פסקי דין על עלא רחמן (בן חליל מחמד) מחמוד

5016/02 פח     17/09/2003




פח 5016/02 מדינת ישראל נ' עלא רחמן (בן חליל מחמד) מחמוד





מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים
בעניין:
המאשימה
גאולה כהן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. עלא רחמן (בן חליל מחמד) מחמוד

באמצעות הסניגוריה הציבורית
על-ידי ב"כ עוה"ד אנדרה רוזנטל
2. מחמד (בן זידאן מחמד) מחמוד

הנאשמים
לאה צמל
ע"י ב"כ עו"ד
גזר דין

1. במסגרת הסדר טיעון הודו הנאשמים והורשעו בשתי עבירות של ניסיון רצח - לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן - החוק) ובחברות בארגון טרוריסטי - עבירה לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור התש"ח-1948 (להלן - הפקודה). נאשם 1 הורשע גם בשידול לחברות בארגון טרוריסטי - עבירה לפי סעיף 3 לפקודה בצירוף סעיף 30 לחוק.
עוד הוסכם, כי לאחר קבלת תסקירי שירות מבחן למבוגרים (להלן - התסקירים) תעתור המאשימה לעונש של 22 שנות מאסר בפועל ביחס לנאשם 1, ו-20 שנות מאסר בפועל ביחס לנאשם 2, וכי הסנגוריה תהיה חופשית בטיעוניה.

העובדות
2. ביום 28.7.01, נפגש הנאשם 1 עם סאמר מוחמד (להלן - סאמר), המוכר לו כפעיל בארגון "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" (להלן - הארגון). השניים סיכמו כי יבצעו פיגוע ירי לעבר מכוניות של יהודים הנוסעות בכביש ירושלים-מעלה אדומים (להלן - הכביש). 60221

3. הנאשם 1 הציע לנאשם 2 להצטרף, ולאחר שקיבל את הסכמת נאשם 2 התקשר הנאשם 1 עם סאמר לעדכן אותו. הוסכם כי נאשם 2 יצטרף לביצוע הפיגוע כתצפיתן להתריע בפני
סאמר והנאשם 1, אם יגיעו כוחות בטחון למקום.

4. ביום 29.7.01 בסביבות השעה 20:00 נפגשו הנאשמים וסאמר בסמוך לביתו של נאיף עביד בעיסוויה. לפגישה הגיע סאמר מצויד באקדח "fn" חצי אוטומטי ותת מקלע מסוג "mps". את האקדח העביר לנאשם 1. סאמר והנאשם 1 כיסו את פניהם בכובעי גרב והנאשם 2 עטה חולצה על פניו. בסביבות השעה 20:50 התמקמו הנאשמים וסאמר על הצוקים הצופים לעבר הכביש.
נאשם 2 עמד במרחק מה מסאמר ומהנאשם 1 כדי לתצפת. באותה שעה נסעה בכביש ניידת משטרתית מסוג "טרנזיט" (להלן - הניידת), ובה השוטר יונה מור (להלן - השוטר) ושתי שוטרות. בהגיע הניידת לעיקול דרך בסמוך לתחנת הדלק "דור" שבמקום, פתחו הנאשם 1 וסמאר בירי לעבר הניידת, במטרה להרוג את נוסעיה.

5. אחד הקליעים חדר דרך דלת הניידת ופגע בירכו של השוטר אשר נהג בה אותה עת. כתוצאה מן הפגיעה נפצע השוטר בירכו ונזקק לניתוח לצורך הוצאת הקליע.

6. במהלך חודש ספטמבר 2001 נפגש נאשם 1 בעיסוויה עם סאמר, שהציע לו להצטרף לארגון ולבצע פיגועי ירי לעבר יהודים. הנאשם 1 השיב לסמאר בחיוב.

7. בחודש אוקטובר 2001 או סמוך לכך התקשר סאמר מרמאללה לנאשם 1, שהיה באותה העת בעיסוויה, ועל פי הזמנתו הגיע נאשם 1 לכיכר השעון ברמאללה, שם מסר סאמר לנאשם 1 רובה מסוג "קלצ'ניקוב", הדריך אותו כיצד להפעיל ולדרוך אותו ולהעביר את מחלף הנצרה ממצב "בודדת" למצב "אוטומטי". באותו מעמד ביקש סאמר מהנאשם 1 לגייס אדם נוסף להצטרף לביצוע פיגוע ירי. מספר ימים לאחר מכן שכנע נאשם 1 את נאשם 2 להצטרף לארגון ולבצע עמו פיגוע ירי בנשק שיקבלו מסאמר.

8. בחודש נובמבר 2001 או בסמוך לכך הגיע הנאשם 1 לכיכר השעון ברמאללה לאחר שסאמר ביקש להיפגש עמו שם. סאמר הוביל את הנאשם 1 למשרדי הארגון, ומשם לדירה בה התגורר. סאמר נתן בידיו של הנאשם 1 רובה מסוג "m-16" והסביר לו כיצד להפעיל את הרובה. הנאשם 1 סיפר לסאמר כי גייס אדם נוסף - את הנאשם 2 - לביצוע פיגועי הירי. סוכם, שכעבור מספר ימים סאמר ינחה את נאשם 1 לפגוש אדם רעול פנים במטע זיתים בעיסוויה, שם יקבל הנאשם 1 מידי אותו אדם רובה מסוג "קלצ'ניקוב"; לאחר מכן, יתקשר אליו סאמר שנית ויכוון אותו אל חומת בטון, שסמוך אליה יימצא אקדח; לאחר קבלת שני כלי הנשק, יבצעו הנאשמים את פיגועי הירי המתוכננים.

9. ואכן, סאמר התקשר לנאשם 1 והנחה אותו למקום בו יפגוש רעול פנים בשעה 19:00. הנאשם 1 עידכן את הנאשם 2 על אודות המפגש המתוכנן, ולקראת השעה היעודה הלכו הנאשמים לעבר מקום המפגש. הנאשם 1 חבש כובע גרב על ראשו. כשהגיעו סמוך למקום המפגש, התחבא הנאשם 2. נאשם 1 פגש את מוראד עביד, שהיה גם הוא רעול פנים. מוראד הניח על הרצפה שקית ובה רובה מסוג "קלצ'ניקוב" ושתי מחסניות מלאות בכדורים, והלך מן המקום מבלי לומר דבר.

10. הנאשם 1 נטל את הרובה והמחסניות והלך עם נאשם 2 למטעי הזיתים בעיסוויה. שם אימן הנאשם 1 את הנאשם 2 כיצד להפעיל את רובה ה"קלצ'ניקוב".

11. למחרת התקשר סאמר לנאשם 1 וכיוון אותו לנקודה הסמוכה לחומה בעיסוויה. הנאשמים הלכו למקום ומצאו שם אקדח עם מחסנית מלאה בכדורים וכן שני מטעני צינור.
בשעה 20:30 או במועד הסמוך לכך הלכו הנאשמים לקצה הכפר עיסוויה, לנקודה הצופה לעבר הכביש. הנאשמים חבשו כובעי גרב ואחזו בכלי הנשק ובתחמושת. הנאשמים כיוונו את כלי הנשק שבידיהם אל מכוניות ואוטובוס שנסעו בכביש וירו לעברם מתוך כוונה לגרום למותם של נוסעים יהודים. הנאשם 1 ירה מרובה ה"קלצ'ניקוב" שתי מחסניות בירי אוטומטי. הנאשם 2 ירה מהאקדח מחסנית אחת.

התסקירים
12. נאשם 1 בן 22, מאורס. שירות המבחן מציין כי הוא בן למשפחה המונה הורים ותשעה ילדים. באישיותו של הנאשם 1 בולטים קווים של תלות וקושי להעמיד גבולות לעצמו ולקבל סמכות. בעבר התקשה להסתגל למסגרות השונות. מבית הספר נשר בכיתה ו', עבד עם אביו בבניין במשך 3 שנים עד שנעצר ונדון ל-8 חודשי מאסר בפועל בגין מעורבותו בעבירה של ידויי אבנים. לאחר שחרורו עבד בעבודות מזדמנות, התארס ועד למעצרו בגין העבירות בתיק זה התגורר בבית הוריו. הנאשם 1 לקח אחריות מלאה למעורבותו בעבירות והביע חרטה. לטענתו, פעל בחוסר אחריות ומבלי שנתן מחשבה רבה לתוצאות מעשיו.
שירות המבחן מעריך כי מעורבותו בעבירה באה, בין היתר, על רקע אורח חייו, חוסר בשלותו, גילו הצעיר והתייחסות באופן לא בוגר למעשיו. לאור חומרת העבירות - נמנע שירות המבחן מהמלצה.

13. נאשם 2 בן 25, רווק. שירות המבחן מציין, כי הוא בן למשפחה המונה 11 נפשות - זוג הורים ו-9 ילדים בגילאים 13- 25. הנאשם 2 למד עד כיתה ו' ונשר. בגיל 12 לא ידע קרוא וכתוב, עבד מספר שנים עם אביו בעבודות טיח. בגיל 15 הורשע בגין יידוי אבנים ונדון ל-16 חודשי מאסר בפועל. בתקופת מאסרו למד קרוא וכתוב. לאחר שחרורו ממאסר עבד בעבודות ניקיון, ובכוונתו היה להתארס.
הנאשם 2 הודה וקיבל על עצמו אחריות. הסביר את מניעיו על רקע אידיאולוגי, אך טען כי בעת ביצוע העבירות לא היה ער בצורה מספקת לחומרת מעשיו וכיום הוא חש חרטה. לאור חומרת העבירות - נמנע שירות המבחן מהמלצה.

14. במסגרת הראיות לעונש הוגשו תדפיסי מרשם פלילי לפיהם:
לחובת הנאשם 1 הרשעה בת"פ (י-ם) 209/95 בגין עבירה של סיכון חיי אדם, אותה ביצע ביום 18.5.95, בגינה הושת עליו קנס בסך 1,000₪, 9 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיקוח קצין מבחן למשך שנה.
לחובת נאשם 2 הרשעה בת"פ 261/93 בבית המשפט המחוזי בירושלים בגין עבירה של סיכון חיי אדם, שביצע ביום 8.5.93, בגינה נגזרו עליו 16 חודשי מאסר ו-20 חודשי מאסר על תנאי.

15. ב"כ המאשימה, עו"ד כהן, סבורה כי שירות המבחן הפך את היוצרות ותיאר את הנאשם 1 כאדם נגרר, עם בטחון עצמי ודימוי עצמי נמוכים, וטענה כי אין זה משתלב עם היוזמה והאירועים בהם נטל חלק, כאשר בפועל דווקא גילה יוזמה ונחישות לבצע פיגועים וגייס את נאשם 2 לאותה מטרה. מכאן בקשתה להחמיר עם הנאשם 1, עליו היא מבקשת להשית 22 שנות מאסר בפועל, ועל נאשם 2 מבקשת היא להשית 20 שנות מאסר בפועל, ובנוסף מאסר על תנאי לכל אחד מהנאשמים.
את טיעוניה תמכה בפסיקה שבה אישר בית המשפט העליון עונשים שנעו בין 18
ל-20 שנות מאסר בפועל בגין עבירות שבוצעו על רקע לאומני, לאור מכת הפיגועים הפוקדת את המדינה, אף בהתחשב בחרטה ובנסיבות חריגות (דוגמת ע"פ 7386/02 בלאל עודה נ' מדינת ישראל
(תק-על 2003(2) 720).

16. ב"כ הנאשם 1, עו"ד צמל, גלשה בטיעוניה לסקירה כוללנית של אירועי האינתיפאדה בכלל, ובירושלים בפרט. היא בקשה לזקוף לזכות ערביי ירושלים את מעורבותם הדלה באירועים אלה, לתת משקל יתר להודאת הנאשם 1 ומשקל פחות לנושא ההרתעה. לאבחנה זו הוסיפה את העובדה שבידי הנאשמים היה נשק במשך כחודשיים אך הם עשו בו שימוש רק פעמיים וגם זאת בחוסר מיומנות. לטעמה, ספק אם הנאשמים היו מודעים לכך שפגעו בניידת או בשוטר.
עו"ד צמל קבלה על פער בענישה על עבירות שבוצעו רקע אידיאולוגי בין יהודים לערבים. לדעתה, עונש של כ-10 שנות מאסר די בו לכפר על מעשיו של הנאשם 1 לאור החרטה שהביע בפני
שירות המבחן, האחריות שנטל והאשמה שהוא חש.

17. הנאשם 1 ביקש שאמו תדבר במקומו. האם דיברה בשבחו של בנה, טוב לבו ויחסו להוריו, וסיפרה על כוונותיו לשאת את ארוסתו. לטענתה, בנה נגרר ולא היה מודע לתוצאות מעשיו וביקשה להקל בעונשו גם בהתחשב בגילו.

18. הנאשם 1 החליט בכל זאת לדבר ואמר: "עשינו ממש וטעות, זו טעות של החיים. אנחנו נשפטים 20 שנה, אני בן 20 ואצא מן המעצר כשאהיה בן 40. אני מבקש מהשופטים שיעזרו לנו, זו פעם ראשונה ואחרונה שאנחנו עושים את זה".

19. ב"כ הנאשם 2, עו"ד רוזנטל, הטעים כי אין הוא מקל ראש בחומרת העבירות שביצע הנאשם 2, אך יש לו טרוניות כנגד המשקל שב"כ המאשימה מבקשת לייחס להן, וביקש לשמור על פרופורציה התואמת מקרים שבהם נערים יהודים לוקחים את החוק לידיהם ומבצעים עבירות ממניעים אידיאולוגיים.
עו"ד רוזנטל ביקש לקחת בחשבון את העובדה שבמקרה הראשון שימש הנאשם 2 תצפיתן בלבד, ובאירוע השני ירה כדור אחד בלבד. הגם שמדובר באירועים חמורים כשלעצמם, אין הם מצדיקים את העונש אותו מבקשת המאשימה להשית. ובאשר להרתעת הרבים סבור עו"ד רוזנטל, שעונשים כבדים לא השיגו מטרה זו.

20. הנאשם 2 ביקש סליחה, חזר וטען כי עשה טעות ואינו רוצה לשלם כל חייו על הטעות שעשה.

21. עו"ד צמל ועו"ד רוזנטל תמכו טיעוניהם בעניין הפערים בענישה במספר פסקי דין שבהם, לטעמם, הקל בית משפט עם יהודים שביצעו עבירות על רקע אידיאולוגי, ובעיקר הדגישו את ע"פ 678/85 ברק ניר ואח' נ' מדינת ישראל
תקדין עליון 86(2) 873, שניתן ביום 14.4.86, אלא שאין הנדון דומה לראיה. אכן, באותו עניין ביצעו הנאשמים עבירות חמורות על רקע אידיאולוגי ונגזרו עליהם עונשים בהתאם לחלקם באותם אירועים. לפי אמות המידה דאז סבר בית המשפט העליון כי העונשים היו מופרזים בקולתם. עם זאת מדובר בתקופה אחרת, אוירה אחרת, קשה גם היא, אך אינה דומה כלל למצב היום, ההולך ומחמיר והפך למכת מדינה.
פסק הדין בת"פ (חיפה) 393/00 מדינת ישראל
נ' דני טיקמן תק-מח 2002(1), 726, שבו גזר בית המשפט 16 שנות מאסר, מתוכן 14 שנים בפועל, בגין 4 ניסיונות רצח ועבירה של היזק בזדון בעקבות מסע נקמה של הנאשם בערבים, בתגובה לאירוע הידוע בשם "הלינץ' ברמאללה". מקרה זה עשוי היה לשמש אמת מידה, אילו לא עסקנו בגל של פעילות אלימה, ההולכת וגוברת מצד שליחיהם של ארגונים, ששמו להם למטרה להרוג ללא אבחנה יהודים באשר הם יהודים.

22. פסיקה נוספת שהוגשה מטעם ב"כ הנאשמים נוגעת אמנם למפגעים יהודים שבית המשפט לא מיצה עמם את הדין, אלא שמדובר במקרים בודדים, שאינם מצביעים על התארגנות לאומנית או על שיטה ובזאת נעוץ ההבדל.
הכורח להרתיע מפגעים מכתיב את ההחמרה בענישה במגזרים השונים בהתאם לתכיפות התופעה של נטילת החוק לידים. אין דומים מעשים בודדים יוצאי דופן המוקעים בחברה הישראלית, לפיגועים הנעשים על רקע אידיאולוגי על ידי צעירים פלסטינאים שמעשיהם מועלים על נס כדוגמא לחיקוי על ידי אחרים.

23. אנו דוחים את הניסיון, שמבקשים ב"כ הנאשמים לעשות, לגמד את מעשיהם של הנאשמים, כאילו מדובר בצעירים חסרי ניסיון בשימוש בנשק - כפי שטענה עו"ד צמל, או שמדובר בכדור בודד מאקדח - כפי שניסה לטעון עו"ד רוזנטל, ואין לנו אלא להפנות למעשים בהן הודו הנאשמים, שהמאפיין אותם הם נחישות ורצון לפגוע ולהרוג יהודים. למעשיהם קדמו הכנות ואימונים בנשק; הם ארבו לקורבנות מנקודת תצפית שבה יכלו להבחין היטב כי קלעו במטרה ופגעו בניידת; בפעם השניה ירו צרורות לעבר אוטובוס. את העובדה שלא פגעו לא נוכל לזקוף לזכותם או לנטרל את המטרה לשמה ירו. חומרה נוספת נודעת לנאשם 1, שעמד בקשר עם פעיל הארגון, גייס את הנאשם 2 ויחד עמו יצאו לבצע את זממם.
אין אנו רואים מנוס מהחמרה בענישת אלה, שאידיאולוגיה נפשעת מכתיבה את מעשיהם, למען ידעו ההולכים בדרכם, כי הם עלולים לכלות שנים ארוכות וטובות מחייהם בין כותלי בית הכלא, במקום להועיל לעצמם ולבני ביתם.

23. לחובת כל אחד מהנאשמים עומדת הרשעה, גם היא על רקע אידיאולוגי, ומדבריהם בבית המשפט נותר ספק בלבנו אם חרטה שהביעו בפני
שירות המבחן איננה מן הפה אל החוץ. יחד עם זאת, הבאנו בחשבון את הודאתם ואת החסכון בזמנו של בית המשפט.

24. לאור האמור אנו גוזרים על נאשם 1 - 19 שנות מאסר מיום מעצרו (25.2.02), ועל נאשם 2 - 17 שנות מאסר מיום מעצרו (22.2.02).

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, כ' באלול תשס"ג (17 בספטמבר 2003) במעמד הנוכחים.

יעקב צבן
, שופט

משה רביד
, שופט

יפה הכט
, שופטת

005016/02פח 053 יפה הכט
+
1
בתי המשפט
פח 005016/02
בית המשפט המחוזי בירושלים
כבוד השופטת יפה הכט

כבוד השופט משה רביד

כבוד השופט יעקב צבן

לפני:








פח בית משפט מחוזי 5016/02 מדינת ישראל נ' עלא רחמן (בן חליל מחמד) מחמוד (פורסם ב-ֽ 17/09/2003)