוריסטים פלשתינאים המופנות כלפי ישראלים באשר הם, הן בתחומי הקו הירוק והן בשטחי איו"ש וחבל עזה. מסוף ספטמבר 2000 נהרגו כ-1,000 ישראלים כתוצאה מפיגועי הטרור וכ-6,000 אחרים נפצעו. רבות מפעולות הטרור האכזריות בוצעו ע"י ארגון החמאס.

כדי לקדם פני הרעה, המדינה נקטה ונוקטת צעדי התגוננות ולחימה הכוללים הערכות בטחונית מוגברת, פעילות למעצר מבוקשים, מדיניות של הגבלה וביקורת תנועה, מבצעים יזומים, לרבות בשטחים שבשליטה פלשתינאית מלאה, תקיפות אוויריות ליעדי טרור ועוד. אחת הדרכים הננקטות במסגרת הלחימה בטרור הינה "סיכול ממוקד" שנועד לבלום פעילי טרור המהווים סכנה ברורה ומיידית לחיילי צה"ל ולתושבי המדינה.

רנתיסי היה מראשי ארגון החמאס ברצועת עזה, ודוברו הרשמי של הארגון. במסגרת תפקידו בארגון, הסית והכווין פעילים לפיגועים נגד ישראל. עקב מעשיו, רנתיסי נחשב כמהווה סכנה מוחשית ומובהקת לציבור בישראל, והפגיעה בו היתה חיונית לשם ניטרול מוקד כח קיצוני מיליטנטי בעל השפעה רחבה על תפיסות ארגון החמאס ופעיליו, ועל פעילותו הטרוריסטית.

רנתיסי היה מודע לפעילות צה"ל ועל כן נקט אמצעי זהירות, לרבות תנועה בדרכים לא קבועות, שינוי שגרת היום, לינה במקומות מסתור שונים בלב שכונות מיושבות ובאוניברסיטה האיסלאמית, וליווי צמוד של מאבטחים.

ביום 10.6.03 ננקטה פעולה יזומה של סיכול ממוקד כלפי רנתיסי, עת בוצעה תקיפה אווירית באמצעות כלי נשק התקפיים לעבר מכונית בה נסע אותה עת. פרטים הנוגעים לאופן ביצוע הפעולה, לרבות כלי הנשק ששימש לביצוע הירי, נותרו חסויים מטעמים של בטחון המדינה.

עקב אורח החיים שניהל רנתיסי, לא היה מנוס מביצוע הפעולה כאשר יעד הסיכול נמצא בלב סביבה אזרחית. בטרם הפעולה נבחנו גם אפשרויות לאיתור ומעצר של רנתיסי, אך הן נפסלו עקב רמת סיכון גבוהה לפגיעה בחיילי צה"ל ובאזרחים מקומיים.

ביצוע סיכול ממוקד הינו דרך פעולה חריגה הננקטת רק כאשר לדעת גורמי הבטחון וצה"ל לא קיימת חלופה אחרת שתשיג את המטרה תוך פגיעה סביבתית פחותה. הפעולה אושרה ע"י הדרגים הגבוהים ביותר במערכת הבטחון וע"י הדרג המדיני. במהלך תהליך האישורים הנ"ל, נבחנת המידתיות (פרופורציונליות) בין התועלת הצפויה להיות מושגת מהצלחת הפעולה לבין הפגיעה העלולה להיגרם לחפים מפשע. המידתיות מיושמת בשיקולים לגבי עיתוי התקיפה, מיקומה ובחירת אמצעי התקיפה. השיקולים דלעיל נלקחו בחשבון בבחירת עיתוי, מיקום ואמצעי הפגיעה ברנתיסי, כפי הנסיון שבוצע בפועל, תוך ידיעה כי קיימת אפשרות לפגיעה בחפים מפשע, שהינה בלתי נמנעת.

ג. תצהיר עמית מהשב"כ:
העדה הינה דסקאית בדסק עזה בשב"כ ואחראית על המודיעין באזור עזה. העובדות המפורטות בתצהירה ידועות לה במסגרת תפקידה.

בתצהירה מפרטת העדה את פעילותו החבלנית של רנתיסי, החל משנת 1987, עת היה בין ששת מייסדי ארגון החמאס, ועד למותו בפעולה יזומה של צה"ל ב-17.4.04. מהתצהיר עולה כי רנתיסי שימש בתקופה הרלוונטית כמקשר בין הזרוע הצבאית והפוליטית של החמאס, היה שותף בקביעת מדיניות הפיגועים של הארגון, שימש כדוברו המרכזי ונטל חלק פעיל בהסתה לביצוע פיגועים. קריאותיו הפומביות, מעל כל במה, לרבות בכנסים, בנאומים, בכרוזים ובתקשורת, להמשך ביצוע פיגועי התאבדות וחטיפות חיילים, נתפסו ע"י תומכי הארגון כהנחיות לביצוע. פעילותו של רנתיסי בוצעה בשטחים רוויי אוכלוסיה אזרחית, בדירות מסתור באזורים צפופים.

טענות הצדדים

התובעים טוענים, כי פעולת הנתבעת היתה בלתי מידתית, מאחר וידוע מראש כי שיגור צרור טילים ממסוק אל מטרה נעה יוצר פיזור של אש ורסיסים למרחק של עשרות מטרים מהמטרה, אשר צפוי כי יפגעו באזרחים תמימים הנמצאים באקראי במקום, ובפרט בהיות האזור עירוני ומאוכלס בצפיפות רבה, דבר שהיה גלוי לעיני הטייס ששחרר את הטילים. לפיכך אין מדובר ב"סיכול ממוקד" אלא ב"סיכול מפוזר" ועל הנתבעת, שצפתה מראש ולקחה בחשבון את תוצאות מעשיה, לשלם את הנזק שנגרם.

הנתבעת טוענת כי מדובר בפעולה מלחמתית שאינה מקימה חבות בנזיקין לפי סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב-1952.
הנתבעת טוענת, כי
אמצעי הירי
המוזכר בסיכומי התובעים – טיל או צרור טילים - אינו בין העובדות המוסכמות, עליהן דנו הצדדים בקפידה, ועל כן אל לבית המשפט להתייחס אליו כאל נתון עובדתי מוסכם.

הנתבעת טוענת עוד, כי מבחינה משפטית, אין בית המשפט האזרחי הדן בשאלת חסינות המדינה עקב "פעולה מלחמתית" במסגרת תביעת נזיקין, נזקק לשאלת מידתיות הפעולה המלחמתית, הצדקתה העניינית והמוסרית, פעולות חלופיות שניתן היה לנקוט להשגת התכלית המבוקשת וכיו"ב, אלא משנקבע כי הפעולה בה מצא המנוח את מותו היתה "פעולה מלחמתית", יש לקבוע את חסינות המדינה ובכך מסתיים הדיון והתביעה נדחית.

כן טוענת הנתבעת כי עומדת לה גם ההגנה של "מעשה מדינה" (
act of state
) השוללת חבות בנזיקין לגבי פעולות של המדינה כלפי מי שאינו אזרח המדינה באזור המצוי מחוץ לסמכות השיפוט הטריטוריאלית של המדינה, או פעילות של המדינה בתחומה כלפי אויב, דוקטרינה שמקורה בהלכה הפסוקה האנגלית ואומצה בישראל בפסיקת בית המשפט העליון כהגנה מקבילה לסעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב- 1952.

דיון

על פי סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב- 1952 (להלן: החוק), אין המדינה אחראית בנזיקין על "מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל".

"פעולה מלחמתית" מוגדרת בסעיף 1 לחוק, כתיקונו מס' 4 משנת תשס"ב-2002:

"לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף".

האירוע נשוא התביעה התרחש ביום 10.6.03,
ועל כן חל עליו תיקון מס' 4 הנ"ל.

למקרא הסיכומים נראה, כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהירי לעבר רנתיסי היה פעולה שנעשתה לשם מניעת פיגועי טרור, בנסיבות של מצב בטחוני מתמשך של סיכון לחיי אזרחי המדינה וגופם כתוצאה מפיגועי טרור של ארגון החמאס. עם זאת, למען הסר ספק, אני מאמצת את העובדות המפורטות בתצהירו של סא"ל אייל לגבי המצב הבטחוני הקשה ששרר במדינה בתקופה הרלוונטית כתוצאה מפיגועי טרור אותם יזמו וביצעו פעילי טרור פלשתינאים, ביניהם אנשי ארגון החמאס, שרנתיסי נמנה על ראשיו, ולגבי חלקו הפעיל והדומיננטי של רנתיסי בהסתה להמשך ביצוע הפיגועים ע"י פעילי הארגון, הסתה אשר נתפסה כהוראה בת תוקף על ידי פעילי הארגון.

פסיקת בית המשפט העליון נתנה לא אחת ביטוי לכך, כי מדינת ישראל נמצאת במצב לחימה ועימות מזוין מול ארגוני הטרור הפלשתינאים, אשר אחראים לפעולות טרור הכוללות פיגועי ירי, הנחת מטענים, ירי טילים, ופיגועי התאבדות אשר מטרתם זריעת מוות במדינת ישראל.

דברים ברוח זו נאמרו בבג"צ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פ"ד נו(6) 352 (2002):

















א בית משפט שלום 2506/05 עזבון המנוח חאמד יוסף חבוש ו-9 אח' נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (פורסם ב-ֽ 26/03/2009)