פסקי דין על מאיר הוברמן | פסקי דין על אילן ישי בורוכוב

10567/08 רעא     15/05/2009




רעא 10567/08 מאיר הוברמן נ' אילן ישי בורוכוב




החלטה בתיק רע"א 10567/08



בבית המשפט העליון


רע"א 10567/08

רע"א 1504/09




בפני
:

כבוד השופט י' דנציגר


המבקש ברע"א 10567/08 וברע"א 1504/09:

מאיר הוברמן



נ


ג


ד



המשיב ברע"א 10567/08 וברע"א 1504/09:

אילן ישי בורוכוב


בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בה"פ 570/07 שניתן ביום 4.11.2008 ועל החלטתו בבש"א 22974/08
שניתנה ביום 15.1.2009 על ידי כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל


בשם המבקש
ברע"א 10567/08

וברע"א 1504/09:

עו"ד יוסי רייטר

בשם המשיב
ברע"א 10567/08

וברע"א 1504/09:

עו"ד יניב י. ריבלס


החלטה

לפניי שתי בקשותיו של המבקש. האחת, רע"א 10567/08, במסגרתה עותר המבקש לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא ד"ר
ד' פלפל
) מיום 4.11.2008 בה"פ 570/07 במסגרתו דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות שניתן ביום 21.3.2007 על ידי המוסד לבוררות של בורסת היהלומים הישראלית והנחה את האחרון להבהיר את הפסק שניתן על ידו (להלן –
המוסד לבוררות
ו
בורסת היהלומים
). השנייה, רע"א 1504/09,

במסגרתה עותר המבקש לביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא ד"ר
ד' פלפל
) מיום 15.1.2009 בבש"א 22974/08 במסגרתה אישר בית המשפט המחוזי את פסק הבוררות הנ"ל ואת החלטת ההבהרה שנתן המוסד לבוררות ביום 14.12.2008.


עובדות והליכים קודמים

1.

המבקש הינו חבר בורסת היהלומים. לטענת המבקש, המשיב הינו חבר הבורסה לאבני חן, אולם אינו חבר בורסת היהלומים. לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המשיב הלווה כספים למר עודד דסאו שהינו גיסו של המבקש (להלן –
דסאו
). על מנת להבטיח כי הכספים שהלווה לדסאו יוחזרו לו, קיבל המשיב מדסאו בטוחות שכללו דירות, מגרשים וכן שלוש המחאות של המבקש על סכום של 1,062,000 דולר ארה"ב (להלן –
ההמחאות
). ההמחאות היו מסוג חנ"י - המחאות המשמשות יהלומנים לשם עסקיהם בלבד. דסאו לא עמד בהתחייבויותיו כלפי המשיב, ובשל כך החל המשיב לממש את הבטוחות שניתנו לו ובהן גם ההמחאות. המבקש התנגד למימוש ההמחאות על ידי המשיב. המבקש טען כי המשיב אינו רשאי לממש את ההמחאות היות שמימושן נוגד את ההסכם ביניהם, לפיו אם דסאו לא יפרע את החוב, על המשיב להפקיד את ההמחאות בנאמנות בידי בא כוחו ולא לעשות בהן כל שימוש עד לסיום מימוש יתר הבטוחות שמסר לו דסאו ורק אם תיוותר יתרת חוב יוכל המשיב לממש את ההמחאות. עקב התנגדותו של המבקש למימוש ההמחאות, עתר המשיב למוסד לבוררות על מנת שזה יכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים וזאת מכוח תניה בתקנון בורסת היהלומים לפיו מחלוקות שהתגלעו בין חברי בורסת היהלומים יוכרעו על ידי המוסד לבוררות (להלן –
התקנון
).

2.
ביום 14.11.2006 חתמו הצדדים על הסכם בוררות במסגרתו העניקו למוסד לבוררות את הסמכות להכריע במחלוקת שנפלה ביניהם. פסק הבוררות ניתן ביום 7.1.2007 ולפיו חויב המבקש לשלם למשיב סכום של 1,062,000 דולר ארה"ב (להלן –
פסק הבוררות הראשון
). יצויין כי כבר במסגרת הליכי הבוררות טען המבקש לחוסר סמכותו של המוסד לבוררות לדון במחלוקת שבין הצדדים מן הטעמים שיפורטו בהמשך. המוסד לבוררות בחן את טענתו של המבקש ודחה אותה. המבקש לא השלים עם פסק הבוררות הראשון ולכן ביום 27.2.2007 חתמו הצדדים על הסכם בוררות נוסף לפיו הסמיכו את המוסד לבוררות לדון בסכסוך שנפל ביניהם כערכאת ערעור (להלן –
ערכאת הערעור
). גם בפני
ערכאת הערעור טען המבקש לחוסר סמכותו של המוסד לבוררות. פסק הבוררות של ערכאת הערעור ניתן ביום 21.3.2007 ואף הוא דחה את טענת חוסר הסמכות שהעלה המבקש תוך שנקבע בו כי על המבקש לשלם למשיב סכום של 1,062,000 דולר ארה"ב (להלן –
פסק הבוררות השני
). המבקש לא השלים גם עם פסק הבוררות השני ועתר לביטולו בפני
בית המשפט המחוזי (להלן –
בקשת הביטול
).

ההליכים בבית המשפט המחוזי

3.
בקשת הביטול התבססה על מספר עילות ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן –
חוק הבוררות
). ראשית, טען המבקש בפני
בית המשפט המחוזי, כפי שטען כבר בפני
המוסד לבוררות, כי לאחרון אין סמכות להכריע במחלוקת שבין הצדדים מכוח תקנון הבורסה, כיוון שהמשיב הינו חבר בורסת אבני החן ולא בורסת היהלומים, ובמקרים בהם מדובר באדם שאינו חבר בורסת היהלומים התקנון מאפשר התדיינות עמו, במסגרת המוסד לבוררות, רק אם המחלוקת נובעת או קשורה לעסקת יהלומים או אבני חן יקרות. לטענת המבקש, ההמחאות ניתנו למשיב כבטוחה במסגרת עסקת מימון ולא במסגרת עסקה הקשורה ליהלומים או אבני חן יקרות ערך, ולכן נשמטת סמכות הדיון של המוסד לבוררות. בנוסף, טען המבקש כי אין בשני הסכמי הבוררות הספציפיים שעליהם חתם כדי להתגבר על בעיית הסמכות, שכן מדובר בהסכמים חסרי תוקף ולכן פסקי הבוררות ניתנו על ידי בורר שלא נתמנה כדין. לדברי המבקש הוא חתם על הסכמי הבוררות הספציפיים שלא מרצונו החופשי אלא משום שנכפה עליו לעשות כן מכוח היותו חבר בורסת היהלומים המחויב לתקנונה, מרותה ומוסדותיה. לפיכך קמות לו לטענתו עילות לביטול פסקי הבוררות לפי סעיף 24(1) ו-(2) לחוק הבוררות. עוד טען המבקש בפני
בית המשפט המחוזי כי מאחר והסכמי הבוררות הספציפיים אינם תקפים ומכיוון שהתקנון אינו מקים סמכות דיון למוסד לבוררות כאמור, הרי שהבוררים פעלו בהיעדר סמכות או למצער חרגו מסמכותם ולכן קמה לו לטענתו עילה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24(3) לחוק הבוררות. עוד טען המבקש בפני
בית המשפט המחוזי כי במסגרת הליכי הבוררות הוא הגיש תביעה נגדית לפיה התבקשו הבוררים לאכוף על המשיב בראש ובראשונה לממש את יתר הבטוחות שדסאו הפקיד בידיו בטרם יממש הוא את ההמחאות, אולם שני פסקי הבוררות לא הכריעו בעניין זה ולכן קמה לו לטענתו עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(5) לפסק הבוררות, היות שהבוררים לא הכריעו באחד העניינים שנמסר להכרעתם. לבסוף טען המבקש כי הגשת תביעה לבוררות בגין המחאות שהמשיב התחייב כי יופקדו בנאמנות בידי בא כוחו ולא יעשה בהן כל שימוש כל עוד לא מומשו הבטוחות האחרות, הינה בניגוד לתקנת הציבור ולכן קמה לו לטענתו עילה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24(9) לחוק הבוררות.

4.
בית המשפט המחוזי הכריע כי גם אם לכאורה תקנון הבורסה לא מקים סמכות דיון למוסד לבוררות בנסיבות העניין, הרי שחתימתו של המבקש על שני הסכמי בוררות ספציפיים מקימה כנגדו מניעות מלטעון כי הבוררים פעלו בהיעדר סמכות או בחריגה ממנה, שכן מדובר בהסכמים תקפים המכילים את כל הרכיבים הנדרשים בכדי לגבש הסכם בוררות בר תוקף. מניעותו של המערער נובעת גם מהעובדה שלאחר שעניינו נדון כבר בפני
הערכאה הראשונה של המוסד לבוררות, ידע הוא מהי עמדת המוסד לבוררות באשר לשאלת סמכות הדיון, ולמרות זאת בחר הוא לפנות לערכאת הערעור של המוסד ולהתדיין גם בפני
ה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי כך אינו פועל מי שסבור שלמוסד לבוררות אין סמכות דיון בעניינו, מה גם שלאחר פסק הבוררות הראשון המבקש לא הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות לבית המשפט לפי סעיף 24 לחוק הבוררות אלא בחר להמשיך ולהתדיין בפני
המוסד לבוררות. בנוסף לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי פסקי הבוררות אכן לאקוניים ואינם מתייחסיםלתביעההנגדיתשהגישהמבקשכנגדהמשיב,ולכןישלהשיבאת הדיוןזה לערכאת הערעור על מנת שתבהיר את הכרעתה בעניין האמור. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי פסקי ה אינם מנוגדים לתקנת הציבור שכן בהתחשב בעובדה שהמבקש מסר את ההמחאות למשיב ללא ציון המוטב, הרי שידע הוא כי בשלב מסוים יתכן והמשיב יפרע אותן, ומכאן שהמבקש נטל על עצמו התחיבות שיש מקום לכבדה. המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועותר הוא עתה לביטולו בפני
בית משפט זה.


10.

11.






בעניין
קוזי

פלזן

בוררות
14.









רעא בית המשפט העליון 10567/08 מאיר הוברמן נ' אילן ישי בורוכוב (פורסם ב-ֽ 15/05/2009)