פסקי דין על הרשות הפלסטינית | פסקי דין על ארגון השחרור הפלסטיני | פסקי דין על מרואן ברגוטי | פסקי דין על יוסף אזוז

11019/08 רעא     16/04/2009




רעא 11019/08 הרשות הפלסטינית, ארגון השחרור הפלסטיני, מרואן ברגוטי נ' יוסף אזוז





בבית המשפט העליון

רע"א 11019/08

בפני
:
כבוד השופטת א' חיות
המבקשים:
1. הרשות הפלסטינית
2. ארגון השחרור הפלסטיני
3. מרואן ברגוטי



נ ג ד

המשיב:
יוסף אזוז


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 23.11.08 שת.א. 5984-08-07 שניתנה על ידי כבוד השופט ד"ר אחיקם סטולר

בשם המבקשים:
עו"ד יוסף ארנון
בשם המשיב:
עו"ד משה ענבר
החלטה

הבקשה שבכאן הועברה לטיפולי ביום 2.4.2009 ועניינה בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ד"ר א' סטולר) מתאריך 23.11.2008, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לסלק את תביעת המשיב נגדם על הסף.

1. המשיב, שנפצע בפיגוע במסעדת "סי פוד מרקט" ביום 5.3.2002, הגיש נגד המבקשים תביעת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בפיגוע. התביעה הוגשה ביום 13.11.2002 ובירורה התעכב עד למתן פסק הדין ב-רע"א 4060/03 הרשות הפלסטינית
נ' דיין (לא פורסם, 17.7.2007) (להלן – עניין דיין), בו הכריע בית משפט זה בשאלות מקדמיות עקרוניות (הנוגעות לרוב התביעות שהוגשו נגד הרשות הפלסטינית
בעניינים דומים). השאלות העקרוניות שעמדו להכרעה בעניין דיין הן אלה: א. חסינות הרשות מפני שיפוט פנימי של הערכאות בישראל; ב. סמכות בית המשפט לדון בשאלות המדיניות והפוליטיות של קיום ההסכמים הבינלאומיים מכוחם קמה הרשות הפלסטינית
; ג. היות בית משפט בישראל פורום מתאים לדון במחלוקות שעניינן יישום הסכם בינלאומי; ד. קיומה של עילת התביעה הנטענת מקום שהסכם בינלאומי לא אומץ בחקיקה פנימית; ה. שאלת הדין החל על פי כללי ברירת הדין והטענה כי יש להחיל את הדין שבשטח הרשות וכי אין לתובעים עילת תביעה על-פי הדין הישראלי.

באשר לחסינות הרשות הפלסטינית
נקבע בעניין דיין כי שאלה זו תוכרע בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו, בהתאם לתעודת שר חוץ, מתוך תפיסה כי מדובר בשאלה עובדתית. כן נקבע כי אין מקום להכריע באופן גורף לעניין אופייה השלטוני של פעילות הרשות הפלסטינית
לצורך טענת חסינות הריבון הזר. גם בכל הנוגע לשאלת נאותות הפורום הותיר בית משפט זה את הנושא לבחינה פרטנית בכל תביעה ובאשר לשאלת ברירת הדין, נקבע כי ככלל יש לאמץ את כללי ברירת הדין המפנים לדין מקום ביצוע העוולה, אולם גם כאן לא קיימת אחידות בין כל התביעות נגד הרשות הפלסטינית
, ויש לבחון – כאשר מקום ביצוע העוולה איננו בישראל – אם הנסיבות אינן מחייבת החלת החריג לכלל זה.

2. בעקבות ההכרעה בעניין דיין, הגישו המבקשים ביום 1.1.2008 בקשה לדחייה או מחיקה על הסף של תביעת הפיצויים נגדם, והעלו בבקשתם טענות הנוגעות לחמש השאלות אשר נדונו, כאמור, בעניין דיין. המבקשים טענו כי הטענות המועלות נגדם בכתב התביעה אינן ראויות להידון ולהיות מוכרעות בהכרעה שיפוטית, או שאינן מקימות עילת תובענה לתובעים, בהיותן נוגעות לעניינים מדיניים ושלטוניים, ליחסים בינלאומיים בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית
ולהסכמים מדיניים. עוד נטען בבקשת הסילוק על הסף כי למבקשים מוקנית חסינות דיונית וחסינות ריבון זר מפני שיפוט בהליכים אלה, נוכח אופי הטענות. כן נטען כי אף אם יש לדון בטענות נגדם, הרי שיש להעביר את הדיון לבית משפט מוסמך בשטחי הרשות הפלסטינית
או למצער, לדון בתובענה בבית משפט מוסמך בישראל, על פי הדין החל בשטחי הרשות הפלסטינית
. המשיב מצידו העלה בפני
בית משפט קמא טענת מעשה בית-דין, בציינו כי ניתנה החלטת ביניים במסגרת הליך של סעד זמני בתובענה (עיקול זמני שהוטל על נכסי המבקשים) בה נדחו על ידי כב' השופט ד"ר ע' אזר ז"ל הטענות המקדמיות אותן שבים המבקשים ומעלים אתה. לחלופין טען המשיב כי יש לדחות את הבקשה לגופה מן הטעמים שמנה בתגובתו.

3. בית משפט קמא דחה את הבקשה בהחלטה מנומקת ומפורטת בה התייחס לסוגיות השונות שעלו בעניין דיין וקבע כי איננו נדרש להחליט בסוגיות הנוגעות לחסינות ריבון זר, סמכות בית המשפט לדון בשאלות המדיניות והפוליטיות של קיום ההסכמים הבין לאומיים מכוחם קמה הרשות הפלסטינית
וכן בהיות בית המשפט בישראל הפורום המתאים לדון במחלוקת הנ"ל, משום שטענות אלה הועלו על ידי המבקשים בעבר בהליך ביניים אחר וניתנה לגביהן החלטה על ידי כב' השופט ד"ר ע' אזר ז"ל. בית משפט קמא ציין כי החלטת ביניים זו אכן אינה מקימה מעשה בית-דין והערכאה שקיבלה את ההחלטה יכולה לשוב ולדון בה ואף לשנותה ככל שחל שינוי נסיבות או שההחלטה היתה מוטעית. אולם, במקרה דנן לא הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטת כב' השופט אזר וב"כ המבקשים לא הצביע על עילה המצדיקה את שינוי ההחלטה, וכלשון בית המשפט:

"בבקשה דנן, מסתתרת למעשה בקשה לשינויה של החלטת ביניים, ללא כל עילה כאמור, ויש בה במובן זה שימוש לרעה בהליכי משפט".
(עמ' 17 להחלטה).
כמו כן ציין בית משפט קמא כי נוכח העובדה שאין לשנות מהחלטת כב' השופט אזר, מצטמצם גדר המחלוקת לשאלה המקדמית הנוגעת לקיומה של עילת התביעה הנטענת מקום שבו הסכם בין לאומי לא אומץ בחקיקה פנימית וכן לטענה כי בהתאם לכללי ברירת הדין חל הדין שבשטחי הרשות הפלסטינית
ומשכך אין לתובעים עילה תביעה על פי הדין הישראלי.

4. בית המשפט דחה את שתי הטענות הללו וקבע לגבי הטענה הראשונה כי התביעה אינה נסמכת על הסכמים מדיניים או על הפרתם ומדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף. בית משפט קמא הוסיף וציין בהקשר זה כי מדובר בטענה המועלית במסגרת בקשה שהוגשה על ידי המבקשים כ"בקשת סל" בכל אחת מן התביעות שהוגשו נגדם. לגבי הטענה השניה, קבע בית משפט קמא בהסתמכו על פסק הדין בע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרען פ"ד נט(1) 345 (2004), כי הכלל בתביעות נזיקין הוא שחל דין מקום ביצוע העוולה, למעט מקרים חריגים ונדירים בהם לא יהא זה צודק להחיל דין זה ובמקרה דנן, כך קבע בית משפט קמא, אין מקום לחרוג מן הכלל האמור. עוד קבע בית המשפט כי מעשי העוולה בוצעו בתחומי מדינת ישראל; המשיב שהה ו







רעא בית המשפט העליון 11019/08 הרשות הפלסטינית, ארגון השחרור הפלסטיני, מרואן ברגוטי נ' יוסף אזוז (פורסם ב-ֽ 16/04/2009)