פסקי דין על משה דובב | פסקי דין על שושנה גידרון

13583/99 א     21/09/2003




א 13583/99 משה דובב נ' שושנה גידרון




1
בתי המשפט

א 013583/99
בית משפט השלום חיפה
21/09/2003
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

משה דובב

יפה דובב
בעניין:
התובע/ת
סולומונוב

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
שושנה גידרון
הנתבע/ת
גולדברג

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. רקע:

הנתבעת שכרה מאת התובעים דירה שבבעלותם ברח' אנצו סירני 9 בחיפה, החל מיום 16.1.91. ביום 16.1.96 הוארכה תקופת השכירות לשנה נוספת עד 15.1.97. ביום 4.12.96 נחתם בין הצדדים חוזה לפיו נמכרה הדירה של התובעים לנתבעת, תמורת הסך הנקוב של 475,000 דולר ארה"ב בשקלים, כאשר מיום סיום השכירות, 15.1.97 ועד לתום התשלומים התחייבה הנתבעת לשלם לתובעים דמי שכירות, אך אם תשלם את מלוא התמורה, תהיה פטורה מתשלום דמי שכירות בגין התקטופה שלאחר 15.1.97. התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה את ההסכם ושילמה להם תמורה חלקית בלבד עבור הדירה. לטענת התובעים, שולם להם סך 396,480 דולר ארה"ב בלבד והיה על הנתבעת לשלם להם עוד 80,000 דולר. לטענתם, הנתבעת, שהיתה בקשיים כספיים, ביקשה לבטל את החוזה. התובעים הסכימו לכך וביום 10.12.97 נחתם הסכם בו הצהירה הנתבעת שההסכם בטל ומבוטל וכי באותו מעמד קיבלה מהתובע במזומן סך 75,000 דולר על חשבון הכספים ששילמה עבור הדירה. לאחר מכן פנתה הנתבעת לתובעים וביקשה להקפיא את ההליכים לביטול חוזה המכר מאחר שבכוונתה לעמוד בהתחייבויותיה ולשלם הסך של 80,000 דולר וכן דמי שכירות שהיא חייבת. ואולם, הנתבעת לא שילמה את הסך של 80,000 דולר, ולא השיבה את הסך של 75,000 דולר ולא שילמה דמי שכירות, ולפיכך הוגשה התביעה, לפיה נדרשת הנתבעת לשלם לתובעים סכום בשקלים השווה ל- 155,000 דולר, הוצאות ושכ"ט עו"ד.
הנתבעת טוענת כי מחיר הדירה המוסכם היה 400,000 דולר, אלא שעובר לחתימת ההסכם פנה התובע לנתבעת וביקש להגדיל את התמורה הרשומה באופן פיקטיבי ב- 75,000 דולר. לכן הוגדלה התמורה כאשר הצדדים מחליפים ביניהם קבלות ואישורים כאילו שולם סך זה שבפועל לא שולם. לטענת הנתבעת, לאחר חתימת ההסכם ובעקבות הליכי מימוש משכנתא ומכירת הדירה התברר לנתבעת שחלקים נרחבים מהדירה נבנו ללא היתר בניה ואינן רשומות בטאבו. לכן, טוענת הנתבעת אינה חייבת לשלם את הסך של 75,000 דולר וגם לא את הסך של 80,000 דולר.

מאחר שהתובעים אינם תובעים את דמי השכירות מיום 15.1.97 במסגרת תביעה זו, לא היה עלי לעסוק בשאלה, האם חייבת הנתבעת דמי שכירות מיום 15.1.97. ואולם, בהיבט אחר עלתה שאלה דומה, לראשונה בתצהיר אדי אלוני ובחקירתו, כי עיקר העיקרים של חוזה המכר היה שבמידה שהנתבעת תרכוש את הדירה סכום של 70,000 דולר, שהוא סכום דמי השכירות מיום 16.1.91 ועד רכישת הדירה, יופחת ממחיר הדירה. יצויין, כי הנתבעת עצמה לא העידה כך בתצהירה, אלא העידה רק שהתובעים ויתרו על דמי השכירות מסיום חוזה השכירות (סעיף 10 לתצהירה). זו טענה שלא בא זכרה בכתב ההגנה, והיא אינה מתישבת עם האמור במפורש בחוזה המכר:
(והואיל 19)
והואיל ומוסכם ומוצהר על הצדדים כי דמי השכירות החודשיים שישולמו אינם מהווים חלק מהתמורה בגין הדירה וכי כל תמורת הדירה צריכה להשתלם ע"י הקונים כפי שיפורט בתנאי הסכם זה,

כאשר נשאל אדי אלוני על כך בחקירתו, הפנה לאישור שניתן לו על ידי התובעים בכתב יד התובע ביום 4.12.96, הוא יום חתימת החוזה, וטען כי באישור זה הסכים התובע לקחת בחשבון את דמי השכירות על חשבון מחיר הדירה. באישור זה כתוב:
אנו, משה ויפה דובב מקפיאים בזאת, ולא נדרוש לקבל את סכום השכירות הנקוב בחוזה, בעמוד 2 פיסקה 3 לפני הסוף, כל עוד תעמוד שוש גדרון בכל התחייבויותיה על פי החוזה שנחתם בין דובב וגדרון ביום 4.12.96.

הסכום הנקוב בחוזה שמדובר עליו היא ההתחייבות לשלם דמי שכירות מתום חוזה השכירות עד לתום התשלומים. מכאן, שלא רק שהמסמכים עליהם הסתמך אדי אלוני אינם תומכים בעדותו אלא שהם אומרים הפוך מעדותו. בדין נהג ב"כ הנתבעת בחוכמתו, ולא חזר על טענה זו בסיכומיו. אמור מעתה, כי טענה זו של אדי אלוני היתה טענת שווא ודינה להידחות, והיא מצביעה גם על אמינות דבריו של מר אלוני.

2. האם המסמך מיום 10.12.97 הוא מסמך מזויף:

התובעים מסתמכים בין היתר על מסמך מיום 10.12.97 שזה לשונו:
10.12.97
הצהרה אישור וקבלה
1. אני הח"מ שושנה גידרון
ת.ז. 5573526 מאשרת ומצהירה בזאת כי החוזה לרכישת דית יפה ומשה דובב
, ברחוב א. סירני 9 ברמת אשכול, חיפה, בטל ומובוטל.
2. אין לי, לא היו לי ולא יהיו לי כל טענות ו/או תביעות ו/או תלונות מכל סוג ומין שהוא כלפי יפה ומשה דובב
, בגין ביטול החוזה הנ"ל.
3. אני מאשרת בזאת, בחתימתי על מסמך זה, קבלת סכום בש"ח, לפי השער היציג, השווה בערכו ל- 75,000 (שבעים וחמישה אלף) דולר ארה"ב, כהחזר (תשלום חלקי) על חשבון הכספים ששלמתי לדובב עבור רכישת הדירה הנ"ל.

שושנה גידרון
הנתבעת העידה:
הריני להצהיר כי המכתב מיום 10.12.97 ו/או התאריכים המתנוססים על גביו ו/או החתימה המופיעה על גבי המכתב הינם בבחינת זיוף ו/או הטעיה ו/או התאמה מחדש ו/או שינוי שבוצע למסמך אחר.
הנתבעת נשאלה על כך בחקירה נגדית (עמ' 24 משורה 7):
ש. אני רואה את סע' 13 לתצהירך ואני למד מהכתוב בסעיף זה שאת מצהירה שהמכתב הזה שעכשיו הגשנו אותו לבית המשפט התאריכים המתונססים על גביו ו/או החתימה המופיעה על גביו הם זיוף או הטעיה ו/או התאמה מחדש ו/או שינוי שבוצע למסמך אחר. איך את מסבירה את העובדה שעכשיו אישרת שזה מסמך שאת חתמת עליו.
ת. אני קיבלתי מכתב מדובב והגשתי את זה למשטרה על זיוף שהוא אמר שהוא החזיר לי 75,000 דולר. לא היה ולא נברא כזה דבר. זה היה על הנייר כפיקציה. אני באתי למשטרה להתלונן על זיוף.
ש. לא ענית לשאלתי. אישרת שהמכתב חתום על ידך.
ת. כן.
ש. בעוד שבסע' 13 לתצהירך את אומרת בין היתר שהמכתב הזה חתימתך מזויפת. איך זה מתיישב עם העובדה שאישרת את החתימה.
ת. באותו תאריך של 10.12... אפשר לקבל עוד פעם את המכתב. יש לי מכתב שהוא זייף את החתימה שלי. אני לא יודעת על מה אתה מדבר. אני יודעת שהגשתי תצהיר למשטרה על זיוף של החתימה שלי. לשאלת בית המשפט אם החתימה שלי אני עונה שאני חושבת שכן. (ב"כ הנתבעת: צריך להעביר לבדיקת גרפולוג). זאת לא החתימה שלי. הסתכלתי על התאריך ועל הזה אבל לא על החתימה. אני יודעת שבתאריך הזה אנחנו באמת העברנו מכתבים של 75,000 דולר פיקציה אבל זו לא החתימה שלי. אפשר גם להסתכל בכל החוזים של החתימה ולראות שזה לא החתימה שלי.
(הדגשות שלי - מ.ר.)

כפי שעולה מן החקירה, תחילה אמרה הנתבעת שהיא לא יודעת על מה מדובר ועל איזה מכתב, אחר כך אישרה את חתימתה על המכתב, ואחר כך אמרה שוב שהגישה למשטרה מכתב שזה זיוף חתימתה. בנקודה זו שאלתי את העדה מפורשות האם זו חתימתה והיא אישרה שכן, אלא שלאחר שבא כוחה תיקן אותה בהתערבות בלתי ראויה במהלך החקירה, כי צריך גרפולוג, התיישרה לפי הקו של בא כוחה וחזרה לטעון שזו לא חתימתה. הנתבעת נמצאת במצוקה על דוכן העדים, ותחילה היא מתחמקת בטענות שהיא לא יודעת על מה מדובר ואחר כך, כאשר היא אומרת דברי אמת, ומסתבר לה שהם לא נוחים, היא משוועת לעזרה, הניתנת לה במהלך החקירה הנגדית על ידי בא כחה ואז היא משנה את גירסתה, מכזבת ומעידה שזו לא חתימתה. ראיתי את הנתבעת, מורה בישראל, בקוצר ידה, ואיני מאמין לגירסתה שאין במדובר בחתימתה. קביעה זו מתחזקת להלן:
ש. אם ירדתי לסוף דעתך לגבי התאריך אין לך מחלוקת והתאריך הוא נכון רק החתימה לא נכונה.
ת. נכון.
ש. אני מפנה אותך לסע' 16 אני למד מאותו סע' שיש לך גם טענה לגבי היות התאריכים המתנוססים על גביו זיוף ו/או הטעיה ו/או התאמה מחדש ו/או שינוי שבוצע למסמך אחר. איך את מיישבת בין שני הדברים.
ת. היה לו את המכתב הזה ואת המסמך עם החתימה שלי והוא עשה בזה שימוש לצרכים שלו ואין לי מושג.
ש. לבית המשפט: האם אני צריך להבין שהיה מכתב נוסף חתום בחתימתך בתאריך הזה.
ת. היה מכתב שחתום בתאריך הזה אבל זו לא החתימה שלי. היה מכתב נוסף שחתום בחתימתי באותו תאריך כי עשינו את זה פיקציה.
ש. והתוכן של אותו מכתב נוסף היה התוכן שכתוב כאן.
ת. הוא נתן לי ששילמנו עוד 75,000 דולר לצורך שהוא רצה שהחוזה מכירה יהיה יותר גבוה כדי להלבין כספים שחורים ולי זה היה טוב לצורך קבלת משכנתא אחרת.
ש. מה שגברתי תיארה זה המכתב שהוא נתן לך. אבל אמרת שהיתה פיקציה וכנגד המכתב שהוא נתן לך היה מכתב שאת נתת לו. מה כתוב במכתב שאת נתת לו אשר חתום בחתימתך הלא מזויפת.
ת. זה היה מכתב אחד כנגד השני על אותו מכתב שאני חתמתי לו, הוא חתם לי. אם הוא החזיר לי את 75,000 דולר אז למה אני עד היום בדירה והוא לא ביקש לממש את הזכות שלו.
ש. והמכתב הנכון בחתימתך באיזה תאריך היה.
ת. 10.12.97.
ש. מה אישרת לו ביום 10.12.97.
ת. כאילו שילמתי לו 75,000 דולר נוספים.
ש. ב- 10.12.97 שילמת לו.
ת. כן. זה היה בשביל החוזה. זה רק היה פיקציה.

שוב מסתבכת הנתבעת בעדויות כזב. היא אינה מכחישה את התאריך, ולכן ביום 10.12.97 היה מכתב אמיתי. מכתב זה לא יכול להיות מכתב על תשלום על ידי הנתבעת, שכן מכתב המאשר תשלום על ידי הנתבעת היה ניתן לנתבעת ולא ניתן לתובע. הנתבעת לא הציגה מכתב כזה מאותו יום. זאת ועוד, ביום 10.12.97 לא היה כל תשלום, ולכן לא יכול להיות שביום זה, שהוא נכון לגירסתה, יהיה מכתב על תשלום, בנוסף על התשלומים הקודמים. יתר על כן, הנתבעת אינה מכחישה שביום 10.12.97 נכתב מכתב אמיתי שאומר שהתובע מחזיר לה 75,000 דולר, אלא שהיא טוענת שהיה מכתב נגדי שהיא משלמת לו סכום כזה. כדי להעמיד אותה הכי קרוב לאמת אניח שכנראה שהנתבעת התכוונה למכתבים שנכתבו לגירסתה זה מול זה בסמוך לעריכת ההסכם שנה קודם לכן. מכיוון שאין התובעת מכחישה את ביטול החוזה ביום 10.12.97, התוצאה היא שהיא מסכימה שביום 10.12.97 היה מכתב בחתימתה האמיתית והבלתי מזויפת שתוכנו שהיא קיבלה בחזרה 75,000 דולר, וההסכם מבוטל. זה תוכנו של המכתב הנדון, שעליו נטען שהוא מזויף. זאת אומרת שאם המכתב הזה מזויף, יש מכתב אמיתי שאומר אותו דבר. בשביל מה לזייף מכתב ולהציג מכתב מזויף כאשר יש מכתב אמיתי שאומר בדיוק אותו דבר? דומה הדבר למחלוקת אם את מחזותיו של שקספיר כתב ויליאם שקספיר הידוע, או אדם אחר, בלתי ידוע, שגם שמו היה ויליאם שקספיר. התוכן אותו דבר. הטענה כאילו השתמשו בחתימתה של הנתבעת על מסמך אחר מגוכחת מעת שהוגש המסמך המקורי החתום בחתימה מקורית שסומן ת/ 3, וממנו עולה שהוא אינו צילום על גבי חתימה של מסמך אחר. על כן, אני דוחה את גירסת הנתבעת כבלתי אמינה וקובע כי המכתב מיום 10.12.97 אינו מכתב מזויף בשום דרך, והוא נחתם בחתימתה של הנתבעת על ידה. אין זה אומר שהאמור בו אמת, אלא שהמכתב עצמו אינו מזויף.

3. סוגית 75,000 דולר:

התובעים טוענים כי קיבלו 75,000 דולר והחזירו לנתבעת 75,000 דולר ביום 10.12.97, כפי שעולה מהמסמך ת/ 3. הנתבעת טוענת כי זו פיקציה שבה ביקש התובע להגדיל את התמורה הנקובה לצרכיו, והדבר השתלם גם לנתבעת להציג את הדירה כעולה יותר כלפי הבנק למשכנתאות. לאמיתו של דבר, התמורה האמיתית היא 400,000 דולר ולא 475,000 כנקוב בחוזה, וסכום של 75,000 דולר לא שולם על ידי הנתבעת ולא הוחזר לה. ואלה שיקולי לצורך הכרעה בשאלה עובדתית זו:
א. התובע פירט בתצהירו את הסכומים שקיבל. הוא פירט את התשלומים בימים 4.12.96 (49,000 ₪), 26.12.96 (153,000+460,593 ₪), 31.12.96 (270,407 ₪), 12.1.97 (49,350 ₪), 19.5.97 (16,970 ₪). התובע כלל לא העיד בתצהירו שקיבל 75,000 דולר בתאריך כלשהוא. לכל היותר ניתן ללמוד על עובדה חשובה זו רק מחישוב של הפרש הסכומים שהתובע טוען שקיבל. זו אינה הדרך להעיד על עובדה חשובה ונותנה במחלוקת זו. מכאן המסקנה שהתובע לא קיבל 75,000 דולר ולכן לא העיד על כך. להסיר ספק, עדות "קיבלתי 75,000 דולר" שונה מעדות "לא היו חייבים לי יותר מ- 80,000 דולר".
ב. התובע לא העיד בתצהירו שהחזיר לנתבעת 75,000 דולר במזומן. מבלי להעיד על החזרת הסכום, הוא העיד בצורה מתחמקת שניאות לבטל את חוזה המכר וכי הנתבעת אישרה כי במעמד החתימה קיבלה במזומן 75,000 דולר על חשבון הכספים ששילמה. גם כאשר התיחס להתכחשותה של הנתבעת לקבלת הסך 75,000 דולר, לא אמר שנתן לה סכום זה, אלא שהמסמך שבו אישרה קבלת הסכום אינו מזויף. זאת אומרת, התובע נמנע מלומר במפורש שנתן 75,000 דולר ובמקום זו אמר שוב ושוב שהנתבעת אישרה שקיבלה והמסמך שבו אישרה זאת אינו מזויף. זו התחמקות הפועלת לרעת גירסת התובע.
ג. התובע המשיך והתחמק גם בחקירתו הנגדית. כאשר התבקש לומר את המילים "אני בידיים שלי החזקתי סכום של 75,000 דולר ונתתי אותו לגב' שוש גדרון" התחמק מלומר מילים מפורשות אלה (עמ' 2 שורה 3).
ד. התובע העיד בחקירתו שאת הסכום של 75,000 דולר קיבל בשטרות של דולרים ("המטבע האמריקאי הירוק") מהנתבעת ביום 26.12.96 והחזיר לה את הסכום שהתקבל באותה דרך. כאשר התבקש להמציא אסמכתא על תשלום זה (עמ' 2 שורה 25), לא הצליח למצוא (עמ' 5 שורה 5 ואילך). במקום זה, למרות שהוסבר לו שעליו להמציא אסמכתא לתשלום, ולא הודאה בתשלום במסמך אחר, התחמק שוב מהשאלה והמשיך לדבר באופן חופשי על כל מיני מסמכים מאשרים אחרים. לאחר 9 שורות של תשובה, הפסקתי את דבריו וקבעתי שהוא לא עונה לשאלה (עמ' 5).
ה. התובע העיד בחקירתו שבדק את שטרות 100 הדולר ששילמה לו הנתבעת ביום 26.12.96 בדירתה, באמצעות מכשיר. בנקודה זו התפתחה גירסתו במהלך החקירה וניכר היה מהעד שהוא ממציא כל תשובה מחדש, כפי שניתן לראות בפרוטוקול (עמ' 6 שורה 13 ואילך):
ש. התשלום הזה היה בשטרות של דולר, עשרה דולר, עשרים דולר, חמישים דולר, מאה דולר.
ת. התשלום היה בשטרות של מאה דולר.
ש. עכשיו אתה יודע שאחת הרעות החולות של מדינתנו זה שמסתובבים שטרות רבים של 100 דולר מזויפים ואני מתאר לעצמי שאתה באת עם מכשיר שבודק אם השטרות מזוייפים.
ת. אמנם נבדקו השטרות.
ש. איך נבדקו.
ת. עם מכשיר. (המצאת המכשיר - מ.ר.)
ש. זה כבר סיפור חדש לגמרי. איפה כתוב בתצהיר שלך שידעת שאתה בא אליה והיא נותנת לך 75,000 דולר באופן שבו אתה יודע שאתה צריך להצטייד במכשיר.
ת. דיברנו קודם. בתצהיר כתוב שקיבלתי 75,000 דולר.
ש. זה לא כתוב בתצהיר.
ת. זה ההפרש. זה נובע מההפרש של הסכומים בסע' 6 ו- 8.
ש. כיוון שנכנס לנו רכיב חדש, מאיפה יש לך מכשיר כזה.
ת. אפשר לקנות את זה בכל חנות של חומרי כתיבה. (המצאת מקור המכשיר - מ.ר.)
ש. באיזו חנות רכשת את זה.
ת. קיבלתי מחבר. (אי אפשר למסור את שמה של החנות שאיננה, אז ממציאים חבר - מ.ר.)
ש. מקודם אמרת שאפשר לרכוש בכל חנות עכשיו אתה אומר שקיבלת מחבר.
ת. מקודם שאלת אותי איפה אפשר לרכוש את זה. (השאלה לא היתה איפה אפשר לרכוש אלא מאיפה יש לך מכשיר כזה, אבל התובע, במצוקתו, ממציא גם שאלה - מ.ר.)
ש. מה שם החבר.
ת. איני זוכר כרגע. (לא ניתן למסור את שמו של חבר שאיננו, כפי שלא ניתן היה למסור את שמה של חנות שאיננה. נגמרו ההמצאות? - מ.ר.)
ש. כמה פעמים ביקשת מחברים בימי חלדך מכשיר כזה של בדיקת דולרים.
ת. אני לא זוכר כמה פעמים אבל ביקשתי כמה פעמים.
ש. מאותו חבר.
ת. מאותו חבר.
ש. אותו חבר מוסר לך ואתה זוכר שזה אותו חבר מס' פעמים ואתה לא זוכר להגיד לנו את שם החבר.
ת. המכשיר הזה עדיין אצלי משום שאני לא זוכר ממי קיבלתי אותו. (זה פתרון טוב להסביר למה המכשיר אצלו, אבל בינואר 1998, שנה אחרי המעשה, בודאי עדיין זכר התובע ויכל להחזיר - מ.ר.)
ש. כל ה- 75,000 דולר שבדקת היו בסדר.
ת. כן.
ש. איך אתה יודע.
ת. המכשיר צפצף.
ש. ה- 75,000 דולר איפה שמת אותם.
ת. במקום מחבוא בביתי.
ש. לא טוב שיעבוד הכסף ויצבור ריבית.
ת. יש כסף אחר שצובר ומרוויח ריבית.
ש. לא הבנתי. זה כסף שחור.
ת. לי לא.
ש. אנחנו מדברים רק עליך. לך לא.
ת. לא.
ש. המקור שלו לא מעניין אותך ברגע שהכסף ברשותך ואתה הבעלים שלו, אתה בתור אדם סביר אמור לנהוג בו בדרך סבירה. אני מציע לך את הדרך הסבירה להפקיד אותו בבנק על מנת שיצבור ריבית ואתה אומר שכסף אחר צובר ריבית. זה נראה לך סביר.
ת. כן.
ש. בוא אני אסביר לך למה זה לא סביר. נתברר לנו על פי הגירסה שלך שהכסף הזה היה מונח אצלך כמה זמן, 13 חודש, יכול להיות.
ת. אני בודק, הכספים הוחזרו ביום 10.12.97. פחות משנה.
ש. שנה שלמה הכסף מונח כאבן שאין לה הופכין במקום מחבוא שעומד בפני
סיכון של כרסום על ידי עכברים ואתה עדיין חושב שזה סביר.
ת. זו היתה החלטתי.
ש. איפה החבאת את זה בבית.
ת. לא אספר לך.
ש. במקום המחבוא הזה שעליו אנחנו מדברים אחרי שהחזרת 75,000 דולר נשארו עדיין דולרים.
ת. זה גם לא רלוונטי.
ש. כשאתה מחזיר את 75,000 דולר לגירסתך, זה אותם 75,000 דולר.
ת. אמת.
ש. אבל גב' גדרון לא יודעת שזה אותם 75,000 דולר. היא גם בדקה את הדולרים.
ת. לא בנוכחותי.
ש. למה לא בנוכחותך הרי יש לך מכשיר בדיקה שנמצא ברשותך. למה לא הצעת לה לבדוק את הדולרים.
ת. היא ילדה גדולה.

נכון, הנתבעת היא ילדה גדולה ויכולה לא להאמין לתובע ולבדוק את הדולרים כדי לראות אם הם אותם דולרים לא מזויפים שנמסרו לה, ויכולה גם שלא לעשות כן, אבל אין זה הנוהג הרגיל של אנשים, שמקבלים סכום כסף גדול, במספר רב של שטרות (7,500 שטרות, ואם כל חבילת שטרות היא 50 שטרות, אזי מדובר ב- 150 חבילות), וראו שהכסף נבדק בקבלתו, שלא לבדוק את הכסף, במיוחד כאשר למביא יש מכשיר לבדיקה. עדות זו של התובע היא בעיני בלתי אמינה ונבנתה תוך כדי העדות.
ו. התובע העיד שהגיע להסכם עם הנתבעת על ביטול ההסכם. עם ביטול ההסכם היה על התובע להחזיר לנתבעת את הכספים ששילמה. התובע מעיד בחקירתו שהחזיר רק 75,000 דולר. נשאלת איפוא השאלה מדוע לא להחזיר את כל הכספים ששולמו כאשר מסכימים על ביטול ההסכם ואין לצדדים כל תביעות נוספות זה על זה. התובע נשאל על כך, וענה שמתוך 395,000 דולר שקיבל עד אז, 270,000 דולר שולמו על ידי הבנק, וממילא היה צריך להחזירם לבנק, ואולם, אף התובע מודה שהיה עליו להחזיר לנתבעת עוד 50,000 דולר ששולמו על ידי הנתבעת אישית. התובע נשאל מדוע לא החזיר כספים אלה, ולא ענה לענין, אלא שב לנושא הכספים שצריך להחזיר לבנק (עמ' 8 שורה 27). לא ניתן להסביר את אי החזרת הכספים אלא בכך שקל היה להחזיר את הכספים שבכלל לא התקבלו. היה קשה יותר להחזיר את הכספים שבפועל התקבלו.
ז. יתר על כן, עומדת השאלה מדוע לא החזיר התובע לבנק למשכנתאות את כספי המשכנתא שהתקבלו בסך 270,000 דולר, עם ביטול ההסכם. התובע נשאל על כך וענה "מפני שהתברר לי בינתיים ששוש גידרון לא שילמה את המשכנתא לבנק והתחילו להתנהל דיונים למימוש הנכס שלי". זו אינה תשובה לענין, שכן אם היה התובע מחזיר את הכסף לבנק למשכנתאות לא היו נמשכים הליכי מימוש הדירה, מה עוד שבאותו שלב, בדצמבר 1997, לא היה כנראה עדיין פיגור בתשלומי המשכנתא.
ח. התובע העיד שכמה ימים אחרי חתימת המסמך מיום 10.12.97 שבו בוטל החוזה ביקשה הנתבעת להמשיך בקיום החוזה, והתובע הסכים לכך ולהמתין לתשלום יתרת הרכישה. נניח לעובדה שהמכתבים שנשלחו אומרים ההיפך, אבל עומדת השאלה אם הוסכם על קיום החוזה ולא על ביטולו, הרי הדבר המינימלי שיאמר כל אדם המתבקש לבטל את ההסכם על ביטול החוזה הוא "החזרתי לך 75,000 דולר ששילמת. אם את רוצה להמשיך בקיום החוזה, 75,000 דולר צריכים להיות אצלי, הרי הם אצלך בבית ולא יצאו לשום מקום, אחרת איני מסכים לביטול הביטול". התובע לא אמר כך וכשנשאל על כך (בעמ' 10) ענה שהיו לנתבעת קשיים כספיים והוא לא בטוח שהכסף נשאר אצלה. איני מאמין לתשובה זו. לא הוכח שהיו לנתבעת קשיים כספיים באותו מועד, אבל אפילו כך היה, כל אדם סביר לא היה מסכים לביטול הביטול אלא אם יוחזר לו הסכום שהחזיר על חשבון העיסקה לפני ימים ספורים בסך 75,000 דולר. הדרך הסבירה להסביר את אי החזרת הכסף לתובע היא שלא היה כסף. אין מדובר בתשלום כסף אלא באישור על כך שלא חייבים כסף. כסף ממש לא עבר מהנתבעת לתובע, לא עבר מהתובע לנתבעת ולא היה צריך להיות מוחזר.
ט. איני מתעלם מהעובדה שהנתבעת וחברה לחיים העידו ששילמו ביום 25.12.96 75,000 דולר לתובע. ואולם, בתצהירו של אדי אלוני, מייד לאחר הסעיף שבו הוא מעיד כי הנתבעת שילמה לתובעים בין היתר 75,000 דולר ביום 25.12.96, הוא מעיד בסעיף נוסף שהסכום של 75,000 דולר לא שולם ולמעשה היה פיקציה. אין להסיק איפוא מתצהיר זה הודאה בתשלום 75,000 דולר אלא סתירה בתצהיר הנובעת כנראה מניסוח כושל על ידי עורך הדין שניסח את התצהיר. תצהירה של הנתבעת עצמה מציב בעיה יותר חריפה, משום שלאחר הסעיף שבו היא מצהירה ששילמה גם 75,000 דולר ביום 25.12.96, אין בתצהירה שום עדות על כך שמדובר בסכום פיקטיבי שנוסף רק לשם הגדלת מחיר העיסקה לבקשת התובע, כטענת אלוני. הנתבעת לא הצליחה להסביר בעדותה מדוע לא העירה את תשומת ליבו של עורך הדין שנושא זה חסר בתצהיר. עדותה של הנתבעת לא היתה אמינה בנושא זה, במיוחד כאשר התחמקה ואמרה שהיא לא מעורה בתוך הפיקציה או לא פיקציה (עמ' 28 שורה 12), כאשר זו טענה מרכזית שלה. גם עדותו של מר אדי אלוני היתה רוויה התחמקויות, המצאות ודברים הסותרים מסמכים מפורשים, ובלתי אמינה. לכן, לא ניתן לסמוך על עדותם של הנתבעת ומר אדי אלוני, חברה לחיים, אך נטל ההוכחה הוא על כתפי התובעים, ומבין שני הצדדים הבלתי אמינים שהופיעו בפני
, התובעים הם שנכשלים כאשר כל העדויות בנושא זה בלתי אמינות.
י. איני מתעלם גם מהעובדה שהנתבעת אישרה בחתימתה על גבי המסמך שהוכן מראש במעבד התמלילים של התובע שקיבלה 75,000 דולר. ואולם, מסמך זה אינו מסמך עצמאי אלא המשך של המסמכים שהוחלפו בין הצדדים שבהם כל אחד אישר למשנהו בתחילת ההסכם - זה אישר שקיבל 75,000 דולר מבלי שקיבל וזו אישרה שקיבלה 75,000 דולר מבלי שקיבלה. המסמך שנחתם ביום 10.12.97 הוא אותנטי ואינו מזויף. הוא באמת נחתם על ידי הנתבעת אבל תוכנו אינו אמת.
על פי שיקולי שפורטו לעיל, אני מעדיף את גירסת הנתבעת על גירסת התובעים וקובע כי הסכום של 75,000 דולר לא שולם ולא הוחזר והיה סכום שצורף באופן פיקטיבי לחוזה, כך שהסכום האמיתי שבו נרכשה הדירה היה 400,000 דולר ולא 475,000 דולר כרשום בחוזה.

4. האם נבנו בדירה חלקים ללא היתר?

הנתבעת טענה שחלקים נרחבים מן הדירה ניבנו ללא היתר בניה. בדברי אדי אלוני הופיעה גם הטענה שמחצית משטח הדירה אינו רשום בטאבו. התובע טען כי הדירה נבנתה בהיתר, קיבלה טופס 4 ולא הוסף לה דבר על ידו לאחר מכן. להיפך, הנתבעת עומדת לדין בשל תוספות בניה שהיא עצמה הוסיפה, כאמור באישור העיריה. אשר לרישום בטאבו, עוד לא נעשה רישום כזה. טענה זו, כי התובעים הפרו את החוזה או הטעו או רימו את הנתבעת, על הנתבעת להוכיח, וביחוד כאשר התובע הגיש בתצהירו טופס 4 הניתן לאחר שהבנין נבדק עם השלמת הבניה ונמצא מתאים להיתר. ואולם, הנתבעת לא הציגה את היתר הבניה אל מול הדירה בפועל. זאת, למרות הנתבעת העידה שהלכה לועדה המקומית לתכנון ולבניה וצילמה את התיק (עמ' 26 שורה 23), ולמרות שבידי הנתבעת היה הסכם חלוקה שבו צויינה הדירה כפי שהיא בפועל (נ/ 1). מכאן, שהנתונים היו בידה ואילו היתה הטענה נכונה היתה מציגה את הראיות לכך. הנתבעת עצמה נשאלה ותשובתה מדברת בעד עצמה:
ש. אז מהיכן את ידעת שחלקים נרחבים מהדירה נבנו ללא רישיון או היתר מאת הרשות המוסמכת.
ת. מכיוון כשהגיע השמאי מטעם כונס הנכסים ורציתי למכור את הדירה אז הוא אמר לי שהדירה לא שווה את הסכום שלה.

כך לא מוכיחים שחלק מהדירה נבנה ללא היתר בניה. גם דירה שנבנתה לפי היתר בניה כדין עשויה להיות שווה פחות ממה שציפתה הנתבעת לאחר זמן. לא הנתבעת, ולא מר אלוני, לא הצליחו להציג שום ראיה מעבר להטחת האשמות בעלמא, כי הדירה נבנתה בחלקה ללא היתר בניה. על כן, אני דוחה את הטענה כי חלק מהדירה נבנה ללא היתר בניה. אשר לאי התאמה לרשום בטאבו, מוטב להביא את דברי מר אלוני שנחקר בנושא זה (עמ' 14 החל משורה 24), ובין היתר לאחר שאישר שאינו טוען לבניה ללא היתר (עמ' 15 שורה 16) המשיך והסתבך בשאלות לגבי הרישום בטאבו והיתר הבניה:
ש. תפרט מה היה השוני בין הרישום בטאבו שעליו הסתמך אותו שמאי לבין הפרטים שקיבלה גב' גדרון עובר לחתימת ההסכם.
ת. בדירה הזו גב' גדרון ואני גרנו לפני הרכישה כ- 5 שנים או 6 שנים. הכרנו כל חלק בדירה ואת כל החדרים שבה ולא עשינו בהם שום שינוי. לאחר הרכישה התברר שגודל הדירה בטאבו הוא מחצית מגודל הדירה במציאות. להלן ההטעיה.
ש. הא לך נסח משנת 96 נובמבר 96. ועל מנת שלא תחשוב שחל שינוי אתן לך נסח ממאי 99. תתבונן בשני הנסחים האלה ותאמר מה בנסחים האלה מופיע לגבי הדירה.
ת. בחוזה...
ש. לא לא, בנסחים.
ת. מה מופיע בנסחים אני לא מבין מה מופיע בנסחים. אני יודע מה היה בפועל.
ש. אני אעזור לך. בנסחים מופיעה קרקע בשטח של 1,141 מ"ר ואין מילה וחצי מילה לגבי הדירה. נכון.
ת. (לאחר עיון רב) כן. נכון, נתקבל וסומן ת/2.
ש. מי זה שגילה או קיבל פרטים לגבי העובדה שנטענת בסע' 7 לתצהירך כאילו הדירה נבנתה ללא היתר, ללא רישיון מאת רשות הרישוי המוסמכת. אתה.
ת. גם השמאי וגם אני.
ש. ואם אתה זה שגילית את העובדה הזו זה היה לאחר פניה לרשות המוסמכת.
ת. פניתי לעיריה והוצאתי פירוט של הגוש חלקה ושטח הדירה.
ש. למי פנית בעיריה.
ת. למחלקת רישום מקרקעין. אני חושב אם אני לא טועה. לאן שהיה צריך לפנות פניתי ומשם קיבלתי את המיפוי של החלקה ואת שטח הדירה.
ש. ומה גילית לגבי ההיתר או הרישיון לגבי הדירה.
ת. לא טענתי להעדר רישיון או היתר.
ש. אם טענת טעית.
ת. לא. התצהיר הזה נעשה ממזמן, לא קראתי אותו מאז שעשינו אותו. יש שם סעיפים של מילה לכאן או מילה לכאן ואני צריך את התצהיר. התצהיר בידי. טענתי שהרישיון שניתן לבניית המבנה היה 128 מ' לפי הטאבו ולפי הרישומים בעירית חיפה ובפועל הדירה היא מעל 240 מ'.
ש. איפה טענת את הטענה הזו בתצהיר.
ת. אני מפנה לסע' 8 בתצהיר. עובדה זו... אני מדבר על עובדות שקיבלתי מעירית חיפה. (זו התשובה לשאלה הנוספת איפה מופיעים המספרים בסע').
ש. אתה יכול להפנות לשטח הדירה כפי שהוא נמכר בהסכם המכר.
ת. אם יש בחוזה של מכירת הדירה.
ש. אתה יודע אם מצוין השטח בחוזה.
ת. כן. מצוין השטח בחוזה.
ש. אני מראה לך את הסכם המכר ותפנה אותי לסע' שבו מצויין השטח.
ת. אני מבין מה הטעות שלי. אני מפנה לעמ' 2 בחוזה והוא מציין ששטח הקרקע עליו בנויה הדירה בגודל של כ- 255 מ'. השטח הצמוד יהיה כפי שכתוב בתרשים.
ש. כשקיבלת את הנתון הזה מהעיריה קיבלת אותו בכתב.
ת. כשפנינו לעיריה לבקש את שטח הדירה קיבלנו מהם מסמך בכתב והוא צורף לתביעה שהזכרתי קודם.
ש. צירפת אותו לתצהירך.
ת. לא.

מר אלוני, בכל הכבוד, לא מבין על מה הוא מדבר, מבלבל בין דברים שונים ומעלה טענות שאין עליהן שום ראיות מלבד הטחת ההאשמות על ידו. העובדות כפי שהן עולות מן המסמכים ומן המציאות הן שאין בעיריה מחלקת רישום מקרקעין, והעיריה אינה מוסרת פרטים על הרשום בטאבו. אין עדיין רישום בטאבו אך לכשתירשם הדירה היא תירשם כאמור בנ/1 ו- נ/2 המשקף, גם לדעת הנתבעת, את המציאות. מכאן, שלא תהיה אי התאמה בין המציאות לבין הרשום בטאבו. בחוזה לא התחייבו התובעים לשטח מסויים של הדירה, אלא למכירת הקוטג' הדרומי המסומן ב' בטיוטת התשריט לבית משותף שהיא נ/ 2 אשר צורפה לחוזה. הדירה כוללת 5 חדרים, עליית גג, מטבח, שרותים מחסן, גינה חניה לשתי מכוניות ומקלט משותף עם דירה נוספת כמסומן בתשריט. עליית הגג היא למעשה חדר שינה נוסף, ולכן בהסכם השכירות צויין שהיו 6 חדרים, אך הנתבעת רכשה 5 חדרים ועליית גג בלבד. השטח היחיד המצויין בחוזה הוא שטח הקרקע עליו בנויה הדירה, 255 מ"ר, והוא כולל את השטח הצמוד אשר ירשם כצמוד בעת רישום הבית המשותף. אין איפוא כל הבדל בין המציאות לבין מה שרשום בטאבו, או למעשה עתיד להירשם בטאבו, ואין ראיה שנרשם או עתיד להירשם אחרת. על כן, לפי כל האמור לעיל, אני קובע שלא הוכח שחלק מהדירה נבנה ללא היתר וכי הוכח ששטח הדירה במציאות תואם ויתאם את שטח הדירה שירשם בטאבו כאשר תירשם הדירה בטאבו. על כן, התובעים לא הטעו את הנתבעת ולא הפרו את ההסכם בענין זה ואין לנתבעת זכות שלא לשלם את יתרת המחיר לפי ההסכם.

5. התוצאה מהקביעות העובדתיות

התוצאה מכל הקביעות דלעיל היא שמחיר הדירה הוא 400,000 דולר. מתוכו שילמה הנתבעת 320,000 דולר ונותרה חייבת 80,000 דולר. הזכות היחידה שמכוחה היתה הנתבעת רשאית שלא לשלם את יתרת המחיר היתה הזכות להפחתה במחיר עקב אי התאמה לפי חוק המכר, אך משלא הוכחה אי התאמה, אין לנתבעת כל זכות שלא לשלם את יתרת מחיר הדירה. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעים את יתרת מחיר הדירה בסך 80,000 דולר ארה"ב.

6. סיכום:

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ודוחה את החלק האחר ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 80,000 דולר ארה"ב כפי ערכם בשקלים בעת הגשת התביעה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. מאחר שכמחצית התביעה נתקבלה וכמחציתה נדחתה, ולאור הקביעה העובדתית כנגד התובעים בשאלת 75,000 הדולר, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים
ניתן היום כ"ד באלול, תשס"ג (21 בספטמבר 2003) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל
, שופט

013583/99א 110 מנחם רניאל








א בית משפט שלום 13583/99 משה דובב נ' שושנה גידרון (פורסם ב-ֽ 21/09/2003)