פסקי דין על בניני איפל | פסקי דין על מוחמד ראבי | פסקי דין על איתן סתוי | פסקי דין על בת עמי גבר |

571/88 עא     22/08/1990




עא 571/88 בניני איפל בע"מ, מוחמד ראבי נ' איתן סתוי, בת עמי גבר




(פ"ד מד (3) 636)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 571/88
השופטים: כבוד השופט ד' לוין
,
כבוד השופט ג' בך
,
כבוד השופט מ' בן-יאיר
המערערים: 1. בניני איפל בע"מ

2. מוחמד ראבי

ע"י ב"כ עו"ד ר' שרון
נ ג ד

המשיבים: 1. איתן סתוי

2. בת עמי גבר
ע"י ב"כ עו"ד א' פליסר



ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ש' אלוני) מיום 17.6.88 בה"פ 342/87.
פ ס ק - ד י ן

השופט ד' לוין
: 1. ביום 11.5.84 נכרת בין המערערת 1 (באמצעות מנהליה, אשר אחד מהם, מוחמד ראבי
, הוא המערער 2) לבין המשיבים הסכם אודות מכר מגרש בעיסקת קומבינציה. בהתאם להסכם, היה על המערערת 1 לבנות במגרש נושא ההסכם בניין מגורים ולהקצות מתוכו 2 דירות עבור המשיבים על-פי סעיף 11(ו) של ההסכם, הבנייה אמורה הייתה להסתיים בתוך 30 חודש מיום חתימת החוזה (היינו 11.11.86). בתאריך זה היה על המערערת 1 למסור לידי המשיבים את הדירות כשהן מושלמות וראויות למגורים ולאחר שהבניין בכללותו הושלם. בסעיף 14(ב) של ההסכם נקבע, כי "סעיף 11(ו) להסכם זה הינו סעיף עיקרי ויסודי, והפרתו מהווה הפרה יסודית של ההסכם".

עד חלוף תקופת 30 החודשים טרם הוחל בבניית הבית, ואף היתר בנייה לא נתקבל.

המשיבים התרו במערערת 1, במשך תקופת 30 החודשים האמורה, כי תקיים את חלקה בהסכם, ומכיוון שהמערערת לא פעלה בעקבות ההתראות, שלחו המשיבים למערערת הודעה על ביטול ההסכם ביום 18.11.86. הודעה זו לא זכתה למענה, ועל-כן עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ה"פ 342/87) ביום 26.3.87 לקבלת פסק-דין המצהיר על הפרת ההסכם בידי המערערת 1, ועל כך שההסכם בוטל בעקבות הפרה זו.

בהמ' 3328/87 פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה להתיר להם פיצול סעדים.

2. בפסק-דינו כותב השופט המלומד בדרגה הראשונה:

"טענות המשיבים להצדקת מחדלם אין בהן כל ממש. עיקר טענתם היא כי המבקשים לא שיתפו עמם פעולה. לא זו בלבד שטענה זו לא הוכחה אלא שהיפוכה הוכח דווקא בעדותו של אדריכל מטעם המשיבים. הטענה כאילו ויתרו המשיבים על ביצוע הבניה במועד שבהסכם אינה ראויה לדיון ולתגובה. טענה זו, כמוה כטענות ההגנה האחרות – רוויה בחוסר תום לב".

בעקבות דברים אלה נתן השופט המלומד בדרגה הראשונה פסק-דין, המצהיר על הפרת ההסכם ועל בטלותו, והיתר לפיצול סעדים, וכמו כן קבע: "המשיבים (אשר היו החברה המערערת 1 בפני
נו וכן מוחמד ראבי
ומאיר מזרחי, שהיו משיבים פורמאליים – ד' ל') ביחד ולחוד ישלמו למבקשים הוצאות, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 6,000 ₪ בתוספת רבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל".

על פסק-דין זה, למרכיביו השונים, מוגש הערעור שלפנינו, על-ידי החברה ועל-ידי מוחמד ראבי
.

3. טענות המערערים בתמצית הן אלה:

א. פסק הדין של הדרגה הראשונה קצר ואינו מפרש את הנימוקים לקביעות שקבע השופט המלומד.

ב. מסקנותיו של השופט המלומד בדרגה הראשונה אינן מתיישבות עם חומר הראיות שהובא לפניו, ובמיוחד לא עם עדות ניטראלית של עובד ציבור (בביוף, מנהל מחלקת הרישוי בוועדה לתכנון ולבנייה, פתח-תקווה), אשר לטענת המערערים תומכת בגירסתם. לטענתם, עולה מעדות זו ומיתר הראיות כי המשיבים הם שהפרו את ההסכם בכך שנמנעו מלשתף פעולה עם המערערת בכל שנדרש להשגת היתרי הבנייה, ומכל מקום עולה מחומר הראיות, כי המשיבים הסכימו לעיכוב שחל בביצוע הבנייה.

לטענת המערערים, כל מטרתם של המשיבים הייתה לסגת מהחוזה בעצמם, תוך יצירת תמונה לפיה כביכול המערערים הם שהפרו את ההסכם, וכל זאת כדי לזכות בסכום של 25,000 דולר שנקבע כפיצויים מוסכמים שישלם מפר החוזה לצד התמים.

ג. לעניין מתן הרשות לפיצול סעדים טוענים המערערים, כי מתן רשות זו, שתוצאתה היא שינוהל הליך נוסף, גורמת להם הוצאות מרובות.

לטענתם, היה על המשיבים לתבוע את הפיצויים המוסכמים מבלי להגיש בקשה לפיצול סעדים, בעת הגשת התביעה המקורית, שכן סעד זה נתגבש כבר בעת התביעה הראשונה. ראיה לכך שהנזק נתגבש עוד קודם לכן הם מביאים מכך שהמשיבים תבעו סכום זה מן המערערת במכתב ביטול החוזה ובמכתב נוסף מיום 22.2.87.

ד. לעניין הטלת ההוצאות גם על המערער 2 טוענים המערערים, כי הלה היה נקוב בהמרצת הפתיחה כמשיב פורמאלי – היינו, שלא נדרש כל סעד נגדו.

במסגרת המרצת-פתיחה זו היו 2 משיבים פורמאליים – מוחמד ראבי
(המערער 2 בערעור שלפנינו) ומאיר מזרחי. מזרחי אף לא התייצב כלל לדיון ולא יוצג, ועל-כן לא היה השופט המלומד בדרגה הראשונה עד למעמדם של מזרחי וראבי כמשיבים פורמאליים, שעה שחייב אותם בהוצאות ביחד ולחוד עם המערערת 1.

4. כנגד טענות המערערים, חוזרים המשיבים וטוענים, כי אותן עדויות, עליהן מבקשים המערערים להסתמך, יש בהן כדי לסתור טענת המערערים בדבר היעדר שיתוף פעולה מצד המשיבים. לטענת המשיבים, עולה מעדויות אלה, כי היו שיתוף פעולה והתעניינות מצדם לכל אורך הדרך בכל הקשור להתקדמות בביצוע החוזה. אשר לטענה, כי המשיבים נמנעו משתוף פעולה, הם טוענים, כי לא כך היה הדבר, וכי גם אם יצאו הזמנות ל"חתימת בעלים" מטעם העירייה, כפי שעולה מעדותו של בביוף, הרי הזמנות כאלה לא הגיעו אליהם לחתימה, אלא, כנראה, אל הקבלנים עבור בעלי המגרש, והללו לא העבירו את ההזמנות לתעודתן.

סיוע לכך שהעיכובים לא נגרמו מחמת המשיבים אלא מחמת המערערים מוצאים המשיבים בכך שהמערערים לא התרו במשיבים בדבר אי-שיתוף פעולה, ובכך שגם לאחר שהמשיבים חתמו על התכנית וזו הוגשה, לא השכילו המערערים לקבל היתר בנייה ולהתחיל בעבודות הבנייה.

המשיבים חוזרים וטוענים, כי לא ויתרו מעולם אל זכותם לקבל את הדירות בתוך 30 חודש מיום כריתת החוזה, והם אף פעלו להאיץ במערערים למלא חלקם, אלא שהאחרונים לא הגיבו ולא פעלו.

5. אשר לסוגיית פיצול הסעדים טוענים המשיבים, כי בעת הגשת המרצת הפתיחה – אשר כל תכליתה הייתה לנתק את הקשר שבין המשיבים למערערת 1 ולאפשר למשיבים לנהוג במקרקעין שלהם מנהג בעלים ללא כל חשש – טרם התגבש הנזק שלהם, שכן לא ידעו מה תהיינה השלכותיה המדויקות של הפרת החוזה עליהם; לכן לא הוגשה תביעה בגין הנזקים הכלכליים בשלב זה.
עוד טוענים המשיבים, כי היות שאי-אפשר להכליל תביעה לפיצויים מוסמכים במסגרת המרצת-פתיחה אלא בהליך אחר (סדר דין מקוצר), ומכיוון שהיה הכרח לפנות בדרך של המרצת-פתיחה לחיסול הקשר בין הצדדים, ממילא היה צורך לעתור כדי לקבל רשות לפיצול סעדים, ועל-כן היה מקום ליתן רשות כזו.

המשיבים טוענים, כי מקרה כגון זה הוא המקרה הקלאסי שבו יש מקום ליתן היתר לפיצול סעדים, שהרי מתאפשרות החלטה מהירה והקטנת הנזק על-ידי קטיעת ההתקשרות, והזכות לתבוע את הנזקים אינה מתקפחת.

6. בכל הקשור למערער 2 טוענים המשיבים, כי אין לדון כלל בערעור בנקודה זו, שכן את כל ההוצאות שילמה המערערת 1. לטענתם, עובדה זו הופכת את הערעור בשאלה זו לערעור בשאלה תיאורטית, אשר אין לו מקום.

לגופו של עניין וטוענים המשיבים, כי המערער 2 נכלל בדיון כמשיב פורמאלי, בהיותו מנהלה של המערערת 1 וערב להתחייבויותיה. לטענת המשיבים, מכיוון שהלה הגיב בשם עצמו לטענה, חשף עצמו בפני
הסיכון שיחויב בהוצאות, וכך אכן אירע בסופו של דבר.

7. עיינתי וחזרתי ועיינתי בפסק הדין של הדרגה הראשונה ובטענות הצדדים בערעור שלפניי, ולא מצאתי דופי בפסק-דינו של השופט המלומד, אשר התייחס בפסק-דינו לחומר הראיות שהובא לפניו ולעדויות שנשמעו והסיק מהן את המסקנות, שהביאוהו לפסוק כפי שפסק בפסק-דינו, בכל הקשור להפרת החוזה על-ידי המערערים ולהצהרה זו לבטלות החוזה, כפי שביקשו המשיבים. מחומר הראיות ניתן להשתכנע, כי האחריות בדבר אי-ביצוע ההסכם רובצת על כתפי המערערים, וכי אין להסיק ויתור כלשהו של המשיבים על כך שהחוזה יבוצע כפי שנקבע בו. הלכה ידועה היא, כי לא במהרה יתערב בית-משפט שלערעור במסקנות הדרגה הראשונה בכל הקשור לומר הראיות, והמקרה שלפנינו אינו ראוי לכך שנסטה בו מן ההלכה המקובלת.

פיצול הסעדים

8. בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ניתנה, כאמור, רשות לפיצול סעדים. השופט המלומד לא התייחס בפסק-דינו לטענות הצדדים בהקשר זה ולא נימק היעתרותו לבקשה זו. בהקשר זה נטענו טענות הצדדים בערעור שלפנינו, כפי שפורט לעיל.

אין ספק, כי במקרה שלפנינו, משסברו המשיבים כי המערערת 1 הפרה את החוזה, ומשביטלו הם את החוזה בעקבות אותה הפרה, יכלו גם לתבוע את הפיצויים המוסכמים אשר נקבעו באותו חוזה. ממילא, גם כשביקשו שבית המשפט ייתן פסק-דין הצהרתי בדבר ביטול החוזה, אשר יהווה גושפנקא לאותו ביטול, יכלו לכרוך בתביעה אחת את בקשתם לסעד הצהרתי ואת תביעתם לפיצויים המוסכמים, אלא שהם לא עשו כן, וחלף זאת תבעו סעד הצהרתי במסגרת תובענה בדרך של המרצת-פתיחה, וביקשו אישור לפיצול סעדיהם, כדי שיוכלו לתבוע את הפיצויים המוסמכים במסגרת תובענה נפרדת. בית המשפט בדרגה הראשונה נענה לבקשתם. האמנם ראוי ונכון היה להחליט כך?

9. בעניינה של עילה אחת המצמיחה כמה מיני סעדים קובעת תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לאמור:

"מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".

העומד ביסוד תקנה זו היא, כי:

"הכלל של מעשה בית-דין, ובכלל זה עקרון השתק העיל







עא בית המשפט העליון 571/88 בניני איפל בע"מ, מוחמד ראבי נ' איתן סתוי, בת עמי גבר , [ פ"ד: מד 3 636 ] (פורסם ב-ֽ 22/08/1990)