פסקי דין על אילן עוזרי | פסקי דין על ידעות תקשורת בע"מ

21851/99 א     22/09/2003




א 21851/99 אילן עוזרי נ' ידעות תקשורת בע"מ




1
בתי המשפט
א 021851/99
בית משפט השלום תל אביב-יפו
22.9.03
תאריך:
כב' השופטת דותן שרה

בפני
:

אילן עוזרי

בעניין:
התובע
אמיר רוזנברג

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. ידעות תקשורת בע"מ

2. שמואל שם טוב
3. שחר גינוסר

הנתבעים
צ. שטוירמן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
תביעה זו עניינה פרסום המהווה, לטענת התובע, לשון הרע בכתבה שפירסם נתבע 3 בתאריך 29.11.99 במספר מקומונים של רשת ידיעות תקשורת.
הכתבה נשוא התביעה עסקה בהתנהלותה של שרת התקשורת דאז, לימור לבנת, ובעיקר במינויים המוגדרים פוליטיים שנעשו על ידה במשרדה בשנות כהונתה.
להוכחת הטענה לפיה בניגוד לרטוריקה הממלכתית בה התהדרה השרה, סיפק המשרד עליו היתה ממונה "סידור עבודה" למקורבים, מנה הכתב שורה של נושאי תפקידים אשר מינויים או קידומם הונעו על ידי מניעים שאינם עניינים כל עיקר.
באשר לתובע שהיה עובד רשות הדואר נכתב באותה כתבה:
"אילן עוזרי
- חבר ליכוד. עוזרי הוא עובד ותיק בדואר, ולפני שהשרה לבנת נכנסה למשרד, התייחסה אליו ההנהלה כעובד בעייתי. בין היתר הספיק להיות מודח מתפקידו כאחראי על שירות השליחים בעקבות מה שהוגדר בדירקטוריון כ'תפקוד בעייתי וכישלון לוגיסטי', אנשי הנהלה קודמים, טוענים שנכשל גם בתפקידו כמנהל מרחב דן דרום, כאשר לבנת ואנשיה נכנסו למשרד, קודם עוזרי במהירות מסחררת למעלה; היום הוא מועסק בתפקיד בכיר - סמנכ"ל לוגיסטיקה, בשכר של כ-20 אלף שקל לחודש, לשנה, מזכירה ורכב צמוד. כדי לקדמו בתפקיד, הודח הסמנכ"ל המקצועי עזרא דרור, כלכלן בעל תואר שני, שעבד תוך שיתוף פעולה עם המנכ"ל הבולט ביותר בדואר, יצחק קאול, תגובת הדואר: עוזרי הוא כלכלן בעל כל הכישורים הדרושים וכן תארים אקדמיים רבים. הוא זכה בפרסי הצטיינות רבים על עבודתו."

אני סבורה כי פרסום זה עלול להשפיל את האדם שעליו נכתב ולפגוע במשרתו ובמשלח ידו. וגם הנתבעים לא חלקו על כך. אשר על כן נשאלת השאלה האם הוא חוסה תחת ההגנות שבסעיפים 14-15 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

המסגרת הנורמטיבית
ההגנה המוגדרת כ"הגנת אמת הפרסום" או "אמת דיברתי" קבועה בסעיף 14 לחוק הקובע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."

הגנה זו כוללת שני יסודות: "היסוד הראשון נוגע למידת האמיתות של הפרסום המהווה 'לשון הרע'. היסוד השני נוגע למידת ה'ענין הציבורי' שבאותו פרסום" (דיני לשון הרע, אורי שנהר נבו, הוצאה לאור בע"מ, עמ' 215).

בבחינת אמיתות הפרסום תוך השוואה בין המציאות כפי שהוכחה לתוכנו אין להטיל על המפרסם להוכיח זהות מוחלטת כפי שנקבע בע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות ואח' פ"ד מט(2) 843, 854:
"במשפט דיבה מתגוששים שני אינטרסים: שמו הטוב של האדם - מזה, וחופש הביטוי - מזה. אף ששמו הטוב של האדם הוא ה'נכס' היקר לו מכל, מחייב חופש הביטוי שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, שלא לדקדק בציציותיו של הפרסום הפוגע. שכן האמת אותה מחפשים היא זו העולה מהחלפה חופשית של דעות והשקפות ולא מדיכוי עצמי או חיצוני של דיבור זה או אחר."

לנוכח הכלל לפיו הזהות בין הפרסום למציאות אינה חייבת להיות מוחלטת וגם לאור לשונו של סעיף 14 אין ביהמ"ש בוחן כל מילה ומילה בפרסום הפוגע אלא את עיקר תוכנו כפי שמבין אותו הקורא הסביר ומשווה אותו לראיות הנתבע באשר לעובדות ששימשו בסיס לפרסום.
בעוד שהשאלה האם הפרסום הוא אמת והאם היה בו עניין ציבורי, מוכרעת על פי מבחן אובייקטיבי וההגנה הקבועה בסעיף 14 לא תחול על פרסום שגוי אפילו אם המפרסם פעל בתום לב והאמין בכנות באמיתות הפרסום. ההגנות המפורטות בסעיף 15 לחוק מותנות בכך שהפרסום נעשה בתום לב. ותום לבו של המפרסם ייבחן על פי מידת אמונתו בנכונות הדברים שפירסם והאמצעים בהם נקט לצורך בירור האמת בטרם פרסומם (סעיף 16(ב) לחוק, ספרו הנ"ל של שנהר עמ' 263 ו-269).
ההגנות הרלוונטיות לענייננו הן שתיים.
אמת הפרסום ותום הלב.
"הטענה האחת אינה שוללת רעותה ויכול שתספיק האחת בלעדי השניה. לענין זה חשיבות לכך אם מדובר בעובדות, בהבעת דעה או בשתיהן גם יחד" (ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פ"ד לא(2) 271).

לאור הכללים המפורטים לעיל אבחן את העובדות שהוכחו באספקלריה של ההגנות הנטענות.

אמת הפרסום.
על מנת להכריע בשאלה האם עלה בידי הנתבעים להראות כי הפרסום הפוגע הינו אמת יש לקבוע תחילה מהו החלק המהווה לשון הרע, על פי הבנתו של האדם הסביר את תוכנו, ותוך אבחנה בין "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש" לחלקו המהותי של הפרסום.
על פי הנטען בקטע של הכתבה בו נדון קידומו של התובע, הלה נכשל בתפקידים קודמים אותם מילא, ואף הודח מאחד מהם אולם למרות שהוגדר על ידי הממונים עליו כעובד בעייתי וכישלון לוגיסטי קודם לתפקיד סמנכ"ל לוגיסטיקה במחיר הדחתו של סמנכ"ל מקצועי.
ויודגש, כי במסגרת פרסום שנועד להמחיש את שיטת המינויים במשרד התקשורת ורשות הדואר בכלל זה, לא ניתן לדרוש מהכתב הכנתה של "כתבת פרופיל" ביחס לכל אחד מהעובדים ששמם נזכר בכתבה וחזקה על "הקורא הסביר" שאין לו ענין בכל התפקידים אותם מילא התובע ומידת הצלחתו בהם ודי להם לנתבעים אם יוכיחו שבתפקידים האחרונים אותם מילא, נכשל התובע.

תפקודו של התובע ב"קו עסקים שירותים מהירים"
בסיכומיהם הרחיבו הצדדים את הדיבור על הגדרת תפקידו של התובע בקו עסקים שירותים מהירים (להלן: "קו עסקים"), תקופת עבודתו והשוואת השירות אשר הוגדר כקו עסקים לשירות הקודם שכונה שירותי שליחים. אין אני סבורה שיש לשאלות אלה חשיבות לצורך הכרעה בשאלה הבסיסית האם ניתן להגדיר את תפקודו של התובע בקו עסקים ככישלון.
מוסכם על הכל כי קו עסקים הוקם בסוף שנת 1994 תחילת 1995. ובתאריך 12.12.94 נחתם עם התובע חוזה עבודה אישי בו מונה למשרת מנהל לוגיסטיקה ותשתיות בקו עסקים החל מיום 1.11.94 (מוצג כ"ז למוצגי התובע) כאשר בפגישת עבודה שהתקיימה בתאריך 22.12.94 בלשכת מנכ"ל רשות הדואר הוגדר תפקידו כמנהל לוגיסטיקה ותשתיות וסגן מנהל קו עסקים בשכר של 70% משכר מנכ"ל.
בתאריך 14.3.95 שונה תואר משרתו לסגן מנהל ללא שינוי בשכרו (נספח ג' לנ/6).
לא נטען ולא הוכח כי בשרות קו עסקים היה סגן נוסף למנהל ועל פי המסמכים שפורטו לעיל, ברור כי התובע שימש כסגנו של המנהל אלי ליאור והוא אף אישר בעדותו כי היה סגנו היחיד (עמ' 43 לפרוטוקול מיום 12.2.01).
על פי עדותו של רן לוין מנכ"ל רשות הדואר בסתיו 1995 הסתבר כי הניהול היה כושל ועל פי הגדרתו "הקו קרס" (פרוטוקול 24.10.00 עמ' 5).
"אני קיבלתי אינפורמציה מסמנכ"ל לוגיסטיקה באותה תקופה עזרא דרור שעשה ביקור בערב ראש השנה בבית המיון בתל אביב כולל קו העסקים, כולל המוקד המרכזי של קו העסקים והוא דיווח לי טלפונית שהקו קרס או שעומד בפני
קריסה. מה שאני עשיתי, התקשרתי לסמנכ"ל לכח אדם... אמרתי לו בוא תבקר איתי לבקר במקום מיד, זה היה בערך בשתיים עשרה בלילה. ביקרנו שם כשעתיים ומצאנו שאכן לא שהוא עומד לקרוס אלא שקו העסקים קרס, אלפי פריטים היו מונחים בחצר בחוץ, ללא שמירה איש מעובדי קו העסקים לא העובדים ולא המנהלים היו שם, הציוד המופקר בצורה ברורה וחיפושי אחרי מנהל הקו או אילן עוזרי
שהיה סגנו ואחראי על התחום הלוגיסטי, לא הועילו דבר, לא מצאנו אותם."

בהמשך מסביר העד את מטרת הקו אשר אמור היה לספק שרות של שיגור מהיר ויעיל באמצעות מוקד מרכזי ומוקדים אזוריים.
בעקבות ממצאים אלה הוחלט על הדחתו של אלי ליאור והמנהל החדש אשר החליף אותו דרש כי גם התובע יועבר מתפקידו.
בתאריך 1.12.95 מונה התובע לתפקיד של מנהל אזורי במרחב הדרום ושכרו הופחת ל-65% משכר המנכ"ל (נספח כ"ח). נסיונו של התובע לצייר את ההעברה כהצלחה לא עלה יפה מאחר שדרכו של עולם היא שהצלחה נמדדת גם בשכר ואם כעבור פרק זמן קצר נאלץ עובד לעבור למשרה אחרת בשכר נמוך מזה שקיבל במשרתו הקודמת, אין הדבר מהווה ביטוי להצלחה וקידום.
גם הנסיון להפחית מחלקו של מר עוזרי בכישלון הקו לא צלח, מאחר שבמסגרת תפקידו שימש כאחראי ללוגיסטיקה של הקו, סגנו וממלא מקומו של המנהל וגם אם נכונה ההשקפה לפיה האחראי העיקרי לכישלון היה מר ליאור גם סגנו התובע אינו יכול לרחוץ בנקיון כפיו ולהטיל את כל האשמה על הממונה עליו, כאשר בתוקף תפקידו הבכיר היה גם לו חלק נכבד בכישלון זה. וכשם שהתובע מתהדר בתעודת ההצטיינות של מרחב הדרום שהוענקה לו על מה שהוגדר כפועלו ותרומתו למאמץ המשותף לזכיית המרחב בתואר המרחב המצטיין (נספח ל"ג), אין הוא יכול למחוק את תווית הכישלון שהודבקה לו בעקבות כישלון קו עסקים.
יתרה מכך, התובע היה מודע למשמעות העברתו מתפקידו בקו עסקים ובמכתבו מיום 19.5.96 למנכ"ל לוין הוא מודה כי נאלץ לעזוב את תפקידו בקו עם כניסתו לתפקיד של המנהל החדש (סעיף 1.6 לנ/2).
כשלונו של שירות השליחים ברשות הדואר ובהמשך הכישלון של קו עסקים זכו להתייחסות גם בדו"ח השנתי - מס' 46 של מבקר המדינה אשר בדק את פעילות מה שהוגדר על ידו כקו השליחים בתקופה שבין 1994 עד ספטמבר 1995.
ובעמ' 652 לדו"ח מצוין כי פעולות הביקורת בוצעו ביחידת "קו עסקים ושירותים מהירים" ונבדקו דרכי הפעלת שירותי השליחים, יעילותם והקשר עם הקבלן המועסק בגוש דן.
ממצאי הבדיקה סוכמו בעמ' 653-654 ובין היתר צויין כי לא היה פיקוח מספיק על השליחים ועל הממסרים. הבדיקה העלתה גם, כי באלפי תעודות משלוח לא מולאו ע"י השליחים תאריך המשלוח ושעת האיסוף ועוד כהנא וכהנא ממצאים המעידים על נוהלים לקויים וחוסר פיקוח. נסיונו של התובע לייחס את הביקורת לקודמיו בתפקיד גם הוא כשל מאחר שהממצאים אשר את חלקם פירטתי לעיל מתייחסים לבדיקה שנערכה בחודשים מארס עד ספטמבר 1995 (נ/1).
גם העובדה שהמנכ"ל רן לוין ניסה לחפות על הכישלון ואף טען כי הליקויים תוקנו, אין בה כדי לשנות את הממצאים הקשים אשר תוארו על ידי גוף חיצוני ואובייקטיבי.
פרשת כשלונו והעברתו של התובע לתפקיד אחר מצאה את ביטויה גם בתרשומת מתאריך 16.4.96 (נספח י"ב לתצהיר נ/6). באותה שיחה קשה הבהיר יורם אורבך לתובע כי נכשל בתפקידו בקו עסקים.
לנוכח הדיונים שהתקיימו בסוגיה זו שבכולם שב ועולה כישלון הקו וניהולו הכושל (ראה גם פרוטוקול ישיבת ביקורת 4/96 נספח י"ב לנ/6) אני סבורה שהפרסום לפיו התובע נכשל בתפקידו במסגרת זו הוכח כפרסום אמת.
כפי שציינתי התובע לא היה האחראי הבלעדי לכישלון אולם חוסר הדיוק בפרט זה אינו יורד לשורשו של ענין, מכיוון שהנקודה אותה ביקש הכתב להדגיש היא קידומו של עובד שנכשל בתפקיד אחד כישלון צורב, כשעיקר הכשל מקורו בניהול בלתי מקצועי, לתפקיד סמנכ"ל לוגיסטיקה של הרשות כולה.
תפקידו של התובע באיזור קו דרום
על פי עדותו של מר רן לוין גם באיזור דן דרום לא עלה בידי התובע למלא אחר הציפיות שתלו בו והוא גילה חוסר ענין בתפקיד שהוטל עלינו וכדוגמא לכך הביא העד את העדרו מסיוריו באיזור ונוכחות פסיבית בביקור אחר (עמ' 22-24) ומוסיף העד:
"אני מצפה ממנהל שנכשל בתפקיד קודם שקיבל הזדמנות שניה להפוך את העולם ולעשות את איזור דן דרום לאיזור הכי טוב מכל האיזורים שיש לרשות הדואר, אני מצפה לראות אותו כל הזמן שם. משיחות שלי עם דוורים משיחות שלי עם מנהלים זוטרים הם לא מכירים אותו בכלל."

גם העד מר יורם אורבך אישר שמנהל המרחב מירבי פיצ'חזדה אשר הסכים לקבל את התובע תחת חסותו ולתת לו תפקיד ניהולי במרחב אותו הוא מנהל התאכזב ממנו וביקש שהתובע לא יעבוד יותר תחת ניהולו בשל בעיה קשה של אמון אישי.
מערכת היחסים הלכה והתדרדרה עד אשר בתאריך 1.5.96 בפגישה שהתקיימה בין המנכ"ל רן לוין ליועץ המשפטי של הרשות, הוחלט שהמנכ"ל יערוך שיחה טלפונית עם עו"ד פיינברג בנוכחות ישראל איתן לצורך שמיעת חוות דעתו בנושא. ובמידה ויתקיים שימוע לאילן עוזרי
, יוזמן להשתתף גם ישראל איתן. עוד הוחלט על הכנת ראשי פרקים ונקודות לשימוע (נספח יג לנ/6).
ואכן בתאריך 4.6.96 התקיימה פגישה בין המנהל הכללי, מנהל מרחב דרום והתובע במהלכה מבקש התובע הבהרה מהמנכ"ל מדוע יש בדעתו להעבירו מתפקידו ומוסיף "אני מבקש 'לרדת מהעץ' שאליו עליתי מבקש להפסיק המלחמות ולהמשיך בתפקידי כמנהל אזור דן דרום מבלי שחבל הפיטורין יאיים על ראשי."
בהמשך מסביר מר לוין לתובע את הסיבות שבגינן מבקשים לפטרו. כשלונו בקו עסקים, חוסר אמון אישי, עקיפת ממונה, פניה לנציגות עובדים בהיותו עובד בחוזה מיוחד ולבסוף מסכם המנכ"ל:
"אני חוזר: קיימות בפני
ך שתי אפשרויות פרישה מתוך הסכמה או פיטורין ואני מבקש ממך תשובה מיידית, נתנו לך מספר הזדמנויות לחשוב ולהשיב. זאת אני עושה על מנת לבוא לקראתך למרות שפגעת במערכת ואני מדגיש אין הצעתי מורידה ולו בקצת את טענותי כלפיך.
אילן עוזרי
: מבקש סיוע בענין חובי לבנק יהב בגובה 60,000 ₪."

גם מנהלו הישיר, מר פיצ'חזדה מוסיף את נקודת המבט שלו באשר לגורמים שהביאו בסופו של דבר לשיחה הקשה בה התבקש התובע לפרוש מרצון שאם לא כן יפוטר.
"אני מבין שכל העת כשדיברת על הצעות פשרה הולכת אותי שולל, גררת אותי לשיחות עם המנכ"ל הסמנכ"ל למינהל הלוך ושוב ובעצם לא התכוונת לכך מלכתחילה, אני מרגיש מרומה וזו פגיעה אישית באמון שהיה לי בך.
כמו כן אין לי אמון בך גם בגלל עקיפתי במס' פעולות שלך וכן הצהרתך כי לא ניתנה לך הגדרת תפקיד וזאת לאחר מספר חודשי עבודה בכפיפותי." (נ/3).

אני סבורה ששיחה זו מעידה כאלף עדים על חוסר שביעות רצון מתפקודו של התובע, תחילת הליך הפיטורין והטענות שהועלו כלפיו במהלכה אכן מאשרים את ההגדרה "עובד בעייתי" בה השתמש הנתבע בכתבה בתארו את יחסי העבודה של התובע.
בהמשך לשיחה זו פונה מר לוין ליו"ר מועצת הרשות מר עמוס מר חיים ומבקש קבלת אישורה של המועצה לפיטוריו של התובע (נ/4 מיום 30.6.96) במכתב מפרט המנכ"ל את כשלונותיו המקצועיים של התובע ומערכת יחסי העבודה העכורה שנוצרה בשל חוסר האמון של הממונים כלפיו.
בדיון שהתקיים בתאריך30.6.96 בוועדת הארגון של הרשות אכן נדונו פיטוריו האפשריים והועלתה אפשרות שהתובע יסכים לחזור למשרה של עובד מן המנין ולא בחוזה מיוחד כפי שהיה עד כה. על פי הצעת יו"ר הרשות נדחה הדיון למועד מאוחר יותר ואז התהפך לפתע הגלגל. רן לוין פוטר ועם כניסתו של מנכ"ל חדש לתפקיד מונה התובע למשרת עוזר מנכ"ל ובתוך זמן קצר "הוקפץ" למשרד הסמנכ"ל במקומו של עזרא דרור.
אני סבורה שהשתלשלות עניינים זו אינה עולה בקנה אחד עם מצגיו של התובע אשר מתאר את עצמו כעובד מצטיין. ואין מדובר בעדויות של עובדים צרי עין אלא בראיות שמקורן במסמכים שנערכו בזמן אמת, במקביל לעדויות של מספר עדים שעבדו עם התובע בתקופות הרלוונטיות ואיש איש מזווית ראייתו העיד על כישלונו בניהול והתנהגות בעייתית.
מן המקובץ עולה כי הנתבעים הצליחו להוכיח שהפרסום הפוגע היה אמת למעט בעניינים שוליים שאינם משנים את תוכנו של הפרסום ואינם משפיעים על מידת פגיעתו.

תום לב
למעלה מהדרוש אציין כי הנתבע 3 הוכיח כי פעל בשקידה ובמיומנות באיסוף החומר לקראת הכנת הכתבה. הוא הצליב מידעים שקיבל מעדים עם מסמכים שלא היתה לו כל סיבה להניח שאינם אותנטים וכאשר נתונים אלה זכו לאישור, בדו"ח מבקר המדינה, רשאי היה מר גינוסר לפרסם את הכתבה מתוך אמונה שהתשתית הראייתית שבידו תומכת בתוכן הפרסום.
בע"א 4/85 פרופ' אוריאל צור נ' פרופ' אברהם הוכברג פ"ד מב(3) 251 נקבע כי:
"התשובה לשאלה אם אכן נקט המערער אמצעים סבירים לצורך בירור האמת, צריכה להיבדק על פי נסיבות המקרה המסויים העומד בפני
בית המשפט."

סבורה אני שבמסגרת הכנת כתבה על סדרי מנהל בלתי תקינים במשרד ממשלתי רשאי היה הכתב להסתמך על עדויות של עובדים בדרגות שונות שמילאו תפקידים הקשורים לתובע תוך הצלבת המידע ולאחר בדיקת אפשרות של יריבות אישית, מה גם שהעדויות נתמכו בפרוטוקולים ותרשומות שנערכו בזמן אמת, ומסקנתי היא כי בנסיבות המקרה יצא הכתב ידי חובת תום הלב באמצעים בהם נקט לבירור העובדות.

לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את התביעה.
התובע ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ה באלול, תשס"ג (22 בספטמבר 2003) במעמד __________________

דותן שרה
, שופטת









א בית משפט שלום 21851/99 אילן עוזרי נ' ידעות תקשורת בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/09/2003)