פסקי דין על מהלווס אוסאמה | פסקי דין על מהלווס מרוואן | פסקי דין על מהלווס חאתם ואח' |

5024/06 פ     25/03/2009




פ 5024/06 מדינת ישראל נ' מהלווס אוסאמה, מהלווס מרוואן, מהלווס חאתם ואח'




בעניין:



בתי המשפט

335



בית משפט השלום ירושלים
פ
005024/06


בפני
:
כב' השופט חיים לי – רן
תאריך:
30/04/2009




בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ פרקליטות מחוז ירושלים
באמצעות עו"ד גויכמן





המאשימה


נגד



1 . מהלווס אוסאמה

2 . מהלווס מרוואן
3 . מהלווס חאתם
4 . מהלווס סאמר
5 . מהלווס חזאם
6 . מהלווס איאד
כולם ע"י ב"כ עו"ד מ. בלום




הנאשמים

קבוע ליום 25.3.09

הכרעת דין

1.
ששת הנאשמים, אחים, ילידי השנים 1968, 1979, 1969, 1975, 1972 ו- 1967, בהתאמה, הואשמו בעבירות של תקיפה שגרמה חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 380 ו- 382(א) לחוק העונשין) ושל פציעה בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 334 ו- 335 (א)(1)+(2) שנעברו, לפי הטענה, ביום 23.9.05, בשעות הלילה, בואדי ג'וז, כלפי בני דודים שלהם (להלן: המתלוננים), בהמשך לויכוח שפרץ בין אביהם של הנאשמים ובין אחד מבני הדודים במהלך חתונה בה שהו הכל באותו ערב בעזריה, ושבמהלכו ספג, ככל הנראה, מכת אגרוף בחזהו מידי מי ממשפחת המתלוננים.

כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נלקחו ארבעה מהמתלוננים לבית חולים.

אחד מהם, ג'מיל, נפצע בפני
ו, בראשו ובידיו ושיניו הקדמיות נשברו. השני – נג'יב – נפצע בראשו ונגרמו לו חתכים עמוקים באוזנו, בעוד השלישי – דאוד – נדקר בכתבו הימנית.

2.
הנאשמים כפרו במיוחס להם. לגירסתם, הם היו אלה שהותקפו ע"י המתלוננים.

לגירסתם, נכון אמנם כי
לעת המפגש האלים נושא כתב האישום הם עשו דרכם מביתו של בן דודם,המתלונן ג'מיל, אליו נסעו אך כדי "לקבל ממנו הסברים" לשאלה מדוע תקף, לטענתם, את אביהם במכת אגרוף במהלך החתונה, ברם בדרכם "נקלעו למארב מתוכנן היטב" שהניחו להם המתלוננים, והללו היכו בהם.

הנאשמים "השיבו מלחמה שערה, עד אשר נאלצו לברוח מהמקום" כשחלקם פצועים וזקוקים לטיפול רפואי. (הציטוטים מובאים מתשובת הנאשמים לכתב האישום מפי סניגורם).

3.
יודגש כבר עתה כי נאמנה עלי גירסת המתלוננים בתארם כיצד בעשותם דרכם מאולם האירועים לביתם הותקפו בידי הנאשמים כשהללו מצויידים במקלות, במוטות ברזל, ולפחות שניים מהם – בסכין.

4.
אני ער בהחלט לכך כי ניתן למצוא אי התאמות כאלה או אחרות בין עדויותיהם של המתלוננים בתארם את שראה כל אחד בזירת האירוע, ברם אין אלה אי התאמות שיורדות לשורשם של דברים, ומכל מקום מקורן
אינו באי אמירת אמת אלא בזויות ראיה שונות של כל עד ברגע נתון, ובעיקר בעובדה המובנת לפיה באירוע מתגלגל ורב משתתפים כזה, נתונה היתה תשומת ליבו של כל עד לאו דווקא לאותו חלק ממש של האירוע שנראה ע"י עד אחר, אלא לחלק אחר שלו, כמו גם בעובדה שעד פלוני ייחס חשיבות רבה יותר לפרט שעד אחר לא נתן לו דעתו או בכך שמטבע הדברים יחרטו בזכרונו של כל אדם שהוא עד לאירוע מסוג זה
פרטים שונים.

5.
באי התאמות אלה לא היה כדי לפגוע בתיאור המיתווה העיקרי של התפתחות האירוע מראשיתו ועד סופו, כפי שיובא מיד להלן.

איש מהמתלוננים לא חזר בו מתיאור זה במהלך חקירתו.

אוסיף ואציין, כי ככל שנתארכה חקירתם הנגדית של המתלוננים כך ניתנה לי ההזדמנות להתרשם עוד יותר ממהימנותם.

הללו השיבו לסנגור, בזה אחר זה, בבהירות רבה בהשתדלם לתאר את הדברים במדוייק ככל האפשר, ומבלי להעצימם. התיאור שעולה מדבריהם הוא תיאור אמיתי של ליל בלהות שעבר עליהם.

איש מהם לא חזר בו מעיקרי גירסתו בדבר הדרך בה הותקפו ע"י הנאשמים ובדבר כלי המשחית שהחזיקו בידיהם (סכין, מוטות ברזל, אלות).

6.
יתרה מזו. על אף השימוש הנרחב שעשה הסנגור בביטויים שנועדו לתאר את המתלוננים כמי שהתכוננו, כביכול, לקרב עם הנאשמים באותו לילה, אם על דרך של הכנת כוחות והזעקתם לעזרה ואם על דרך של הצטיידות בכלי נשק קרים והנחת מארב לנאשמים, לא עלה בידי הנאשמים להראות, ולו בראשיתו של שמץ של ראיה, כי טיעון זה מעוגן במציאות.

איש מהנאשמים לא הצביע על נסיבה ממשית כלשהי שבעטיה החליטו המתלוננים, דווקא באותו ערב, וכשילדים נמצאים עימם, לפרוע פרעות בנאשמים.

נכון אמנם שבין המשפחות המעורבות קיים סכסוך ישן שעניינו זכויות במקרקעין, אך לא שמעתי מפי איש, כי בשל סכסוך זה, או בשל אירוע מהזמן האחרון שהתרחש בקשר אליו, יזמו המתלוננים את האירוע.

7.
יתכן כי מספרם של המתלוננים עלה באותו ערב על מספר הנאשמים, ויתכן שבסופו של דבר עזבו הנאשמים את המקום כשהם מותירים אחריהם את אחד מכלי הרכב בו הגיעו (רכב מסוג ג'יפ),
אך אין באלה כדי להופכם לתוקפים מבראשית, ולטשטש, אף לא כמלוא הנימה, את שמתבקש להסיק לגבי היותם של הנאשמים יוזמי התקיפה
כעולה לפחות משתי
העובדות הבאות: (על האחרות אעמוד בהמשך).


א.
האירוע התרחש לא הרחק מאזור מגוריהם של המתלוננים בואדי ג'וז

(כ-400 מטר מבתיהם), ובשעה שהנאשמים כולם עשו דרכם לביתו של אחד

המתלוננים. , וממנו, כדי ל"ברר" עימו את שהתרחש בחתונה.

הנאשמים אינם מכחישים כי הם היו אלה שנסעו לביתו של המתלונן ג'מיל. לטענתם עשו זאת כדי לדבר עימו ו"לבדוק מה קרה", שהרי אין זה "מקובל שבן דוד שלי יתקוף את אבא שלי". הא ותו לא. (נא לראות הודעת הנאשם מס' 1 אוסאמה ת/4, 4,6 ו-31).

הנאשמים מתגוררים בבאב חוטה שבעיר העתיקה.


ב.
הג'יפ בו נסעו חלק מהנאשמים הוחנה על ידי נהגו, הנאשם חאתם, לרוחב

הכביש בו נסעו המתלוננים מהחתונה לבתיהם, כדי לחסום את ציר

הנסיעה, לגרום לעצירתם של כלי הרכב בו נסעו המתלוננים, ולהקל בכך

על הנאשמים להכות ולחבול במתלוננים. הנאשמים היו אלה שהניחו

מארב ומחסום למתלוננים.

8.
בהקשר זה מבקש אני להעיר, כי בתום סיכומיו ביקשתי מהסנגור כי יתייחס
למשתמע משתי עובדות אלה לגבי מרשיו.

הסברו של הסנגור לעובדה הראשונה היתה כי אין הוא מתכוון לשמש "תליין לנאשמים", בעוד שלעובדה השניה השיבני, כי אינו יודע מדוע הוצב הגי'פ כך, ואולי הוא נדחף למרכז הכביש. (אין להנחה זו כל בסיס בראיות).

9.
נדמה לי כי גם תשובות אלה, מעבר לעולה מחומר הראיות, מלמדות כי גירסת המתלוננים, חרף אי ההתאמות שבה, היא המשקפת את המציאות, וכי גירסת הנאשמים אינה מתיישבת עם השכל הישר והמתבקש מהעובדות בשטח.

10.
בהתייחסי לעדויות המתלוננים אבקש להעיד עוד את אלה:

א.
אחד המתלוננים, מר נידאל מהלוויס, נפגע, בהיותו ילד, בראשו, והוצרך

להינתח בחלקו הימני הקדמי של הראש כדי להשתיל שם פיסת פלסטיק.

עד זה סיפר כי מאז, ולאורך כל חייו, הוא נמנע מיצירת מגע פיזי כלשהו

עם הזולת, לבל ייפגע.

לעת האירוע, היה עסוק כל העת בהגנה על ראשו בידיו מפני מכותיהם של

הנאשמים.

נדמה לי, שעל עד זה, שמסר עדותו בסבלנות רבה תוך דיוק בפרטים בהם

יכול היה להבחין חרף היותו ראשו נתון רוב הזמן בין כפות ידיו, קשה

לומר כי חבר למתלוננים כדי לתקוף את הנאשמים, כגירסת בא כוחם.


ב.
מהודעותיהם של חלק מהנאשמים במשטרה עלה כי אחד המתלוננים

ניזאר, ניקב את צמיגי אחד מכלי הרכב בו הגיעו הנאשמים למקום האירוע,

זרק אבנים לכיוון הרכב (עדות הנאשם איאד) ואחז בידו סכין ואלה (עדות

הנאשם חאתם). והנה, בחקירתו הנגדית ע"י הסניגור לא נישאל העד דבר

וחצי דבר אודות המיוחס לו ע"י הנאשמים.

תחת זאת, הגיש הסנגור את הודעתו של העד במשטרה שם הכחיש כי

היתה בידו סכין (ס/8).


ג.
מהודעותיהם של הנאשמים במשטרה עולה, כי בעקבות המקרה נערכה

מעין סולחה בין הצדדים (עטווה) במסגרתה שילמו הנאשמים למתלוננים,

עפ"י החלטת ועדת גישור, סך 65,000 ₪.

בהודעותיהם ציינו אמנם הנאשמים כי הסכום שולם משום שהמתלוננים

נפצעו קשה יותר, ברם נדמה לי כי אילו היתה אמת בגירסתם של

הנאשמים מתקשה היתה ועדת הגישור לחייבם בתשלום סכום כה גבוה

למי שהתקיפם, כגירסתם, רק משום שהללו נפצעו קשה יותר.


ד.
ואחרון, יש לזכור כי אף לגירסתם של הנאשמים לא נוצרה כל עילה בידי

המתלוננים לתקוף את הנאשמים.

הרי לגירסת הנאשמים היה זה אחד המתלוננים שתקף את אביהם, דבר

שחייב את הנאשמים, ליצור לאלתר מפגש עם התוקף.

בעוד שלגירסת הנאשמים מדובר, כאמור, במפגש בירור שהפך, מסיבה

שלא פורטה ע"י הנאשמים, לאלים ביוזמת המתלוננים, גרסו האחרונים

והדברים מתיישבים עם השכל הישר ונסיון החיים, שמדובר היה במפגש
אלים
עד מאוד מלכתחילה שניזום ע"י הנאשמים בשל הנחתם שאביהם

הותקף, אף שחלקם, יש לומר,
כלל לא היו עדים למעשה האלימות

שנעשה לטענתם כלפי אביהם בין משום שלא היו כלל במקום (הנאשם

אוסמה והנאשם חאתם) ,ובין משום ששמעו אודותיו מפי האב (הנאשם

איאד
והנאשם חאזם).

11.
ועתה לעובדות.

ביום ו', 23.9.05, בשעות הערב, נערכה חתונה באולם שמחות בעזריה. בשמחה השתתפו המתלוננים והנאשמים, להוציא הנאשם מס' 1.

12.
במהלך השמחה התרחש אירוע אלים בין משפחת הנאשמים ובין משפחת המתלוננים. לגירסת הנאשמים היכה המתלונן ג'מיל ת אבי הנאשמים, סאלח שמ איש מהנאשמים לא ראה את מעשה התקיפה, ולרובם ככולם מאלה הנאשמים שנכחו באולם השמחות נודע הדבר מפי השמועה (מפי האב או מפי אחרים)).


31.


ו.









פ בית משפט שלום 5024/06 מדינת ישראל נ' מהלווס אוסאמה, מהלווס מרוואן, מהלווס חאתם ואח' (פורסם ב-ֽ 25/03/2009)