פסקי דין על אסתר ברק גמליאל | פסקי דין על מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב

1095/07 הפ     22/04/2009




הפ 1095/07 אסתר ברק גמליאל נ' מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב




בעניין:
1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
הפ 001095/07


בפני
:
כב' השופטת רות רונן

תאריך:
22/04/2009




בעניין:
אסתר ברק גמליאל


ע"י ב"כ עו"ד
דמארי

מבקשת

נ
ג
ד


מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב


ע"י ב"כ עו"ד
מי-רז

משיב


פסק דין

1.
המבקשת עתרה כי בית המשפט יצהיר שהיא זכאית להירשם כחוכרת של נכס הידוע כגוש 3829 חלק מחלקות 96-98, 104 חלק ממגרש מס' 4, וגוש 3815 חלק מחלקה 43 בחלק ממגרש 3 (להלן: "הנכס"). לטענת המבקשת, הנכס כולל דירה, 2 מחסנים, חצר ובית מגורים ישן נוסף. המבקשת טענה כי היא זכאית להירשם כחוכרת של הנכס – הן מכוח היותה יורשת של אמה המנוחה, והן מכוח זכותה העצמאית.


המבקשת טענה כי הוריה המנוחים גרו בנכס מאז שעלו ארצה מתימן בשנת 1949, והופנו להתיישב בקרית עקרון על-ידי הסוכנות היהודית.

2.
בשנת 1982 נפטר אביה של המבקשת, ועזבונו הועבר אל אמה ז"ל. מלכתחילה הוגשה התובענה על ידי אמה המנוחה של המבקשת. האם הלכה לעולמה ביום 30.6.08, ולאחר מכן תוקנה התובענה באופן שהיא מוגשת כיום על ידי המבקשת עצמה.

טענות הצדדים
3.
לטענת המבקשת, הסוכנות היהודית הקנתה להוריה זכויות קנייניות בנכס. לטענתה, המינהל היה מודע לכך שהוריה גרו בנכס למעלה מ-60 שנה, ושתיקתו מעידה על הסכמתו לחכירת הנכס על ידיהם.
המבקשת טוענת עוד כי על-פי תכנית המתאר החלה על הנכס, אין כל מניעה להקנות לה זכויות חכירה בו. לטענתה, טרם אושרה כל תכנית מתאר אשר משנה את ייעודו של הנכס כנכס המיועד ל"פינוי בינוי".
המבקשת הוסיפה וטענה כי קיימת לה זכות קניינית עצמאית בנכס, עקב מגוריה בו. המבקשת טענה כי היא זו שנשאה בתשלום המסים שחלו על הנכס.

4.
לטענת המינהל, למבקשת אין כל זכות בנכס. המבקשת (וכך גם הוריה ז"ל) אינם צד להסכם כלשהו עם המינהל, הם לא שילמו למינהל תמורה עבור הנכס (לא דמי רכישה ולא דמי חכירה במהלך השנים).


המינהל טען כי אמה של המבקשת החזיקה בנכס ללא זכות שבדין.
המינהל אף כפר בכך כי המבקשת גרה בנכס באופן רצוף במהלך כל השנים, וטען כי אין לה זכות עצמאית מכח ישיבתה בנכס.

להלן יידונו טענות הצדדים.

האם רכשו הורי המבקשת זכויות קנייניות בנכס

?
5.
המבקשת טענה כי להוריה הוקנו זכויות קנייניות בנכס. היא התבססה בהקשר זה על העתק של תעודת עולה שצורף לתובענה. יוער כי טענת המבקשת המבוססת על תעודת העולה, מתייחסת לבית המגורים שבנכס, ואליו בלבד.

6.
שאלת קבילותה של תעודת העולה היא בעייתית מאוד. מדובר במסמך שאין חולק כי המבקשת איננה צד לו, והיא אינה יכולה להעיד על תוכנו מידיעתה האישית (המסמך מתייחס לאירועים שקרו עוד בטרם המבקשת נולדה). ככלל, תעודת עולה איננה נחשבת כ"תעודה ציבורית", שכן מדובר בתעודה ש"הוצאה על ידי הסוכנות היהודית לארץ ישראל", והיא לכן "בבחינת עדות שמיעה" (ר' קדמי, דיני הראיות (חלק ראשון), בעמ' 573).

7.
בנוסף, לא ניתן להסתמך לצורך קבלת תעודת העולה כראייה, גם על הוראת ס' 43 לפקודת הראיות, המתייחסת ל"תעודה נושנה". הסעיף קובע:


"הוגשה תעודה שהיא כנחזה או כמוכח בת עשרים שנה לפחות, והוצאה מתוך משמורת הנראית כשרה בעיני בית המשפט באותו מקרה, רשאי הוא להעמידה על חזקתה שהחתימה עליה וכל חלק בה הנחזים שנעשו בכתב ידו של פלוני נעשו בכתב ידו, ולגבי עשייתה או אימותה של התעודה, שנעשתה או שאומתה כהלכה בידי האדם הנחזה כמי שעשאה או אימתה".

ראשית, כעולה מסעיף 43 הנ"ל, על מנת לקבל תעודה כ"תעודה נושנה", יש להוכיח כי היא הוצאה "מתוך משמורת הנראית כשרה בעיני בית המשפט". המבקשת לא טענה כי תעודת העולה היא קבילה כ"תעודה נושנה", ולכן היא לא התייחסה בתצהירה לשאלת משמורת התעודה במהלך השנים. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי מדובר במשמורת "כשרה" המבטיחה את האותנטיות של התעודה. בפס"ד סמארה נ. יוסף (ע"א 162/87, פ"ד מ"ה(5) 533) נקבע כי "לעניין זה לא די בטענה בעלמא, ועל הטוען להתקיימותה של החזקה בעניינו לשכנע

את בית המשפט

בין היתר, בדבר קיומה של עובדת המשמורת הנאותה של מסמך זה
".

מעבר לכך, גם אם מסמך מוכר כתעודה נושנה, הכרזה כזו נוגעת לאותנטיות שלו, ולא משליכה על הקבילות המהותית של תוכנו.

כעולה מס' 43 שלעיל, הוא מאפשר קביעות לגבי זהות החותם על התעודה וזיהויו של כתב היד בה היא נכתבה – ולא קביעות לגבי אמיתות התוכן של האמור בה. את אמיתות התוכן, יש להוכיח על פי כללי הראיות הרגילים (ר' ע"א 9974/05 הפטריארכיה הסיריאנית אורתודוכסית נ' הוד קדושתו הפטריארך הארמני של ירושלים ויורשיו (לא פורסם)).

8.
זאת ועוד, גם לו היתה תעודת העולה קבילה כראייה לאמיתות תוכנה, לא ברור מהי המסקנה הנובעת ממנה. כך, בתעודת העולה מצוין כי העולה נשלח ל"עקיר", וצוין בה "במזומן בעקיר 5 לא"י", ו"סודר לשיכון לעקיר למשפחתו הנמצא במקום הנ"ל שסודרה לפני בואו ארצה".


המילים "במזומן לעקיר 5 לאי " מופיעות תחת הכותרת "הערות המדור לטיפול בעולה" . בתעודות העולה מצוין עוד תחת כותרת זו, כי ניתנה להורי המבקשת הלוואה לצורך כלכלה. עוד מצוין כי "קיבל תוספת למשפחות התימנים לפי אישור הגזברות", ומפורטת ההלוואה והעזרה שיתנה לעוה.עודמצויןכי
"
10.


15.

"



דיאמנשטיין









הפ בית משפט מחוזי 1095/07 אסתר ברק גמליאל נ' מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב (פורסם ב-ֽ 22/04/2009)