פסקי דין על צבר תחנת תדלוק ושירותים | פסקי דין על ישעיהו גלאי ובניו | פסקי דין על פז חב' נפט בע"מ

30258/08 א     23/04/2009




א 30258/08 צבר תחנת תדלוק ושירותים בע"מ, ישעיהו גלאי ובניו בע"מ נ' פז חב' נפט בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
030258/08


בפני
:
כב' השופטת אביגיל כהן
תאריך:
23/04/2009






1 . צבר תחנת תדלוק ושירותים בע"מ

2 . ישעיהו גלאי ובניו בע"מ
בעניין:

התובעות


ע"י עו"ד ברסלב יעקב



נ
ג
ד


פז חב' נפט בע"מ



הנתבעת


ע"י עוה"ד איילת גולומב – פלנר ועו"ד אלעזר נחלון



פסק דין

1.
בתביעה אשר הוגשה בחודש יוני 2008, מבקשות התובעות לחייב את הנתבעת (להלן: "חברת פז") להשיב להם סכומי כסף שהופקדו בידה לפני שנים רבות וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

2.
רקע עובדתי:
(1)
ביום 21/12/53 חתמו גבובויץ, מפן, פבזנר (להלן: "החוכרים המקוריים") על הסכם חכירה ראשית עם מנהל מקרקעי ישראל / רשות הפיתוח לגבי מקרקעין המצויים בדרך ירושלים 8 בחולון ואשר יועדו למטרת הקמת תחנת דלק ושירותים נלווים.

(2)
ביום 5/3/56 נערכו תנאים מיוחדים להסכם חכירה זה.




(3)
בין החוכרים המקוריים לחברת פז נחתמו חוזי חכירת משנה שהאחרון שבהם הוא מתאריך 5/3/56 ולפיו קיבלה הנתבעת לידיה זכויות במקרקעי התחנה כפי שנקבע באותו חוזה (העתק חוזה חכירת המשנה צורף נספח ב' לכתב התביעה).
הנתבעת נקראה בזמנו חברת "של לארץ ישראל בע"מ".

(4)
התובעת טענה, כי במקביל וכחלק מהעסקה נחתם הסכם קמעונאי בין הנתבעת ובין החוכרים המקוריים ולפיו קיבלו החוכרים המקוריים את הזכות להפעיל את התחנה, לשווק מוצרים של הנתבעת וכו' אך הסכם זה לא מצוי בידיה.
בידי התובעות מצוי עותק הסכם קמעונאי שנערך ביום 20/2/64 בין הנתבעת לבין אחד בשם צבי יערי שהוא קמעונאי בתחנת דלק בנתניה והתובעות טוענות כי אותו הסכם נחתם גם עם החוכרים המקוריים. (עותק ההסכם הקמעונאי עם צבי יערי צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

(5)
ביום 19/2/71 נערכו ונחתמו שני הסכם בין חברת פז לבין אריה פישר, דוד ביינין, וצור רוכמן בשמם ובשם "תחנת תדלוק ושירותים – צבר – בע"מ" (חברה ביסוד).
הם היו מייסדיה ובעלי המניות
של חברת צבר והם חליפיהם בשרשור
של החוכרים המקוריים.
הסכם אחד – הוא הסכם שיתוף פעולה ותכנון עתידי.
בסעיף 2 (ב) להסכם נדרשה צבר להפקיד בידי פז פיקדון בסך של 70,000 ל”י וזאת כפי שנקבע באותו הסכם.
ההסכם השני – הוא הסכם קמעונאי
ובסעיף 20 לו נכתב:
"עם חתימת הסכם זה או בכל זמן אחרי חתימתו, תהיה החברה רשאית לדרוש מאת הקמעונאי כי ישליש פקדון, על מנת להבטיח כי ימלא אחרי התחייבויותיו לפי הסכם זה, בסכום שתקבע החברה ואשר רשאית היא מזמן לזמן לדרוש מאת הקמעונאי להגדיל סכום כנ"ל והקמעונאי ימלא אחרי דרישות החברה בנדון.



כל סכומים שישליש הקמעונאי אצל החברה וכן כל בטחונות אחרים שינתנו על ידי הקמעונאי לחברה בכל עת, ימומשו מיד, לפי שקול דעתה הבלעדי
של
החברה,
במקרה
שיפר
הקמעונאי את הוראות הסכם זה והחברה רשאית לזקוף כל סכום פקדון כנ"ל על חשבון כל סכומים שעל הקמעונאי לשלם לחברה בכל זמן שהוא ושמוש החברה בזכויותיה
לפי הסכם זה, יהיה מבלי לפגוע בכל זכויות אחרות שהן של החברה במקרה של הפרה, בין על פי תנאי הסכם זה ובין על פי חוק, לרבות הזכות לסיים את ההסכם והרשיון לגבי הקרקע והמבנים הנ"ל וכן השאלה החפצים המושאלים ולתבוע נזיקין, צוי מניעה ובצוע בעין וכן כל זכויות אחרות שלהן זכאית החברה בכל עת.
לחברה יהיה תמיד שעבוד ראשון וזכות קדימה כלפי כל אחר על כל כספים שיופקדו כאמור לעיל".
(סעיף זה הוא סעיף 19 להסכם הקמעונאי שבין חברת פז ובין צבי יערי – נספח ג' לכתב התביעה).

בהסכם שיתוף הפעולה (נספח ד' 1) נכתב כי הפיקדון יוחזר לחברה ללא ריבית וללא הפרשי הצמדה בניכוי כל סכום אשר מגיע או אשר יגיע באותה עת מהחברה לפז, במועד בו תחדל החברה לכהן כקמעונאית להפעלת התחנה וכנגד פינוי התחנה.

(6)
בשנת 1974
רכש מר יהודה פיחוטקה את מניותיהם של ה"ה אריה פישר, דוד ביינין וצור רוכמן והפך להיות הבעלים היחידי של מניות התובעת 1 – "צבר תחנת תדלוק ושירותים בע"מ
".
על פי ההסכם שבין הצדדים הללו, עברה התובעת 1 לשליטתו של מר פיחוטקה ובידה נותרה הזכות לקבלת הפיקדון שהיה בידי חברת פז.

(7)
ביום 3/5/74 נדרשה התובעת 1 להגדיל את הפיקדון ולהפקיד סך נוסף של 90,000 ל”י.
באותו מועד שבו בוצע התשלום חתם מר פיחוטקה על מסמכים והסכמים ולטענתו, מסמכים אלו לא הוחזרו אליו למעט מסמך אשר כותרתו: "תוספת להסכם הקמעונאי מיום 12.6.72".


(המסמך צורף נספח ה' לכתב התביעה והתובעת טענה, כי ראתה לראשונה את המסמך במסגרת הליכים משפטיים המנוהלים על ידי חברת פז).
התובעת 2 – חברת ישעיהו גלאי ובניו בע"מ
צורפה כשותפה לצבר תחנת תדלוק ושירותים בע"מ
בתחנה וכן להסכם הקמעונאי ובמסגרת זו נדרשה התובעת 2 להפקיד סך נוסף של 80,000 ל"י.
ביום 8/12/78 חתמה התובעת 2 על מכתב – נספח ז' לכתב התביעה.

המסמך נוסח על ידי חברת פז ובסעיף 4 למכתב נכתב:
"נפקיד בידיכם סכום של -.80,000 ל"י (שמונים אלף לירות ישראליות) להלן – "סכום הפקדון) במעמד חתימתנו על הסכם זה. סכום הפקדון לא ישא רבית ולא יהיה צמוד למדד כלשהו ואתם תהיו רשאים להשתמש בו כראות עיניכם.
מכוח הפקדון יוחזר לנו על ידכם בעת בטול ההסכם הקמעונאי שייחתם כאמור לעיל מאיזו סיבה שהיא, בניכוי כל חוב שיגיע לכם כפי שיהיה רשום בספרי החשבונות שלכם".

(8)
בשנת 1979 הפכה השותפות לשותפות רשומה הקרויה "שותפות צבר 78". (להלן: "השותפות").
ביום 20/8/79 (לאחר הקמת השותפות ולאחר הפקדת הפיקדון) נחתם הסכם בין השותפות ובין פז (נספח ח' לכתב התביעה).
סעיף 20 להסכם עוסק בזכות פז לדרוש מהשותפות השלשת פיקדון למילוי התחייבויותיה.
ביום 3/3/00 הודיע חברת פז לתובעות / השותפות על ביטול ההסכם הקמעונאי ודרשה את סילוק ידם ממקרקעי התחנה.
בסוף שנת 2000 עתרה חברת פז לבית משפט השלום ברמלה במסגרת ת.א. 3156/00 בתביעה לסילוק יד.



בשנת 2005 ניתן

פסק דין
לסילוק יד. ובפועל, פינתה השותפות את מקרקעי התחנה בחודש אוקטובר 2005.
השותפות הגישה ערעור אך משכה את הערעור ביום 31/10/07.

(9)
התובעים ביקשו מחברת פז להשיב להם את כספי הפיקדונות כשהם צמודים למדד יוקר המחיה ונושאים ריבית כחוק.
כאשר פנו בחודש ינואר 2008 וביקשו השבת הסכומים, התייחסה הדרישה לסכום פיקדון בסך של 100,000 ל"י שהתובעת 1 הפקידה וזאת תוך הסתמכות על זיכרונו של מר פיחוטקה אך לאחר שנבדקו מאזני החברה, התברר כי הסכום הנכון היה 90,000 ל"י.
חברת פז טענה כי לא הופקדו 100,000 ל"י וסכומי הפיקדון, אם דינם להשבה, יושבו רק בערכם הנומינלי, ללא ריבית וללא הפרשי הצמדה.

3.
תמצית טענות התובעות:
התובעות טענו, כי יש להשיב להן את סכומי הפיקדונות, שהם צמודים למדד יוקר המחיה ונושאים ריבית כחוק מיום ההפקדה ועד מועד ההשבה בפועל וזאת ממספר נימוקים:
א.
ההסכם הקמעונאי שבו נקבע, כי הכספים יוחזרו ללא ריבית והצמדה, כולל תנאי מקפח בחוזה אחיד והוא בטל ומבוטל מעקרו ו/או יש לבטלו.

ב.
ההסכם הקמעונאי הוא הסדר כובל לפי סעיף 1 לחוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח – 1988 ומשלא ניתן לו אישור, אין הוראות ההסכם הקמעונאי תקפות כלפי התובעות.

ג.
השבת פיקדון בסכום הנומינלי מהווה עשיית עושר ולא במשפט מצידה של הנתבעת.

ד.
המסמכים עליהם חתמו התובעים ובמסגרתם ויתרו על הזכות לקבל הצמדה וריבית נוגדים את תקנת הציבור.



ה.
הוראות ההסכם מהוות עושק.

שווי הכספים המופקדים נכון ליום הגשת התביעה (כולל הפרשי הצמדה וריבית) עמד על סך 1,662,512 ₪.

4.
תמצית טענות הנתבעת:
א)
הנתבעת טענה, כי התביעה התיישנה.
על פי גישת התובעות, היו צריכים הפיקדונות להיות מוחזרים במועד שבו בוטל ההסכם הקמעונאי להפעלת התחנה.
כלומר – לא יאוחר מיום 5/2/01 והתביעה הוגשה רק ביום 1/6/08.
דהינו – לאחר שחלפו שבע שנים מיום היווצרות העילה.

ב)
לחלופין – הנתבעת טענה, כי התביעה מוקדמת.
הפיקדונות ניתנו להבטחת מילוי התחייבויות התובעות כלפי חברת פז בקשר להסכם להפעלת התחנה ולפיכך, אם בית משפט יגיע למסקנה, שהתביעה לא התיישנה, הרי הפירוש האלטרנטיבי היחיד האפשרי לתנאי ההסכמים בדבר פיקדונות שניתנו "להבטחת מילוי ההתחייבויות על פי ההסכם להפעלת התחנה", הוא שעל חברת פז להשיב את הפיקדונות רק כאשר מולאו
כל ההתחייבויות שלהבטחתן הן נתנו או כאשר הפרות של התחייבויות כאלה תוקנו.
במקרה דנן, התובעות הפרו חלק מהתחייבויות והצטברו להן חובות בסכום של מיליוני שקלים בגינן מנהלת נגדן חברת פז הליכים משפטיים ולפיכך כל עוד לא תמלאנה התובעות אחר התחייבויותיהן, לא הגיעה העת להשיב את הפיקדונות.

ג)
לחלופי חלופין ולגופו של עניין טענה הנתבעת, כי יש לדחות את התביעה לגופה.




(1)
לשונם של הסכמי הפיקדונות ברורה ומפורשת.

באשר לפיקדון שמסרה התובעת 1 נכתב בהסכם (נספח א' לכתב התביעה) כי הפיקדון יוחזר ללא ריבית וללא הפרשי הצמדה.
באשר לפיקדון שמסרה התובעת 2 – נכתב בהסכם (נספח ד' לכתב התביעה), כי הפיקדון לא ישא ריבית ולא יהיה צמוד למדד כלשהו.
גם במאזנים שצירפו התובעות להוכחת התשלום ניתן לראות, כי הסכום מופיע בערכו הנומינלי בלבד. (במאזנים לשנים 1983 – 1985 מופיע סכום של 9,000 שקלים ישנים ובמאזנים לשנים 1986
ו- 2006 מופיע סכום של 9 ₪).
הדרישה להשבת הפיקדונות בערכם המשוערך מנוגדת ללשון ההסכמים, לכוונת הצדדים ולעמדתן של התובעות כפי שמשתקפת במאזנים שצורפו לכתב התביעה.

(2)
חברת פז טענה, כי בכל מקרה, היא זכאית לקזז מסכום הפיקדונות את סכומי החובות שהיא תובעת מהתובעות בהליכים האחרים.

(3)
הנתבעת טענה, כי אין ממש בכל אחת מטענות התובעת.

5.
ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה דיונית ולפיה, לא יוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק ולא ישמעו עדויות אלא יוגשו סיכומים ובית המשפט יתן

פסק דין
על סמך כל החומר המצוי בתיק.

ב"כ התובעות הודיע לפרוטוקול (עמ' 1 שורה 5), כי הוא מוותר על הצורך בהבאת ראיות וב"כ הנתבעת הודיע (עמ' 1 שורות 8 – 9), כי כל המסמכים המצויים בתיק יהיו חלק מהחומר עליו יוכל להסתמך ביהמ"ש כאשר ייתן את פסה"ד.
בהחלטתי מיום 12/1/09 קבעתי מועדים להגשת סיכומי התובעות וסיכומי הנתבעת.
לאחר שהוגשו סיכומי הנתבעת הגיש ב"כ התובעת, סיכומי תשובה בהסכמת ביהמ"ש והצד שכנגד, וב"כ הנתבעת הגיש בקשה לצרף "התייחסות קצרה לסיכומי התשובה מטעם התובעות", אך לא מצאתי לנכון לאפשר צירוף זה, המהווה בפועל סיכומי תשובה לסיכומי תשובה של התובעות.
6.
כפועל יוצא מההסכמה הדיונית,
אין צורך לדון בשאלה: מה היתה כוונת הצדדים ומה היה אומד דעת הצדדים כאשר חתמו התובעות על ההסכמים וכל שמונח בפני
הוא ההסכמים עצמם בנוסחם הקיים.

7.
יצוין, כי בין הצדדים התקיימו התדיינות משפטיות נוספות גם בבית המשפט המחוזי בתל אביב ת.א. 2264/05 ובמסגרת אותה תובענה ביקשה פז משותפות צבר 78 תחנת תדלוק פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה בגין סירוב הנתבעת לפנות את הנכס במועד.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ביום 3/3/09 כעולה ממחשב ביהמ"ש וזאת עוד לפני שהוגשו סיכומי התשובה,
אך הצדדים לא התייחסו לכך בסיכומים.

8.
לאחר עיון בטענות הצדדים וסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה
דין התביעה להידחות מהנימוקים הבאים:

9.
באשר לטענת ההתיישנות וטענת היות התביעה מוקדמת:
(1)
הנתבעת ביקשה במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק (בש"א 173727/08) לסלק את התביעה על הסף, וטענה כי התביעה התיישנה ולחלופין, אם בית משפט יגיע למסקנה ולפיה התביעה לא התיישנה, הרי שהמסקנה הבלתי נמנעת היא, שיש למחוק את התביעה על הסף בהיותה תביעה מוקדמת, שלעת עתה אינה מגלה עילה.

(2)
פז טענה, כי בשנת 2000 היא החליטה להשיב לידיה את הפעלת תחנת התדלוק שלה.
ביום 6/3/00 שלחה לשותפות הודעה על סיום הסכמי הפעלת התחנה בתוך 11 חודשים.
כלומר, ביום 5/2/01 (ההודעה צורפה נספח ה' לבקשה).



התובעות סירבו לכך, ובחלוף הליך משפטי בין כחמש שנים, ניתן

פסק דין
אשר הורה על פינוי התחנה ובמהלך שנת 2005 התובעות פינו את התחנה.
פז טענה, כי על פי ההסכמים היה צריך להחזיר את הפקדון בעת ביטול ההסכם הקימעונאי, (נספח ד' לבקשה) שכן כתוב במפורש, כי סכום הפקדון יוחזר בעת ביטול ההסכם הקימעונאי מאיזו סיבה שהיא, בניכוי כל חוב שיגיע לפז ויהיה רשום בספרי החשבונות.

גם בסעיף 2 (ב') להסכם הקימעונאי מחודש פברואר 1971 נכתב במפורש, כי הפקדון יוחזר במועד בו תחדל החברה לכהן כקימעונאית להפעלת התחנה וכנגד פינוי התחנה.
כלומר, על פי לשון ההסכמים, היה צריך להחזיר את הפקדון בעת ביטול ההסכמים מכל סיבה שהיא ואילו התביעה הוגשה רק ביום 1/6/08 בחלוף שבע שנים מיום היווצרות העילה.

(3)
ב"כ התובעות טען, כי על פי ההסכמים (נספחים ד'

(1) ו- ד' (2) לכתב התביעה) התובעות זכאיות להשבה של סכומי הפקדון רק במועד סיום כל הסכם והסכם ורק לאחר שהנתבעת תערוך גמר חשבון ובהתאם לו תהיה זכאית לקזז את הכספים המגיעים ו/או במועד פינויה תחנה.
לפיכך,
משפונתה התחנה רק בשנת 2005 ופסק הדין אשר הורה על הפינוי הפך להיות חלוט רק בחודש אוקטובר 2007, כאשר התובעת משכה את הערעור על פסק הדין, הרי שלא ניתן לומר כי התביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות.

(4)
חברת פז הסתמכה על דברים שנכתבו בתצהיר של מר פיחוטקה יהודה אשר ניתן במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט השלום ברמלה ושם כתב מר פיחוטקה בסעיף 18 לתצהיר: "כאמור בהסכמים הקימעונאים הנ"ל הסכומים המפורטים לעיל נמסרו לידי התובעת כפיקדון בלבד והיא אמור היתה להשיבם במועד סיום ההסכם הקימעונאי, תוך שמירת זכותה לקזז כספים המגיעים לה על פי ההסכמים השונים".



זאת נוסף לאמור בסעיף א' לכתב התביעה דנן שם נכתב:
"עניינה של תביעה זו הינו השבת כספים שהתובעת הפקידו, במועדים שונים, בידי הנתבעת, על פי דרישתה, במסגרת ובמהלך התקשרות חוזית עמה ואשר הנתבעת מסרבת להשיבם בערכם הריאלי ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, לידי התובעות, לאחר שההתקשרות החוזית בין הצדדים נסתיימה, הכל כפי שיפורט בכתב התביעה להלן".
כלומר, גם מכתב התביעה עולה שהפקדון היה צריך להיות מוחזר לאחר שההתקשרות החוזית בין הצדדים הסתיימה.
דהיינו, המועד שבו ההתקשרות החוזית הסתיימה צריך להיות המועד שממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות.

(5)
טענה נוספת אשר הועלתה בבקשה לסילוק התביעה על הסף היתה טענה ולפיה התביעה מוקדמת מידי שכן אם נלך לפי גרסת התובעות ולפיה קיימת להם זכות לקבל את הכספים רק לאחר שימולאו כל ההתחייבות של הבטחתן ניתנו הכספים או כאשר הפרות של התחייבויות כאלה יתוקנו, הרי שעדיין לא חלף המועד לקבל את הכספים, שכן ההתחייבויות עדיין לא קוימו.

(6)
ב"כ התובעות טענו, כי התובעות לא חלוקות על כך שאת ההשבה יש לבצע כפוף להוראות ההסכמים שבין הצדדים, כלומר – לאחר גמר עריכת החשבונות, מתן פסקי דין וכו', וציין בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף,
שאין מניעה מבעד התובעות לתבוע את הסכומים על מנת שבית המשפט יקבע את שוויים ושיעורם. (סעיף 4 ו' לתגובה לתשובה).
בתגובה אף ציין הליכים נוספים התלויים ועומדים בבית המשפט המחוזי בפני
כב' השופטת ד"ר פלפל שטרם הוכרעו.
ב"כ הנתבעת ציינו בסיכומיהם, ובצדק, כי בטיעונים אלו, משנות התובעות את החזית בתיק מבלי שקיבלו אישור לעשות כן.

התביעה היא תביעה כספית. אך על פי אותו טיעון שנטען על ידי ב"כ התובעות, מאשר ב"כ
התובעות כי התובענה היא למעשה תובענה לסעד הצהרתי וכי על פי גרסת התובעות,


הן אינן זכאיות כיום לקבל כספים כלשהם אלא רק לאחר שיינתנו פסקי דין בהליכים התלויים ועומדים בין הצדדים ותיערך התחשבנות, כי אז הם יהיו זכאים לקבל כספים, ומטרת התביעה דנן להצהיר, באיזה סכום כסף מדובר.

(7)
הפער בין המבוקש בכתב התביעה לבין המבוקש בסיכומים בא לידי ביטוי בסיכום כתב התביעה ובסיכום הסיכומים.
בסעיף
27 לכתב
התביעה
מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת להשיב לתובעת 1 את
הכספים, שהפקידה בידיה, כאמור לעיל, כשהם צמודים למדד יוקר המחיה ונושאי ריבית, מיום שהופקדו בידיה, כאמור בכתב תביעה זה, ועד למועד התשלום בפועל סך של 70,000 ל"י מיום 11/2/71 וסך של 90,000 ל"י מיום 15/5/74.
לחייב את הנתבעת להשיב לתובעת 2 את הכספים שהפקידה בידיה, כאמור לעיל כשהם צמודים למדד יוקר המחיה ונושאי ריבית, מיום שהופקדו בידיה, כאמור בכתב תביעה זה, ועד למועד תשלום בפועל סך של 80,000 ל"י מיום 8/12/78".

ואילו בסיכום סיכומי ב"כ התובעות כותב ב"כ התובעות:
"מכל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את תביעת התובעות לקבוע כי על הנתבעת להשיב לתובעות את סכומי הפיקדונות שהפקידו בידיה, כשהם צמודים למדד יוקר מחיה ונושאים ריבית".
כלומר, מעבר חד מסעד כספי לסעד הצהרתי.
בכתב התשובה אשר הוגש ע"י התובעות לא ביקש ב"כ התובעות לתקן את כתב התביעה ואת הסעד המבוקש אלא כתב בסוף כתב התשובה:
"... התובעות נותנות הסכמתן כי אכיפת פסק הדין, דהיינו גביית סכום הפקדונות שעל הנתבעת להשיב לה, כפי שייקבע ע"י בית משפט נכבד זה, תדחה וכספים אלה ישולמו במסגרת ההתחשבנות סופית בין הצדדים".
למותר לציין, כי לא ניתן לעשות שינוי כה מהותי בכתב תביעה או בעילת תביעה מבלי לקבל אישור בית משפט לתיקון כתב תביעה באופן שכזה.



10.
.

.

1
:


אשר
aes systhm

של

.









א בית משפט שלום 30258/08 צבר תחנת תדלוק ושירותים בע"מ, ישעיהו גלאי ובניו בע"מ נ' פז חב' נפט בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/04/2009)