פסקי דין על בזק בינלאומי בע"מ | פסקי דין על א.י.ק.ס. תקשורת בע"מ

421/97 א     17/01/2000




א 421/97 בזק בינלאומי בע"מ נ' א.י.ק.ס. תקשורת בע"מ






בעניין:
א.י.ק.ס. תקשורת בע"מ

התובעת

נגד
בזק בינלאומי בע"מ

הנתבעת
בש"א 107771/98
בש"א 103083/98

המבקשת: בזק בינלאומי בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יאראק
- נגד -

המשיבה: א. י. ק. ס תקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד פישמן
בש"א 103474/98

המבקשת: א. י. ק. ס תקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד פישמן
- נגד -

המשיבה: בזק בינלאומי בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יאראק
החלטה

1. מונחות בפני
שלוש בקשות שהגישו הצדדים, שעניינן גילוי מסמכים ועיון בהם, ומתן תשובות לשאלונים.

2. ביום 12.11.97 הגישה התובעת (המשיבה בבש"א 107771/98, 103083/98, והמבקשת בבש"א 103474/98), תביעה נגד בזק בינלאומי בע"מ
(המבקשת בבש"א 107771/98, 103083/98, והמשיבה בבש"א 103474/98, להלן - "בזק"). מכתב התביעה עולה, כי התובעת, המשווקת בישראל שיחות טלפון לחו"ל, חתמה על הסכם עם חברת התקשרות של סן מרינו, איטליה (להלן - "אינטלקום"), לפיו היא זכאית לעמלות מאינטלקום בגין שיחות טלפון מישראל למדינות באירופה, המבוצעות דרך אחד משניים-עשר מספרי טלפון בסן מרינו (להלן - "מספרי היעד"). מנויי התובעת בישראל מתקשרים לאחד ממספרי היעד, ואזי מתבקשים לחייג את מספר הטלפון הסופי. ההסכם בין התובעת לאינטלקום, נטען בכתב התביעה, נערך לאור הסכם התקשרות ישירה שבין בזק לאינטלקום ולחברת התקשרות האיטלקית, והתבסס על התעריפים המוסכמים בו. לטענת התובעת, התקשרות לחו"ל באמצעותה, זולה מהתעריף הנגבה על-ידי בזק.
על-פי כתב התביעה, בזק וקודמתה, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן - "בזק לתקשורת"), לא ראו בעין יפה את התחרות בתעריפיהן, ולפיכך, החל ביום 9.3.97 ובמשך 54 ימים, חסמו קווים ומנעו חיוג ישיר מישראל למספרי היעד ו/או ניתבו את השיחות דרך מדינה שלישית, מבלי ליידע ולתאם את הדבר עם התובעת או עם אינטלקום, ובכך גרמו לתובעת נזקים. אשר על כן, עתרה התובעת למתן צו מניעה קבוע האוסר על בזק לחסום ולמנוע התקשרות ישירה מישראל למספרי היעד או לנתב שיחות מישראל למספרי היעד דרך מדינה שלישית, ולחייב את בזק בתשלום פיצויים בגין נזקיה בסך של 97,648 דולר.

3. לאחר שהוחלפו בין הצדדים תצהירי גילוי מסמכים ושאלונים, הגישה בזק ביום 15.6.98 בקשה (בש"א 103083/98), להורות על גילוי ועיון במסכמים על-פי תקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות").

4. ביום 21.6.98 הגישה התובעת בקשה (בש"א 103474/98), לגילוי מסמכים ספציפיים, על-פי תקנה 113 לתקנות, ולעיון בהם, לפי תקנה 117 לתקנות; לאפשר לה לעיין במסמכים שפורטו בתצהיר גילוי המסמכים של בזק, על-פי תקנה 116 לתקנות; ולהשיב על שאלון, לפי תקנה 110 לתקנות.

5. ביום 14.9.98 הגישה בזק בקשה נוספת (בש"א 107771/98), לעיון במסמכים, על-פי תקנה 116 לתקנות, ולהשיב על שאלון, לפי תקנה 110 לתקנות.

6. בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה חמישית מעודכנת (1999), מרכז השופט אורי גורן את הכללים הנוגעים לשאלונים ולגילוי מסמכים (עמודים 148-149, 151-152, 158-159, 161, 164):
"גילוי ידיעות בדרך של תשובות לשאלון נועד למטרה משולשת:
א. לקבל אינפורמציה שתסייע למבקש בהוכחת טענותיו, או בסתירת עמדת יריבו;
ב. להשיג הודאות מהיריב;
ג. לחסוך בדרך זו את הטרחה וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים.
על מטרות אלה נאמר בתקנה 210 (ב), כי בית המשפט לא יתן צו למסירת שאלון 'אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות'.
...
השאלון כפוף לתנאי שהשאלות תהיינה נוגעות לעניינים השנויים במחלוקת, אולם, מצד שני, יש להראות כי השאלות אינן מכבידות מדי על הצד שכנגד.
הזכות להציג שאלות אינה מצומצמת לעובדות השנויות במחלוקת במישרין, אלא היא חלה גם לגבי אותן העובדות שקיומן או אי-קיומן נוגע לקיום או לאי-הקיום של העובדות השנויות במחלוקת במישרין.
התנאי בדבר הרלוואנטיות של השאלון, מקבל תמיכה גם מהוראותיה של תקנה 107, הקובעת, כי הרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון.
אין להרשות משלוח שאלות בנושאים שבעל הדין שכנגד מודה בהם.
...
שאלה המוצגת בשאלון, שיש בה התייחסות למהימנות בלבד אינה מותרת.
...
תקנה 109 (ב) קובעת, כי התנגדות למתן תשובה על שאלה פלונית תירשם בתצהיר הנערך בתשובה על השאלות.
...
בהתאם לתקנה 119 לתקנות תשמ"ד, הורחב החיסיון והוחל גם לגבי שאלונים ולא רק לגבי עיון במסמך.
גם אם השאלה היא רלוואנטית ואין בה פגם - זכאי המשיב לסרב לענות עליה, אם קיימת לו חסינות בנדון.
...
בעל דין חייב להשיב באופן מלא לשאלות בשאלון שהוצג לו על-ידי בעל הדין שכנגד. משאינו עושה כן, ומתבקש מבית המשפט צו המחייב אותו לעשות כן, ואותן שאלות הן רלוואנטיות למחלוקות שבין הצדדים, הרי בהיעדר עילה שלא לחייב במתן תשובה לשאלות, שומה על בית המשפט לחייב את אותו בעל דין לענות לשאלות.
...
סמכות בית המשפט בנושא גילוי מסמכים היא 'רחבה עד מאוד' וניתן להורות על גילוי מסמכים 'ביחס לכל עניין השנוי במחלוקת הכלול בהם'.
לנוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבית המשפט בעניין גילוי מסמכים, יש להשתמש בסמכות זו בזהירות. במסגרת שיקול-דעת זה אין להורות על גילוי מסמכים 'כשאין זה דרוש לשם דיון הוגן בתביעה', וכאשר הגילוי 'עלול לסבך את בירור התביעה ללא צורך'.
...
נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט וכן הוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה.
...
מלבד התנאי של 'דיון הוגן' קובעת תקנה 120, כי מטרת הצו היא גם לחסוך בהוצאות.
...
משיב בבקשה לגילוי מסמכים, שבאמתחתו מספר רב מאוד של מסמכים, אין עליו לפרט כל מסמך בנפרד, ודי לו אם יגלה אותם על דרך ההכללה.
...
כאשר בעל-דין סבור, כי אין להרשות את העיון במסמך שגילה בתצהירו, מחמת חיסיון, כמו: חליפת מכתבים בין לקוח לבין פרקליטו שיש לגביה חסינות על-פי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, וחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961, או מסמכים שהוכנו לצורך המשפט, כמו דו"ח של חוקר פרטי - עליו לטעון את טענת החיסיון במפורש, שאם לא כן, יראו אותו כמוותר על זכות זו. שהרי 'הבאת מסמך ברשימת המסמכים שלגביהם לא נתבע חיסיון, כמהו כגילוי דעת המצהיר שהמסמך אינו חסוי'.
...
הרישא לתקנה 112 קובע, כי התצהיר יפרט 'מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה'".

7. ד"ר י' זוסמן מוסיף בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), לעניין גילוי ועיון במסמכים (עמודים 432, 436-437, 432, 442):
"המסמך יכול שיהיה חסוי, או שאין לבעל הדין שליטה עליו, ויתכן שיהא פטור מלהציגו, אך גילוי קיומו חובה, אפילו יטען לחיסוי.
...
המצהיר אינו יכול להיקרא לחקירת שתי וערב, ואף אין מרשים ליריבו להוכיח בראיות אחרות, שהתצהיר אינו מגלה את כל האמת לאמיתה, ובלבד שיהיה ערוך כחוק, היינו, שנחזה לגלות את הכל בהתאם לטופס 11. אך זכות אחת נשארה בידי מי שביקש צו גילוי מסמכים, ואינו מסתפק בתצהיר שקיבל. כאשר יש בידו להראות מתוך התצהיר עצמו, כי ברשותו של המצהיר מצויים מסמכים שלא גילה (או שהיו ברשותו קודם לכן, כי גם אז חייבים הם גילוי), יכול בית המשפט לחייב את המשיב במתן תצהיר נוסף.
...
עוד תקנה שעניינה גילוי מסמכים, היא תקנה 113, ותקנה זו מכוונת לגרוע - אמנם אך במידה מצומצמת ביותר - מ'סופיות' התצהיר אשר הגיש בעל דין שנצטווה לגלות מסמכים בהתאם לתקנה 112. אמרנו, שהתצהיר, אם היה ערוך כחוק, אינו משמש נשוא לחקירת שתי וערב, והמבקש חייב לקבלו כמות שהוא. אך הוא יכול לפנות לבית המשפט (או הרשם) בתוקף תקנה 113, ולבקש צו המחייב את המשיב להשיב בתצהיר, אם אמנם מצויים המסמכים ברשותו, ואם היו מצויים, אימתי יצאו מרשותו ומה נהיה עליהם. אולם כדי שתצליח בקשה כזאת, חייב המבקש לציין בבירור מסמך מסוים או מסמכים מסוימים - ולא סוג של מסמכים, בדרך כלל.
...
הזכות לדרוש עיון במסמך ניתנה לבעל דין בתקנה 114 (א), והיא מותנית בכך שהמסמך נזכר בכתב טענותיו של בעל דין אחר, או בתצהירו.
...
אימתי יפנה בעל דין אל בית המשפט כדי לבקש צו לעיין במסמכים? אין בעל דין זקוק לצו בית המשפט אלא בשני מקרים, היינו, אם שלח לבעל דין אחר דרישת עיון בהתאם לתקנה 114, ולא נענה, ואם חפץ לעיין במסמך שלא נזכר לא בכתב טענות ולא בתצהיר של בעל דין אחר. במקרה הראשון דנה תקנה 116, ואילו המקרה השני נדון בתקנה 117".

נבחן לאור עקרונות אלה את הבקשות שבפני
.

בש"א 103083/98

8. המסכמים שבזק מבקשת לגלותם ולעיין בהם, שאינם מופיעים בתצהיר גילוי המסמכים שהגישה התובעת, הינם:
א. הסכמים שחתמה התובעת עם חברות תקשורת זרות (למעט ההסכם עם חברת אינטלקום, שגולה).
ב. דיווחים לרשויות המס אודות פעילותה העסקית של התובעת לשנים 1994-1997, לרבות דיווח על ניכוי בעבור עובדיה, דו"חות מס שנתיים, דיווחים לפקיד השומה, דו"חות מע"מ ומאזני רווח והפסד.
ג. דו"ח לביטוח לאומי עבור עובדי החברה לשנים 1994-1997.

הסכמים עם חברות תקשורת זרות

9. לטענת בזק, ההסכמים שבין התובעת לחברות תקשורת זרות נוגעים למחלוקת שבין הצדדים, הואיל ויכולתה של התובעת למצוא תחליף לשיחות דרך סן מרינו שנחסמו, באמצעות חברות תקשורת של מדינות אחרות, רלוונטית לשאלת הקטנת הנזק על-ידי התובעת.
התובעת התנגדה בתגובתה לבקשה לגילוי ועיון בהסכמים עם חברות תקשורת אחרות, מעבר להסכם עם אינטלקום, באשר לטענתה, הסכמים אלה אינם נוגעים למחלוקת שבין הצדדים, והדרישה לגלותם, הינה רק ניסיון "לדוג" בענייניה. בסיכומיה טענה התובעת, כי היא נכונה לאשר, כי מעבר להסכם עם אינטלקום, לא קיימים הסכמים להעברת שיחות מישראל לרוסיה ואוקראינה בינה לחברות תקשורת של מדינות אחרות, שדרכן אמורות לעבור השיחות.

10. על-אף שהדבר אינו עולה בהכרח מכתב התביעה, התובעת טענה בסיכומיה, כי עניינה של התביעה הוא חסימת קווים מישראל לסן מרינו, שגרמה לכך ששיחות שהיו אמורות להגיע למדינות ברה"מ לשעבר, ולא ליעד אחר באירופה, לא הגיעו ליעדן. בכך צימצמה התובעת את גדר המחלוקת שבין הצדדים. משכך, יש להסתפק באישורה של התובעת, כי אין בינה לבין חברות תקשורת זרות, למעט אינטלקום, הסכם הנוגע להעברת שיחות דרכן מישראל לרוסיה ולאוקראינה. הסכמים בין התובעת לחברות תקשורת זרות, שאינם נוגעים להעברת השיחות האמורות, אינם נוגעים ל"עניין הנדון", ולא מוטל על התובעת לגלותם.

דיווחים לרשויות המס, מאזנים ודו"ח לביטוח לאומי

11. בזק טוענת, כי מאחר שבכתב התביעה נטען, שחסימת השיחות גרמה לתובעת נזקים כבדים, וכי התובעת השקיעה סכומים גבוהים בעקבות ההתקשרות עם אינטלקום, לרבות בעובדים בישראל, דרושים לה המסמכים האמורים על-מנת להעריך את היקף פעולתה האמיתי של התובעת, ולברר האם היתה ירידה בהכנסותיה של התובעת עקב חסימת השיחות הנטענת, והאם לבזק יד בדבר.
מנגד טוענת התובעת, כי על-אף שבכתב התביעה צוינה עובדת השקעתה בעובדים, אין כל רלוונטיות למסמכים הקשורים לעובדיה, כגון דו"חות ניכוי ודו"חות לביטוח לאומי; כי גילוי המאזנים והדיווחים לרשויות המס יביאו לחשיפה בלתי מוצדקת של כלל פעילותה העסקית, מעבר לפעילותה הנוגעת לתביעה, מבלי לקדם את העניין נשוא התביעה. התובעת הציעה להמציא אישור של רו"ח לגבי פעילותה בסן מרינו, שממנו ניתן יהיה ללמוד על היקף הכנסותיה והפסדיה בגין הפעילות נשוא התביעה; אולם, בזק סירבה להצעה. עוד טענה, כי אין הצדקה לגילוי מסמכים מהשנים 1994 ו- 1995, כשהתביעה היא על הפסדים שנגרמו לתובעת מפעולות של בזק בחודשים מרץ ואפריל 1997.

12. התובענה מתמקדת בשיחות מישראל לחו"ל דרך סן מרינו בלבד; אין, איפוא, סיבה לחשוף את כלל פעילותה של התובעת. די בדו"ח רו"הח שהציעה התובעת. אין רלוונטיות לדו"חות הקשורים לעובדי התובעת או לדו"חות משנים 1994 ו- 1995, והתובעת אינה צריכה לגלותם.

13. לאור האמור לעיל, התובעת תמציא לבזק תוך 30 יום מהיום דו"ח של רו"ח לגבי פעילותה בסן מרינו.

בש"א 103474/98

14. מסיכומי התובעת עולה, כי הצדדים הגיעו להבנה בנוגע לחלק מהמסמכים הספציפיים שנדרשו, וכי המסמך היחיד שנותרה לגביו מחלוקת הוא הסכם או הסכמים בין בזק לבזק לתקשורת, לפיהם הפעילות בתחום התקשורת הבינלאומית הועברה לבזק מזו האחרונה.

15. בזק טוענת, כי בידיה שני הסכמים, שנערכו בינה לבין בזק לתקשורת, וכי ההסכמים כוללים סודות מסחריים, ועל-כן קיים לה חיסיון לגביהם. עוד טוענת היא, כי בהסכמים אלה אין דבר עם המחלוקת שבין בעלי הדין בתובענה. בזק מוסיפה, כי בהסכמים קיימים סעיפי סודיות, וגילוי תוכן ההסכמים יהווה הפרה של ההסכמים.
מנגד טוענת התובעת, כי היא מבקשת להראות שבזק לתקשורת, היתה חייבת לספק תקשורת לסן מרינו לכל מנוי בישראל, וכי בזק נטלה על עצמה חובה זו. התובעת מוכנה להסתפק בהודאת בזק, כי היה לבזק לתקשורת הסכם עם המינהל הזר באיטליה ו/או עם המינהל בסן מרינו, בדבר תנועת שיחות מישראל לסן מרינו. בזק, שהודתה שהסכמים שהיו לבזק לתקשורת, שעניינם תקשורת בינלאומית הועברו אליה, אינה מוכנה להודות בקיום הסכם כזה.

16. קיומו של הסכם בין בזק לתקשורת למינהל באיטליה או בסן מרינו, שהועבר לבזק והנוגע לתנועת שיחות מישראל לסן מרינו, רלוונטי למחלוקת נשוא התביעה. יש בו ללמד על חובתה של בזק לספק תקשורת של שיחות מישראל לסן מרינו. איני מקבלת את טענת בזק, כי הדרישה של התובעת, להודות בקיומו של ההסכם כאמור, הינה כוללנית מדי, והיענות לה עלולה לחשוף סודות מסחריים חסויים. איני רואה כיצד הודאה בקיומו של ההסכם, במובחן מעיון בו, תחשוף סוד מסחרי של בזק. ודוק: גילויו של מסמך, משמע הצהרה על קיומו, לעולם אינו חסוי. החיסיון מתייחס אך לעיון במסמך (ראה דברי זוסמן בספרו הנ"ל, בעמוד 432).

17. בסיכומיה טוענת התובעת, כי על בזק לאפשר לה לעיין בשלושה מסמכים הנזכרים בתצהיר גילוי המסמכים של בזק, לגביהם טענה בתצהיר, כי חלקם חסוי. הטענה הועלתה לראשונה בסיכומיה של התובעת; לא ניתן להעלות במסגרת סיכומים טענות חדשות, שיש להניח להן תשתית עובדתית. משכך, דין הטענה להידחות.

שאלון

18. התובעת עותרת, כי בזק תשיב על שאלות אחדות שהוצגו לה בשאלון, שעליהן לא השיבה. נבחן להלן שאלות אלה.

19. שאלה 2: בזק ענתה כראוי לשאלה. במכתב מאוחר לשאלון העלתה התובעת את דרישתה להודאת בזק בקיומו של הסכם עם המינהל הזר באיטליה ו/או בסן מרינו ביחס לתנועת שיחות מישראל לסן מרינו, ובעניין זה דנתי בסעיף 16 להחלטתי.

20. שאלות 5 א ו- 6 א: בסיכומיה טוענת בזק, כי אין רלוונטיות לשאלות, וכי קיים לגביהן חיסיון.
נוכח טענתה של בזק, כי משיקולים כלכליים היא ניתבה את השיחות מישראל לסן מרינו דרך ארה"ב ושווייץ, יש רלוונטיות לשאלה, מהם דמי ההתחשבנות בין בזק לחברות התקשורת בארה"ב ובשווייץ, הנוגעים לתנועת שיחות מישראל לארה"ב ולשווייץ, ועל בזק להשיב על השאלות.
באשר לחיסיון: הטענה לא הועלתה בתצהיר שהגישה בזק בתשובה לשאלון של התובעת, ולא בתגובתה לבקשה, ואין היא יכולה להעלות טענה חדשה בסיכומים (ראה האמור בסעיף 17 להחלטתי).

21. שאלות 8 ו- 9: בזק השיבה, כי אינה מנהלת רישום של מיהות מקבלי החלטות בעניין ניתוב שיחות יוצאות לחו"ל, וכי מרבית בעלי התפקידים שעבדו במועד הרלוונטי לתביעה אינם עובדים בה עוד. לאור הסבר זה, בזק תשיב במידת האפשר על השאלה מיהם הגורמים שהחליטו על ניתוב השיחות הנדון בתביעה, ועל שאר תתי-הסעיפים בשאלות.

22. שאלה 10: יש להשיב על השאלה בתצהיר, ולא בדרך של הפניה לאמור בכתב ההגנה. יובהר, כי אם התובעת מעוניינת לדעת אם בזק ערכה בדיקה מסוימת, עליה לשאול זאת באופן ספציפי, ולא בצורה כוללנית.

23. שאלה 15: על בזק לענות במידת האפשר על השאלה, ולאמת בתצהיר את התשובה שנתנה בסיכומיה.

24. בזק תמציא לתובעת תוך 30 יום מהיום תצהיר בדבר קיומו או אי-קיומו של הסכם בין בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ למינהל הזר באיטליה או בסן מרינו, שעניינו תנועת שיחות מישראל לסן מרינו, ושהועבר מבזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ לבזק; ותצהיר משלים לגבי כל השאלות עליהן הורתי לה להשיב כאמור.

בש"א 107771/98

25. בבקשתה זו מבקשת בזק להורות לתובעת להשיב על מספר שאלות מהשאלון שהיא המציאה לה. אתייחס להלן לשאלות האמורות.

26. שאלה 2.1: אין רלוונטיות לשאלה, והתובעת לא צריכה להשיב עליה.

27. שאלה 3.2: התובעת השיבה כי לא זכור לה התאריך המבוקש, ודי בתשובה זו.

28. שאלה 4: התובעת ענתה על השאלה.

29. שאלה 7: תשובת התובעת מספקת; ראה האמור בסעיפים 9-10 להחלטתי.

30. שאלות 9.7 ו- 9.8: הגם שהתובעת ענתה בסיכומיה, כי אין לה את האסמכתאות המבוקשות בשאלות, עליה לאמת תשובתה בתצהיר.

31. שאלה 12: התביעה מתייחסת לשניים-עשר מספרי היעד המנויים בכתב התביעה, ועל-כן השאלה אינה רלוונטית לפלוגתא הנדונה ואין להשיב עליה.

32. שאלה 13: יש להשיב על השאלה בתצהיר, ולא בדרך של הפניה לאמור בהסכם בין התובעת לאינטלקום.

33. שאלה 14: יש להבהיר בתשובה איזה הבדלים קיימים, מבחינת התשלום שמקבלת התובעת, עקב ניתובי השיחות ומדינת היעד.

34. שאלה 15.1: התובעת השיבה בסיכומיה על השאלה, אך עליה לאמת תשובתה בתצהיר.

35. שאלה 19: השאלה אינה רלוונטית; היא נוגעת לקבילות ראיות ולמשקלן, ואין להציג שאלות על כך בשאלון.

36. שאלה 23: השאלות הנוגעות לעובדיה של התובעת אינן רלוונטיות למחלוקת שבין הצדדים, ואין התובעת חייבת להשיב עליהן.

37. שאלה 25: השאלה נענתה והדיווחים המבוקשים צורפו לסיכומי התובעת.

38. שאלה 26: ראה החלטתי בנוגע לשאלה 7.

39. התובעת תשיב תוך 30 יום מהיום על כל השאלות שהורתי לה להשיב.

40. עיון הדדי במסמכים, לפי תקנה 116 לתקנות, יבוצע תוך 30 יום מהיום.
אשר על כן, הוחלט כאמור לעיל בהחלטתי.
בהתחשב בתוצאות הדיון איני עושה צו להוצאות.
נקבע להמשך קדם משפט ליום 22.3.2000 שעה 08:30.

ניתנה היום 10.1.2000 בהעדר הצדדים.
שרה ברוש
, שופטת
רשמת ביהמ"ש המחוזי ת"א

לפרסום והפצה מיום 17.1.2000.
שרה ברוש
, שופטת
רשמת ביהמ"ש המחוזי ת"א

המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לבעלי הדין בדואר רשום.
17
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו

תא 000421/97

בפני

כב' השופטת שרה ברוש








א בית משפט מחוזי 421/97 בזק בינלאומי בע"מ נ' א.י.ק.ס. תקשורת בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/01/2000)