פסקי דין על אסואל יזראילוב | פסקי דין על כלל מוצרי בטון בע"מ

2557/02 עא     22/06/2003




עא 2557/02 אסואל יזראילוב נ' כלל מוצרי בטון בע"מ





אסואל יזראילוב
ת.ז. 3-1371563-3
בעניין:
המערער
יזהר גופמן
ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. כלל מוצרי בטון בע"מ

2. כלל חברה לביטוח בע"מ

המשיבים
אילן ירון
ע"י ב"כ עוה"ד
עו"ד יזהר גופמן
, בשם יזראילוב
בשם המשיבים, עו"ד אילן ירון
,
פסק-דין

1. ערעור מיום 21/8/02 וערעור שכנגד מיום 14/11/02, על

פסק דין
מיום 9/7/02 של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת סלע) בתיק אזרחי 4495/97.
כינויים של בעלי הדין, אם לא נאמר אחרת, יהיה על-פי מעמדם בערעור העיקרי.

2. התביעה הייתה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 28/4/1968, בתאונת עבודה שארעה ביום 24/6/96.
בפסק-הדין שניתן נקבע, כי יש להעמיד את הפיצוי לו זכאי התובע, לאחר הפחתת הסכומים שנתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, כאשר אלה משוערכים בהפרשי הצמדה בלבד, על סכום של 106,319 ש"ח.
כמו כן, פסק-בית המשפט הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20%.

3. עובר למועד התאונה, עבד המערער, הוא עולה מחבר העמים - עלה במאי 1996 - אצל המשיבה מס' 1 (להלן: המשיבה). תפקידו היה סידור קשרים, באופן שפלטות הבטון יונחו עליהם. פלטות אלה הונח באמצעות עגורן, על-ידי עובד אחר (להלן: איסקוב) שהיה אחראי משמרת. 60221
על-פי בקשת איסקוב, סייע בידו המערער בסידור וביישור הקרשים, כאשר צריך היה להתקיים תיאום בין יישור הקרשים לבין הנחת הפלטה באמצעות העגורן.
במהלך אותה פעולה, נפלה הפלטה על אצבעו.

4. בהשוואה בין גרסאות בעלי הדין, העדיף בית משפט קמא את גרסת המערער הן לגבי שיטת העבודה והן לגבי הדרישות ממנו, לרבות עדותו של המערער, לפיה אמר לאיסקוב "לא לשים את הפלטה", ולמרות האמור, לא עצר האחרון ( סעיף 2ו' לפסה"ד). מסקנה זו של בית משפט קמא התבססה גם על עדותו של איסקוב, אשר אמר לחוקר ברקוביץ, כי התאונה נגרמה בשל העדר תקשורת בינו לבין המערער בזמן התאונה. בנסיבות אלה, הסיק בית המשפט, כי לא מן הנמנע היה שאיסקוב לא עצר את הנחת הפלטה, על אף דברי המערער אליו, מאחר שלא שמע את דבריו.
עוד קבע ביהמ"ש, כי הוא קיבל את גרסת המערער, לפיה לא קיבל כל הסבר מפורט על ביצוע העבודה, מעבר להוראות מיידיות, וכן לא קיבל כל הסבר בקשר לסיכונים אפשריים. ביהמ"ש הוסיף עוד והבהיר, כי הוא מעדיף את חוות הדעת של מומחה הבטיחות מטעם המערער, אשר קבע, כי ככלל, אין לקבל שיטת עבודה לפיה מיישרים קרש, בעת שמורידים פלטה, ובעת ההורדה אין קשר עין או מכשיר קשר, בין שני העובדים הלוקחים חלק בפעולות היישור וההנחה, מצב נתונים כזה, התקיים במקרה דנן.

בנסיבות אלה נקבעה חבות של התובעת לאירוע התאונה. ביהמ"ש הכיר גם ברשלנות תורמת בשיעור של 10%.

לעניין שיעור הנזק, נתייחס, ככל שנדרש, במסגרת דיון בערעור ובערעור שכנגד.

5. המערער טען כי לא היה מקום, להטיל עליו רשלנות תורמת, במיוחד לאחר שנתקבלה מלוא גרסתו בערעור, גרסה אשר הסתמכה בין היתר על חוו"ד המומחה לענייני בטיחות מטעמו.

כמו כן, טען המערער, כי לא היה מקום להעמיד את הנכות הרפואית על 7.5% בלבד, והיה מקום להעמידה על 10%, במיוחד לאחר שביהמ"ש קיבל את העובדה שבנוסף לקטיעת האצבע התפתחה אצל המערער נוירומה באצבע הקטועה, הגורמת לו רגישות יתר באצבע זו.
זאת ועוד, בנסיבות אלה ולאור מקצועו גם לא היה מקום להעמיד את הנכות התפקודית על 5% בלבד, נהפוך הוא, בנסיבות העניין היה מקום להעמיד נכות זו על 10% ולערוך את החישוב בהתאם.

בנסיבות אלה, עתר המערער להגדיל שיעור הפיצוי, במיוחד באבות הנזק שהם כאב וסבל, והפסד השתכרות.

המערער טען גם, כי לא היה מקום לדחות את התביעה כנגד המשיבה מס' 2, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: חברת הביטוח), ומשהתיר למערער לצרף בשלב הסיכומים ראיות לעניין חבותה, היה צריך לקבוע, קיומה של חבות גם במערכת היחסים שבין המערער לחב' הביטוח.

6. בשאלת החבות טענו המשיבים, כי לא מדובר בסיכון בעבודה, אשר הצדיק להטיל את החבות לתאונה על המעביד. כמו כן טענו המשיבים, כי ביהמ"ש לא שקל נכונה את העדויות בתיק, כי שיעורה של הרשלנות התורמת היה גבוה בהרבה מן השיעור שנקבע על-ידי בית המשפט.

כמו כן טענו המשיבים, כי לא היה מקום לפסוק למערער פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד, וכי שיעור הפיצויים נעשה שלא בהתאמה לניכויי המל"ל. בעוד, שסכום הניכויים שוערך בהפרשי הצמדה בלבד, הרי ששיעורי הפיצויים שוערכו גם בתוספת של שיעורי ריבית.

יש בדעתנו לקבל את הערעור העיקרי ואת הערעור שכנגד, באופן חלקי, בלבד.

7. בשאלת החבות יש לדחות את טענות המעביד. קביעות בית משפט בנושא העדפת גרסת העובד לרבות נסיבות התאונה, והיות שיטת העבודה מסוכנת, הן בעיקרן קביעות עובדתיות המבוססות על הראיות שהוצגו בפני
בית משפט קמא, לרבות הכרעה בשאלת מהימנות והעדפת גרסאות, ובכגון אלה, אין ערכאת הערעור מתערבת.
נוסיף עוד ונדגיש, כי המסקנות המשפטיות שאותן הסיק בית משפט קמא, ככל שאלה נוגעות לחבות המערערת, אף היא מקובלת עלינו. שיטת עבודה בה שני עובדים צריכים לשמור על התאמה מלאה ביניהם, לרבות התחשבות האחד בפעולת האחר, כרוכה בסיכון, ומטילה חבות יתר על האחראי.
לפיכך, יש לקבוע כי הנתבעת אכן אחראית לקרות התאונה.
ואולם, אין בדעתנו לקבל את טענת המשיבים, כי יש להכיר ברשלנות תורמת של המערער, ואף להגדיל שיעורה. לדעתנו, יש מקום, בנושא זה, לקבל את ערעור המערער, ולקבוע, כי בנסיבות העניין, לא הוכח כל אשם תורם.

8. מעצם מהותם של יחסי עובד ומעביד, ובמיוחד כאשר מדובר בעובד שהוא אינו מעורה בחיי הארץ, יוטל "האשם" לתאונה על-ידי המעביד. עובד המבצע את עבודתו, תוך ציות להוראות המעביד - שבענייננו, מייצגו היה מר איסקרוב - והאחרון, ממשיך להוריד פלטות, באמצעות עגורן, מבלי לוודא שקודם להורדת אותה פלטה ידו של המערער אינה מצויה שם, לצורך סידור הקרשים, אינו יכול להיות מחויב ברשלנות תורמת, גם אם הוא הסיח דעתו באותה שנייה, ובמיוחד בהעדר ראיה ספציפית, כי אכן כך היו פני הדברים.
עובד העושה עבודה מסוכנת, וכך הייתה העבודה שהתבצעה במקרה דנן, עובר למועד התאונה, אין להטיל עליו חובת זהירות המחייבת אותו, להישמר לנפשו, במיוחד כאשר ההנחה היא, שכל עובד מבקש למלא תפקידו היטב, ולצורך אי הפרת הוראה, מוכן לעיתים גם לסכן עצמו (ראה דברי כב' השו' לנדוי בע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים ואח' פ"ד יט(3) 205 המאוזכרים בע"א 1958/97 רפאל בן שטרית נ' רשות הנמלים והרכבות, תק-על 99(1) 127).

לפיכך, אנו מורים על קבלת הערעור בשאלת החבות, במובן זה, שמלוא החבות מוטלת על המעביד, ומבטלים קיומו של אשם תורם.

9. לעניין ערעורם של הצדדים בנושא שיעור הנזק, לא מצאנו מקום להתערב, למעט בערעור שכנגד, ככל שהדבר מתייחס לשערוך הסכומים שנתקבלו מן המל"ל.
סכומים אלה ישוערכו בהפרשי הצמדה וריבית, על בסיס עקרון השערוך שערך בית המשפט לגבי חישוב אבות הנזק.

10. לעניין מעמדה של המבטחת, לא מצאנו לנכון להתערב בממצאי בית משפט קמא. משהוצגו הראיות הנוספות - ויתכן שהיינו מתירים הצגתם גם בערעור, אלמלא הוצגו בבית משפט השלום - רשאי היה בית המשפט להורות על הצגתם גם באותו שלב, ואין לחייב את המערער בהוצאות בגין הליך זה.
לגופו של עניין, בית המשפט דחה את התביעה כנגד חברת הביטוח, על בסיס כלל הראיות שהוצגו, ואין מקום להתערבותנו בנושא זה.
למרות האמור, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שלא לעשות צו להוצאות, ביחסים שבין המערער לחברת הביטוח.

11. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור העיקרי, במובן זה, שאנו מבטלים קיומו של אשם תורם.
אנו מקבלים את הערעור שכנגד, ומורים כי לסכומים שנתקבלו מן המוסד לביטוח הלאומי ייווספו הפרשי הצמדה וריבית.
למעט האמור לעיל, יעמוד בעינו פסק-הדין של בית משפט קמא.

במהלך הדיון בפני
נו - ועל אף עמדת המערער בעיקרי הטיעון - הסכים המערער לשערוך סכומי המל"ל. בנסיבות אלה, ולאור העובדה שעיקר ערעורה של המשיבה מס' 1, נדחה, יש מקום ליתן צו להוצאות, הגם שבקביעת השיעור, יש לתת משקל לעובדה שהערעור שכנגד, התקבל בחלקו.
אנו מחייבים את המשיבה מס' 1, כלל מוצרי בטון בע"מ
, לשלם למערער הוצאות משפט, כמתחייב בתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי,

התשמ"ד1984-, ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק, נכון למועד מתן פסק-הדין בערעור.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ב בסיון תשס"ג, 22 ביוני 2003 בהעדר הצדדים.
שופטת

שופטת

שופט

ל / d00255702j.1
1
בתי המשפט
עא 002557/02
וערעור שכנגד
בית המשפט המחוזי בחיפה
כבוד סגן הנשיא גדעון גינת

כבוד השופטת שולמית וסרקרוג

כבוד השופטת שושנה שטמר

בפני










עא בית משפט מחוזי 2557/02 אסואל יזראילוב נ' כלל מוצרי בטון בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/06/2003)