פסקי דין על נאיפה מדאח | פסקי דין על איאד מדאח | פסקי דין על ראיק מדאח | פסקי דין על מועצה מקומית פקיעין

4392/97 תלא     21/04/2009




תלא 4392/97 נאיפה מדאח, איאד מדאח, ראיק מדאח נ' מועצה מקומית פקיעין










בית משפט השלום בעכו

תל"א 4392-97 מועצה מקומית פקיעין
נ' מדאח ואח'



21 אפריל 2009


בקשה מס' 13

בפני

כב' השופטת
ג'ני טנוס

מבקשים
1
.
נאיפה מדאח

2
.
איאד מדאח

3
.
ראיק מדאח


נגד

משיבה
מועצה מקומית פקיעין


החלטה


בפני
י בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט.

נתונים כלליים
:
1.
ביסוד הליך זה עומדת בקשתם של בני משפחת מדאח (להלן– "המבקשים") לבצע חלקים מ

פסק דין
שאישר הסכם פשרה אליו הגיעו עם המועצה המקומית פקיעין (להלן– "המועצה") ע"י אכיפתו בהליכי ביזיון.

2.
בשנת 1997 הגישה המועצה תביעה נגד המבקשים ובה עתרה מבית המשפט לצוות על המבקשים להימנע מחסימת כביש ולאסור עליהם להפריע לעבודות בניה שביצעה בסמוך לו. ההתנהגות המיוחסת למבקשים בכתב התביעה החלה על רקע סלילת כביש שחוצה שתי חלקות אדמה של המבקשים, חלקה 103 וחלקה 105 בגוש 19093.

בדיון שהתקיים בפני
כב' השופט י' עמית ביום 14/9/98 הוגש הסכם פשרה שנחתם בתאריך 11/9/98 בין המבקשים לבין ראש המועצה דאז, מר נסראללה חיר. בית המשפט קיבל את הסכם הפשרה ונתן לו תוקף של

פסק דין
.

הסכם הפשרה כלל מספר חיובים שהמועצה התחייבה לבצעם, בין במעשים ובין בתשלום כספים. הבקשה דנא לפי פקודת בזיון בית המשפט, מתייחסת לארבעה מתוך מכלול החיובים שפורטו בהסכם הפשרה, ואלה הם: מסירת קיוסק בבית ספר ב' בכפר פקיעין לניהולם של המבקשים; שינוי יעוד חלקות 103, 105 ו- 106 בגוש 19093 (להלן- "חלקות 103, 105 ו-106 או "המקרקעין") מיעוד חקלאי/מסחרי למגורים; רכישת חלקה 106 הנ"ל ממינהל מקרקעי ישראל (להלן – "המינהל") ורישומה על שם המבקשים; רכישת מגרש 250 בחלקה 30 גוש 19091 (להלן- "מגרש 205") מהמינהל ורישומו על שם המבקשים.

ההליכים שהתקיימו עד כה
:
3.
עסקינן בבקשה שנייה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. הראשונה הוגשה ביום 30/5/04 וכבר אז טענו המבקשים כי ארבעת החיובים טרם בוצעו. כב' השופט ש' שר דן בבקשה ונתן החלטה ביום 17/1/05 בה דחה את עמדת המועצה, אשר טענה כי הסכם הפשרה אינו חוקי מאחר שנחתם, כך לטענתה, בחיפזון ומתוך מניע פסול של דחף בחירות לרשויות המקומיות. במסגרת אותה החלטה חויבה המועצה בתשלום הוצאות למבקשים בסך 40,000 ש"ח.

זה המקום לציין כי מלבד תשלום הוצאות למבקשים, לא ניתנה במסגרת אותה החלטה הוראה אופרטיבית באשר לביצוע פסק הדין, ולא הושת על המועצה תשלום קנס או סנקציה אחרת במידה ופסק הדין לא יבוצע.


ביום 29/3/05 הוגשה לכב' השופט שר בקשה חוזרת לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט– היא הבקשה נשוא החלטה זו.

לימים, ועם העברת הדיון בבקשה למותב זה, התקיימו ישיבות רבות בתיק בהן אפשר בית המשפט למועצה לקיים את פסק הדין נוכח עמדתה מראשית הליכים אלה, לפיה בכוונתה לבצעו במלואו חרף ההסתייגויות שיש לה לגבי תוקפו של הסכם הפשרה, מהות החיובים שהוטלו עליה במסגרתו, והקשיים הכלכליים הניצבים בפני
ה להשלמת ביצועו.

4.
לאור עמדתה, חויבה המועצה לדווח לבית המשפט מעת לעת אודות הפעולות הננקטות על ידה כדי לקיים את פסק הדין, ובכלל זה צירוף מכתבים ופרוטוקולים של ישיבות מליאת המועצה שדנה בנושאים שקשורים לפסק הדין, ושיתוף משרד הפנים (מחוז צפון) בקשיים הכלכליים הניצבים בפני
ה לתשלום כספים למינהל לצורך רכישת חלקה 106 ומגרש 250 והעברת הזכויות בהם על שם המבקשים.

בסופו של יום כאשר הגיעו המאמצים למבוי סתום, שעה שבית המשפט רואה כי מקץ שנתיים לא חלה התקדמות של ממש, נקבעה הבקשה לדיון ושמיעת ראיות. בדיונים שהתקיימו לפניי העידו המבקש מס' 2, ראש המועצה הנוכחי מר מוחמד חיר, מהנדס המועצה מר חלים מוהנא, ממלא מקום גזבר המועצה מר שקיב עלי, החשב המלווה של המועצה מטעם משרד הפנים, מר אוסאמה ראשד, ומר רקאד טאפש קצין המחוז במשרד הפנים.

5.
מאוחר יותר, ולאחר הגשת כתב הסיכומים מטעם המבקשים, ביקשו האחרונים להגיש ראיות נוספות לעניין שינוי יעוד חלקות 103, 105 ו- 106. בישיבה שהתקיימה בעקבות כך העידה המתכננת האזורית של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז צפון, גב' גלינה צ'פין, והארכיטקט מטעם המועצה, מר חסון מרזוק.

המצב הנורמטיבי
:
6.
בטרם אגש לדיון פרטני בטענות הצדדים אסקור בקצרה את ההלכות המשפטיות הנוגעות לענייננו.

כידוע,

פסק דין
שנותן תוקף להסכם פשרה משלב בחובו שני אלמנטים: של הסכם ושל

פסק דין
. מצב מיוחד זה יכול להשליך על אופן אכיפתו של

פסק דין
שניתן בהסכמה.
ובמה דברים אמורים? על אף שהוא מחייב ככל

פסק דין
אחר,

פסק דין
שבהסכמה ניתן לאכיפה בשני מסלולים: מסלול אחד מתבסס על הפן השיפוטי של פסק הדין, היינו, אכיפה ישירה כ

פסק דין
רגיל, בין באמצעות הליכי הוצל"פ ובין בנקיטת הליך מכוח סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. המסלול השני, הוא זה המתבסס על הפן ההסכמי של פסק הדין, היינו הגשת תביעה חדשה למתן סעד של אכיפת פסק הדין.

כעקרון שני המסלולים הנ"ל פתוחים במקביל בפני
בעל דין שמבקש אכיפת

פסק דין
שבהסכמה, אך לא תמיד. השאלה מתי

פסק דין
שניתן בהסכמה הינו אכיף, בלא שיהא צורך בהגשת תביעה חדשה לאכיפתו, תלוי במידת הבהירות של פסק הדין. במקרה שפסק הדין אינו נהיר דיו, אין מנוס מהגשת תביעה חדשה אשר עילתה פסק הדין המוסכם (ע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עזבון המנוח מיכאל שנקר ז"ל, מיום 19/6/96 – פורסם באתר נבו).

7.
ביצוע

פסק דין
שבהסכמה, כמוהו ככל

פסק דין
אחר, והוא ניתן לאכיפה בהליכי בזיון כאמור. אולם, מקום בו משתכנע בית המשפט שנדרש להליך בזיון, כי פסק הדין אינו חד משמעי, אין להיזקק להליך זה. כמו כן, אין להידרש למנגנון האכיפה של בזיון בית המשפט אם דבר ההפרה הושלם ואינו ניתן לתיקון, שכן המטרה היא להביא לקיום פסק הדין, וזו תוגשם רק אם יש בידי המבזה הכוח לתקן את ההפרה או לחזור בו ממנה (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, מיום 14/12/04, פורסם באתר נבו).

8.
מעל כל אלה ניצב הכלל לפיו, הפעלת מנגנון הביזיון משליכה רבות על הצד המפר, ועל כן מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת כי מנגנון זה יופעל במשורה, במקרים חריגים בלבד. מאחר שמדובר בהליך אכיפה קיצוני, שמקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו – אין להיזקק לו כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית. בפני
הצד הטוען להפרת הסכם פשרה שאושר, פתוחה דרך אכיפה אלטרנטיבית, והיא – התדיינות אזרחית רגילה בבית המשפט המוסמך, שבה תלובן שאלת הפרת ההסכם הנטענת והסעד הראוי בעקבותיה, ובפרט כאשר מתעורר סכסוך בין הצדדים באשר לפרשנותו של ההסכם (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, מיום 17/6/99, פורסם באתר נבו).

עד כה בנוגע למצב המשפטי. אגש כעת לבירור המחלוקות העובדתיות על רקע ההלכות שאוזכרו.

הערת ביניים
:
9.
מאחר שהגעתי לכלל מסקנה, כי תוצאת ההליך שלפניי מתחלקת לשניים: היעתרות לבקשה ביחס לשני חיובים, ודחיית הבקשה לגבי השניים הנותרים – ראיתי לנכון להפריד את הדיון לגבי כל קבוצת חיובים בהתאם לתוצאה.

ניהול קיוסק ושינוי יעוד במקרקעין
:
10.
מפאת חשיבותם אביא להלן את הסעיפים הרלוונטיים בהסכם הפשרה המתייחסים לשתי הסוגיות שבכותרת ככתבם וכלשונם:
"3.
המועצה תמסור למשפחת מדאח את ניהול הקיוסק בבית הספר ב'. עבודת הבניה להשלמת הקיוסק תעשה ע"י משפחת מדאח. התשלום עבור העבודה והחומרים יעשה על חשבון המועצה למשפחת מדאח. ביצוע העבודה יחל באופן מיידי.

משפחת מדאח תקבל את הקיוסק לניהולה באופן מיידי ותהיה פטורה מתשלום דמי שכירות עבור הקיוסק לשנה שלמה החל מיום קבלתו לידיה. סכום השכירות לאחר מכן יקבע לפי המקובל במקומות אחרים".

"6.
משפחת מדאח תגיש בקשה לשינוי יעוד של חלקות 103, 105, ו-106. המועצה תשלם למשפחת מדאח את הוצאות התכנון הקשורות לשינוי היעוד. המועצה לא תתנגד למתן היתר בניה בחלקות הנ"ל".

ביחס לאמור בשני הסעיפים הנ"ל טוענים המבקשים, כי עד היום המועצה לא העבירה לניהולם קיוסק כלשהו, ולא פעלה לשינוי היעוד בחלקות 103, 105, ו-106.

(א) הקיוסק
:
11.
אדון תחילה בנושא הקיוסק. לעניין זה טענה המועצה כי היא העבירה קיוסק אחר לניהול המבקשים, שאומנם לא נמצא בתוך בית הספר פנימה, אולם הוא ממוקם בסמוך לכניסה האחורית של בית הספר. יש בכך, לדידה, כדי למלא אחר התחייבותה לפי הסכם הפשרה. אולם, גם אם ארעה הפרה כלשהי, הרי שמדובר בהפרה מצד המבקשים אשר לא נקטו באף פעולה להקמת הקיוסק, וזאת משום שחיוביה של המועצה בנושא זה מתמקדים אך בהסכמתה כי המבקשים ינהלו את העסק ושיפוי האחרונים בעלויות ההקמה והבניה של הקיוסק.

בנוסף לכך טענה המועצה, כי הקמת קיוסק בתוך מתחם בית הספר פנימה טעון הסכמה של משרד החינוך והסכמת ועד ההורים, וכן קבלת היתר בניה – שקבלתם לא מוטלת עליה מתוקף הסכם הפשרה.

12.
לטיעונים אלה השיבו המבקשים, כי הקיוסק שנמצא בפאתי בית הספר אכן נמסר להם, אך מדובר בקיוסק אחר ולא הקיוסק עליו סיכמו הצדדים במסגרת הסכם הפשרה.

לגבי שאר טענות המועצה בקשר לקיוסק טענו המבקשים, כי לא עלה בידם לנקוט בפעולה כלשהי כל עוד לא הקצתה להם המועצה מקום להקמת הקיוסק בתוך בית הספר. ואילו לגבי הסכמת גורמים נוספים או קבלת היתר לצורך הקמתו, טענו המבקשים כי המועצה לא הוכיחה כי יש צורך בהם, ומכל מקום, גם אם נחוצים הסכמות והיתרים מגופים אחרים, הרי שהשגתם מוטלת לפתחה של המועצה.

13.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו, ובהתחשב במערך הראיות שהובא לפניי בקשר לכך, הגעתי לכלל מסקנה כי ההליך דנן לפי פקודת בזיון בית המשפט אינו הליך מתאים, שכן לשון סעיף 3 להסכם הפשרה, כפי שצוטט לעיל במלואו, אינו חף מספקות לגבי הפרשנות שיש לייחס לו. כך למשל, מלשון הסעיף לא ניתן להגיע לתשובה חד משמעית לשאלה, מי צריך ליזום ראשון את תהליך הקמת הקיוסק? לעניין זה לא טענו המבקשים כי רכשו חומרים ונכנסו פנימה לתוך בית הספר כדי לבצע עבודות בניה לצורך הקמתו, ולא טענו כי נתקלו בהתנגדות לביצוע עבודה בתוך מתחם בית הספר, שייתכן כי באחריות המועצה היה להסירה. מכאן, שלא ניתן לשלול אפשרות תיאורטית כי הפרה זו נעוצה, במידה מסוימת, במחדל של המבקשים.

יתרה מכך, סעיף 3 להסכם הפשרה נוקט במילה "הקיוסק" ב-ה' הידיעה, ללמדנו כי הצדדים ידעו אז לאיזה קיוסק מיועד הם מתכוונים. אלא שמהנדס המועצה אישר בעדותו כי בתוך בית הספר אין קיוסק כלשהו. אם כן, למה התכוונו הצדדים כאשר ציינו בהסכם הפשרה, כי למבקשים יימסר ניהול "הקיוסק" בבית ספר ב'? האם ייתכן שאותו קיוסק שהוקם על חשבון המועצה בסמוך לכניסה האחורית של אותו בית ספר והועבר לניהול המבקשים, הוא הוא הקיוסק אליו מתייחס הסכם הפשרה?

14.
לכל השאלות הנ"ל יש להוסיף, כי אין לשלול את טענת המועצה, לפיה ועד ההורים התנגד להקמת הקיוסק אף שהמועצה עצמה אינה מתנגדת לכך כפי שאושר ע"י מליאת המועצה, ואילו משרד החינוך לא השיב לפניית המועצה בקשר להקמת הקיוסק (כפי שהעיד על כך ראש המועצה בעמ' 36 לפרוטוקול ישיבת 14/4/08).

זה המקום לציין, כי הסכם הפשרה שותק בכל הקשור לצורך בהיתר בניה או הסכמת גורמים נוספים למען הקמת הקיוסק, ולכן אין לשלול אפשרות כי דרישות אלה אינן באחריותה של המועצה דווקא.

15.
עינינו הרואות כי המחלוקת בקשר להעברת הקיוסק לניהול המבקשים, תלויה במידה רבה בפרשנות הסכם הפשרה והתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים עובר לחתימתם עליו. מסקנה זו היא הנותנת שלא לדון במחלוקת במסגרת הליך הבזיון - כמתחייב מההלכות שנסקרו בפרק הקודם.

(ב) שינוי יעוד במקרקעין:
16.
אגש כעת לדון בחיוב נוסף, זה המתייחס לשינוי יעוד חלקות 103, 105 ו-106 מייעוד חקלאי/מסחרי למגורים. לטענת המבקשים, המועצה לא פעלה לשינוי יעוד שלוש החלקות, כמתחייב מהסכם הפשרה.

17.
לעומת זאת טענה המועצה, כי שינוי היעוד אינו מחובתה על פי הסכם הפשרה, שכן כל שהתחייבה לו בקשר לכך הוא לשאת בעלויות הכרוכות בתהליך זה – הא ותו לא.
המועצה הוסיפה, כי חרף העובדה שהמבקשים הם אלה שצריכים להכין את הבקשה לשינוי יעוד, ועל אף שלא הייתה חייבת לעשות כן, היא לקחה על עצמה להכין את הבקשה והתוכניות לשינוי יעוד ולהגישן לרשויות התכנון והבניה. אלא מה, בשל הצורך לביצוע תוכנית חלוקה פנימית של כל החלקות והקצאת שטחים לשטחים ציבוריים פתוחים, שהינו נושא הנתון לרצונם והעדפותיהם של המבקשים בינם לבין עצמם, נעצר הדיון בבקשה בוועדה המחוזית לתכנון ובניה.

לעניין זה השיבו המבקשים, כי אין בכוחם או בסמכותם להגיש בקשה לשינוי יעוד מאחר שהמועצה לא העבירה לבעלותם את חלקה 106 (כמתחייב מסעיף 1 להסכם הפשרה - ראו את לשון הסעיף בפרק הבא), ומכל מקום, הגשת תוכנית חלוקה פנימית מטעמם אינה סיבה מספקת לעצירת התהליך בו החלה המועצה בוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מאחר שהגשת תוכנית כזו נעשית בשלב מתקדם יותר של התהליך ואינו תנאי שאין בלתו לצורך אישור ראשוני של הבקשה בוועדה.

18.
עיון בסעיף 6 להסכם הפשרה תומך דווקא בעמדת המועצה לפיה, תהליך שינוי היעוד הוטל מלכתחילה על כתפי המבקשים. לפיכך, אין לגרוס לפי לשון הסעיף, כי ארעה הפרה מצדה. השאלה מה הנפקות שיש לייחס לתהליך שיזמה המועצה מרצונה לשינוי היעוד בשלוש החלקות, יכולה להיות רלוונטית בבואנו להתחקות אחר כוונת הצדדים על רקע התנהגותם לאחר חתימת הסכם הפשרה. ברם, שאלה זו אינה רלוונטית לתהליך של בזיון, אלא לשאלת הפרשנות הראויה במישור החוזי.

יתרה מכך, גם המבקשים אינם חפים ממחדלים. כך למשל, לא מצאתי טעם של ממש בהשתהות המבקשים להכין תוכנית חלוקה פנימית לצורך השלמת תהליך שינוי הייעוד בוועדה המחוזית לתכנון ובניה. גם אם אצא מתוך הנחה, ואיני קובעת דבר בקשר לכך, כי על המועצה היה לדאוג לכל התוכניות והאישורים הנלווים לבקשה, כגון תוכנית ניקוז סביבתית וכו' , וגם אם אניח כי המועצה לא דאגה להכנתם במלואם – הרי שאין בכך משום מתן פטור למבקשים החפצים בקידום התהליך, מהשלמת הפעולות שעליהם לבצע לפי ההסכם.

19.
ואם לא די באמור, הרי שהנימוק שהעלו המבקשים בנוגע לאי הגשת בקשה מטעמם לשינוי יעוד – כמתחייב מלשון הסכם הפשרה – אינו מבוסס דיו. בהקשר זה טען המבקש 2 במהלך עדותו לפניי, כי המבקשים לא יזמו את הכנת הבקשה לשינוי יעוד, מאחר שהמועצה לא העבירה לבעלותם את חלקה 106, לפיכך המבקשים לא יכולים לבקש שינוי יעוד לגבי מקרקעין שאינם בבעלותם (עמ' 14-15 לפרוטוקול ישיבת 23/11/08).


הצדדים לא העלו טיעון משפטי ביחס לשאלה מי מוסמך לבקש שינוי יעוד במקרקעין, והאם אדם מן השורה יכול לבקש זאת, מקום שאין לו זכויות קניין במקרקעין. יחד עם זאת, גם אם אקבל את גישתו של המבקש 2, הרי שהמבקשים לא טענו טענה דומה ביחס לחלקות 103, ו- 105, ולכן לא ברור מדוע לא יזמו, לכל הפחות, שינוי יעוד בשתי חלקות אלו.



על רקע כל אלה, ולאור הנימוקים שציינתי לעיל, לא ניתן לקבוע באופן ברור וחד משמעי כי הייתה כאן הפרה מצדה של המועצה.

20.
זה המקום להעיר כינוכח עמדת המועצה, לפיה יש בכוונתה להשלים את תהליך שינוי היעוד אותו יזמה זה מכבר, בית המשפט האיץ בה לאורך כל התקופה בה התקיימו ישיבות בתיק זה לבצע את כל הנדרש למען השלמת תהליך השינוי, אך ללא הועיל אין בכך כדי לשנות מהתוצאה האופרטיבית אליה הגעתי, שכן בשלב זה בית המשפט מוגבל לבחינת שאלה אחת הקשורה לקיומה של הפרה חד משמעית של ההסכם על ידי המועצה - ולגביה כבר קבעתי כי הפרה כזו אינה בנמצא.
:

פקודת בזיון בית
:
:
פקודת בזיון בית

:

:
:


?

:

.

:







תלא בית משפט שלום 4392/97 נאיפה מדאח, איאד מדאח, ראיק מדאח נ' מועצה מקומית פקיעין (פורסם ב-ֽ 21/04/2009)