פסקי דין על דנון שלום | פסקי דין על גרינברג אבי

179100/02 א     21/09/2003




א 179100/02 דנון שלום נ' גרינברג אבי




1
בתי המשפט
א 179100/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
21/09/2003
תאריך:
כב' השופטת נועה גרוסמן

בפני
:

דנון שלום

בעניין:
תובע
בן פורת

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
גרינברג אבי
נתבע
חנא

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
כללי:
בפני
תביעה אשר החלה להתברר במקורה כתביעה שטרית בהוצל"פ.
השיק אשר הוגש לביצוע נמשך במסגרת תיק הוצל"פ ת"א שמספרו 7-71-10436-01, התאריך של פתיחת תיק ההוצל"פ הינו 23.12.01.
השיק ערוך לפקודת מוסך גיל גרינברג בע"מ (להלן :"הנפרע") בחתימתו של הנתבע על סך 21,213 ₪ ז.פ. 30.07.01. השיק משורטט, הוסב ע"י הנפרע לדנון שלום
(להלן :"התובע").
על פי הכיתוב בפינה הימנית העליונה של השטר, בעל החשבון עליו נמשך השטר הוא גרינברג אבי
, הנתבע כאמור.
השטר משוך על חשבון מס' 190560 בבנק הפועלים סניף 723.
הנתבע הינו לקוח במוסך הנפרע אשר שילם עבור עבודה שביצע הנפרע בריכבו.(סעיף 6 לסיכומי הנתבע).
התובע עוסק בין היתר בניכיון שיקים, ובמסגרת עבודתו קיבל את השיק, נשוא התביעה מהנפרע.(סעיף 1 לסיכומי התובע).
הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, בש"א 102131/02.
ההתנגדות נדונה בפני
כבוד הרשמת כוכבה לוי ביום 27.05.02.
החלטתה היתה כי ניתנת לנתבע רשות להתגונן, ומכאן התביעה.
בהיות התביעה שטרית פתח הנתבע בהבאת ראיותיו.
נבחן את הגרסאות אחת לאחת.

גרסת הנתבע:
הנתבע כאמור בעל רכב אשר עבר תאונת דרכים ותוקן במוסך הנפרע. (סעיף 6 לסיכומי הנתבע).
עבור התיקון מסר הנתבע שיק דחוי לנפרע מתוך תקווה כי שיק מחב' הביטוח יתקבל טרם מועד פירעון השיק שמסר. (סעיף 7 לסיכומי הנתבע).
השיק מחב' הביטוח כאמור, בושש לבוא, ועל כן, לא יכול היה הנתבע לפרוע את השיק אשר מסר . משכך ביטל אות השיק הדחוי בהסכמה, וזה לא כובד. (סעיף 8 לסיכומי הנתבע).
לטענת הנתבע,לאחר חזרת השיק, הודיע לו התובע כי השיק חזר. כמו כן, התבקש הנתבע, לדידו, להעביר שיק אחר, על סך 21,213 ש"ח, אשר הוא נשוא התביעה, ובאותו מעמד חזר אליו השיק הראשון.(ס' 10 לסיכומי הנתבע).
הנתבע כאמור חזר והחליף את השיק הדחוי לבעל המוסך הנפרע, מר שמואל גרינברג, שני שיקים חדשים בז.פ. מיידי במקום השיק נשוא התביעה והכל בתיאום עם התובע. (ס' 11, 12 לסיכומי הנתבע).
לאחר קבלת השיק מחב' הביטוח ,התקשר הנתבע עם התובע וביקש ממנו את השיק הדחוי בחזרה על מנת להחליפו בשיק אשר התקבל מחברת הביטוח.(סעיף 9 לתצהיר הנתבע).
לגרסת הנתבע התובע הפנה אותו למנהל המוסך, מר שמואל גרינברג. סעיף 10 לתצהיר הנתבע).
הנתבע טוען כי עקב האיחור במסירת השיקים, ביקש בעל המוסך הנפרע, מר שמואל גרינברג, תוספת על הסכום המקורי כ -1,600 ₪.(סעיף 11 ,נספח א' לתצהיר הנתבע).
שני השיקים שנמסרו לבעל המוסך הנפרע, במקום השיק הראשון שנמסר, נפרעו בזמן. הראשון, נפרע בחשבון התובע. השני, נפרע בחשבון חב' "אלי בקלת בע"מ" - חברה, אשר ככל הידוע לנתבע עוסקת בהחלפת כספים וניכיון שקים. (סעיף 14 לסיכומי הנתבע).
ביום 11.03.02 פנה הנתבע אל המשטרה , והגיש תלונה בגין הונאה ומרמה.(נספח ב' לתצהיר התובע).
לטענת הנתבע, עקב ניהול ההליכים המשפטיים נגד התובע, קיבל הוא איומים מטעם התובע. מחשש לחייו, שילם הנתבע לשליחי התובע סך של 7,000 ₪ לשם סגירת תיק ההוצל"פ, וזאת לאחר מו"מ טלפוני עם התובע בעצמו.(ס' 16 לסיכומי הנתבע).
את תקבול התשלום בסך של 7,000 ₪ חתמו הצדדים על כך במסמך. (נספח ד' לתצהיר הנתבע)
הנתבע טוען כי פרע את כל חובו לזוכה. (סעיפים 19-20, 26 לתצהיר הנתבע).
כמו כן מוסיף הנתבע לטעון לקנוניה בין התובע לבעל המוסך הנפרע.(סעיפים 21,26 לתצהיר הנתבע).

גרסת התובע:
במסגרת עיסוקו זה קיבל התובע שיק שהוסב אליו ממוסך הנפרע.(סעיף 1 לסיכומי התובע).
השיק, נשוא התביעה, הופקד וחזר עקב הוראת ביטול ועקב אי כיסוי.(ס' 2 לסיכומי התובע).
התובע טוען כי לאחר שהשיק לא כובד, שוחח עם הנתבע ונתן לו ארכה.(סעיף 4 לסיכומי התובע).
התובע כאמור הורה לנתבע לשלם לו את תמורת השיק, שכן התובע שילם את תמורתו. כמו כן, נשאר השיק אצל התובע עד קבלת תמורתו. (סעיף 5 לסיכומי התובע).
בשיחת התובע עם הנתבע, אמר התובע מפורשות כי הוא מחזיק כשורה בשיק וכי שילם את מלוא תמורתו. (ס' 16 לסיכומי התובע).
לטענת התובע כעבור מס' ימים קיבל התובע מהנתבע שיק אחר, הוא שיק נשוא התביעה, במקום השיק שחזר. במעמד זה הוחזר לנתבע השיק הראשון. (סעיף 6 לסיכומי התובע).
מוסיף התובע לטעון כי המסמך אשר נחזית בו חתימתו בדבר סגירת תיק ההוצל"פ הינו מזויף ובגינו הוגשה תלונה במשטרה על זיוף. (ס' 9-10 לסיכומי הנתבע).

המחלוקות:
טענותיו העיקריות של הנתבע הינן שתיים. הראשונה הינה טענת פרעתי כנגד המוסך והשניה הינה טענת פרעתי כנגד התובע.
בטענתו הראשונה טוען הנתבע כי שילם את כל חובו למוסך וזאת ע"י מסירת שני השיקים התחליפים לשיק נשוא התביעה, שיק ראשון ע"ס 1,600 ₪ ושיק שני ע"ס 21,820 ₪, ז.פ. 12/07/01.
בטענתו השניה בדבר פריעת החוב לתובע, גורס הוא כי שילם לתובע סך של 7,000 ₪ לשם סגירת תיק ההוצל"פ עקב השיק נשוא התביעה אשר הגיש התובע לביצוע.

מהלך הדיון:
על מנת לבחון את טענתו של הנתבע בדבר מעמד התובע כאוחז כשורה יש לבחון את מהות הקשר בין התובע לנתבע, העיד התובע בישיבה מיום 16.06.03:
" ש: אם אתה אומר שאתה צריך לגמור את זה מול הלקוח, אז אתה אומר שהלקוח שלך זה שמוליק גרינברג ולא אבי.
ת: הלקוח שלי, השיק זה הלקוח שזה מר גרינברג אבי
....
ת: הכרתי את הפרטים שלו דרך השיק. באופן אישי לא הכרתי אותו.
ש: אם לא הכרת אותו איך הוא יכול להיות לקוח שלך.
ת: כי בעל השיק הופך להיות הלקוח שלי". (עמוד 3 לפרוטוקול).
בעדותו של הנתבע מיום 16.06.03, ניסה לשפוך אור על מהות יחסו עם התובע:
"ש: ידעת שהשיק הראשון עבר למר דנוך?
ת: לאחר מכן ידעתי שהוא גולגל למר דנוך. ידעתי שהוא מחזיק בשיק הראשון לאחר שהוא יצר איתי קשר. אני לקוח של המוסך. דנוך לא נתן לי חשבונית. ניהלתי עסק עם המוסך ולא איתו". (עמוד 7 לפרוטוקול).
"שמואל גרינברג אמר לי שהשיק נמצא אצל מר דנוך. ידעתי שאני צריך לתת שיק או כסף כדי לקבל את השיק חזרה. גרינברג חתם לי על המסמך שנתתי לו כל מה שאני חייב לו והוא מתחייב להחזיר לי את השיק מדנוך חזרה". (עמוד 8 לפרוטוקול).
לעניין החלפת שני שיקים נוספים במקום השיק שחזר לפני קבלת השיק נשוא התביעה מעיד הנתבע :
"ש: סמכת על שמוליק?
ת: לא סמכתי עליו הבעיה היתה שהוא לא רצה לשחרר לי את הרכב, והרכב לא היה מתוקן ב- 100% ואז הוא חתם לי על המסמך, כי לא היה לו את השיק להביא מדנוך, ואני לא יכול לבוא כל יום אליו מהצפון. שמוליק אמר לי שאם לא אתן לו את הכסף , לא יחרר לי את הרכב. שילמתי לו בידיעתו של דנוך שהשיקים החדשים יגיעו לדנוך באמצעות שמוליק". (עמוד 8 לפרוטוקול).
כמו כן, לטענת פרעתי של
הנתבע כי שילם לתובע סך של 7,000 ₪ לכיסוי כל חוב העיד הוא הישיבה מיום 16.06.03:
"התובע כביכול יצר איתי קשר ויצרתי איתו בחזרה והגענו להסכמה על סך של 7,000 ₪ . הוא שלח אדם בשם ישי עזיזי אדם שהיה גם במוסך הזה הרבה, והיה אחד השותפים שם והוא בא וגבה ממני את הסך של 7,000 ₪ במזומן, וצרף מסמך שחתום עליו מר דנוך ואמר לי שהעניין יסגר בבית המשפט ואני אקבל ביטול. אני שילמתי 7,000 ₪ במזומן אותם גייסתי בקשיים רבים".(עמוד 6 לפרוטוקול).
לעומתו גרסת התובע על המסמך בעדותו בישיבה מיום 16.06.03:
"ש: נטען ע"י מר גרינברג שאתה חתמת לו על מסמך ויתור, אני מציג לך את המסמך האם זו חתימתך.
ת: זו לא חתימתי". (עמוד 2 לפרוטוקול).
"ש: אני אומר לך שפנית לאחר דיון בהתנגדות פנית אליו לאבי טלפונית ואמרת לו שאתה תשלח לו מישהו תמורת 7,000 ₪ תסגור את התיק.
ת: זה שקר וכזב". (עמוד 4 לפרוטוקול).
מתעוררת התהייה מדוע הסכים התובע לקבל מאת בעל המוסך הנפרע שיק נוסף של הנתבע על אף העובדה כי הוחלפו מספר שיקים ואף לא כובדו. התובע בחקירתו בישיבה מיום 16.06.03 טען :
"זה הגיוני בעיני".(עמוד 4 לפרוטוקול).
"כשאני הסכמתי לקבל את השיק במקום השיק שחזר, אני יוצא מנקודת הנחה שהבן אדם נתן שיק היות והוא לא קיבל מהביטוח אבל השיק הזה יפרע עובדה שהוא הבטיח לי שהשיק הגדול יפרע ואין סיבה שלא אקבל שיק של 1,600 ₪". (עמוד 5 לפרוטוקול).
לטענת הקנוניה לה טוען הנתבע, העיד הוא הישיבה הנ"ל:
"מר שמואל גרינברג ומר דנוך ביצעו עסקים ביניהם ואי הבנה שנוצרה ביניהם ואני נפלתי קרבן לזה". (עמוד 8 לפרוטוקול).
"ש: דנוך התקשר אליך ואמר שיש לו את השיק שלך ורק אם תתן כסף תוכל לקבל את השיק?
ת: נכון. נתתי שיק חדש לשמואל גרינברג לפי הנחייתו של דנוך.
ש: הטענה העיקרית שלך שלמעשה דנוך אמר לך שאתה יכול להעביר את הכסף לשמואל גרינברג ?
ת: ככה זה היה בפועל".(עמוד 7 לפרוטוקול).

הכרעה:
מעמדו של התובע:
טענתו הראשונה של הנתבע כאמור הינה העובדה כי פרע את חובו לבעל המוסך. טענה זו כאמור אינה רלוונטית, לאור מראה השיק, שכן המוסך הנפרע היסב כחוק את השיק נשוא התביעה לתובע ומשכך התובע, אוחז בשטר וזאת לא הפריך הנתבע.
לגבי השרטוט המופיע על פני השיק, נקבע בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פ"ד מח(4) 498, כי שרטוט (הקרוס) אינו מגביל עבירות, אחיזה כשורה או סיחור, והוא בא לכל היותר להורות על כך שהפירעון יהא באמצעות הבנק, ובכך למנוע רק אפשרות של גניבה.
על כן, במקרה שלפני אין פגם צורני בשיק נשוא התביעה.
כמו כן, השיק אשר קיבל לידיו התובע מאת המוסך הנפרע, הינו שיק שללא ספק אינו חולל, קיבל התובע את השיק לפני מועד פירעונו.
הנתבע כאמור חוזר ומדגיש כי יחסיו העסקיים הינם אך ורק עם המוסך הנפרע וכי אין לו כל קשר לתובע, כמו כן שאת יחסיו עם התובע סיים בתשלום בסך 7,000 ₪.
אשר לטענת הפסלות עקב היות התובע דה-פקטו, צד שלישי לשטרות, גם דין טענה זו להידחות, הרי נקבע בע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה, פ"ד נג (1) 132, דברי כב' הנשיא הש' א.ברק, שם בעמ' 136 נאמר:
"הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי ולא צורני".
במקרה דנן, התובע כאמור קיבל לידיו בהיסב כנדרש את השיק, נשוא התביעה, ועל כן הינו אוחז בשיק.
התובע טוען כי הוא אוחז כשורה בשיק נשוא התביעה, דהיינו רכש אותם בתמורה מלאה ובתום לב.
השאלה שעלינו להכריע בה היא האם האלמנטים של רכישה בתום לב ובתמורה אכן התרחשו,האם התובע הינו אוחז כשורה אם לאו.
לעניין האחיזה כשורה פקודת השטרות (נוסח חדש) תשי"ז -1957:
28. אוחז כשורה
מהו
(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה

29. חזקה על תמורה ותום לב
(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.
(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה ; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.

37. זכויותיו של אוחז
אלה זכויותיו וכוחו של אוחז שטר :
(1) יכול הוא לתבוע על פי השטר בשם עצמו;
(2) היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר;
(3) היה פגם בזכות קנינו, הרי אם סיחר את השטר לאוחז כשורה, רוכש אותו אוחז זכות קנין טובה ושלמה, ואם השיג פרעונו של השטר, מי שפרע לו כשורה מופטר מן השטר הפטר כשר.
לפי גרסאות הצדדים אין מכחיש לעובדה כי התובע עוסק בניכיון שיקים, כך שקיבל את השיק , נשוא התביעה, בתמורה.
עולה כי על הנתבע לשלול את אחיזתו כשורה של התובע. מקום שהוכיח הנתבע טענת הגנה טובה, מתהפך נטל הראיה עד שיוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.
במקרה דנן, אומנם טען הנתבע לאי חוקיות, קיום קנוניה נגדו בין הנפרע לתובע, אולם הוא לא הוכיח זאת במידה הנדרשת . הנתבע לא טרח לפרט כיצד בוצע מעשה הקנוניה ומי ומי ביצעו אותו אלא בכלליות סיפר בגרסתו כי נפל הוא קורבן למעשה קנוניה בין התובע לבעל המוסך הנפרע. טענות כלליות אלו אינן מספיקות על מנת להעמיד את טענת הקנוניה ולפיכך דוחה אני טענה זו.
בספרו של המלומד פרופ' שלום לרנר "דיני שטרות", הוצאה לאור של לשכת עו"ד, התשנ"ט- 1999, עמ' 267- 275:
"תום לב הנדרש מתחלק לשניים, לתום לב סובייקטיבי והוא יושרו של מקבל הזכות, שלא ידע על פגם בזכויותיו של המעביר. ודרישת תום לב אובייקטיבי עומדת על ביצוע לא רשלני של הרכישה. כמו כן, הפקודה אינה מסתפקת בדרישה לתום לב כמו בתקנות השוק האחרות, ומוסיפה כי רק מי "שבשעתו סיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכותו של המסחר פגומה" יהיה אוחז כשורה.במסגרת "היעדר הידיעה" ניתן לשלב מרכיב אובייקטיבי לצורך האחיזה כשורה. המבחן איפוא מעורב, תחילה יש לעמוד על היקף הידיעה בפועל של מקבל השטר, ולאחר מכן לקבוע מה היה האדם הסביר מסיק מאותו מידע.
הדרישה לתום לב סובייקטיבית, ואוחז לא יחשב תם לב, רק אם ידע בפועל על הפרה קיימת או צפויה של עסקת היסוד".

אלמנט תום הלב:
כאמור, אין מכחיש לעובדה כי התובע היה בקשר ישיר עם המוסך הנפרע וכן עם הנתבע, ואף הורה לו לפעול לעניין פירעון החוב, אולם כל הקשר בין התובע והנתבע נערך רק לאחר קבלת התובע את השיק מדי המוסך הנפרע.
למעורבות הרחבה, מצד התובע בשלבים מאוחרים לעסקה אינה מרמזת על חוסר תום לב בשלב מוקדם יותר.
טענת הנתבע כי התובע אינו תם לב אינה מספקת. היא נטענה באופן כוללני ביותר, שעה שעליו לבסס תום לב פוזיטיבי. שלגרסתו, התובע הורה לו לפרוע את החוב למוסך, לידע את עובדת פירעון החוב. יכול וגרסה זו אכן נכונה , אך בבחינת הזמן היא נמצאת לאחר מועד קבלת השיק בין התובע למוסך הנפרע. בחינת תום לב התובע, לעניין האחיזה כשורה, צריך שתיעשה בבחינת הזמן ברגע העסקה.
כל התנהגות אקטיבית של התובע, לאחר מועד העסקה אינה מתפרשת דווקא כחוסר תום לב אלא כפעילות לגיטימית של איש עסקים הרוצה לקבל את המגיע לו במסגרת עסקיו.
אני קובעת כי חזקת תום הלב העומדת לתובע, נכון למועד העסקה עם המוסך הנפרע, לא התערערה.

אלמנט התמורה:
לשאלת התמורה, סעיף 26 לפקודת השטרות דן בתמורה בסיסית,
פקודת השטרות [נוסח חדש] תשי"ז- 1957
26. תמורה בת ערך
מהי
(א) תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא -
(1) כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה;
(2) חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת-ערך בין שהשטר הוא בר-פרעון עם דרישה ובין שהוא בר-פרעון בזמן עתיד.
יש לבחון האם התמורה אשר ניתנה מידי התובע לנפרע השיק אכן ממשית. הערך הנחוץ לאחיזה כשורה, שונה מהתמורה המבססת מעמד של אוחז בעד ערך.
כאמור בס' 28(א)(2) לפקודת השטרות, לא כל אשר נחשב בגדר תמורה לפי ס' 26 יחשב בגדר תמורה לפי ס' 28, שכן מדובר בשני מונחים שונים.
על מנת להוכיח כי התובע הוא אוחז כשורה היה עליו להוכיח, כי נתן בפועל ערך בעד השיק מושא הדיון. התובע לא סיפק בידי פרטים לעניין העסקה אשר ערך עם המוסך הנפרע , בהקשר התמורה אשר התקבלה בעד השיק.
בע"א 5664/93 זהבה כנען נ' detinu setats fo acirema, פד"י נא [1] 114,דברי כב' הש' ט. שטרסברג כהן,שם בעמ' 130:
"דעתו של פרופ' פרידמן היא כי לצורך תקנת השוק, על התמורה להיות ממשית. מדבריו עולה כי דרישת ממשיות התמורה נועדה להבטיח את תום-הלב.
"תמורה זו צריכה להיות תמורה ממשית, להבדיל מתמורה סמלית, שאפילו די בה לפי הדין האנגלי לצורך יצירת חוזה, אין די בה כדי להעניק לצד שלישי עדיפות על פני הבעלים המקורי. לא נדרש, אמנם, כי התמורה תהיה שוות ערך ממש למה שנתקבל... נראה כי די בכך כדי שהקונה יעמוד בדרישת התמורה, כשזו נדרשת לקביעת עדיפות בין זכויות. עם זאת, עשוי פער ניכר בתמורה לשמש יסוד למסקנה כי היה יסוד בלתי כשר בעיסקה, וכי הצד השלישי לא פעל בתום לב" (פרידמן, בספרו "דיני עשיית עושר ולא במשפט", מהדורה שנייה, התשמ"ב, בעמ' 674-673).
זוהי גם דעתו של פרופ' א' זמיר:
"אשר לשקילות בין המחיר לערך הנכס, כמובן לא תספיק תמורה סמלית אלא נדרשת תמורה ממשית" (א' זמיר חוק המכר, תשכ"ח- [ 1968], מסדרת פירוש לחוק החוזים,ג' טדסקי עורך התשמ"ז, בעמ' 713).
גם פרופ' מאוטנר מחזיק בדעה שדרושה תמורה ממשית לעניין תקנת השוק".
בע"א 5664/93 דברי כב' הש' ט. שטרסברג כהן,שם בעמ' 131 נאמר:
"דרישת תמורה ממשית נועדה לשרת את תכליתה הכפולה של תקנת השוק: ראשית, מבקשת תקנת השוק ליצור הסדר שימנע מראש את היווצרות העימות בין הבעלים לקונה.
שנית, נועד ההסדר להבטיח, כי משנוצר העימות הוא ייפתר באופן שיגרור אחריו מינימום של נזקים. דרישת תום-הלב והאינדיקציות האובייקטיביות לקיומו, ביניהן
התמורה, נועדה לשרת את שתי המטרות. לעניין המטרה הראשונה ההנחה היא, שבכוחו
של אדם, שיתעורר בלבו חשד בדבר כשרות זכויותיו של המוכר בנכס, למנוע את היווצרות הקונפליקט, ובכוחו למנוע את הסחר ברכוש הגנוב על-ידי כך שיימנע מרכישת הנכס, שאם לא יעשה כן, לא יזכה הוא ליהנות מתקנת השוק, והנכס יילקח ממנו. להסדר זה יש תוצאה הרתעתית ראויה וצודקת. אך אין להסתפק בהיבט זה של תקנת השוק ולפרש את דרישת התמורה רק כאינדיקציה לקיומו של תום-הלב, שכן, בכוחה של דרישת התמורה לשרת את האינטרס החשוב לא פחות, שהוא, מזעור הנזק הנובע מפתרון הקונפליקט משהקונפליקט כבר נוצר. מטרה זו אף היא ראויה וצודקת. בהיעדר תמורה ממשית תגרום שלילת הנכס מן הבעלים נזק לבעלים כשיעור שוויו הריאלי של הנכס ואילו שלילת הנכס מן הקונה תגרום לו נזק שהוא נמוך בהרבה מן השווי הריאלי של הנכס ".
בהקבלה בין ערך התמורה בתקנות השוק לערך התמורה לעניין אוחז כשורה, הפרופ' שלום לרנר בספרו "דיני שטרות", שם בעמ' 265:
"נכס בעל שווי זניח לא ייחשב לתמורה הולמת לשטר שנקוב בו סכום משמעותי".
במקרה דנן, התובע לא מצא לנכון לפרט כיצד קיבל לידיו את השטר, אלא הסתפק בגילוי העובדות כי במסגרת עבודתו בנכיון שיקים, קיבל לידיו את השיק, נשוא התביעה, בעד תמורה ויותר לא הוסיף.
כמו כן, התובע אשר ביצע את העסקה עם בעל המוסך הנפרע, מר שמואל גרינברג, לא הביאו לעדות, על מנת להרחיב את ידיעת בית המשפט אודות העסקה.
מכאן מסיקה אני כי היות והשתיקה לעניין התמורה רועמת, ככל הנראה התמורה תמורת השיק נשוא התביעה אינה ממשית ביחס לשיק.
אשר על כן, בהיעדר ראיה. תמורה ממשית אין התובע אוחז כשורה אלא אוחז גרידא וככזה אין מתגבר הוא על כל מכשול. עם פרעונה של עסקת היסוד, בין הנתבע למוסך הנפרע, שוב אין השטרות נתמכים בתמורה , השיק הפך בשלב מאוחר יותר לשיק ללא תמורה , ורק אוחז כשורה מתגבר על פגם קנייני זה, ובמקרה דנן, אין התובע אוחז שכזה , על כן, פקיעתה של עסקת היסוד פוגעת ומבטלת את זכויות התובע.
לאחר שנשללה חזקת האחיזה כשורה של התובע בשיק, נשוא התביעה, ניתן להעלות נגדו טענות הקשורות לעסקת היסוד בין הצדדים הישירים לשטר.
על רקע זה טענתו של הנתבע, כי פרע את מלוא התמורה על פי עסקת היסוד , לידי הצד הישיר לשטר, עומדת לו גם כנגד התובע/ אוחז השטר. טענת הגנה זו משתיקה את התובע מול הנתבע.
אני קובעת כי הנתבע פטור מלפרוע שטרו פעם נוספת.
לעניין טענת פרעתי השניה של הנתבע, אשר גורס כי שילם לתובע סך של 7,000 ₪ לשם סגירת תיק ההול"פ וכל זאת נעשב באמצעות אדם בשם "ישי עזיזי", איני נדרשת אליה עקב קביעתי לעיל בעניין טענתו הראשונה של הנתבע לעניין החוב.
סיכום:
מן המקובץ לעיל אני קובעת כי דין התביעה להידחות.
שמו של הנתבע, גרינברג אבי
, ימחק בזה מתיק הוצל"פ ת"א שמספרו 7-71-10436-01 וההליכים נגדו יבוטלו בזה.
כן ישא התובע בתשלום הוצאות הנתבע , שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום כ"ד באלול, תשס"ג (21 בספטמבר 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

גרוסמן נועה, שופטת

179100/02א 120 אדוה אזולאי








א בית משפט שלום 179100/02 דנון שלום נ' גרינברג אבי (פורסם ב-ֽ 21/09/2003)