פסקי דין על חמיס מוחמד חוסיין אל קימרי | פסקי דין על נאיד אל קימרי

1495/98 א     31/08/2003




א 1495/98 חמיס מוחמד חוסיין אל קימרי נ' נאיד אל קימרי




1
בתי המשפט
א 1495/98
בית המשפט המחוזי בירושלים
31/08/03

כבוד השופט דוד חשין

בפני
:

חמיס מוחמד חוסיין אל קימרי

בעניין:
התובע
מ' מוסק
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
הנתבעים

1 . נאיד אל קימרי

2 . יאסר אל קימרי
3 . עטא אל קימרי
4 . זיאד אל קימרי
5 . סמירה אבו זינה
8 . מוסטפה קאמל דאבור
9 . יחיא אל קימרי
10 . כפה חליל אל קימרי
ע"י ב"כ עו"ד מ' עזאם
11. פקיד ההסדר אזור הסדר ירושלים
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים

נתבע פורמלי
פסק דין
מהות התובענה
1. 1. זוהי תובענה לסעד הצהרתי, לפיו התובע הינו בעל הזכויות היחיד במקרקעין בלתי מוסדרים, בשטח של 8/144 מתוך חלקה ששטחה הכולל הוא כ-23 דונם, המצויים "במקום שהיה ידוע אז כדף 12 בספר 1014 שועפט, כיום ידועה כחלקה 41 בגוש 30548" (סעיפים 3 ו-19 לכתב התביעה). מקרקעין אלה יכונו להלן - הקרקע שבמחלוקת או הקרקע.

מיהות הצדדים
2. 2. התובע, חמיס מוחמד חוסיין אל קימרי
(להלן גם - חמיס), כבן 81, הינו יליד ירושלים, אזרח ירדן ותושב סעודיה. הנתבעים הינם (עפ"י הנטען) יורשיו של אחי התובע, חליל מחמד אלקימרי ז"ל (להלן - חליל או המנוח), שנפטר בשנת 1986, כ-12 שנה לפני הגשת התביעה (סעיף 15 לכתב התביעה וסעיף 14 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים).

3. 3. בתיק זה ניתן

פסק דין
בהיעדר הגנה כנגד חלק מהנתבעים, אשר בוטל ביחס לנתבעים שביקשו זאת. פסק הדין בהיעדר הגנה נותר על כנו ביחס לנתבעים 6 ו-7 ששמותיהם צויינו בכתב התביעה: פאיזה כליל עאקל ו-הינה כליל זהדה. לפיכך, עניינו של

פסק דין
זה במישור היחסים שבין התובע לבין הנתבעים 1-5, 8-10. לצורך

פסק דין
זה בלבד, אניח כי הנתבעים שבפני
י הם אכן יורשיו של חליל, כנטען. 60221

רקע כללי וגדר המחלוקת
4. 4. לפני שנים רבות עזב חמיס (התובע) את ירושלים ועבר לירדן ולסעודיה, שם עסק במסחר.

5. 5. על-פי סעיף 2 לכתב התביעה, בשנת 1955 הגיע התובע לביקור בירושלים והשאיר לאחיו חליל סכום כסף כדי לרכוש חלקת קרקע.

6. 6. בשנת 1955 רכש חליל את הקרקע שבמחלוקת, המצויה כאמור באיזור שועפט, שהיה אז תחת שלטון ירדני, ובנה עליה בניין מפואר בן שתי קומות, ובו חמש דירות (להלן - הבית). חליל נרשם באותה שנה כבעלים של הקרקע בפנקס השטרות הירדני (וראו נסח מס' 624 שצורף לכתב ההגנה), והוא גם שהגיש את הבקשות להיתרי הבנייה.

7. 7. על-פי סעיף 8 לכתב התביעה, הבנייה על הקרקע מומנה ע"י העברת סך של 30,000$ מחמיס לחליל, באמצעות אחד בשם דוויק.

8. 8. המחלוקת בין הצדדים היא זו: האם ביצע חליל את הרכישה ואת הבנייה עבור עצמו, כטענת הנתבעים, או בשמו של חמיס, מכספו ובעבורו, כטענת חמיס (התובע). מחלוקת משנית הנגזרת מכך היא, האם מגוריו של חליל ומשפחתו באחת הדירות בבית, כמו גם גביית דמי השכירות מדיירי הדירות האחרות, נעשתה מכוח בעלותו של חליל המנוח בבית, כטענת הנתבעים; או על-פי הסכמתו הנדיבה של חמיס אחיו, לנוכח הצפיפות והדוחק ששררו בבית הקודם שבו התגוררה משפחת חליל, ולאור מצבה הכלכלי של המשפחה, כטענת התובע.

9. 9. בשנת 1957 מוסדה פעילתו של חליל בשם חמיס. חמיס חתם לאחיו על יפוי כוח כללי נוטריוני מס' 727/57 (להלן - יפוי הכוח הנוטריוני או יפוי הכוח) ובו מילא את ידיו, בין השאר, למשכן את נכסיו, לקבל את דמי השכירות המשולמים עבורם, לפעול בשמו "בפני
משרד הטאבו בירושלים", ועוד שורה ארוכה של פעולות בנכסיו (יפוי הכוח צורף לכתב התביעה ונזכר גם בחלק מהמוצגים בהם אדון להלן).

10. 10. בפנקס השטרות הירדני מופיעים המקרקעין שבנדון בספר 1014 שועפט דף 12 (רישום ישן - שיטה ישנה); ואילו בלוח התביעות מצויינים המקרקעין כחלקה 41 בגוש (ישראלי) 30458 (לפנים גוש 8 ירדני: ראו עמ' 4 ש' 24-25). במהלך עדותו של פקיד ההסדר לאיזור ירושלים, עו"ד ד' אוסטר, הסכימו ב"כ הצדדים (עו"ד מ' מוסק
ועו"ד מ' עזאם
) כי שני הרישומים כאחד (הרישום הישן ובלוח התביעות) מתייחסים לאותה יחידת קרקע (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 11-17). כאמור לעיל, בפנקס השטרות הירדני מופיע חליל כבעלים של הקרקע. כאן המקום לומר, כי בלוח התביעות הירדני, שהוחל בהכנתו לפני שנת 1967 והמוחזק מאז במשמורתו של פקיד ההסדר הישראלי, מופיע שמו של חמיס (ראו: ת/1, ת/1א' ו-ת/1ב'). יצויין עוד, כי בשנת 1995 הגישו הנתבעים לפקיד ההסדר הישראלי את תזכיר תביעתם הסותרת ביחס לקרקע שבמחלוקת: ראו הנספח האחרון לכתב התביעה, הנושא את הכותרת: "לוח התביעות נוסף", והרישום בעברית על נסח הרישום בערבית ת/1א'.

רקע ראייתי
העדויות
11. 11. תחילה הוגשו מטעם התובע ארבעה תצהירים, אשר צורפו להודעת ב"כ התובע מיום 10.2.2000: תצהיר התובע מיום 12.7.99; תצהירו של אחיו הנוסף, מחמוד מחמד חוסין קימרי; תצהירו של מר סלימן תופיק סלימן איוב מיום 26.12.99; ולבסוף, תצהירו של מר מוחמד עאטף עבד אלקאדר דוויק מיום 2.1.2000. דא עקא, כי המצהירים מטעם התובע (למעט התובע עצמו) נפטרו בטרם היה לנתבעים סיפק לחקרם נגדית, וב"כ התובע הסכים כי בית המשפט יתעלם מהם (עמ' 8 לפרוטוקול). מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית יחיד, הוא תצהירו של הנתבע 3, עטא אל קימרי, אחד מעשרת ילדיו של חליל המנוח. התובע והנתבע 3 נחקרו על תצהיריהם.

12. 12. בסעיף 20 לתצהירו העיד התובע, כי בגמר הבנייה קיבל מאחיו (חליל) תמונה של הבית הגמור ואישור על סיום הבנייה. העתקיהם של תמונה זו (מיום 9.9.59) ושל הכתוב מאחוריה צורפו לתצהיר. בדיון מיום 15.1.02 אישרו הנתבעים כי הבית המופיע בתמונה הוא הבית הבנוי על הקרקע שבמחלוקת. אין מחלוקת בין הצדדים אודות הדברים שחליל כתב לחמיס בגב התמונה: "אני שולח לך את התמונה הזאת כדי להראות לך שהבית הוא שתי קומות" (עמ' 16 ש' 2-10).

13. 13. פקיד ההסדר לאיזור ירושלים, עו"ד ד' אוסטר, צורף כנתבע פורמלי 11, והוזמן מטעם התובעים להעיד בתיק זה. לבד ממתן עדותו זו, לא הופיע לדיונים בתיק זה, וזאת עפ"י בקשתו בהודעה שהוגשה מטעמו ביום 28.9.98, עליה אעמוד בהמשך.

המוצגים
14. 14. ת/1 הוא נסח מהרישום בלוח התביעות הירדני, שהוצא ביום 16.7.96 ע"י משרד ההסדר והקרקעות הירדני ואושר קונסולרית ביום 21.7.99. ת/1 מתייחס לחלקה 41 בגוש 8 (לימים גוש ישראלי 30458): עמ' 4 לפרוטוקול ש' 24-25. ת/1ב' הוא תרגומו לעברית מטעם התובעים (עמ' 6 ש' 2-14).

15. 15. ת/1א' הוא העתק מלוח התביעות הירדני המקורי (אשר נוספה לו מאוחר יותר - ע"י פקיד ההסדר הישראלי - הערה בדבר תזכיר תביעה שהגישו הנתבעים). בלוח זה, שהוגדר ע"י פקיד ההסדר הישראלי כ"ירדני אותנטי", מופיע שמו של התובע - חמיס (עמ' 5 ש' 7-9; וראו גם עמ' 4 ש' 9-16).

16. 16. ת/2 ו-ת/2א' הם "דו'ח 127", שנערך לפי "טופס קרקעות 45" ומוכתר "דו'ח חוזה בטחון לנכסים דלא נייד" (קרי: משכנתא) ותרגומו לעברית. מוצגים אלה נתקבלו על-תנאי, וזאת לנוכח התנגדותו של ב"כ הנתבעים להגשתם ללא אישור קונסולרי (וראו החלטתי בעמ' 14). אישור קונסולרי כזה לא הוגש, ובמקומו הוגש המסמך ת/3 בצירוף אישור קונסולרי (כפי שנראה מיד). לפיכך, אתעלם מהמוצג ת/2, למעט ביחס לעובדה כי עניינו ב"דו'ח 127" (או: "הסכם 127") בדבר משכנתא שהוטלה על הקרקע בתקופת השלטון הירדני, וזאת, הן משום שהוא נזכר גם בת/3 והן משום שאין מחלוקת בין הצדדים בדבר עצם רישום המשכנתא.

17. 17. ת/3, המוכתר בכותרת "תעודת נסח רישום לגבי חלקת מקרקעין" (כפי שתורגם במוצג ת/3א), הינו נסח שהוצא בידי השלטונות הירדניים ביום 20.1.02 ואושר קונסולרית ביום 21.1.02. מוצג זה מתייחס הן לרישום בלוח התביעות (עפ"י רשימת התביעות עד ליום 31.5.1967) והן לרישום המשכנתא על הקרקע. יוער, כי אף שתרגומו במוצג ת/3א מדבר אודות "הסכם ביטוח", הרי שאין חולק כי הכוונה הינה להסכם בטוחה (משכנתא), המכונה שם גם "הסכם 127". אומר כבר עתה, כי מוצג ת/3, מדבר אודות רישום הקרקע ע"ש חמיס (בלוח התביעות), ומשכונה בידי חליל בהתאם לייפוי הכוח שנתן לו חמיס. עוד אומר, כי פקיד ההסדר הישראלי ציין בעדותו בפני
י (בעמ' 5 ו-6 לפרוטוקול), כי שתי עובדות אחרונות אלו קיבלו ביטוי בלוח התביעות הירדני מזמן אמת (ת/1א').

הכרעת בית המשפט ונימוקיה
18. 18. לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים ואת חומר הראיות בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה. הנימוק העיקרי לכך נעוץ בראיות בכתב וברישומים מזמן אמת.

19. 19. הרישום בפנקס השטרות, המתנהל לגבי מקרקעין בלתי מוסדרים (תקנה 6(א)(4) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תש"ל-1969), מהווה ראייה לכאורה לתוכנו (סעיף 125(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). בענייננו, אין חולק כי הקרקע נרשמה בפנקס השטרות ע"ש חליל, וזאת עוד בשנת רכישתה (1955). ואולם, הצדדים חלוקים בשאלה שהינה חיצונית לרישום. דהיינו, האם רכש חליל את הקרקע ובנה עליה את הבית בעבור עצמו, כטענת הנתבעים, או בשמו של אחיו חמיס, מכספו ובעבורו, כטענתו. במוצגים שהוגשו לעיל יש סיוע של ממש לגרסת התובע.

20. 20. כאמור, במוצגים ת/1, ת/1א' (מזמן אמת) ו-ת/3, אשר נערכו בידי השלטון הירדני, צויין מפורשות כי התובע הוא זה שלטובתו מיוחס הרישום בלוח התביעות הנוגע לקרקע שבמחלוקת. בעניין זה טענו הנתבעים, כי סביר להניח שהנסח הירדני שהוצא בשנת 1996 (ת/1) והמתייחס לסטטוס לוח התביעות עובר לשנת 1967 - הושג בדרכים שאינן כשרות (סעיף 13 לכתב ההגנה), בהוסיפם כי לא בכדי נמנע התובע מלבצע שינוי רישום בישראל. טענה זו אין בה ולא כלום, שהרי ת/1א', שהינו כאמור רישום ירדני אותנטי מלפני שנת 1967, זהה ל-ת/1 בתוכנו. משנשמט הבסיס מתחת לטענת הגנה-התקפה זו, ממילא נחלשות גם יתר טענות ההגנה שהועלו.

21. 21. מוצג ת/1א' הינו בעל משמעות ראייתית רבה, לנוכח הוראת תקנה 19 לתקנות הסדרי משפט ומינהל (רציפות הליכים אזרחיים, אכיפת פסקים והכרה במסמכים), תשכ"ט-1969 (להלן - תקנות הרציפות), המורה בזו הלשון:

"מסמך שניתן או אושר, בכל עת שלפני היום הקובע, על ידי עובד ציבורי או משרד ציבורי, והיה בר-תוקף בשטח-התחולה, דינו כמסמך שניתן או אושר, לאותו ענין ובאותו תוקף, על ידי עובד ציבורי או משרד ציבורי בישראל"

תקנה זו הינה ביטוי לעקרון ההמשכיות שכוחו יפה גם בהליכי הסדר מקרקעין (וראו: ח' זנדברג הסדר זכויות המקרקעין בארץ-ישראל ובמדינת ישראל (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, תשס"א) 354, בה"ש 70 ו-71).

22. 22. המוצגים ת/1 ו-ת/3, תוצרי פעולת הרשויות הירדניות לאחר 1967, אף הם בעלי משקל ראייתי. בעניין זה כבר קבע בית המשפט העליון (מפי כבוד הנשיא מ' לנדוי):

"מדינת ירדן ידועה לנו כמדינה בעלת מערכת משפט מסודרת, ואין סיבה שלא לזכות רשות מרשויותיה הציבוריות בחזקה הרגילה, שאין רשות ציבורית עושה פעולה משפטית, בלי שהוסמכה לכך על-פי הדין, שבמסגרתו היא פועלת" (ע"א 459/79 הוועד הכללי לכנסת ישראל נ' אל איובי, פ"ד לה(4) 188, 194 מול האותיות ג'-ד'; להלן - אל איובי).

בנקודה זו הפנה הנשיא לנדוי לע"פ 107/73 נגב תחנת שירות נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(1) 640, 643, שם נדחתה טענת המערערים "נוכח הכלל הידוע, שחזקה על הרשות שמה שעשתה כדין עשתה, וכל תנאי מוקדם לשימוש בסמכות קויים על-ידה". את דבריו בעניין אל איובי חתם הנשיא לנדוי במילים: "כמובן, חזקה זו ניתנת לסתירה, אך במקרה שלפנינו היא לא נסתרה במאומה" (שם, בעמ' 194). הנשיא לנדוי מבסס דבריו אלה על ההלכה בדבר חזקת התקינות (אותה החיל גם על פעולות השלטון הירדני), ולא על תקנות הרציפות.

על כן, ולאור חזקת התקינות - שגם בענייננו לא נסתרה במאומה - יש לקבוע, כי רישומו של חמיס בלבד בלוח התביעות הירדני האותנטי (ת/1א') - חרף רישומו של חליל בפנקס השטרות - נעשה כדין, ולאחר שנתמלאו כל התנאים המוקדמים הצריכים לכך. כאמור, כבר ב-ת/1א' נזכרה המשכנתא ע"ס 8,000 דינר. ת/3 מוסיף ומבהיר, כי ההסכמה לרישום המשכנתא נחתמה על ידי חליל (המנוח) כמיופה כוחו של חמיס (הלווה) - אשר כבר אז היה רשום בלוח התביעות, וזאת עפ"י ייפוי הכוח הנוטריוני שמסר למנוח.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר מתן ייפוי הכוח הנוטריוני (בשנת 1957), כמו גם בדבר רישום המשכנתא על-פיו (במועד כלשהו עובר לשנת 1967), וגם בשל כך, מסמכי משרד המקרקעין הירדני הינם בעלי משקל. שכן, הם אינם סותרים את הרשום בפנקס השטרות משנת 1955; אדרבה, הם חיצוניים לו ומשלימים אותו. מטעם זה, טענת הנתבעים בסיכומיהם, לפיה הראיות המשמשות את התובע עניינן בלוח תביעות ולא בלוח זכויות (סעיף 31 ואילך), אינה מעלה ואינה מורידה.

כללו של דבר
23. 23. העולה מהאמור לעיל הוא, כי רישומו של חמיס בלבד בלוח התביעות הירדני - חרף רישומו של חליל בפנקס השטרות - נעשה על דעתו של חליל, שבעת קבלת המשכנתא כבר פעל כמיופה כוחו של חמיס בקרקע. ממצא זה עולה בקנה אחד עם גרסתו של חמיס - לפיה הקרקע והבית נרכשו ונבנו בכספו, באמצעות אחיו המנוח חליל - ודוחקת לקבלתה.

24. 24. לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני רואה עוד צורך לדון במחלוקת המשנית, כפי שהוצגה לעיל.

טענות דיוניות מאוחרות
25. 25. בתיק זה העלו הנתבעים טענות דיוניות לרוב, אשר הועלו, רובן ככולן, רק בשלב הסיכומים. עניין זה מקבל דגש מיוחד דווקא לאור בקשת הנתבעים עצמם בפתח סיכומיהם, כי אקפיד על שמירת מתכונתו האדוורסרית של ההליך שבפני
י (פסקה א' לסיכומיהם).

"דחייה על הסף בשל 'שיהוי'"
26. 26. הנתבעים לא העלו טענת שיהוי בכתב ההגנה. הטענה עלתה לראשונה בסיכומי הנתבעים (שם, עמ' 9), וכבר מטעם זה דינה להידחות. ההלכה בעניין זה ברורה היא:

"הטענה בדבר שיהוי נדחתה כדין בבית המשפט קמא מטעמים פרוצדורליים. הטענה בדבר שיהוי הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעים (הם המערערים שלפנינו) ולא בכתב ההגנה וזאת בניגוד להלכה שנפסקה בע"א 554/84 [...], שטענת שיהוי צריכה להיטען בכתב ההגנה. וכך נאמר ב-י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995) בעמ' 325: 'דינה של טענת שיהוי הוא כדין טענת ההתיישנות ואם לא הועלתה בכתב ההגנה בית המשפט לא ישעה אליה'" (ע"א 6072/92 חראד ואח' נ' חראד ואח', תקדין-עליון 95(2) 847, פסקה 2).

"דחייה על הסף בשל 'התיישנות דיונית'"
27. 27. הטענה בדבר התיישנות דיונית לא הועלתה בכתב ההגנה, אף לא בקדם המשפט מיום 24.10.99. היא הועלתה לראשונה בשלב הראיות, בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 3 (שם, סעיף 24). על כגון דא כבר נאמר:

"העלאת טענת התיישנות בכתב-ההגנה היא חובה ראשונית, לא רק על-פי הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, אלא גם לפי הוראת תקנה 89, המטילה חובה להעלות טענה זו בכתב-ההגנה, בהזדמנות הראשונה ובמפורש" (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, סיגא, תשס"ג) 65; להלן - גורן).

בנקודה זו מפנה הנשיא גורן להלכה הקובעת:

"מצוות סעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, היא, כי 'אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה'. הוראת סעיף 3 הנ"ל היא החלטית, ואין סיבה שלא להחילה על מקרה, בו הייתה לנתבע הזדמנות לעורר את הטענה בכתב-הגנתו, והוא לא עשה כן (ראה לעניין זה ע"א 580/73, בעמ' 528). אין איפוא באפשרותנו לקבל את טענת ההתיישנות" (ע"א 516/84 לובמן נ' פיק ואח', פ"ד מא(3) 472, 475).

"דחייה על הסף בשל התיישנות רוכשת"
28. 28. טענות הנתבעים בדבר התיישנות מהותית אף הן דינן להידחות מהטעם שהועלו לראשונה רק בסיכומיהם (שם, בעמ' 9 ו-10).

טענה בדבר פורום לא נאות
29. 29. תחת הכותרת "פורום לא נאות", טוענים הנתבעים כי כתובתו של התובע היא פקיד ההסדר, ולא בית המשפט.

ראשית, לא ברור מה קשר מצאו הנתבעים בין כותרת זו לבין טענת פורום לא נאות. טענת פורום לא נאות לקוחה מתחום המשפט הבינלאומי הפרטי, ולפיה מירב הזיקות נשוא התובענה מצביעות על כך שישנו פורום זר, אשר ההתדיינות בשטחו עדיפה על ההתדיינות בפורום המקומי.

שנית, גם כאן דינה של טענה זו להידחות כבר מהטעם שהועלתה לראשונה בשלב הסיכומים.

שלישית, ביום 28.9.98 הודיע פקיד ההסדר (הוא נתבע פורמלי 11) באמצעות פרקליטות המחוז, "כי אין לו כל עמדה ו/או עניין בתביעה, וכי הוא ימלא אחד כל פס'ד/צו שינתן ע'י ביהמ'ש [...]", ולפיכך ביקש לפטור אותו מהתייצבות. בהחלטתה מיום 4.10.98, אישרה כבוד הרשמת ד' וכסלר את בקשתו זו.

ורביעית, כפי שיובהר בסיפא של

פסק דין
זה, אין בו כדי לגרוע מסמכויותיו של פקיד ההסדר בכל הנוגע להליכי ההסדר בקרקע שבמחלוקת.

30. 30. אשר על כן, לא ראיתי לקבל את טענותיהם הדיוניות של הנתבעים, כמו גם את הטענה בדבר התיישנות רוכשת.

סוף דבר
31. 31. התביעה מתקבלת. ניתן בזה סעד הצהרתי, לפיו התובע הינו בעל הזכויות בקרקע, כהגדרתה לעיל, ולנתבעים אין כל זכות בקרקע. לפיכך, ובהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים (עמ' 5 ש' 11-17 לפרוטוקול מיום 15.1.02), אני מורה על מחיקת שמו של חליל מפנקס השטרות (הרישום הישן) ועל רישום שמו של חמיס תחתיו. כן מורה אני על מחיקת תזכיר התביעה שהגישו הנתבעים (תזכיר מס'472/95).

32. 32. לאור הערותיי לפרוטוקול בעקבות הסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה (עמ' 5 ש' 19-27), אוסיף ואבהיר כלהלן: ראשית,

פסק דין
זה ניתן בין הצדדים בלבד, כאשר אין בו כדי לחייב מבחינת זיהוייה של יחידת הקרקע שבמחלוקת, ופקיד ההסדר יהיה רשאי לבקש מהצד הזוכה (קרי: התובע) כי תוצג לו מפת מודד או אמצעי זיהוי אחר להנחת דעתו, בדבר הגבולות של החלקה, וזאת, לא רק ביחסים בין הצדדים, אלא גם כלפי פקיד ההסדר וכלפי צדדים שלישיים בהסדר. שנית, אין ב

פסק דין
זה כדי לפגוע בסמכויות פקיד ההסדר לפי כל דין, בהתייחס למקרקעין בהליכי הסדר, לרבות הקרקע שבמחלוקת.

הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט של התובע ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ניתן היום, ג' באלול התשס"ג (31.8.2003), בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים, וגם תודיעם טלפונית כי ניתן.
_____________
דוד חשין
, שופט








א בית משפט מחוזי 1495/98 חמיס מוחמד חוסיין אל קימרי נ' נאיד אל קימרי (פורסם ב-ֽ 31/08/2003)