פסקי דין על דיבר (מסעד) גרבאן | פסקי דין על חמיס גרבאן |

6119/07 פ     09/02/2009




פ 6119/07 מדינת ישראל נ' דיבר (מסעד) גרבאן, חמיס גרבאן








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 6119-07 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי
נ' גרבאן ואח'


09 פברואר 2009



בפני

כב' השופטת
דיאנה סלע


בעניין:

1. מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה-פלילי



המאשימה




- נ ג ד-



1. דיבר (מסעד) גרבאן
ת.ז. 027528629
2. חמיס גרבאן
ת.ז. 066747650



הנאשמים

הכרעת דין



1.
א. כתב האישום שהוגש נגד הנאשמים מייחס להם עבירות כדלקמן:
הנאשם 1 מואשם בתקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין), בהחזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, וכן בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333+ 335 (א) (1)+(2) בצירוף סעיף 29 (ב) לחוק העונשין.

הנאשם 2, מואשם בהחזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין ובחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 + 335 (א) (1) +(2) לחוק העונשין.

יצוין כי שם המשפחה של הנאשמים הוא גרבאן, אך הם שייכים למשפחת ג'ורבאן, ואין לשוני לשוני זה נפקות ממשית.

ב. תמצית העובדות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום:
בתאריך 23.7.05 סמוך לשעה 21:00 (להלן: מועד האירוע), ישב המתלונן, יליד 89',
עם חבריו על מדרכה סמוכה לביתו של הנאשם 1 בג'סר א-זרקא (להלן: הכפר). הנאשם 1 דרש מהמתלונן לעזוב את המקום, בעט בגבו, והצמיד סכין לצווארו כשהוא מנסה לחתוך אותו. חבריו של המתלונן דחפו את נאשם 1 ומנעו ממנו לחתוך את המתלונן.

בשלב זה הצטרף נאשם 2 לנאשם 1, ניגש למתלונן כשהוא מחזיק סכין והתכוון לדקור אותו. חברו של המתלונן שהבחין בכך, הזהיר אותו כי נאשם 2 עומד לדוקרו. המתלונן הרים את ידו כדי להגן על עצמו, ונאשם 2 חתך אותו בשתי אצבעותיו ביד ימין. המתלונן פונה על ידי חבריו לבית הוריו, כל זאת כשהנאשמים רודפים אחריהם וסכינים בידיהם.
כתוצאה מהאמור לעיל אושפז המתלונן בבית החולים הלל יפה למשך 8 ימים, אובחן אצלו קרע בגיד פלקסורי עמוק של אינדקס ימין, והוא עבר ניתוח של תפירת הגיד.

במעשיהם הנ"ל החזיקו הנאשמים סכינים למטרה לא כשרה, נאשם 1 תקף אותו, ושניהם חבלו בו יחדיו וגרמו לו חבלה חמורה בנשק קר.

2.
תשובת הנאשמים
הנאשמים כפרו בעובדות המפורטות בכתב האישום, וטענו כי אין להם כל קשר לנטען בו.

הנאשם 2 העלה טענת אליבי, ומסר כי בזמן האירוע היה בעיר חיפה יחד עם בן דודו מועין פריד ג'ורבאן (להלן: מועין), ואילו הנאשם 1 טען כי עקב האופן בו התנהלותה החקירה נמנעה ממנו האפשרות לטעון טענת אליבי, מאחר שאינו זוכר מה עשה ביום 23.7.05.

אין חולק כי המאשימה לא ערכה מסדר זיהוי מכל סוג שהוא לנאשמים, והאחרונים טענו כי מדובר במחדל משמעותי, אשר רק בגינו יש לזכותם מהאישומים המיוחסים להם.
הנאשמים מתמקדים בטיעוניהם בכך ששמותיהם נפוצים במקום מגוריהם, ג'סר א- זרקא, וטוענים כי עדי התביעה לא הכירו אותם לפני האירוע.

3.
גדר המחלוקת
נוכח תגובתם של הנאשמים, נדרשת המאשימה להוכיח הן את המעשים הנטענים והן את זהות מבצעיהם. עוד נותרו לבירור שאלת האליבי של נאשם 2 ושאלת היכרותם המוקדמת של המתלונן והנאשמים.

4.
השתלשלות העניינים לאחר פציעתו של המתלונן.

לאחר שהובאו ראיותיהם של כל הצדדים בתיק ונשמעו טענותיהם, אין מחלוקת אמיתית על כך כי במועד האירוע נדקר המתלונן אושפז בבית החולים, ונגרמו לו החבלות המפורטות בכתב האישום.
הודעתו הראשונה נגבתה למחרת האירוע ביום 24.7.05, ושלושה ימים לאחר מכן ביקשו אנשי המשטרה מאביו של המתלונן, מוזין מוחסן עמאש (להלן: האב או אבי המתלונן) להגיע למשטרה לצורך גביית הודעה, ואף להביא עימו עד נוסף לאירוע, מוזין מוחמד עמאש. (להלן: מוזין).
ביום 27.7.05 נגבו הודעותיהם של אבי המתלונן, מוזין וכן עד נוסף לקטטה, אחמד פארס אבו חאמד (להלן: אחמד).

עדי התביעה ציינו את שמותיהם של הנאשמים, תוך אזכור שם הוריהם, כמי שתקפו את המתלונן, וכתוצאה מכך זומנו הנאשמים לחקירה. הנאשם 1 לא אותר משך זמן רב, ונחקר רק כשנה לאחר האירוע. הנאשם 2 זומן, נחקר באזהרה כשמונה ימים לאחר האירוע, הכחיש כל קשר לאירוע, והעלה טענת אליבי, כאמור לעיל.


בין חקירתם של שני הנאשמים, אותר גם מועין פריד ג'ורבאן (להלן: מועין), אחיינו של נאשם 1 ובן דודו של נאשם 2, אשר קשר את הנאשמים לאירוע הנטען, אם כי מסר לגביו גרסה שונה מגרסת המתלונן וחבריו.




תקיפת המתלונן ביום האירוע
5.
גרסת המתלונן

א. המתלונן, תושב ג'סר א-זרקא (לעיל ולהלן: הכפר), יליד 22.8.89, היה קטין ביום האירוע. על פי עדותו הלך למסיבת חתונה של חבר בכפר, בה היו גם חבריו, אחמד פארס אבו חאמד, המאורס לאחותו (לעיל ולהלן: אחמד) ובן דודו מוזין מוחמד עמאש (לעיל ולהלן: מוזין). בסביבות השעה תשע בערב, יצאו השלושה מהמסיבה, המתלונן רצה לחזור הביתה, והתעכב, מפני שסבתו קראה לו. המתלונן ישב על המדרגות של בית אחותו, על סף הכביש. משניגש אליו מסעד - הנאשם 1, ואמר לו לקום, המתלונן אמר לו "בסדר", קם והלך, אך הנאשם 1 בעט בו בגבו. מששאל אותו המתלונן מה עשה לו ומדוע הוא מכה אותו, "הוא תפס אותי ככה ושם לי סכין בגרון", בהדגימו כיצד שם הנאשם 1 את ידו מסביב לצווארו, ובידו השנייה הניף סכין לכיוון צווארו. (עמ' 10 לפרוט', ש' 19 -23; עמ' 48, ש' 11-16). מוזין הזיז את הנאשם 1 מעליו ואז "נדלקה האש" והתחיל ריב וצעקות. מרחוק, מכיוון ביתו, הגיע בן דודו מצד האבא - חמיס - הנאשם 2, ואחמד הזהיר אותו שהלה מחזיק סכין בידו. הנאשם 2 "בא לדקור אותי פה בבטן, תפסתי את הסכין ביד שלי וביד שנייה תפסתי את היד שלו, הוא משך את הסכין ביד שלו ואני נחתכתי בשתי אצבעות ביד ימין", בהצביעו על האצבע המורה ועל האמה. בהמשך הסביר כי אלמלא תפס את הסכין בידו, היה נדקר בליבו. לדבריו "על כל מקרה אני הייתי גמור אם לא האצבעות שלי זה היה הלב. אפילו מהגרון שלי". (עמ' 11, ש' 3- 7; עמ' 48, ש' 18-30; עמ' 49, ש' 1-3). לדבריו, הנאשם 1 החזיק סכין שחורה קטנה ואילו הנאשם 2 החזיק סכין גדולה חומה. (עמ' 13, ש' 7; עמ' 48,
ש' 19-20).

המתלונן העיד כי התעלף על הרצפה, החברים לקחו אותו הביתה, התיזו עליו מים, ואח"כ לקחו אותו לד"ר רוכן, אשר חבש את ידו, אמר שאינו יכול לעשות דבר כי כל הורידים נחתכו, והפנה אותו לבית החולים. לאחר שאביו חזר הביתה, סיפר לו המתלונן מה קרה, והאב לקח אותו לבית החולים הלל יפה. המתלונן עבר ניתוח בידו, והיה מאושפז בבית החולים שמונה ימים. בחקירה הנגדית חזר בו ועמד על כך כי לא התעלף. משנדרש לסתירה, הסביר כי יתכן שאמר לשוטרים שהתעלף בעקבות אמירה של אביו, בהעלותו אפשרות כי לא הבין בדיוק מה שאלו אותו. (עמ' 29 לפרוט', ש' 7- עמ' 30, ש' 17, עמ' 31, ש' 30- עמ' 32, ש 20, עמ' 33 ש' 23, עמ' 34, ש' 7,8).


בדרך הביתה רדפו אחריו הנאשמים עם מקלות והחלו "להתקיף את הבית באבנים". הוא עצמו ראה רק את האבנים על הרצפה ואימו אמרה לו מהיכן הגיעו. "ונכנסו אלינו הביתה והתחילו לקלל ולשבור. הילדים הקטנים התחילו לצעוק ולצרוח". (עמ' 34 לפרוט', ש' 15-22; עמ' 35, ש' 1-3, עמ' 51, ש' 18-28).

בעקבות תלונתו, נשאל המתלונן אם הוא מוכן להתעמת עם הנאשמים. הוא התייעץ עם אביו, אשר שאלו מה הוא רוצה לעשות, והמתלונן השיב שיעשה מה שאביו יאמר לו, אמר האב שהוא מעדיף שהדבר ייעשה בבית המשפט.

המתלונן נחקר ארוכות בחקירה הנגדית על ידי שני הסניגורים ועמד על גרסתו.
לדבריו, מסר את הודעתו הראשונה, שעה שהיה בבית החולים, שרוי בכאבים, תחת השפעת תרופות, בנוכחות אביו, אך ללא מתורגמן. הוא דובר עברית, אך בזמן עדותו נזקק לפעמים לתרגום. ככל שהתקדמה החקירה, ביקש כי המתורגמן יישב לידו ויסייע לו, מאחר שלדבריו "אני לא יודע לדבר עברית טוב". (עמ' 16 לפרוט', ש' 5).


הוא לא ידע מדוע הורה לו הנאשם 1 לעזוב את המקום, העלה השערה כי הנאשם לא רצה שהוא יישב מול ביתו, והסביר "לפעמים אצלנו בכפר מסתלבטים ככה בג'סר. לך מפה אל תשב ואל תעמוד בכביש. אפילו אם זה לא הבית שלו הוא יכול להגיד אל תשב פה ליד הבית שלי... אבל הוא אמר לי קום מפה, בגלל מה - אני לא יודע". (עמ' 40 לפרוט', ש' 11-14). הוא דחה כל טענה כי שתה משקאות משכרים או עישן סמים, ועמד על כך שאינו שותה ואינו מעשן סמים. (עמ' 43 , ש' 12- עמ' 44, ש' 10).

משנשאל מדוע לא סיפר במשטרה שסבתו קראה לו, אמר ששכח. לדבריו, נמצא בית סבו ממש על סף הכביש, ובתוך הבית יש גם חנות. סבתו היתה בתוך הבית, וסבו ישב בחנות ליד הדלת, ראה את הקטטה והחל לצעוק "הצילו הצילו בואו תפרידו ביניהם". (עמ' 45 לפרוט', ש' 30). תחילה הסביר כי לא מסר את שמותיהם כעדים מחמת גילם ומחלותיהם, ומאחר שהיו עדים אחרים לאירוע. "הם גמורים, זקנים ואין להם אף אחד". (עמ' 46, ש' 14,15). בהמשך הוסיף כי הם שכנים של הנאשמים, והוא אינו רוצה לסבך אותם. (עמ' 47, ש' 1-4). לאחר מכן סיפר כי סבו ואביו של הנאשם 2 הם חברים טובים ונמצאים ביחד כל שעות היום, וזו הסיבה שלא הזכיר את סבו במשטרה. (עמ' 52, ש' 15-18).

המתלונן הצביע על הנאשמים כמי שתקפו אותו, בהעידו כי התאורה בכביש היתה חזקה, אף שהמנורה הבהבה וכי ראה אותם. (עמ' 36 לפרוט', ש' 14-25, עמ' 37, ש' 5-7). משנטען בפני
ו כי הנאשמים לא ביצעו את המעשים המיוחסים להם, והוא נתבקש על ידי ב"כ הנאשם 2 "תסתכל עליו בפני
ם כשהוא יושב כאן באולם ותגיד מה הוא עשה לך" (עמ' 53, ש' 27-28), עשה כן על אף שניכר היה כי הדברים קשים עליו. וכך תוארו הדברים בפרוטוקול: "

(
העד מסתכל בהתחלה על הנאשמים כאשר העיניים שלו מושפלות) האמת אני אומר פה בפני
קבל עם, אין לי חוץ מאלוהים...אני מסתכל לנאשמים בעיניים, לבקשת בית המשפט, אני אומר לבית המשפט ולנאשמים שחמיס נתן לי מכה ביד שלי וחתך אותי, מסעד תפס אותי ושם לי סכין בגרון. גם אם הוא יגיד שאני שקרן. כך זה היה. אני לא רוצה להסתכל לחמיס בעיניים. (בהתחלה העד מתקשה להסתכל לחמיס בעיניים, אבל לאחר מכן הוא מסתכל לשני הנאשמים בעיניים ואומר): אני עכשיו מסתכל למסעד בעיניים, פונה אליו עם גופי ואומר לו לפני בית המשפט: אתה תפסת אותי ולחמיס - אתה חתכת אותי בידיים. אני גם עכשיו מסתכל בעיניים של הנאשם השני ואומר לו מה עשית לי בדיוק
." (עמ' 53, ש' 29-30, עמ' 54, ש' 1-7).
לדבריו, אין לו שום סכסוך עם הנאשמים או עם משפחותיהם, והוא עצמו משתייך לשתי המשפחות הגדולות בכפר, מאחר שאימו היא בת משפחת ג'ורבאן, ואביו בן עמאש.

ב.

הודעות המתלונן הוגשו ע"י ההגנה, נוכח הסתירה בדבריו לעניין העלפון שלו ואמרתו כי המנורה במקום הבהבה. ההודעה נ/1, אשר נגבתה ביום 24.7.05, למחרת אשפוזו של המתלונן בבית החולים, קצרה ותוכנה כדלקמן: "אתמול אני הייתי בחתונה בג'סר א זרקא בשעה 21:00, יצאתי ועמדתי בכביש 100 מטר אחר המסגד שמאלה, ואז כ-100 מטר מהפנייה אמר לי אדם בשם מסעד חמיס שאני אלך. אמרתי לו בסדר אני הולך, ואז הוא הוציא סכין קטנה בצבע שחור והצמיד לי לצוואר, ואז בא גם בן דוד שלו בשם חמיס זין עם סכין גדולה
רצה לדקור אותי בבטן. ואני תפסתי את הסכין משכתי שאת הסכין ונחתכה לי היד ימינו אצבעות ביד ימין. אני
נפלתי על הכביש, ואז הוא רצה להרביץ לי ואז בן דוד שלי משך אותו משם ולקח אותי הביתה ואז אבא שלי הסיע אותי לבית החולים". המתלונן מסר כי אין ביניהם כל סכסוך וכי אינו יודע מדוע תקפו אותו השניים.


ההודעה נ/2 נגבתה כעבור כחודשיים, משזומן למשטרה כדי למסור פרטים נוספים, ותורגמה על ידי אביו. בהודעה זו מסר גירסה מפורטת דומה לזו שמסר בבית המשפט, כינה את הנאשם 1 מסעד, ואת הנאשם 2 חמיס, וסיפר כי מסעד סילק אותו מאחר שישב מול ביתו, וכן כי התעלף לאחר תקיפתו, ואינו יודע כיצד הגיע הביתה.

ג.

במסמך הקרוי "סיכום האשפוז", נכתב כי המתלונן בן ה-16 נחתך מסכין באנדקס ימין, בעת שהיה מעורב בקטטה. אובחן קרע בגיד פלקסורי עמוק של אנדקס ימין, וביום 26.7.05, בוצע ניתוח בהרדמה כללית וסודר סד של גבס דורזלי, אשר הוחלף לסד פלסטי עם הפעלה אקטיבית. הנאשם שוחרר כעבור שבעה
ימים מיום אשפוזו.
הנאשם העיד כי עבר עבד במפעל לעופות, אך לאחר הפציעה ניסה לעבוד בעבודה קלה יותר בניקיון. כיום הוא נכה, אינו יכול לעבוד, אצבעו כואבת כל הזמן, הוא מרגיש "חשמל", ובעבודה אמרו לו שאם אינו יכול לעבוד שלא יבוא לעבודה. (עמ' 15, ש' 4-9).

6.
עד התביעה מוזין מוחמד עמאש (לעיל ולהלן: מוזין)
א.

מוזין, יליד 86' מסר הודעה במשטרה ביום 27.7.05, וזו הוגשה במקום חקירה ראשית (להלן: ת/11). מוזין סיפר כי ישב ביחד עם חבריו המתלונן ואחמד, על המדרכה. מסעד, אשר שם משפחתו ושם אביו אינם ידועים לו, "שם סכין פה (מצביע על אזור הגרון)". (שם, ש' 2-3). מוזין ואחמד דחפו את מסעד כדי שלא יהרוג את המתלונן. "עכשיו בא חמיס הם משפחה גם הוא אני לא יודע מה שם המשפחה שלו" ובידו "סכין של מטבח", בצבע חום. (ת/11, ש' 4-11). מוזין שמע את אחמד מזהיר את המתלונן, זה הרים את ידו, וחמיס חתך אותו בידו הימנית. מוזין ואחמד החישו את המתלונן לביתו, ואילו מסעד וחמיס הלכו אחריהם עם סכינים. מוזין היה במרחק של מטר מהנאשמים בזמן הדקירה, וכל האירוע היה במרחק של כ-150 מטר מבית המתלונן.

ב.

בחקירה הנגדית העיד באמצעות מתורגמן, וטען כי חתם רק על הדף השני של הודעתו, אך אמר אמת במשטרה. באשר לגילו, אמר העד כי הוא בן 16.5, בהמשך - כי הוא בן 21, ומשנשאל מה שנת הלידה שלו השיב "מאיפה לי לדעת?". (עמ' 55 לפרוט', ש' 17-25). משנשאל אם הוא יודע מה קרה ביום 14.7.86 - יום הולדתו – לא ידע, ואף מספר הזהות של עצמו לא היה מוכר לו. עוד מסר כי זו פעם ראשונה שהוא מעיד בבית המשפט.

מוזין נחקר במהלך שלוש ישיבות. תחילה חזר על גרסתו במשטרה, הדגים את מעשיהם של הנאשמים ואף הצביע עליהם, כשגרסתו תומכת את עדותו של המתלונן במלואה.
עם זאת לא זכר את שמות הנאשמים. לנאשם 1 קרא מסעד ולנאשם 2 - מועין. משנשאל מיהו אותו חמיס עליו דיבר, הצביע תחילה על נאשם 1 ולאחר מכן על נאשם 2, באומרו כי קרא לו מועין מאחר שהתבלבל. ראשית סיפר כי הנאשם 1 החזיק סכין גדולה בצבע חום בהיר, ואילו הנאשם 2 החזיק סכין קטנה ביד שמאל, בהמשך אמר שהסכין שהחזיק הנאשם 2 היתה גדולה מהסכין של נאשם 1, וכי אינו יודע מה היה צבעה. משהוקראה לעד הודעתו במשטרה, אישר אותה. (עמ' 56 לפרוט', ש' 28-30 - עמ' 57, ש' 2-17; עמ' 58, ש' 23-24 ; עמ' 61, ש' 28-30 ; עמ' 62, ש' 1-17).

בישיבה השלישית חזר בו מחלק גדול מהדברים שמסר, והחל להתפתל, אף שציין כי איש לא איים עליו. תחילה השיב בשלילה לשאלות אם ידוע לו על מה הוא מעיד ואם ראה מישהו חותך את המתלונן, אך משנאמר לו כי בדיון שעבר אמר שראה מישהו חותך את המתלונן ביד, השיב "כן, ביד שלו כן". כאשר הצביע סניגורו של נאשם 1 על הנאשם 1 ושאל את מוזין "אתה ראית פעם את האיש הזה עושה משהו רע למוחמד?" השיב "כן. עשה...ביד שלו". לשאלה "דקר אותו ביד שלו?" השיב "כן...משך את הסכין ביד שלו". משנשאל "וזה ראית בעיניים שלך איך הנאשם הזה, נאשם 1, עשה למוחמד?" השיב "לא. לא ראיתי אותו". משנשאל "אבל לפני רגע אמרת שכן ראית. אז מה כן ראית?" השיב "הם שניהם היו ביחד" והצביע על שני הנאשמים. לאחר מכן אמר "אני לא רוצה. לא ראיתי אף אחד", בחייכו במבוכה. כאשר עמד הסניגור על השאלה, הצביע שוב על הנאשמים ואמר: "הם רבו ביניהם, רבו ביחד, הם הכוונה לשניהם, אני לא זוכר מה השמות שלהם" (עמ' 65, ש' 7 - עמ' 66, ש' 2). בהמשך אמר "אני רוצה להגיד את האמת וגמרנו: אני הייתי בדרך לבית של סבא שלי, ראיתי אותם רבים ביניהם וזהו... הם, מוחמד, הם שניהם. (הכוונה לנאשמים)". לדבריו, לא ראה סכין בידי הנאשם 1. (עמ' 67, ש' 12-6; עמ' 68, ש' 6-7, 25-29). משנשאל אם גרסתו במשטרה הוכתבה לו, השיב בשלילה והסביר: "אני שמעתי אותם אומרים אז אמרתי שגם אני אגיד". (עמ' 69
ש' 1).

גם ביחס לנאשם 2 חזר בו מגרסתו הקודמת. משנשאל מה עשה הנאשם 2, השיב: "היה בידו סכין, לא, לא, הם היו דוחפים אחד את השני", ועמד על כך כי לא היתה סכין בידו. (עמ' 71 לפרוט' ש' 14-18; עמ' 74 ש' 1-5).


מוזין העיד כי דבריו במשטרה ובישיבות הראשונות בבית המשפט אינם נכונים וכי רק דבריו בישיבה השלישית נכונים. (עמ' 74 לפרוט', ש' 14-18). עם זאת, עמד על דעתו כי הקטטה היתה בין המתלונן לבין הנאשמים, אותם הכיר, וכי לאחר "שהמכות נגמרו", ירד למתלונן הרבה דם, וכי הוא ואחמד לקחו אותו הביתה. (עמ' 69, ש' 26-30, עמ' 70; עמ' 71 ש' 1-21; עמ' 72 ש' 22-26; עמ' 74 ש' 1-3; עמ' 78 ש' 27-30; עמ' 79 ש' 1-9).

ג.

לבקשת המאשימה, הוכרז מוזין עד עוין בחקירה החוזרת. לכל שאלה שנשאל השיב בשאלה משלו, ואמר כי אינו זוכר. העובדות היחידות עליהן עמד היו כאמור לעיל.
כאמור, העיד כי אינו יודע בן כמה הוא, למד בבית הספר חודשיים בלבד, אינו יודע קרוא וכתוב, לפעמים יש לו קושי להתרכז או להיזכר בדברים, אך לא טופל בעבר על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר. משנשאל אם יש לו מחלה קשה השיב שכן, אך אינו זוכר. לדבריו, הוא עובד בעופות כשוחט מזה שנים רבות.

7.
עד התביעה אחמד אבו חאמד (לעיל הלן: אחמד)
א. אחמד, יליד 87', מסר הודעה במשטרה ביום 27.7.05, וזו הוגשה במקום חקירה ראשית (להלן: ת/12). גרסתו תואמת את גרסת המתלונן ומחזקת אותה.
לדבריו, ביום 23.7.05 בסמוך לשעה תשע בערב הלך עם המתלונן ובן דודו מוזין על כביש, במקום בו היתה חתונה. השלושה ישבו על הבטון, והנאשם 1 הורה להם ללכת משם. כאשר הלכו, הניח הנאשם 1 על צווארו של המתלונן סכין קטנה, אותה הוציא מכיסו האחורי הימני. אחמד הדגים הצמדת סכין לגרון סמוך לכתף שמאל. אחמד ומוזין הפרידו ביניהם כדי שהנאשם 1 לא יחתוך את המתלונן, ואז הגיע הנאשם 2, כשבידו סכין גדולה מזו של הנאשם 1. אחמד הזהיר את המתלונן, אשר הרים את ידו כדי להתגונן, והנאשם 2 חתך את ידו הימנית. אחמד ומוזין לקחו מיד את המתלונן לביתו, ושני הנאשמים המשיכו לרוץ אחריהם עם סכינים. לדבריו, עמד במרחק של פחות ממטר משני הנאשמים, וכל החבורה עמדה במרחק של כ- 100 מטר מביתו של המתלונן.

בחקירה הנגדית חזר אחמד על גרסתו לגבי האופן בו קרו הדברים והדגים את האירוע שנית. לדבריו, המתלונן בכה וזעק, אך לא נפל ולא התעלף. לאחר שהותקף, קראה לו סבתו ואמרה לו ללכת לאבא שלו. משנשאל מדוע לא סיפר במשטרה על הסבתא אמר שמיהר ללכת לעבודה.
"לא אמרתי את כל מה שהיה". (עמ' 89, ש' 2-3).

לדבריו, הלך למשטרה למסור הודעה מאחר שהוא חבר של המתלונן, והיה עימו בעת שנפגע. זו עדותו הראשונה בבית משפט, הוא עובד בבית החולים בניקיון ודובר עברית. בהמשך תיקן ואמר כי הוא דובר מעט עברית, וכי במשטרה עזר לו בתרגום אבי המתלונן , אשר אף הסיע אותו. כל אימת שלא הבין את שאלתו של החוקר קראו לאב והוא תרגם. משקראו לאב שוב ושוב, הוא נשאר בחדר החקירות עד סוף החקירה. (עמ' 81 לפרוט',
ש' 1-6; עמ' 92, ש' 23-29; עמ' 93, ש' 1-11).

8.
אבי המתלונן, מוזין מוחסן עמאש.

א. גרסתם של המתלונן, אחמד ומוזין נתמכה בדברי האב, אשר הודעתו במשטרה מיום 27.7.05 (ת/13) הוגשה במקום חקירה ראשית. האב מסר כי במועד האירוע הלך המתלונן לחתונה, הוחזר הביתה על ידי מוזין ואחמד כשידו הימנית שותתת דם, וסיפר לו כי נחתך בידו על ידי שני אנשים, בני דודים - מסעד חמיס ג'ורבאן, אשר שם אימו אמינה, וחמיס זין ג'ורבאן, אשר שם אימו עוואטף. מסעד הורה לו ללכת מהמקום בו ישב והצמיד סכין לצווארו, ואילו חמיס, שהחזיק סכין גדולה יותר, רצה לדקור אותו. המתלונן ניסה לתפוס את הסכין מידי חמיס, תפס בלהב, ואז משך חמיס את הסכין והוא נחתך באצבעות. לדבריו, אין שום סכסוך בינם לבין הנאשמים.


ב. בעדותו, אישר
האב כי הסיע את אחמד ואת מוזין לחקירה במשטרה, לא זכר אם נכח בעת שנגבו הודעותיהם ועזר בתרגום, אך לא שלל זאת. באשר לעימות שביקש החוקר רמי יוספיאן (להלן: יוספיאן) לעשות בין המתלונן לבין הנאשמים, תחילה לא זכר את עמדתו, אך לאחר מכן תיקן ואמר שהודיע לחוקר בטלפון כי אינו מסכים לעימות "על מנת שלא יהיה כבר יותר גרוע מזה, עוד ריב ובלאגן או תסבוכת" (עמ' 111 לפרוט', ש' 3-10).

9.
העד מועין ג'ורבאן (להלן: מועין)

א. מועין, יליד 82', אחיינו של הנאשם 1 ובן דודו של הנאשם 2, מסר הודעה במשטרה ביום 5.2.06. מועין לא התייצב לדיון אליו הוזמן, ובית המשפט נאלץ להוציא צו להבאתו. בישיבת בית המשפט מיום 15.6.08, הכחיש מועין כל היכרות עם הנאשמים, ומסר כי לא ראה אף אחד מהם לפני הישיבה אליה זומן. כן הכחיש את מספר הטלפון הנייד שלו אשר צויין בהודעתו. משנשאל מי הם מסעד וחמיס, אשר צויינו בהודעתו במשטרה, מסר כי אלה אנשים שהוא מכיר מהכפר. (עמ' 142 לפרוט', ש' 5-11, עמ' 145, ש' 1-5).

ב.

מועין הוכרז עד עויין, והוגשה הודעתו במשטרה (ת/17). בהודעתו מסר מועין כי הנאשם 1 - מסעד חמיס ג'ורבאן הוא דודו, הנאשם 2 - חמיס זין ג'ורבאן הוא בן דודו, ואת המתלונן הוא מכיר מהשכונה. ביום 23.7.05 בסביבות השעה שש וחצי או שש ארבעים וחמש בערב, היה במקום האירוע. באותו יום היתה חתונה בכפר, והנאשם 1 התעצבן כי ילדים שיכורים זרקו אבנים ליד ביתו, הוא סילק אותם מהמקום, וכך התחיל "הבלאגן". מועין ראה לפתע את המתלונן והנאשם 1 רבים, אם כי אינו יודע מדוע, והלך עם הנאשם 2 להפריד ביניהם. הנאשם 1 בעט בגבו של המתלונן, אך מועין לא ראה שהניח סכין על צווארו, והנאשמים כלל לא החזיקו סכינים. המתלונן הלך לביתו, הביא "סכין בשר" עם ידית חומה, ואיים באמצעותה על הנאשמים. הנאשם 2 לקח ממנו את הסכין "כדי להפריד", המתלונן רצה לקחתה בחזרה, תפס אותה בלהב, וכך נחתך באצבעותיו. לאחר מכן הלך כל אחד לביתו. עם סיום האירוע, נסעו מועין והנאשם 2 לחיפה, ברכבו של מועין, ביחד עם בחורה בשם סובחייה, אשר פרטיה אינם ידועים לו.

ג. בהמשך עדותו חזר בו מועין, ואמר שהנאשם 1 הוא דודו והנאשם 2 הוא בן דודו, אך לנאשם 1 לא קוראים מסעד, והם לא בקשר. גם עם הנאשם 2 הוא אינו מדבר מזה שנים, למרות שהם בני דודים. הנאשמים לא נכחו ולא השתתפו באירוע. (עמ' 152 לפרוט', ש' 12, עמ' 154, ש' 11-12; עמ' 153-156, 158). לדבריו, לא אל הנאשמים התכוון בת/17, כשהוא מסביר כי כינה את הנאשם 1 "דוד", כפי שהוא מכנה אנשים רבים מהכפר, ואת הנאשם 2 בן דוד, כמקובל "בכבוד שלנו אצל ערבים". (עמ' 155, ש' 22). לאחר מכן חזר בו ואישר כי לאחר הקטטה נסע עם הנאשם 2 לחיפה, אך טען כי בקטטה השתתף אדם אחר בשם חמיס אחסיין ג'ורבאן שאינו קרוב משפחתו. (עמ' 154, ש' 1-10). בסופו של יום, חזר בו שוב והעיד כי אחרי הקטטה נסע לחיפה עם הנאשם 2, אשר היה מעורב בקטטה, ועמם נסעה גם סובחייה (עמ' 159, ש' 25-29).

לדבריו, לא כל הדברים שנכתבו בהודעתו נאמרו על ידו, אם כי אמר שמסעד חמיס ג'ורבאן הוא דודו. משנשאל אם הוא יכול לזהות היום אותו חמיס שהיה מעורב באירוע, אמר כי אינו יודע היכן הוא גר כיום, אך בזמנו גר בג'סר אל זרקא. לדבריו,
בזמן מסירת ההודעה, היה מסוגל לזהות את המעורבים, אך לא הראו לו תמונות שלהם.
הוא לא ידע להסביר את השוני בין הודעתו במשטרה לבין עדותו, השיב כי אינו יודע עברית היטב, ולא ידע לומר אם חתם על הודעתו מבלי שזו הוקראה לו.


באשר לאופן בו קרו הדברים, מסר כי הגיע עם רכבו למקום, ראה אנשים רבים והפריד ביניהם. "שניים רבו לא יודע מה, בא אחד עם סכין... עמאש זין הוא בא עם סכין, והפרדנו ביניהם ולא היה כלום...". (עמ' 147 לפרוט', ש' 12,13). משנשאל מי רב ומי הפריד, התפתל ובסופו של דבר אמר "הפרדתי את שלושתם". (עמ' 147, ש' 18- 19). לדבריו, ראה את המתלונן זורק אבנים לכיוון ביתו של האדם הקרוי מסעד, ואותו מסעד בעט בגבו, אך לא היתה סכין באירוע ואיש לא נפצע. (עמ' 148, ש' 1-24).


יצויין כי המתלונן העיד שמועין ביקר אותו בבית החולים, שאל לשלומו וכן אם התלונן נגדו. המתלונן השיב בשלילה
והסביר שלא ראה אותו אלא לאחר שנחתך, בזמן שיידו אבנים על ביתו. משנשאל אם הוא ומועין חברים, השיב "כן. בסדר. אין בינינו משהו". (עמ' 51 לפרוט', ש' 29-30). משנאמר לו כי מועין סיפר שהיתה בידו סכין, הכחיש זאת מכל וכל והסביר את המניע של מועין לספר גרסה זו: "אני אגיד לך מה התשובה. "אני ואחי נגד בן דוד שלי, ואני ובן דוד שלי נגד הזרים" (פתגם בערבית לפי דברי המתורגמן).


היכרותם של עדי התביעה עם הנאשמים
10.
א. היכרות המתלונן עם הנאשם 1.

המתלונן העיד כי אחותו הנשואה ודודותיו מתגוררות ליד ביתו של הנאשם 1, וכי יש לו גם חבר באותה שכונה, אליו הפסיק ללכת לאחר האירוע. (עמ' 23 לפרוט', ש' 16-19). הוא
לא הכיר את הנאשם 1 לפני האירוע ואינו יודע את שמות הוריו (עמ' 24, ש' 15-27), אך ידוע לו ששמו מסעד, והוא אף מכיר את ביתו. משנשאל אם לפני הקטטה ידע ששמו מסעד, השיב "...אני מכיר אותו מזמן ויודע שהוא נשוי עם אחות של חבר שלי. את זה ידעתי מזמן את השם שלו, הבית שלו וגם שהוא נשוי עם אחות של חבר שלי. לא היה שום דבר ואני בעצמי מופתע כי לא היה סכסוך בינינו ולא כלום." (עמ' 54, ש' 11-16).
משנשאל מדוע אמר במשטרה כי שמו של מי שבעט בגבו והצמיד סכין לצווארו הוא מסעד חמיס, (נ/1), ובהמשך ששמו מסעד חמיס ג'ורבאן (נ/2), התרגז ואמר "אני לא יודע איך קוראים לאבא שלו, יכול להיות שהם חשבו. אני אמרתי מסעד וחמיס. יכול להיות שהם חשבו שאני אומר מסעד וחמיס, שזה השם שלו". משנשאל למי התכוון כשאמר מסעד וחמיס, השיב "התכוונתי לאלה שהיכו אותי. הם יושבים כאן באולם, הם הנאשמים. שני הנאשמים שיושבים כאן באולם, הם מסעד וחמיס. מה, הבן אדם משתנה? זה הם". משהוסבר לו שניתן להבין שמסעד חמיס הוא אדם אחד, ופה הוא מדבר על שני אנשים, הסביר, כי השניים הם מאותה משפחה, משפחת ג'ורבאן, אך בכפר קוראים להם "חמולת חמיס אל מוסא". (עמ' 37 לפרוט', ש' 5-18). שוב חזר ואמר שמעולם לא היה לו סכסוך עם הנאשמים לפני האירוע נשוא האישום. (עמ' 38, ש' 12-14; עמ' 39, ש' 1-10).

ב. היכרותו של המתלונן עם נאשם 2.

המתלונן העיד כי הוא מכיר את הנאשם 2 מראייה בלבד, שניהם מאותו הכפר, והוא עובר ליד ביתו באופן קבוע. (עמ' 24 לפרוט', ש' 28-30). לאחר שנחתך אנשים התחילו לשאול מי עשה את המעשה, ובני הדודה שלו מצד האבא אמרו לו "זה חמיס הבן של זין". (עמ' 49, ש' 19-30; עמ' 50, ש' 8-29). אותם אנשים לא היו נוכחים בקטטה, אך אחמד ומוזין אמרו לו את שמות הוריהם של הנאשמים. יחד עם זאת, הסביר "כשהוא חתך אותי לא ידעתי את שמו של אביו. אבל אני מכיר את הבן אדם מקרוב... כן. אני מכיר אותו אבל אנחנו לא חברים... אם הבית של סבתא פה ובית ארוס של אחותי פה, והוא גר פה, איך אני לא אכיר אותו? הוא גר לידם. חוץ מזה אני מכיר אותו גם מזה שחמיס, אבא שלו וסבא שלי הם חברים טובים 24 שעות ביחד". (עמ' 50, ש' 26; עמ' 52, ש' 13-18). המתלונן לא ידע בן כמה הנאשם 2
ובמה הוא עובד, אם בכלל, אך ידע עליו פרטים אחרים, ומסר כי אינו נשוי ואינו מאורס, אין לו רכב, אך הוא נוסע במכוניות, אשר לא ברור אם הן שלו. למתלונן לא היה כל סכסוך עמו, אך האחרון בא כדי לעזור לדודו מצד אבא. "אם מועין הוא בן דוד של מסעד או של חמיס אני אומר לא, אבל אני חושב שמסעד הוא דוד שלו מצד האבא, אבל חמיס הוא בן דוד שלו מצד אבא." (עמ' 52 לפרוט', ש' 4-7).
עוד ציין כי הנאשמים הגיעו לביתו כחודש לפני מתן עדותו ואמרו לו, בנוכחות חברו אדיב עמאש: "תגמור את התיק הזה ואנחנו ניתן לך כסף". הוא השיב שגם אם יוותר להם, בית המשפט לא יוותר על כך, עקב מצבו.

11.
א. היכרותו של מוזין עם הנאשם 1
כאמור, הצביע מוזין על הנאשמים כמי שהיו מעורבים בקטטה. לדבריו, מסר המתלונן לאביו את שמותיהם. (עמ' 63 לפרוט', ש' 16-21). משנשאל אם הוא יודע היכן מתגורר מסעד, השיב כי הוא גר קרוב לבית ושכן של הסבתא של המתלונן, באופן שהמרחק בין בתיהם הוא כמטר וחצי. (עמ' 62, ש' 26-30 - 66, ש' 1).


הדיוק בדבריו לגבי המרחק בין ביתו של מסעד לבית סבו של המתלונן מצביע על ההיכרות הודאית של מוזין עם הנאשם 1. בעניין זה לא נחקר מוזין וגרסתו לא נסתרה.

ב. היכרותו של מוזין עם הנאשם 2
באשר לנאשם 2, אותו כינה מועין, אמר "אני מכיר אותו, יש לי דודות שם בצפון מצד האמא. אני מכיר אותו מזמן." (עמ' 58 לפרוט', ש' 13-16).

12.
א. ההיכרות של אחמד עם נאשם 1.

אחמד העיד כי
שמו של הנאשם 1 מסעד, ואת שם משפחתו אינו יודע. הוא לא ידע להסביר מדוע נכתב בהודעתו השם מסעד חמיס ג'ורבאן. באשר להיכרותם מסר: "הבית שלנו רחוק מהבית שלו איזה 50 מטר" (עמ' 84 לפרוט', ש' 22). אף שמעולם לא דיבר עם הנאשם 1 ואינו יודע את שמות הוריו, הוא מכיר את השמות של כל בני הכפר, וביתו נמצא כאמור בקרבת ביתו של הנאשם 1. משכך, הביע תמיהה לגבי שאלת הסניגור אם הוא מכיר את שכנו. (עמ' 84, ש' 21-27).


ב. היכרותו של אחמד עם הנאשם 2

אחמד העיד כי שם הנאשם 2 הוא חמיס ג'ורבאן, ומשנשאל כיצד ידע לומר ששם אביו זין, השיב כי כך אמר לו אבי המתלונן בעת שהיו במשטרה. "אמרתי לו חמיס תגיד לי מה שם המשפחה שלו, הלכתי למוזין אבא של מוחמד, שאלתי מה השם של אבא של חמיס, הוא אמר לי וחזרתי לרמי החוקר". (עמ' 92, ש' 16-17). לדבריו, נעזר באב מאחר שהשוטר רצה לדעת את השם המלא של חמיס.

גם לגבי חמיס העיד אחמד כי רק 50 מטרים מפרידים ביניהם, וכי מעולם לא רב איתו ולא היה ביניהם כל קשר בעבר. גרסתו של אחמד לענין שכנותו עם הנאשמים לא נסתרה.

13.
א. היכרותו של האב עם הנאשם 1.

משהצביע ב"כ הנאשם 1 על מרשו ושאל את האב מי הוא, השיב האב כי שמו מסעד ג'ורבאן, גר באמצע ג'סר א-זרקא, כ-200- 300 מטר מהים, וכי הוא מכירו מהכפר ויודע ששמו מסעד מזה שנים. (עמ' 101 לפרוט', ש' 20-30, עמ' 102, ש' 1-6). באשר לשם אימו השיב תחילה "חמיסה" ולאחר מכן תיקן ואמר "אמינה", היא שכנה של אשתו, ומערכת היחסים ביניהן היא של "שלום שלום". לאביו קראו חמיס והוא נפטר. (עמ' 103 לפרוט').
הוא אישר כי המתלונן לא ידע תחילה את שמות הוריהם של הנאשמים. משנשאל כיצד ידע לומר שהנאשם 1 הוא אותו מסעד אשר פגע בבנו, הסביר כי אחמד, אשר הביא את בנו הביתה, וגם אחרים אמרו לו כי מדובר בנאשמים.

ב. היכרותו של
האב עם הנאשם 2.
משנחקר לגבי היכרותו עם הנאשם 2, העיד כי זהותו כמי שחתך את בנו נמסרה לו על ידי המתלונן ואחמד, וכי אחמד סיפר לו כי שם אביו זין ושם אימו עוואטף. באופן ספונטני נזכר בפרט נוסף ואמר: "סליחה רגע: אני מוכן להוכיח לך לגבי חמיס שאמא שלו באה פעמיים כדי לדבר איתנו לא לעשות משפטים ולא ללכת למשטרה כדי לבטל את החקירה... היא באה אלי הביתה. היא באה אחרי 4,5 ימים אחרי הגשת התלונה". (עמ' 106 לפרוט', ש' 4-6; עמ' 107 לפרוט', ש' 1). לדבריו, לא סיפר על כך למשטרה, ולא ביקש לבטל את התלונה שהגיש. לא למותר לציין כי גרסה דומה מסר המתלונן עצמו, ואלה לא נסתרו.

האב הסביר כי מסר את שמות הוריהם של הנאשמים לחוקרים, כדי שיידעו מי האשמים, מאחר שיש אנשים רבים ששמם הפרטי הוא מסעד וחמיס. הוא שלל את הטענה כי ארגן את העדים כדי להפליל את הנאשמים, ואמר "כל אחד ידע מה המקרה שקרה ויודע מה הסיפור". (עמ' 109, ש' 15-19). "אין לי שום אינטרס דווקא איתם, לא היה בינינו סכסוך, לא היה כלום". (עמ' 111 , ש' 25).


ניתוח עדויותיהם של עדי התביעה
14.
ניתוח עדותו של המתלונן
יאמר כבר עתה, כי המתלונן הצעיר הותיר רושם מהימן על ביהמ"ש, על אף שניכר היה כי העדות קשה לו, והוא אזר כוחות ועמד בחקירה נגדית ארוכה ומתישה. יש לזכור כי הנאשם 1 היה בן 35 ביום האירוע ואילו המתלונן היה כבן 16 שנה. יש קושי לצפות מהמתלונן לרדת לסוף דעתו של הנאשם 1 בעניין הסיבה לתקיפתו, בהעדר אמירה מפורשת המסבירה את חוסר שביעות רצונו של הנאשם 1 מישיבתו במקום.


הסתירות בעדותו לא היו משמעותיות ומהותיות ואין בהן כדי לגרוע מאמינות דבריו, באשר המתלונן נתן להן הסבר סביר. איני רואה לייחס משקל רב לשוני בדבריו בעניין העלפון, המצביע דווקא על רצונו לומר אמת בביהמ"ש. לו היה מדובר בניסיון למסור גרסה המחמירה עם הנאשמים, יתכן כי היה בכך כדי להצביע על מגמתיות בעדותו, ואולם, משחזר המתלונן בביהמ"ש ואמר שהוא רוצה לומר את האמת, וכי לא התעלף, סביר להניח כי התיקון נעשה כדי לדייק בגרסה, כשהוא מודע למשמעות הסתירות בין אמרותיו במשטרה ובביהמ"ש, בציינו במפורש "יכולתי להגיד שהתעלפתי אבל אני אומר את האמת: לא התעלפתי". (עמ' 30 לפרוט', ש' 11). על כגון דא נאמר:

"מטיבו של המין האנושי שאין בן תמותה מכשיר דיוק אוטומטי... במיוחד כאשר יש הסבר סביר לסתירות" (ע"פ 100/55 מאיר נ' מ"י, פ"ד יט(2), 1218; ע"פ 2485/00 פלוני נ' מ"י, פ"ד נה(2), 918, 929-930; וכן ראו קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תשס"ד - 2003, עמ' 1609- 1610).


מהימנים עלי דברי המתלונן כי הכיר את הנאשם 1 לפני האירוע, וכאשר ענה תחילה כי אינו מכירו, התכוון כי לא היו בקשר.
יש לזכור כי הנאשם 1, אב לילדים, מבוגר ב-19 שנה מהמתלונן, וכי אין מדובר בבני דור אחד. אף שהמתלונן הכיר את הנאשם 1 באופן שטחי, הכיר את ביתו שהיה מרוחק מטרים ספורים מבית סבו וסבתו, וידע עליו פרטים רבים, כאמור. כך גם לגבי הנאשם 2, וקשרי אביו עם סבו. איני רואה לייחס חשיבות כלשהיא לכך שהמתלונן בן ה-16 לא הכיר את שם הוריהם של הנאשמים ביום האירוע, ודי בכך שבתיהם ממוקמים במרחק קצר זה מזה ומבית סבו.

המתלונן התקשה תחילה להתעמת עם הנאשמים, המבוגרים ממנו, באולם בית המשפט, והשפיל את עיניו. לא בכדי נתבקש לעמוד מולם, להביט בעיניהם ולחזור בפני
הם על גרסתו לגבי המעשים שעשו לו. בניגוד לטענת ההגנה, אין מדובר בזיהוי בבית המשפט, אלא בסוג של עימות, בו נדרש לכוחות נפש, לאחר החוויה הקשה בה התנסה. התהליך שעבר המתלונן מרגע שהסתובב אל הנאשמים אשר ישבו מאחוריו בעת שהעיד, ואמר לכל אחד מהם במה הוא מאשים אותם, היה משכנע, וניכר כי המתלונן לא ניסה לטפול דבר על איש. אין מחלוקת כי לא היה כל סכסוך בין המתלונן
או בני משפחתו לבין הנאשמים, וכי סבו הוא חברו הטוב של אבי הנאשם 2. גם הנאשמים לא העלו כל טעם או סיבה לכך שהמתלונן יעליל עליהם עלילה ויאשים אותם במעשים שביצעו בו אחרים.
בנוסף לכך, גרסתו של המתלונן נתמכת במלואה על ידי אחמד, כפי שיפורט להלן, ואף על ידי מוזין ומועין לענין מעורבותם של הנאשמים באירוע.

15.
ניתוח עדותו של מוזין
המאשימה ביקשה להעדיף את הודעתו של מוזין במשטרה לפי הוראות ס' 10 א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א- 1971 (להלן: פקודת הראיות), משנתקיימו התנאים לכך.

על אף שהתרשמתי כי לא מן הנמנע שמוזין מסר גירסה אמיתית הן במשטרה והן בבית המשפט בישיבות הראשונות, וחזר בו מסיבות לא ברורות בהמשך, אינני רואה להעדיף את הודעתו במשטרה. זאת מהטעם שמוזין חזר בו חלקית מדברים שאמר, ואילו לגבי אחרים עמד על דעתו, באופן שכלל לא ברור על סמך מה מסר גרסתו במשטרה, עת נסע עם אחמד ועם אבי המתלונן, ודבריו תורגמו על ידי האב.

עדי התביעה שהעידו אחריו (אחמד, מועין ואבי המתלונן) מסרו כי מוזין לוקה בזיכרונו, מבולבל, "מטושטש", וניתן היה להבין כי הוא נוטה להסכים עם האחרון שמדבר איתו.
אחמד אמר עליו: "הוא אהבל. הוא מטושטש. ... כל החיים הוא מטושטש זה... הוא עכשיו תגיד לו מילה, תבוא אחרי מילה הוא לא יודע מה להגיד". (עמ' 83 לפרוט' ש' 25-30), ואילו אביו של המתלונן אמר כי "מבחינה שכלית הוא לא מרוכז". (עמ' 110, ש' 3-4).

לפיכך, ככל שמדובר בפרטים מהותיים של האירוע, והמעשים המיוחסים לכל אחד מהמעורבים, אינני רואה לבסס ממצאים עובדתיים על עדותו של מוזין. יחד עם זאת, הנושא היחיד שמוזין עמד עליו, גם לאחר שחזר בו מרוב דבריו, היה היכרותו את הנאשמים ומעורבותם בקטטה, על מרכיביה. כאמור, מוזין השיב לב"כ הנאשם 1 כי ראה את שני הנאשמים רבים עם המתלונן, וכי לאחר ש"המכות נגמרו", זב המתלונן דם ונלקח הביתה על ידו ועל ידי אחמד. כך אמר גם בחקירה הנגדית וגם בחקירה החוזרת, ולא חזר בו.
ניכר היה כי מוזין חש שלא בנוח בישיבה השלישית בה העיד, וניסה ל"רכך" את עדותו כלפי הנאשמים. ואולם, בשום אופן לא היה מוכן לחזור בו מדבריו כי הנאשמים היו במקום ורבו עם המתלונן, אולי מאחר שבעניין זה לא היה נתון להשפעה חיצונית או פנימית כלשהיא. נראה כי לעניין זה ניתן לסמוך על עדותו, אשר לא נסתרה.

לפיכך, אני רואה לפלג את עדותו, ולקבל כנכונים את הדברים עליהם עמד בתוקף, גם לאחר שחזר בו ממרבית גרסתו במשטרה, דהיינו כי הנאשמים היו מעורבים בקטטה עם המתלונן במועד האירוע. (לעניין הכלל בדבר "פלגינן דיבורא", המאפשר פיצול עדות תוך קבלת החלקים המהימנים על פי קביעתו של בית המשפט, ראו קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1611- 1616; וכן ראו הפסיקה המפורטת להלן בניתוח עדותו של מועין).



16.
ניתוח עדותו של אחמד
עדותו של אחמד היתה מהימנה עליי במלואה, נמסרה בצורה קוהרנטית ומשכנעת, ולא נסתרה באופן מהותי. מהאופן בו שיחזר את פעולותיהם של הנאשמים ניכר היה כי הוא מתאר אירוע אמיתי לו היה עד. למעשה, ניתן לבסס על דבריו את הממצאים העובדתיים בתיק זה. גרסתם של אחמד ושל המתלונן מחזקות האחת את השניה. הדברים שנאמרו לגבי המתלונן יפים גם לגבי אחמד, המהימן עלי, ואני מאמינה לו כי הוא מכיר את הנאשמים מהשכונה. לא נעלם מעיני כי אחמד היה מאורס עם אחותו של המתלונן, וכי היה לו אינטרס במתלונן, כפי שלמועין, אשר גרסתו תפורט להלן, היה אינטרס בנאשמים. יחד עם זאת, חוזקו דבריו דווקא על ידי ניסיונם של הנאשמים להתרחק מהאירוע בכללותו, כפי שיבחן להלן.

17.
ניתוח גרסתו של האב
עדות האב תומכת בגרסותיהם של המתלונן ושל אחמד. ככל שהיא מתייחסת לאמרות של המתלונן לאחר האירוע, היא קבילה ומשמשת ראיה לאמיתות תוכנה, בהתאם להוראות




19.
.


.


.

23.

,
"



24.

50 מטר



"


(

26.
27.

28.

:

"


"
(









פ בית משפט מחוזי 6119/07 מדינת ישראל נ' דיבר (מסעד) גרבאן, חמיס גרבאן (פורסם ב-ֽ 09/02/2009)