פסקי דין על יוסף גני | פסקי דין על יצחק לוזון | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון נתניה

7719-12/08 עפא     27/01/2009




עפא 7719-12/08 יוסף גני, יצחק לוזון נ' ועדה מקומית לתכנון נתניה








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי מרכז

עפ"א 7719-12-08
גני ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון נתניה



27 ינואר 2009





לפני
כב' השופטת
זהבה בוסתן

מערערים

1
.
יוסף גני



2
.
יצחק לוזון



נגד

משיבים



1. ועדה מקומית לתכנון נתניה


פסק – דין



כללי
1.
לפני ערעור על החלטת בית משפט לענינים מקומיים בנתניה (כב' השופטת טלמור) , בה דחה בית המשפט את בקשת המערערים לביטול ו/או עיכוב צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 9.1.08 ומתייחס לנכס המצוי ברח' הגדוד העברי 2 בנתניה, הידוע כחלקה 269 גוש 8322 (להלן "צו ההריסה").
צו ההריסה מופנה כלפי בניה
שבוצעה בבית משותף הכוללת:
משטח בטון עם מעקה בלוקים בגובה של 0.2 מ' וריצוף של כ-6 מ"ר בחזית המערבית קומת הקרקע.
משטח בטון בשטח של כ-20 מ"ר (שנוצק בחזית מערבית צפונית ומזרחית של החלקה) הכולל 2 כניסות עם מדרגות.
גדר בלוקים וחגורת בטון בגובה של 0.7 מ' ובאורך של 20.0 מ' שנבנתה בחזית המזרחית.
גדר בגובה של 0.2 מ' ובאורך 15.00 מ'.
גדר יוטה שהוקמה בהיקף המגרש בגובה של 2.00 מ' ובאורך של 40.00 מ'.

החלטת בית משפט קמא
2.
בית המשפט קבע כי יש למחוק את הבקשה על הסף.
ביום 4.2.08 , הגישה המשיבה


בקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה (ב"ש 1009/08 – להלן "הבקשה להארכת מועד").
לדיון בבקשה להארכת מועד, ביום 10.2.08,
התייצב המערער 2 בלבד והצהיר כי איננו הבעלים של הנכס נשוא צו ההריסה


אלא מבצע העבודה בלבד,
אין לו ענין בצו ההריסה והוא מבקש שלא יזמינו אותו לדיון.


הדיון נדחה לצורך זימון
המערער 1.
בדיון שהתקיים
ביום ם 13.4.08, התייצבו המערערים, ובא כוחם הצהיר

(לאחר חקירת המצהיר מטעם המשיבה) "לא נעיד איש מטעמנו לענין בקשה זו, לא את משיב 1 (יצחק לוזון
– ז.ב.)ולא
את משיב 2 גני יוסף שהוא הבעלים של הנכס נשוא צו ההריסה המינהלי".
המערער 1
הצהיר בדיון "אני הבעלים של הנכס נשוא צו ההריסה המנהלי שהארכת מועד לביצועו מבקשת המבקשת בתיק זה. יותר מזה אין לי מה להוסיף" (ראה החלטת בית משפט קמא עמ' 4 ש' 16-20).



ביום 16.11.08 ניתנה החלטה לפיה בית המשפט נעתר לבקשה להארכת תוקפו של צו ההריסה.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (עפ"א 337-07-08). ביום 8.9.08 אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית משפט קמא המאריכה את המועד לביצוע צו ההריסה.

3.
בהחלטה נשוא הערעור שלפני פרט בית המשפט קמא


את השתלשלות הדברים האמורה
וקבע כי הדברים שנאמרו במסגרת הדיון בבקשה להארכת מועד מלמדים "שאף שיכולים היו המבקשים (המערערים לפני – ז.ב.) להעלות את טענותיהם המועלות
בעניננו שעה שנדונה הבקשה בב"ש 1009/08
(הבקשה להארכת מועד – ז.ב.) לא עשו כן ולמעשה ויתרו הם על טענותיהם לפגם כלשהו כנגד צו ההריסה המינהלי"(עמ' 4 ש' 23-25).

4.
בית המשפט הוסיף וציין כי אין כל נפקות לעובדה שצו ההריסה לא נמסר לידיהם של המערערים אלא במהלך הדיון ביום 10.2.08. ביהמ"ש קמא ציין כי על פי החוק צו הריסה מינהלי מודבק על הבנין ולא נמסר לבעלי הזכויות בבנין.

5.
בנוסף, קבע בית משפט קמא כי המערערים השתהו בהגשת הבקשה המתייחסת לצו שהוצא עוד ביום
9.1.08.
הבקשה הוגשה
כ- 6 חודשים לאחר הוצאת הצו (ביום 30.6.08), בחלוף 3 חודשים מהתייצבות הצדדים לדיון בבקשה להארכת מועד, חודשיים לאחר קיום הדיון, בו נקבע כי לא נפל פגם בהוצאת הצו ואף לאחר שניתנה אורכה לביצועו. בית משפט קבע כי הגשת הבקשה במועד שהוגשה נעשתה
בחוסר תום לב, כדי לנסות ולסכל את מטרתו של סעיף 238א לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965
(להלן "החוק"), שנועד ליתן כלי להתמודדות יעילה ומהירה בתופעת הבניה הבלתי חוקית.



בית המשפט מוסיף וקובע כי אין המדובר בשיהוי בפני
עצמו אלא בשיהוי שנוצל על ידי המערערים להמשיך בבניה בניגוד לחוק.

6.
לאור האמור קבע בית המשפט קמא שיש למחוק את הבקשה על הסף.



7.
על אף שהגיע למסקנה שיש לדחות את הבקשה על הסף דן ביהמ"ש גם בבקשה לגופה.
המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של בית המשפט בביקורת על צו הריסה מינהלי לשני טעמים בלבד: א. הוכח שהבניה שבגללה הוצא הצו בוצעה כדין. ב. הוכח שביצוע הצו אינו דרוש כדי למנוע עובדה מוגמרת. רק בהתקיים אחד משני הטעמים הללו יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו ויורה על ביטול הצו (סעיף 238א(ח) לחוק). בית המשפט קמא קבע כי בעניננו לא מתקיים אף לא טעם אחד.
ראשית, המערערים בנו את הבניה נשוא הצו ללא היתר. לטענתם, בנית משטחי הבטון וגדרות הבלוקים אינן עבודות הטעונות היתר ואילו המדרגות שופצו ולכן אינן נכללות בגדר עבודות הטעונות היתר.
על פי החוק והפסיקה כל עבודה טעונה היתר למעט עבודות הפטורות כחוק.
בית המשפט קמא קבע כי כל שינוי בקרקע גם בדרך של סלילת משטח וגידור מתחם טעון היתר על פי החוק, שכן עבודות אלה נכללות בהגדרת "בנין" כמפורט בסעיף 1 לחוק והם משנים פני הקרקע וטעונים היתר על פי תקנה 1(2) לתקנות (עבודה ושימוש הטעונים היתר).
באשר למדרגות קבע בית המשפט קמא כי גם אם מדובר במדרגות ישנות ששופצו הן טעונות היתר.
שנית
, לא הוכח שהצו דרוש לצורך מניעת עובדה מוגמרת.
המבחן להשלמת הבניה והאיכלוס מתייחס לתקופות של 60 יום (לענין הבניה) ו-30 יום (לענין האיכלוס) בזיקה למועד הגשת התצהיר על ידי המהנדס, ליו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה.
בעניננו הוגש תצהיר המהנדס ליו"ר הוועדה המקומית טרם הושלמה מלאכת הבניה וממילא לא היה המבנה מאוכלס.

8.
בית משפט דחה את טענת המערערים ולפיה הבנין מאוכלס מכיוון שעסקינן בבית משותף שכבר מאוכלס בדיירים, וקבע שהמבחן לאיכלוס המבנה מתייחס לחלק הבניה לגביו הוצא צו ההריסה.

9.
בית המשפט התייחס גם לטענת המערערים ולפיה נפל פגם בהוצאת הצו בכך שלא ציין את פרטי המחזיק בנכס ואף לא צורף לו תשריט. בית המשפט קבע כי צו הריסה מנהלי אינו מופנה כנגד אנשים אלא כנגד בנין. המחוקק אינו מחייב פניה לאישיות משפטית מסוימת שכן הדגש הוא על הנכס המיועד להריסה והוא בבחינת צו "
in rem
".
גם את הטענה שלא קוימה חובת ההתייעצות דחה בימ"ש קמא. מי שטוען כי לא קוימה חובת ההתיעצות עליו הראיה ובעניננו נטענה הטענה בסתמיות מבלי שהיה לה בסיס כלשהו.
יו"ר הוועדה המקומית נתניה, החתום על צו ההריסה, ציין בו במפורש כי הצו הוצא על בסיס תצהיר שהוגש לו על ידי מהנדס שהוסמך כדין על פי סעיף 238א(ח) לחוק ולאחר שהתייעץ עם היועץ המשפטי לעיריה. הצהרות אלה לא נסתרו בראיה ממשית כלשהי.

10.
לבסוף התייחס בית המשפט לטענות שצו ההריסה
הוצא בחוסר סבירות ומשיקולים זרים ולטענה כי יש לבטלו מטעמים של הגנה מן הצדק ודחה אותן.
טענות אלה, כך לדברי בית המשפט קמא, נטענו בעלמא ללא תשתית ראייתי וביסוס עובדתי.

11.
משדחה בית המשפט את כל טענות המערערים גם לגופן, הגיע למסקנה כי צו ההריסה ניתן כדין, אף אחת מהעילות לביטולו לא התקיימה, וכל כן דחה את הבקשה לביטול צו ההריסה ואף את הבקשה לעיכוב ביצוע הצו (למעט 45 יום לצורך הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי).

>


2.0 מ'40 מ'

19







עפא בית משפט מחוזי 7719-12/08 יוסף גני, יצחק לוזון נ' ועדה מקומית לתכנון נתניה (פורסם ב-ֽ 27/01/2009)