Google

מדינת ישראל - אבו גראדה אברהים

פסקי דין על אבו גראדה אברהים

4102/06 תד     14/05/2009




תד 4102/06 מדינת ישראל נ' אבו גראדה אברהים




בעניין:

133



בתי המשפט


בית משפט לתעבורה אשקלון
תד 004102/06


בפני
:
כב'
השופטת ד. קליימן
תאריך:
14/05/2009



נוכחים:
בעניין:
מדינת ישראל
/ פרקליטות
המאשימה

ע"י ב"כ עוה"ד
רות עשהאל



נגד


אבו גראדה אברהים
– בעצמו
הנאשם


ע"י ב"כ
עו"ד
סויסה מאיר



נוכחים באולם: אביה של המנוחה מר זהבי מאיר וכן אמה גב' זהבי ניקול.

בניו של הנאשם עו"ד אבו גרארה האיל וכן אשרף.

התובעת:
הנאשם נפסל ל-90 יום ולאחר מכן נפסל עד תום ההליכים מיום 26.7.06, הפסילה סווגה באופן שהותר לנאשם לנהוג על טרקטור, אבקש כי הפסילה תמנה ממועד זה בניכוי 90 ימי הפסילה המנהלית.

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות ארוכה בכך שבתאריך 21.3.06 בשעה 19:35 נהג ברכב מסחרי בכביש 232 צומת איבים, בהגיע הנאשם אל צומת איבים שהינו צומת
t
החל בפני
ה שמאלה, חסם דרכו של הרכב המעורב והתנגש בו, כתוצאה מעוצמת המכה נהרגה במקום הנהגת זהבי אתי ז"ל אשר היתה בת 27 באותה עת.
הנאשם הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות – עבירה בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין + סעיף 64 לפקודת התעבורה.

בבואו של בית המשפט לגזור דינו של נהג רשלן שומא עליו להציב לנגד עיניו את המטרה העיקרית בענישה במקרים מעין אלה והיא לצמצם עד כמה שניתן את הקטל בכבישים. התקווה הינה כי ענישה מרתיעה תשפיע על נאשם זה ועל כלל הציבור לנהוג בעירנות ובזהירות תוך ידיעה ובמודעות בנוסף לצורך לשמור על חיי אדם, גם את העונש הצפוי להם עקב רשלנותם.
חייו הם הדבר היקר לו ביותר שיש לו לאדם ויש לעשות בכל דרך שאלו ישמרו מכל משמר.

ביהמ"ש העליון הביע דעתו ויותר מפעם אחת כי עונש המאסר בפועל לריצוי כפשוטו הוא העונש ההולם עבירות אלה וזאת לאור נפיצות העבירה ומשמעויותיה. (ר' ר.ע. 40/86 שנער נ' מ"י פד"י מ' (1) עמ' 238).

וכך נאמר מפי כב' השופט דב לוין בע.פ. 2580/93 פלוני נ' מ"י פד"י מ"ז (3) 520:
" ככל שמעשה העבירה שכיח יותר, ועל אחת כמה וכמה שהפך ל"מכת מדינה". וככל שהשלכותיו על החברה קשות יותר, כן יועדף ההיבט השני בענישה, דהיינו, ההרתעה על דרך ענישה מחמירה: וההיפך הוא הנכון ככל שהעבירה נדירה היא והמעשה, אפעילו חמור הוא, הינו יוצא דופן בנסיבותיו: במקרה כזה תהיה הנטיה לייחס משקל רב יותר להיבט האישי. כך גם מבחינת התוצאות ממעשה העבירה. ככל שהפגיעה בקורבן העבירה היא חריפה יותר, תגבר הנטיה להחמיר בדין, והיפוכו בפגיעה קלה יחסית".

לצערנו אכן הפכה עבירה זו ל"מכת מדינה" זאת אכן מגמת הפסיקה כפי שראינו וכך יש לענוש גם בענייננו.

בע.פ. 1832/91 מ"י נ' זוילי
אומר בית המשפט את הדברים הבאים:
"שלושה הם הנושאים העיקריים העומדים לנגד עיניו של בית המשפט בבואו לגזור את הדין בעבירות של גרימת מוות ברשלנות: נסיבות התאונה, תוצאותיה של התאונה – הקרבן, נסיבותיו של העברין. לגבי שלושת אלה יעשה בית המשפט שקול ושקלול אשר מידתו ומשקלו של כל אחד מהם משתנה, מתאונה לתאונה, ממקרה למקרה. ומעברין לעברין.
עקרונות הענישה בודאי זהים הם ויש לישמם במקרים השונים אך די בהשתנות אחד הגורמים שפורטו כדי לשנות את התוצאה כולה ולהשפיע על מידת העונש. לכן גם קשה ביותר לעשות השוואה מתמטית של העונשים ממקרה אחד לנסות לישמו בדיוק במקרה האחר כפי שמנסים לא אחת הצדדים לעשות וכפי שניסו לעשות במקרה שלפנינו".

גם במקרה שלפני הפנו ב"כ הצדדים את בית המשפט לפסיקה בנושא הענישה, המעיין בפסקי הדין ישים ליבו לעובדה כי ניתן לאבחן כל מקרה מן המקרה שלפנינו.
כך לדוגמא הפנה הסנגור את בית המשפט לתיק פ 105/99 מחוזי ים, שם הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במקרה זה בניגוד למקרה דנן נפצע הנאשם קשה וכבר נענש בידי שמיים, אין זה המקרה שלפני.
הסנגור הציג גזר דין מבית המשפט המחוזי בת"א פ 21/02 בתיק זה הודה הנאשם, במקרה דנן הנאשם כפר באחריותו לגרימת התאונה, כך עלה גם מתסקיר שירות המבחן.
התביעה מצידה הציגה פסיקה המדגישה את הצורך בהרתעת נהגים עבריינים, בשים לב לתוצאות התאונה הטרגיות (ראה לדוגמא ת.פ. 1114/00 מחוזי ים)
ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מ"י מציין כב' השופט סלים ג'ובראן כי על פי רוב מן הראוי להשית עונש מאסר לריצוי בפועל על המורשעים בעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים, לעמדה זו מצטרף כב' השופט רובינשטיין ואלה הם דבריו שם:
"... כל עוד בעינה המדיניות הקיימת באשר לעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים (ותאונות אחרות) דינם של המורשעים בהם תקופת מאסר מאחורי סורג ובריח, והחריגים לכך נדירים... נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את משפחת הקורבנות ותחושת האין אונים החברתית אל מול המס שגובות תאונות הדרכים מחברה שאינה חסרה קורבנות בטרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי הדין המחמירים... כל עוד לא עלה רעיון מועיל יותר חובת בתי המשפט להמשיך במדיניות בחינת בית שמאי".

על שיקולי הענישה עמד כב' השופט ברק בע.פ. 212/79 פלוני נ. מ"י נ. פד"י ל"ד (2) עמ' 434 ואלה הם דברי בית המשפט שם:
"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלה מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים ... תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר, מכאן שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא עניין של שיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על ידי בתי המשפט".
שלושה הם מרכיבי הענישה בתיקים כגון זה שלפני, מאסר, פסילה וקנס. שמוא על בית-המשפט למצוא את האיזון המתאים בין שלושת המרכיבים לאור נסיבות המקרה שלפניו – קרי תוצאות התאונה, נסיבות התאונה ונסיבותיו של העבריין.

הנאשם נהג ברכב בחודש מרץ בשעה 19:35 בכביש 232 ובו תאורת רחוב, לא שם ליבו לדרך, לא בחן היטב את התנועה החוצה ממנה הגיעה הנהגת המעורבת והחל בפני
ה שמאלה מבלי ליתן זכות קדימה, כתוצאה מכך התרחשה התאונה אשר גרמה למותה של הנהגת המעורבת שהיתה צעירה בשנים.

במהלך כל הדיונים נכח באולם בית המשפט אביה של המנוחה מר זהבי מאיר, קשה היה שלא לשים לב לעצב העמוק ולשכול המיותר עימו נאלצת משפחת הקורבן להתמודד יום יום שעה שעה, חיים צעירים שנקטעו בין רגע במוות מיותר כתוצאה מרשלנות של הנאשם.

רכב הינו כלי מסוכן ובאחת יכול ויהפוך להיות "כלי משחית", על האוחז בהגה לנהוג בחרדת קודש ובמשנה זהירות אך לא כך נהג הנאשם, לא במקרה שלפני, על חוסר זהירותו מעיד גם גליון הרשעותיו הקודמות.

קשה היא מלאכת השיפוט, קשה שבעתיים מלאכת גזירת הדין בתיקים כגון אלה בהם עסקינן בנאשמים אשר אף הם קורבנות של הנסיבות, הנאשם ימשיך לשאת עד אחרית ימיו את תוצאות התאונה הקשות בגינן נמצא אחראי.
אך אל לו לבית המשפט לשכוח את קורבן התאונה הצעירה רכת השנים אשר טרם טעמה את טעם החיים, קולה נדם וזעקתה לא נשמעת בשל העובדה כי אינה נמנית עוד עם החיים, שומא על בית המשפט לזכור את הוריה ובני משפחתה אשר נשארו ללא יקירתם, חייהם נהרסו ומתנדנדים הם בין החיים ובין המתים – אביה של המנוחה העיד בפני
על הסבל הרב שנגרם להם ועל העובדה כי חייהם נקטעו עם מותה של בתו מוות שאין עימו כל נחמה.

נפיצותן של תאונות הדרכים והקטל המתמשך בכבישים מחייבים את בית המשפט לתרום את חלקו למאבק בתאונות הדרכים אשר אינו מפסיק לרדת מן הכותרות. שומא על בית המשפט לעשות מלאכתו נאמנה, לאזן בין האינטרסים השונים ולתרום את תרומתו למלחמה בתאונות הדרכים.

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות ארוכה, טרם יגזר דינו של הנאשם לבקשת סנגורו נדחה הדיון לקבלת תסקיר קצין מבחן, לאחר דחיות חוזרות ונשנות הוגש תסקיר משלים במהלכו ובהמלצת התביעה נפגשה קצינת המבחן גם עם הורי המנוחה אשר אף הם צד לתיק זה.
המעיין בתסקיר שירות המבחן ישים ליבו לעובדה כי גם לאחר שמיעת הראיות ומתן הכרעת דין הנאשם אינו נוטל אחריות לגרימת התאונה.

הנאשם נוהג משנת 71, וותק נהיגתו רב, לחובתו הרשעות מרובות, 41 רישומי תעבורה בהן מספר לא מבוטל של עבירות מהירות גם מסוג הזמנה לדין, הובלת מטען חורג, נהיגה ללא חגורת בטיחות ואף תאונת דרכים בעברו הרחוק.


מדינת ישראל
10










תד בית משפט לתעבורה 4102/06 מדינת ישראל נ' אבו גראדה אברהים (פורסם ב-ֽ 14/05/2009)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים