פסקי דין על פליקס חדד | פסקי דין על הוגט חדד | פסקי דין על משה דוד | פסקי דין על רחל דוד |

3061/98 א     01/01/2002




א 3061/98 פליקס חדד, הוגט חדד נ' משה דוד, רחל דוד




בעניין:

27



בתי המשפט


בית משפט השלום רמלה
א
003061/98


בפני
:
כב' השופטת לבנה צבר
תאריך:
10/03/2002




בעניין:

1 . פליקס חדד


2 . הוגט חדד
התובעים






נ
ג
ד



1 . משה דוד


2 . רחל דוד
הנתבעים







פסק דין

1.
התובעים והנתבעים הם שכנים, ובין חצרות בתיהם מפרידה גדר. נקדים ונאמר שביתם של התובעים ממוקם בחלקה 62 בגוש 3832 ואילו ביתם של הנתבעים ממוקם בחלקה 63 בגוש 3832. הגדר הנ"ל היא סלע המחלוקת, שכן לטענת התובעים גדר זו הוקמה תוך פלישה לחלקתם, פלישה בשטח של כ-154 מ"ר. בשל כך הם עותרים להורות לנתבעים לסלק ידם משטח הפלישה, ולהזיז את הגדר למקומה הנכון
על פי התשריט שצורף לכתב התביעה.
יצויין, שלכתב התביעה צירפו התובעים נסח מלשכת רישום המקרקעין, לפיו הבעלים של החלקה היא רשות הפיתוח, ולתובעים זכויות חכירה שנרשמו ב-19.3.82. עוד צורף לכתב התביעה חוזה החכירה ממנהל מקרקעי ישראל לפיו שטח חלקת התובעים הוא 730 מ"ר בערך. ועוד צורפה לכתב התביעה חוות דעת של מומחה – מודד מוסמך, עמנואל קרלן (להלן: "המודד"), שערך מפה טופוגרפית בה סומן שטח הפלישה.

2.
התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, והנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להגן, ולבקשה זו נעתרתי בהחלטה שניתנה על ידי ב-30.12.98. הבקשה נתמכה בתצהירים של הנתבעים, שבהם הם טענו כי החלקה שלהם נרכשה על ידי הנתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע") בשנת 1974 וכי גדר המריבה הפרידה בין שתי החלקות עוד בטרם נרכשה החלקה על ידי הנתבע. הנתבעים הוסיפו וטענו, שגדר ההפרדה הוקמה על ידי התובעים עצמם, וכי הם לא הקימו את הגדר. בשל כך הם טענו שדין התביעה להדחות מחמת התיישנות. בנוסף, הם הכחישו את הטענה לפיה הם פלשו לשטחם של התובעים.

ועוד הם טענו, כי התובעים יצרו כלפי הנתבע – בעת שרכש החלקה שלו – מצג שווא לענין גודל החלקה שהוא רכש, כמו גם לענין הקמתה – כדין של הגדר המפרידה בין שתי החלקות.

הנתבעים הוסיפו וטענו, שבמשך השנים הרבות שבהן הם מתגוררים בחלקתם, הם לא נדרשו על ידי התובעים דרישה כלשהי בענין הגדר, וכי בשל כך התובעים מנועים מלדרוש כעת דרישה כלשהי בענין הגדר.

בשולי הבקשה, וליתר דיוק בשולי התצהיר של הנתבע נטען, שמכח השנים שבהן הוא מחזיק בחלקה – למעלה מ-24 שנים, מאז רכש אותה בשנת 1974 – קמה לו זיקת הנאה בשטח שנטען על ידי התובעים, שהוא שטח הפלישה.

3.
העד הראשון שהעיד מטעם התובעים הוא המודד. המודד דבק בחקירה הנגדית בטענה, לפיה על פי המדידות שהוא ערך קיימת פלישה של הנתבעים לתוך חלקת התובעים, ששטחה 154 מ"ר. הוא הבהיר, שהמפה הטופוגרפית, שצורפה לכתב התביעה, שנערכה על ידו, ואשר העתק הימנה הוגש גם במהלך עדותו – ת/2 – נעשתה לצורך קבלת היתר בניה, וכי תוקפה הוא למשך חצי שנה. הוא הבהיר שהמפה נעשתה על בסיס מפה שהוכנה עבור לשכת רישום המקרקעין על ידי אגף המדידות הממשלתי – מיפוי ישראל. יצויין, שאותה מפה אליה מתייחס המודד לא הוגשה לתיק ביהמ"ש.



העובדה שתוקפה של המפה הוא לחצי שנה, אין בה – כשלעצמה -
כדי לקעקע את הטענה, שקיימת לכאורה פלישה של הנתבעים לתוך חלקת התובעים. ועם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שעל המפה צוין מפורשות שהיא איננה מיועדת לצורכי רישום. צודק ב"כ הנתבעים בטענתו בסיכומים, לפיה היה על התובעים להמציא מפה, שמאושרת על ידי מחלקת המדידות, אך מן הראוי שהמפה של מחלקת המדידות היתה מובאת בפני
ביהמ"ש.

למעלה מזה – עיון בנסח רישום המקרקעין שצורף לכתב התביעה מלמד, שביום 10.1.1980 נרשם בית משותף על החלקה. אין ספק שלצורך רישום הבית המשותף הוכן תשריט של החלקה ושל הבית המשותף. תשריט זה לא הוגש לתיק ביהמ"ש. וכאמור המפה הטופוגרפית איננה מיועדת לצרכי רישום ולא הוכח ע"י השוואתה לתשריט הבית המשותף או למפה של אגף המדידות שהיא אכן תואמת אותן, ומשקפת אל נכונה את השטח המדוייק של החלקה. ובל נשכח – בחוזה החכירה לא צויין שטח החלקה בצורה מדויקת אלא נרשם שהוא בערך 730 מ"ר.


12.







א בית משפט שלום 3061/98 פליקס חדד, הוגט חדד נ' משה דוד, רחל דוד (פורסם ב-ֽ 01/01/2002)