פסקי דין על מוחמד מנסור בן עקל

2995/99 פ     08/09/2003




פ 2995/99 מדינת ישראל נ' מוחמד מנסור בן עקל




1
בתי המשפט
פ 002995/99
פ 002899/02
בית משפט השלום כפר-סבא
08/09/20038.9.03
תאריך:
כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:
נגד
הנאשם
מוחמד מנסור בן עקל

ע"י ב"כ עו"ד עיראקי
גזר דין

הנאשם, בן 22 שנים, ללא הרשעות קודמות, הורשע על פי הודאתו, תוך צירוף כל התיקים התלויים נגדו, בעבירות הבאות:

1. 1. תקיפה חבלנית - עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
2. 2. פציעה - עבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין.
3. 3. תקיפה סתם - עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

בת.פ. 2995/99 הורשע הנאשם בכך שביום 22.03.99, בביתו בטירה, תקף שלא כדין את אחותו, סמאר דעאס (להלן: המתלוננת), בכך שבאמצעות מערוך חבט בראשה, ובאמצעות מוט מטאטא הכה בגופה ודחפה אל מחוץ לבית. בנסיבות אלה, גרם הנאשם למתלוננת חבלה של ממש, כאבים ונפיחות ברגלה.
בת.פ. 2889/02 הורשע הנאשם בכך שביום 02.02.02, בביתו בטירה, תקף את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה, בכך שהכה בה בידיו במכות אגרוף בעינה, ראשה, רגליה וחלקי גופה השונים ואף בעט בה. בהמשך, משנמלטה המתלוננת מתוך הבית רדף אחריה הנאשם, תפס בשערה ומשך אותה חזרה לבית. בנסיבות אלה, הכניס הנאשם את המתלוננת למטבח וגרם לה, באמצעות סכין, לחתך באזור הקרקפת וכף יד שמאל, ועקב כך נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי.

מתסקיר שרות המבחן שניתן בעניינו של הנאשם, עולה כי הנאשם הינו הצעיר בין 4 אחים במשפחת המוצא. אביו של הנאשם עזב את המשפחה לפני כ-10 שנים, נישא בשנית ואינו בקשר עם ילדיו. אימו של הנאשם נפטרה לפני כ-7 שנים, בהיותה בת 48 ובעת שהנאשם היה כבן 15. על פי צוואתה, הורישה האם את כל רכושה, לרבות שתי דירות, לנאשם בלבד. ע"פ התסקיר, סוגיה זו, הטעונה תחושות קיפוח של האחיות, עומדת בבסיס הסכסוכים בין הנאשם לבין אחיותיו.

כיום, הנאשם מתגורר עם שתיים מאחיותיו, ביניהן המתלוננת, כאשר שתיהן כסובלות ממחלת נפש. המתלוננת הינה כבת 27, גרושה ואם לילדה, אשר מתגוררת עם אביה לאחר שהמתלוננת ויתרה על זכותה לגדלה. המתלוננת סובלת מהתקפים פסיכוטיים ובעבר אף הייתה מאושפזת לתקופה קצרה בבית חולים לחולי נפש.

הנאשם אינו עובד כלל מזה כשנה וחצי, פרט למספר ימים במהלך האבחון שניסה ללא הצלחה לעבוד בבית קפה בטירה. בהתאם לתסקיר, הנאשם ניסה ונכשל פעמים רבות להתמיד במסגרת תעסוקתית כלשהי, כאשר התקופה הארוכה ביותר בה הצליח לתפקד באופן רציף הייתה במשך 6 חודשים בעבודות נקיון וגינון. הנאשם התקשה להצביע על קושי ספציפי סביב כשלונו להתמיד במסגרת תעסוקתית ונטה להשליכן על גורמים חיצוניים עויינים. יצוין, כי על פי התסקיר, הנאשם "נקט בפני
נו בגישה עויינת ומאיימת זו בהקשרים שונים שמחייבים לקיחת אחריות במגע עם הזולת".

על פי התסקיר, הנאשם התקשה להודות בביצוע העבירה נשוא ת.פ. 2995/99, טשטש את האחריות שלו ונקט בעמדה קורבנית. לדבריו, תלונותיה של המתלוננת כנגדו הינן חלק ממסכת עלילות שווא של המתלוננת עקב היותה חולת נפש. הנאשם הפנה את כעסיו כלפי הגורמים הממסדיים אשר מאפשרים לאחות להגיש את תלונונתיה, והדגיש את תחושות האיום, הרדיפה והפחד מפני אחיותיו. במהלך תהליך האבחון, הנאשם היה ממוקד במחירים הכספיים שנדרש לשלם כתוצאה מניהול ההליכים המשפטיים שלו, והיה מוצף כעס, איום והשקפת עולם הנושאת תחושת עויינות כלפי הסביבה. כמו כן, הנאשם התקשה להצביע על שינוי כלשהו באורח חייו שמאופיין בהזנחה רגשית ואינסטרומנטלית, דבר המקשה עוד יותר את אפשרותו של הנאשם להיעזר בשירות המבחן. זאת ועוד, בשל הקשיים באיתורה של המתלוננת, אין התסקיר יכל להעריך את רמת המסוכנות הקיימת בין הנאשם למתלוננת.

על פי התסקיר המשלים, הן הנאשם והן המתלוננת לא הגיעו לשיחה הנוספת שנקבעה להם עם שרות המבחן, לבקשת סניגורו של הנאשם. לפיכך, קובע התסקיר המשלים כי "גם כיום קיים קושי רב בתהליך גיוסם של האחים לתהליך האבחון למטרת בדיקת המניעים שעומדים בבסיס קשייהם להמשיך ולנהל אורח חיים משפחתי ובדיקת כוחותיהם לאתר פתרונות שאין בהם סיכוי לחזרתו למעורבות בעבירות דומות לאלה שבהן מואשם".

ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי והתחייבות, וזאת לאור חומרת העבירות בהן הורשע. לטענתה, העבירות בהן הורשע הנאשם מצביעות על מסוכנותו הרבה למתלוננת, על רקע מערכת היחסים המשפחתית הלקויה, ובהעדר תובנה ונכונות לתהליך טיפולי, קיים גם כיום חשש להישנות מעשי האלימות נגדה. לפיכך, יש מקום להטלת ענישה ממשית ומרתיעה כנגד הנאשם, שיהא בה כדי להעביר מסר לנאשם, כי אין הדעת סובלת שהמתלוננת תסבול מפגיעתו הרעה ומאלימותו הקשה.

מנגד, ביקשה ב"כ הנאשם להקל עם מרשה, שכן לנאשם אין עבר פלילי וזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק. לטענתה, העבירות בהן הורשע הנאשם בוצעו כתוצאה מלחץ נפשי כבד בו היה שרוי לאחר שעבר בשחר נעוריו תקופה קשה של נטישת אביו ופטירת אמו, כך שהנאשם נאלץ להתמודד לבדו עם קשיי החיים. לא זאת אף זאת, אליבא דהסנגורית, כל עול המשפחה ופרנסתם, לרבות כלכלתה של המתלוננת, רובצים על שכמו של הנאשם, לאחר שזו התגרשה מבעלה, כך שלמעשה, הנאשם הוא זה אשר דואג למחייתה של המתלוננת. יתרה מזאת, לדידה, המתלוננת עצמה התייצבה בפני
בית המשפט בעת שהוזמנה להעיד, וביקשה לסגור את התיק כנגד אחיה הנאשם, כדי לחזור ליחסי משפחה תקינים.

זאת ועוד, לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם החליט לפתוח דף חדש בחייו, ולכן ביקש לסיים את התיקים העומדים כנגדו. לפיכך, ביקשה ב"כ הנאשם שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו מאסר מותנה בלבד, ולחילופין, באם ביהמ"ש יחליט להטיל על הנאשם מאסר בפועל, ביקשה שירוצה בעבודות שרות. לטענתה, כליאתו של הנאשם מאחורי סורג ובריח תביא בעקיפין להענשתן של המתלוננת והאחות השניה המתגוררת עמם, שכן הנאשם הוא זה אשר מכלכל אותן ודואג לפת לחמן.

בן דודו של הנאשם, דאעס גזאל, חזר והדגיש את מצבו הפיזי והנפשי הירוד של הנאשם בעקבות פטירת אמו ועזיבת אביו את משפחתו. לטענת בן הדוד, מטרתה של המתלוננת בתלונותיה היתה לגרש את הנאשם בכדי שתוכל להשתלט על רכושו.
הנאשם, מצידו, הביע צער על מעשיו, וטען כי כעת היחסים בינו לבין המתלוננת תקינים, וכי היא מתגוררת כיום בביתו.

דיון
אין חולק על חומרת מעשיו של הנאשם ועל היותם ביטוי לתופעה חברתית נפוצה ומכוערת של אלימות כדרך לניהול סכסוכים ומתן פורקן לרגשות כעס ותסכול. אליבא דכולא עלמא, תופעת האלימות עושה שמות בחברה הישראלית ויוצרת בקרבה חרדה ואוירה קשה. תופעה זו קשה במיוחד כאשר עסקינן באלימות בתוך המשפחה, שאז אין הקורבן מוגן מפגיעה אף בדלת אמותיו. גם נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות של הנאשם, כפי שעלו מהתסקיר, אין בהן כדי להפחית מחומרת מעשיו. מה עוד, שלא נמלך בדעתו לאחר התקיפה הראשונה וחזר לתקוף את המתלוננת פעם נוספת, וביתר שאת, תוך שימוש בסכין.

קיים אינטרס ציבורי מובהק של הרתעה והעברת מסר הולם, הן כלפי הנאשם והן כלפי הרבים, מלבצע עבירות אלימות חמורות כגון דא. לפיכך, עונשו של הנאשם צריך לשקף מסר חד משמעי לפיו אלימות פיזית, כפי שביצע הנאשם, תענה בתגובה עונשית הולמת ומוחשית, גם כאשר מדובר בצעיר ללא עבר פלילי.

יש כמובן, לבחון כל מקרה לנסיבותיו, לרקעו של הנאשם ויחסו לעבירה, ולסיכויי הישנות האלימות בעתיד.

התרשמותי הינה, כי למרות מעשיו הקשים, אין מדובר בנאשם שבחר לעצמו את הפשע והאלימות כשגרת חיים, אלא במי שפעל כתוצאה מלחץ נפשי וחוסר יכולת התמודדות עם קשייו האישיים והמשפחתיים. מצער הדבר, כי הנאשם לא השכיל לקחת את היד הטיפולית שהושטה לעברו על ידי שירות המבחן, באשר טיפול והכוונה מתאימים היו עשויים להפחית באופן משמעותי את הסיכוי להישנות האלימות בעתיד.

הנני זוקפת לקולא את עברו הנקי ונסיבותיו האישיות המקלות של הנאשם, לרבות העובדה כי המתלוננת, הלוקה בנפשה, מתגוררת בביתו של הנאשם, וכי הנאשם הוא זה אשר דואג לכלכלתה ולפת לחמה.
אשר על כן, החלטתי שלא למצות עם הנאשם את הדין כפי חומרת עבירותיו. יחד עם זאת, לא מצאתי מקום בנסיבות האלימות הקשה שנקט הנאשם, להסתפק בעונש הרתעתי גרידא. לפיכך, אטיל על הנאשם עונש קונקרטי בדרך של מאסר בפועל הניתן לריצוי בעבודות שירות, בצד ענישה מרתיעה צופה פני עתיד.

לפיכך, לאחר ששקלתי את שיקולי החומרא והקולא, הנני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1. אני גוזרת על הנאשם 3 חודשי מאסר בפועל. ניתן יהיה לרצות את המאסר בעבודות שירות, אם ימצא אותו הממונה על עבודות שירות מתאים לכך. הנאשם מוזהר, כי אי עמידה בתנאי מסגרת עבודות השירות תביא להמרתן לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

2. אני גוזרת על הנאשם שמונה חודשי מע"ת למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה בה הורשע, או כל עבירת אלימות.

3. הנאשם יחתום על התחייבות בגובה של 8,000 ₪ להימנע מעבירות אלימות במשך שנתיים. לא יחתום על ההתחייבות - ייאסר ל-10 ימים.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום י"א באלול, תשס"ג (8 בספטמבר 2003) במעמד הצדדים.
ניצה מימון-שעשוע
, שופטת








פ בית משפט שלום 2995/99 מדינת ישראל נ' מוחמד מנסור בן עקל (פורסם ב-ֽ 08/09/2003)