פסקי דין על ראשונים תחנת תדלוק ושירותים | פסקי דין על נאות כלל | פסקי דין על פז חברת נפט | פסקי דין על חולות רבד חברה לפיתוח ובניין | פסקי דין על אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית |

3385-10/08 עא     06/04/2009




עא 3385-10/08 ראשונים תחנת תדלוק ושירותים בע"מ, נאות כלל בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ, חולות רבד חברה לפיתוח ובניין בע"מ, אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי מרכז

ע"א 3385-10-08 ראשונים תחנת תדלוק ושירותים בע"מ
ואח' נ' פז חברת נפט בע"מ



לפני:
כב' השופט אילן ש' שילה
, אב"ד
כב' השופטת מיכל נד"ב
כב' השופטת אסתר דודקביץ


מערערות:
1.
ראשונים תחנת תדלוק ושירותים בע"מ
2.
נאות כלל בע"מ

נגד

משיבה:
פז חברת נפט בע"מ

משיבות פורמליות:
1.
חולות רבד חברה לפיתוח ובניין בע"מ
2.
אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ



פסק דין



ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ש' מנהיים) מיום 17.8.08, שבו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה והורה למערערות לפנות חלק ממקרקעין, הידועים כחלקה 67 בגוש 6097 באזור התעשייה החדש בראשון-לציון, שעליהם תחנת דלק הידועה בשם "תחנת ראשונים" (להלן: "התחנה"). כן הורה בית המשפט על החזרת החזקה בתחנה למשיבה וחייב את המערערות בתשלום הוצאות המשיבה ושכר טירחת בא כוחה בסך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ.

בפסק דינו קיבל בית המשפט את טענת המשיבה כי על יסוד הוראות ההסכמים שכרתו בעלות הדין היא הייתה רשאית לבטל את זכותה של המערערת 2 להפעיל את התחנה.

1.
רקע


(א)
התחנה נמצאת על מקרקעין שבבעלות המשיבה הפורמלית מס' 1 (להלן: "רבד") - חברה שהייתה חלק מקבוצת חברות המכונה "קבוצת רובינשטיין" שעליה נמנית גם המשיבה הפורמלית 2 (להלן: "רובינשטיין בע"מ"). גם המערערת 2 (להלן: "המערערת") הייתה אחת החברות בקבוצה. קבוצת רובינשטיין קיבלה היתר להקמת תחנת דלק על המקרקעין.


(ב)
ביום 28.8.79 התקשרה קבוצת רובינשטיין עם המשיבה, העוסקת במכירת דלקים ומוצרים נלווים ושיווקם, בשורה של הסכמים (להלן: "ההתקשרות הראשונה") שעיקרם כדלקמן:

בהסכם שבין רובינשטיין בע"מ לבין המשיבה (להלן: "ההסכם היסודי") הוסכם על שיתוף פעולה בהקמה ותפעול של תחנת תידלוק ומבנה לשירותים נלווים, באופן שרובינשטיין תחכיר בחכירה לדורות את המגרש שעליו תיבנה התחנה למשיבה, ותחכיר בחכירה לדורות את המגרש שעליו ייבנה מבנה השירותים הנלווים למערערת. כן הוסכם על זיקות הנאה הדדיות בין שני המגרשים. עוד נקבע (ס' 13(א) בהסכם היסודי) שהמשיבה תמנה את המערערת קמעונאית שלה לשיווק דלק ומוצרים נלווים לפי הסכם נפרד המכונה "הסכם קמעונאי", שצורף כנספח להסכם היסודי.

בהסכם הקמעונאי נקבעו הוראות מפורשות (סע' 18 וסע' 23) שעל פיהן הקמעונאי הוא בעל רשות זמנית בתחנה ורישיונו ניתן לביטול לפי דרישת המשיבה (המכונה בהסכם הקמעונאי- "החברה") - "בכל מקרה, אם תראה החברה לרצוי, לפי שיקול דעתה הבלעדי לסיים הסכם זה. החברה לא תהיה חייבת לציין את הסיבה לסיום הסכם זה וכן לא תחול על החברה כל התחייבות בקשר לסיומו של הסכם זה בדבר מתן הודעה מראש לקמעונאי על סיום כנ"ל" (סע' 23א(3)). סעיף 24 בהסכם הקמעונאי קבע הוראות למקרה של סיום ההסכם כאמור לעיל, שעל פיהן על המפעיל לפנות את התחנה ולהחזירה לידי המשיבה.

הסכם נוסף עסק בבנייה התחנה באמצעות קבוצת רובינשטיין על חשבון המשיבה ובבניית מבנה השירותים הנלווים על חשבון המערערת.


(ג)
הצדדים פעלו על פי ההסכמים. תחנת הדלק ומבנה השירותים נבנו, והמערערת הפעילה את התחנה ואת מבנה השירותים ושיווקה בהם דלקים ומוצרים נלווים של המשיבה. המערערת עשתה כן באמצעות צדדים שלישיים, כמוסכם עם המשיבה. המקרקעין נשארו רשומים על שם רבד, אך נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיבה. החכירות טרם נרשמו בספרי המקרקעין.


(ד)
לאחר שהצדדים השלישיים שהפעילו את התחנה בעבור המערערת נקלעו לקשיים, הגיעו המערערת והמשיבה ביום 2.9.90 להסכם, המכונה "הסכם משולש", שבו מונתה
המערערת 1 (להלן: "ראשונים") קמעונאית של המשיבה בתחנה (הסכם זה יכונה להלן "ההתקשרות השנייה"). ההסכם הקמעונאי תוקן ונקבעו הוראות נוספות, בין השאר באשר לזכותה של המערערת לחזור ולהתמנות קמעונאית, ואף לבקש העברת זכות ההפעלה לאחרים, ככול שיסתיים ההסכם שבין ראשונים או בין כל צד שלישי שיבוא במקומו לבין המשיבה.


(ה)
עוד תוקן ההסכם הקמעונאי בסעיף 23, שקבע את זכותה של המשיבה לסיימו, באופן שיתאפשר לקמעונאי לתקן הפרות בתוך 15 יום מקבלת התראה, ושתינתן למערערת הודעה מוקדמת בת 60 יום, אם תחליט המשיבה לסיים את ההסכם לפי שיקול דעתה הבלעדי.


(ו)
ביום 28.5.02 שלחה המשיבה אל המערערות הודעה בדבר סיום ההתקשרות בהסכם הקמעונאי, ודרשה מהן לפנות את התחנה בתוך שנה.



(ז)
המערערות לא פינו את התחנה והמשיבה הגישה את תביעתה לבית משפט קמא. בתביעה
עתרה המשיבה נגד שתי המערערות לפינוי ולסילוק יד.


(ח)
בעקבות הגשת התביעה הסכימה ראשונים לפנות את התחנה ועשתה כן ביום 19.10.2003. המערערת המשיכה להפעיל את התחנה, בטענה כי היא זכאית להמשיך ולהפעילה בעצמה לאחר שראשונים פינתה אותה.


(ט)
בכתב ההגנה שהגישה המערערת נטענו טענות רבות, אך עיקרן מתמקד בטענה יסודית אחת והיא שמערכת ההסכמים שבין בעלות הדין עושה את ההסכם הקמעונאי לבלתי הדיר ו"אין חשיבות להסכם הקמעונאי הסטנדרטי" (סעיף 10 בכתב ההגנה המתוקן).


(י)
המערערות אף הגישו תביעה שכנגד שטרם נדונה.


(יא)
ביום 21.10.03 ניתן

פסק דין
חלקי בהסכמה נגד המערערת 1, אך כאמור המערערת המשיכה בהפעלת התחנה.

2.
פסק הדין נושא הערעור


(א)
בפסק הדין נושא הערעור עמד בית המשפט על המערכת ההסכמית שבין בעלות הדין, סקר את המערכת הראשונה שנכרתה בשנת 1979, ואת שינוייה בהתקשרות השנייה בשנת 1990. בית המשפט מצא שההתקשרות השנייה היא המכרעת.


(ב)
אשר למערכת הראשונה: בית המשפט מצא שהמשיבה רכשה את המקרקעין מקבוצת רובינשטיין בכסף מלא, ואף שילמה בעבור בניית התחנה. נקבע כי המערערות אינן יכולות לטעון לזכותן לפיצוי מפאת סיום ההסכם, או לחלופין שהרשות שניתנה למערערת להפעיל את התחנה אינה הדירה. עוד נקבע כי המערערות לא ביססו טענתן לקיומה של התחייבות בעל פה בדבר אי הדירות זכות ההפעלה של המערערת. בית המשפט הוסיף וקבע כי סעיף 23 בחוזה הקמעונאי איננו בבחינת תנאי מקפח, אלא יש בו כדי לתת תוכן לזכות הקניין של המשיבה במקרקעין.


(ג)
בית המשפט הוסיף וקבע כי עפ"י ההסכמים מעמדה של המערערת בתחנה הוא מעמד של בר רשות הניתן לביטול, ושהמשיבה הייתה זכאית לבטלו. נקבע כי זכותה של המשיבה לסיים את ההתקשרות עם המערערות בכל עת היא זכות הוגנת, הן משום שהמערערות לא השקיעו כספים בתחנת הדלק ולא שילמו דבר עבור הפעלת התחנה, הן משום שהמשיבה שלחה למערערות התראה של שנה מראש.


(ד)
נדחתה טענת המערערות, על יסוד העדויות מטעמן, כי המשיבה יצרה מצג שאין לה כוונה לפעול על פי זכותה שבהסכם הקמעונאי הן לגבי ההתקשרות הראשונה הן לגבי ההתקשרות השנייה.


(ה)
באשר להתקשרות השנייה, שבה הסכימו המערערת ופז על מינוי ראשונים כמפעילת התחנה, קבע בית משפט קמא, כי בהוספתה, בשנת 1990, של דרישה למתן הודעה מוקדמת בת 60 יום לשם מימוש זכותה של המשיבה לסיים את ההסכם הקמעונאי עם המערערת (סעיף 23(א)(3) בהסכם הקמעונאי), הכירו הצדדים בזכות הניתנת למימוש של המשיבה לסיים את ההסכם. בית המשפט דחה את טענת המערערות כי עו"ד חורש, שייצג את המשיבה בעת ההתקשרות, הבטיח למערערות כי זכות ההפעלה תישאר בידן לדורי דורות, לאחר שבד בבד טענו המערערות כי עו"ד חורש סירב לדרישותיהן לשנות את ההוראה בדבר זכות הביטול שבהסכם. כן דחה בית המשפט את הטענה שעל עו"ד חורש היה להעיד כדי לסתור דברים בעניין זה שבאו בעדויות מטעם המערערות.


(ו)
נקבע שאין מחלוקת כי ההתקשרות עם ראשונים נכרתה מכוח סעיף 7(א) בהסכם המשולש, ולכן מנועה המערערת לטעון כי היא צד שלישי, כמשמעותו בהסכם המשולש, ושהיא רשאית להעביר זכות ההפעלה לאחֵר כאמור בסעיף 7(ב) באותו הסכם.


(ז)
טענת המערערות כי אם תתקבל התביעה לפינוין יש לחייב את המשיבה לפצותן – נדחתה. בית משפט קמא קבע כי המערערות לא השקיעו במקרקעי התחנה ולא השביחו אותם,
שעל כן אין לפצותן על ביטול הרשות.



(ח)
בית המשפט דחה טענה כי הוראת סעיף 23 בהסכם הקמעונאי היא תנאי מקפח בחוזה אחיד. בית
המשפט הסכים לצאת מהנחה שההסכם הקמעונאי, כשהוא לעצמו, הוא חוזה אחיד, אך במצוות הפסיקה שאל את עצמו אם התנאי שבו מדובר אכן מקנה למשיבה יתרון כה ניכר שראוי לבטלו. בית המשפט סבר שמכלול תנאי העיסקה אינו מצדיק את המסקנה שהתנאי המקנה למשיבה זכות ביטול של ההסכם הקמעונאי בכל עת הוא תנאי מקפח, מפני שהוא כדבריו: "המנגנון היחיד הנותן תוכן אמיתי לזכות הקניין של [המשיבה] במקרקעי התחנה, זכות שנרכשה בכסף. מפעילת התחנה לא השקיעה בה ממון כלל: לא בבניית מתקניה ולא ברכישת זכות כלשהי ממפעיל קודם. היא גם לא שילמה דבר לפז, או לצד שלישי ... עבור זכות ההפעלה ... היא אינה משלמת [למשיבה] מאומה לשימוש במקרקעי התחנה ... היא גם אינה צריכה להשקיע ממון של ממש ביצירת מוניטין ... "

(עמ' 7 בפסק הדין).


(ט)
בית המשפט הוסיף כי אפילו עומד ההסכם הקמעונאי בפני
עצמו, בהתעלם מההקשר של ההתקשרות הכוללת, עדיין מתקשה הוא "לראות היכן כאן ה'קיפוח' הנורא". בית המשפט ציין "שכל התקשרות שתקופתה אינה קצובה ניתנת לסיום בכל עת ע"י כל צד ללא עילה מיוחדת" (עמ' 8).


(י)
לסיכום קיבל בית המשפט את התביעה, הורה על פינוי המקרקעין ועל החזרתם לידי המשיבה באופן הקבוע בסעיף 24 בהסכם וזאת עד ליום 24.9.08.

3.
עיקר טענות הצדדים

עיקר טיעוני המערערות


(א)
המערערות גורסות כי המערכת ההסכמית בין הצדדים מלמדת על שותפות, שאם מבקשת המשיבה לסיימה, אין לעשות זאת רק בדרך של ביטול זכות ההפעלה של המערערת ופינויה מהמקרקעין, אלא יש לפרק את ההתקשרות במלואה שהרי אין טעם בכך שהמערערת תמשיך להחזיק ולהפעיל את השירותים הנלווים לתחנה כאשר המשיבה אינה מתחייבת להפעיל את התחנה עצמה. גם ההיגיון הכלכלי והעסקי של ההתקשרות שבין הצדדים תומך בטענה זו.


(ב)
המשיבה הבטיחה למערערת שההסכם הקמעונאי אינו משנה דבר, וזכותה להמשיך ולהפעיל את התחנה תעמוד לעולמי עד. יתר על כן, הבטחה זו באה גם מפיו של עו"ד חורש, ב"כ המשיבה, שלא העיד ושעל כן לא סתר את עדויות המערערת בעניין זה.


(ג)
יש לבחון את תכלית ההתקשרות והגיונה המסחרי כפי שהיו בזמן ההתקשרות, כאשר חברות הדלק הפעילו את כל תחנות התדלוק באמצעות צדדים שלישיים ולא הפעילו אותן בעצמן, כפי שהחלו לעשות לאחר הרפורמה במשק הדלק.


(ד)
הוראת סעיף 23 בהסכם הקמעונאי היא תנאי מקפח בחוזה אחיד.


(ה)
כדי לסיים את ההתקשרות אין צורך בקביעה שאין מדובר בהסכם לצמיתות ודי בקביעה שמדובר ביחסי שותפות שיש לסיימם בדרך של פירוק השיתוף.


(ו)
יש להשתיק את המשיבה בהשתק שיפוטי מלטעון שזכות ההפעלה היא הדירה וזאת לנוכח טיעוניה בהליך אחר שבו עיקרי ההסכם זהים לענייננו וששם הוכרה זכותה של המערערת כלפי המשיבה כזכות בלתי הדירה (להלן: "תחנת האורגים"). השתק זה יש ליישם לנוכח טענותיה של המשיבה באשר למכירת המקרקעין בתחנתהאורגיםשםהוכרה לבקשתה הפחתה של שווי המכירה עקב הגבלת זכויותיה בגין הסכם ההפעלה של התחנה


.

.

"

"

""


אסתר דודקביץ







עא בית משפט מחוזי 3385-10/08 ראשונים תחנת תדלוק ושירותים בע"מ, נאות כלל בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ, חולות רבד חברה לפיתוח ובניין בע"מ, אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/04/2009)