פסקי דין על משה דוד | פסקי דין על שר הפנים

1561/01 בג"צ     24/03/2003




בג"צ 1561/01 משה דוד נ' שר הפנים





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 1561/01
כבוד השופטת ד' ביניש

בפני
:
כבוד השופט א' א' לוי
כב' השופטת א' חיות
1. משה דוד

העותרים:
2. ארז אגרנוב

3. משה חבני
נ ג ד
1. שר הפנים

המשיבים:
2. משרד הפנים

3. הממונה על מחוז המרכז

4. המועצה האזורית חבל מודיעין

5. ראש המועצה דוד טוביאנה

6. החברה הכללית לפתוח חבל מודיעין בע"מ
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים

י"ט באדר ב' התשס"ג (23.3.2003)
תאריך הישיבה:

עו"ד עמית כהן
, עו"ד גד ישעיהו
בשם העותרים:

עו"ד דנה בריסקמן

בשם המשיבים 1-3 :
עו"ד אברהם גילדר
בשם המשיבה 4:
עו"ד רנאטו יארק
בשם המשיב 5:
עו"ד יעקב פודים
בשם המשיבה 6:
פסק-דין
השופטת ד' ביניש
:

עתירה זו עברה גלגולים רבים עד שהגיעה למצב העובדתי והמשפטי שנפרש בפני
נו כיום. מלכתחילה, בעתירה המקורית ביקשו העותרים כי נורה למשרד הפנים והממונה על המחוז להורות למועצה האזורית חבל מודיעין לתבוע מהמשיב 5 להחזיר למועצה כספים שהוציא שלא כדין, וכן למנות למועצה האזורית חשב מלווה. במהלך הדיונים התבררה התשתית הנורמטיבית של העתירה המעוגנת בהוראת סע' 84 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958, המסמיכה את שר הפנים
, לחייב במישרין חבר מועצה שאחראי להוצאת כספים ללא הרשאה כדין בחיוב אישי.

בעת הגשת העתירה, טרם הסתיימה במשרד הפנים הכנת הנהלים הנוגעים להפעלת סמכות החיוב האישי כאמור, ועמדת המשיבים בתגובתם הראשונה היתה כי בקרוב ייקבעו נהלים על דעת היועץ המשפטי לממשלה. כשיעובדו הנהלים, אין לחייב מכוחם את המשיב 5 בחיוב אישי. בסופו של יום, ובעקבות העתירה על גלגוליה, הורה שר הפנים
על עריכת בדיקה מקיפה של פעולות המועצה האזורית וממצאי הבדיקה הועברו לבחינתו של מנכ"ל משרד הפנים, והתבררו כממצאים חמורים.

בתאריך 19.3.02 ניתן על ידי בית משפט זה צו על-תנאי לענין הפעלת סמכות החיוב האישי. בתצהיר התשובה שניתן על ידי מנכ"ל משרד הפנים צויין כי בינתיים גובש הנוהל בענין ההליך של הפעלת הסמכות לחיוב אישי והוקמה ועדה שתפקידה להמליץ בפני
מנכ"ל משרד הפנים והשר על חיובם האישי של נושאי משרה ברשויות המקומיות בגין הוצאות שלא כדין. עניינו של המשיב 5 הובא בפני
הועדה שהוקמה וזו דנה בחודש מאי 2002 בדרישת החיוב האישי בהתאם להנחיות שבנוהל. הועדה בחנה את הפעלת סמכות החיוב לגביו בארבעה נושאים והחליטה בשני עניינים - העסקת מזכיר המועצה ורכישת הרכב לראש המועצה - שלא לחייב את המשיב 5 בהחזר הסכומים וזאת מטעמים שפירטה בהחלטתה; בשני נושאים נוספים סברה הועדה כי הם נושאים ראויים לבחינת הפעלת סמכות החיוב האישי, אלא שנושאים אלה היו בעת מתן ההחלטה בחקירה משטרתית והועדה העדיפה שלא לנקוט עמדה בענין זה במהלך קיום החקירה הפלילית.

ביני לביני, הוגש נגד המשיב 5 כתב אישום, המתייחס לעניינים שונים הקשורים בתפקידיו הקודמים ובין היתר אף לשני הנושאים שהועדה דחתה את ההכרעה בהם. בהחלטה נוספת של הועדה הממליצה, קבעה הועדה כי ההליך הפלילי אינו מייתר את ההכרעה בשאלת החיוב האישי. עם זאת החליטה לדחות את המשך הדיון בשאלת החיוב האישי עד לסיום ההליכים הפליליים. וזו לשון החלטת הועדה:
"בחודש אוקטובר 2002 הוגש כתב אישום נגד ראש המועצה המתייחס בין השאר לנושאים שהובאו בפני
הוועדה.

נוכח השוני בין סוגי ההליכים השונים - הליכים פליליים והליכים להטלת חיוב אישי והמטרות השונות העומדות ביסוד כל אחד מהם - אין האחד מייתר את האחר.

היפוכם של דברים, משהורשע עובד או נבחר ציבור בגין מעשה שעשה במילוי תפקידו ומעשה זה גרם לרשות המקומית הוצאה שלא כדין עשויה הרשעתו להוות תשתית ראויה להטלת חיוב אישי.

יחד עם זאת, בשני ההליכים נדרש העובד או נבחר הציבור להציג את טיעוניו ואת הראיות התומכות בגרסתו. הצורך להציג טיעונים וראיות כאלה בפני
הוועדה המייעצת לחיוב אישי טרם הבאתם בפני
בית המשפט עלול להיתקל בטענה לפיה יש בכך כדי להקשות על אותו אדם להגן על עצמו בצורה המיטבית בפני
בית המשפט.

משכך סבורה הוועדה שיש לדחות את המשך הדיון בשאלת הטלת החיוב האישי עד לסיום ההליכים הפליליים שיינקטו נגד ראש המועצה. פסק הדין שיינתן בהליכים אלה ישמש את הוועדה כבסיס ראייתי מוצק לגיבוש המלצתה ביחס להטלת חיוב אישי.

בשולי הדברים יצוין שעל פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה פנה הממונה על המחוז לראש המועצה, על מנת שישקול להתפטר מתפקידו עקב הגשת כתב האישום נגדו ולמועצה על מנת שתשקול את הדחתו של פי סמכותה לפי פקודת המועצות המקומיות.

הליך זה, בין אם יסתיים בפרישתו של ראש המועצה מתפקידו ובין אם לאו אינו נוגע להליכי החיוב האישי. חיוב אישי יכול שיוטל על אדם בין אם הוא עדיין מכהן בתפקידו ובין אם פרש ממנו.

הוועדה תשוב ותדון בעניין זה מיד עם סיום ההליך הפלילי".
עם קבלת ההחלטה האמורה, באה עתירת העותרים בשלב זה לידי מיצוי, ולא נותרה עוד עילה להתערבותנו למתן הסעד המבוקש על ידי העותרים. בהחלטתה הראשונה מחודש מאי שקלה הועדה הממליצה שיקולים הנוגעים לחומרת החריגה התקציבית ולנסיבות נוספות באותם שני ענינים שהחליטה, שלא לחייב את המשיב 5 ביחס אליהם בחיוב אישי. החלטתה זו עומדת לכאורה במבחנים של הפעלת שיקול הדעת המסור לה, ועל פניה אינה חורגת מגדר מתחם הסבירות. מכל מקום, אם מבקשים העותרים לתקוף חלק זה של החלטת הועדה, היה עליהם לתקן את עתירתם או להגיש עתירה חדשה כנגד נימוקי הועדה שאומצו על ידי מנכ"ל משרד הפנים. אשר לשני העניינים הנוספים אשר הועדה ראתה אותם בחומרה, וסברה כי יש לשוב ולבחנם בתום ההליכים הפליליים, אך העדיפה להשהות את ההמלצה הסופית עד לתום ההליכים הפליליים, אין לנו עילה להתערב בשיקוליה. צדקה הועדה בקביעתה כי ההליך הפלילי שהוגש נגד המשיב 5 אינו מייתר את ההליך המנהלי המתייחס להחזרת הכספים שהוצאו, תכליתם של כל אחד מהליכים אלה שונה, דרכי ההוכחה שונות ואין לערב ביניהם. עם זאת, אין לומר כי עמדת הועדה הממליצה, המבקשת להמתין עד לסיום ההליכים הפליליים והטעמים בהם נימקה החלטתה זו הינם בלתי סבירים, או שנפל בהם פגם מן הסוג המצדיק התערבותנו לביטולה.

אוסיף עוד כי צודקים העותרים בטענתם העקרונית. אכן, אין להפוך את הוראת סעיף 221 לפקודת העיריות, סעיף 189 לצו המועצות המקומיות תשי"א-1950 וסעיף 84 לצו המועצות המקומיות (מועצה אזורית), התשי"ח-1958, המסמיכות את השר לחייב באופן אישי ראש מועצה או חבר מועצה בגין הוצאות שלא כדין לאות מתה. אין ספק שהכלי אשר סעיפים אלה מעניקים הוא כלי אפקטיבי להשלטת כללי מינהל תקין על נבחרי הרשויות המקומיות. (ראו לענין זה דברי השופט ד' לוין בבג"צ 7065/89 גולני ואח' נ' שיש ואח', פ"ד מה(1) 441).

יש להצטער על כך שהכנת נוהל הפעלת סמכות החיוב האישי וההערכות להפעלת הסמכות נתמשכו זמן כה רב; עם זאת, אין לנו אלא לברך על המוגמר ולקוות כי הנוהל אכן יתרום לשיפור התרבות השלטונית וסדרי המינהל ברשויות; יש גם לקוות כי בעל הסמכות וכן הועדה המייעצת שנתמנתה לשם כך, ישכילו ליישם את הוראות הדין באמצעות הנוהל והכלים המאוזנים שהוא מעניק. כבר נאמר בפסיקתנו כי:

"השימוש בסמכות זו חייב, מצד אחד, להיעשות בזהירות, רק לאחר ברור יסודי של העובדות ובהתחשב גם בנסיבות ובאילוצים שבהם פעלו אלה שהוציאו או שהרשו את ההוצאה ובשיקול שלא להרתיע מועמדים רציניים ומתאימים מלקבל על עצמם תפקיד ציבורי כפוי טובה. אך מצד שני אל לו לבעל הסמכות לנהוג יתר סלחנות בהפעלת סמכותו זו".
(דברי השופטת ש' נתניהו בבג"צ 2937/91 טרייסטר ואח' נ' ר' המועצה המקומית מנחמיה, פ"ד מז(2) 758 בעמ' 765).
בנסיבות הענין שלפנינו נראה כי העותרים השיגו את תכלית עתירתם לעת הזו. משתמו ההליכים בשלב זה, דין הצו על-תנאי להתבטל והעתירה נדחית. לא למותר להזכיר כי מלכתחילה לא התכוונו המשיבים 1-3 להחיל את נוהל החיוב על המשיב 5 ואלמלא ההליכים שנתקיימו בבית משפט זה, לא היה עניינו של המשיב 5 מתברר כמתואר.

אשר על כן, בנסיבות הענין, יישאו המשיבים 1-3 בהוצאות העותרים בעתירה זו בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, כ' באדר ב' התשס"ג (24.3.2003).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01015610_n12.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 1561/01 משה דוד נ' שר הפנים (פורסם ב-ֽ 24/03/2003)