פסקי דין על מישל לביא | פסקי דין על א.ל. סיס אדמין ניתן | פסקי דין על אביב סלהוב |

6639/04 א     18/05/2009




א 6639/04 מישל לביא נ' א.ל. סיס אדמין בע"מ ניתן, אביב סלהוב








בית משפט השלום בפתח תקווה

ת"א 6639-04 לביא נ' א.ל. סיס אדמין בע"מ ואח'


18 מאי 2009




בפני

כב' השופטת
שירי רפאלי


תובעים

1
.
מישל לביא


נגד


נתבעים


1. א.ל. סיס אדמין בע"מ – ניתן


פסק דין
2. אביב סלהוב




פסק דין

לפני תביעת התובע כנגד הנתבע לתשלום סך של 189,657 ₪, נכון ליום הגשת התביעה (23.12.04). התובע עותר לחייב את הנתבע באופן אישי בחוב שחייבת לו הנתבעת, חברה בע"מ. כנגד הנתבעת כבר ניתן


פסק דין
על מלוא סכום התביעה, בהיעדר הגנה.

רקע עובדתי

הנתבעת היא חברה אשר במועדים הרלוונטיים היתה בעלת רשת חנויות אופנה. הנתבע היה מנהלה.

התובע, שעיסוקו עבודות שיפוץ ואחזקה, שיפץ ותיחזק עבור הנתבעת באופן שוטף את חנויותיה, זאת במהלך השנים 2003 ו – 2004. התובע העיד, כי בתקופה הרלוונטית נהג להגיש מדי חודש חודשיים לנתבעת חשבונית מס עבור עבודות שביצע עבורה, והנתבעת היתה משלמת לו בשיקים דחויים (ראה עדות התובע בעמ' 23 לפרוטוקול).

ביום 21.11.04 ביקש הנתבע מהתובע לעכב את פרעונם של מספר שיקים שמסרה לו הנתבעת עבור עבודות שביצע. הנתבע הסביר לתובע כי לנתבעת קשיים תזרימיים המקשים עליה לפרוע שיקים אלה. התובע העיד לעניין זה: "פנה אלי אביב וביקש ממני באותו היום, אם אפשר למשוך את התשלומים האלה שנפרעים לבנק בשל בעיה של הכנסות מול הוצאות בחברה..." (עמ' 19 לפרוטוקול). אין חולק כי התובע הסכים לבקשה, כדבריו: "ש.: הוא אמר שיש בעיה ולא יכול לפרוע את השיק של 60,000 ₪ וביקש שתעצור. ת.:

נכון.... הסכמתי לדחות לנתבע 2 את התשלום כנגד הבטחה אישית שלו שהוא יעשה הכל כמו שאני דואג לחברה, כדי שאני לא אפגע מהמהלך הזה. הדבר היחידי שביקשתי זה תוספת ריבית"
(עמ' 20 לפרוטוקול). משהסתבר כי חלק מהשיקים הופקדו כבר לחשבון התובע ועומדים להיפרע, הוסכם בין הצדדים כי הסכומים שיפרעו יוחזרו על ידי התובע לנתבעת והיא תמסור לו כנגדם שיקים למועדים נדחים, בתוספת ריבית, כדבריו: "באתי אליו ואמרתי לו שאני יכול ברגע שהשיקים האלה יופקדו לחשבון, אתן לנתבעת שיק פרטי מחשבוני הפרטי לטובת עזרה לחברה... " (עמ' 19 לפרוטוקול), וכן: "הנתבעת הבטיחה לי שתיתן לי שיקים שכנגד + ריבית כחוק ולמחרת אכן קיבלתי את השיקים האלה" (עמ' 20 לפרוטוקול). בהתאם להסכמה זו, מסרה הנתבעת לתובע
חמישה עשר שיקים בסכום כולל של 164,657.50 ₪, משוכים למועדים נדחים החל מיום 27.12.04 וכלה ביום 22.6.05.
התובע, מצידו, מסר לנתבעת שיק שלו בסך של 60,000 ₪, סכום פרעונו של אחד השיקים שנמסרו לו קודם לכן. ביום 16.12.04 העביר לנתבעת סכום נוסף של 25,000 ₪ בהעברה בנקאית (נספח 2(ב) לכתב התביעה).

התובע העיד, כי ביום 21.12.04 זומן על ידי הנתבע בדחיפות למשרדי הנתבעת. בפגישה זו מסר לו הנתבע כי
הנתבעת לא תוכל לעמוד בפרעון השיקים שמסרה לו, כי רשת החנויות מצויה במצוקה קשה וכי נרקמת באותם ימים עיסקה לפיה הרשת תימכר לחברה אחרת בתחום ההלבשה, תוך שהנתבעת תיאלץ להגיע להסדרים עם נושיה לתשלום חלקי של החובות, אם בכלל (ס' 6 לכתב התביעה, דבריו בעמ' 25 לפרוטוקול מיום 14.2.08).

כבר ביום 23.12.04, יומיים לאחר הפגישה האמורה, הגיש התובע את כתב התביעה שלפני, וכן הגיש בקשה לעיקול זמני (בש"א 4345/05). בעקבות הטלת העיקול התנהל בין הצדדים מו"מ. בשלב זה היה התובע מיוצג כבר על ידי עו"ד, אך הנתבע לא היה מיוצג (עדות התובע בעמ' 24 לפרוטוקול). ביום 6.1.05 הגיעו הצדדים להסכם לפיו העיקול הזמני יוסר בתנאים הבאים: "בתוך 48 שעות מתאריך הסרת העיקולים תעביר הנתבעת מס' 1 לתובע סך של 10,000 ₪ במזומן;... הנתבעת מס' 1 תכבד את ההמחאות שנתנה לתובע בתמורה לעבודה שביצע עבור הנתבעת מס' 1 לפני הגשת התביעה, המוחזקים על ידי התובע והמפורטות בכתב התביעה ובבקשה למתן עיקולים. סכום החוב המוסכם כמפורט בתביעה עומד על סך של 189,657 ₪;... מוסכם על הצדדים כי אם אחת מההמחאות ו/או מהתשלומים המפורטים לא יכובד/ו ע"י הנתבעת מס' 1, נותנת בזה הנתבעת מס' 1 את הסכמתה המפורשת לחידוש העיקולים שיינתנו ע"י בית המשפט נגדה. עם ביצוע האמור בסעיף 1 לעיל במלואו ומילוי התחייבויות הצדדים המפורטות בו, יוותרו הצדדים על כל טענה... שיש להם זה כנגד האחר, בעניינים הקשורים לבש"א 4353/04 וביצוע האמור בסעיף 1 מהווה איפוא סילוק סופי של כל טענה בעניין העיקולים האמורים...". אין חולק כי העיקול הוסר וכי שולם לתובע סכום של 10,000 ₪.

אין חולק, כי התובעת פרעה את שלושת השיקים הראשונים מתוך חמישה עשר השיקים שמסרה לתובע, כדלקמן: שיק בסך של 8,970 ₪ ליום 27.12.04; שיק בסך של 4,788.50 ₪ ליום 12.1.05; שיק בסך של 10,000 ₪ ליום 15.1.05. (ס' 6 לתצהיר התובע, הודעת הצדדים בעמ' 22 לפרוטוקול מיום 14.2.08). השיקים הנותרים, שהראשון שבהם היה ליום 25.1.09, לא כובדו.

ביום 14.1.05 הגיע התובע, לדבריו, למשרדי הנתבעת, וקיבל מידי מנהלת החשבונות שני שיקים על סך של 14,000 ₪ כל אחד, תשלום עבור עבודות שביצע מספר חודשים קודם לכן באחת מחנויות הנתבעת (עדות התובע בעמ' 24 לפרוטוקול). על השיקים חתם הנתבע.

בראשית פברואר 2005 הוגבל חשבון הבנק של הנתבעת, לאחר ששיקים שלה הוחזרו על ידי הבנק (עדות הנתבע ביום 21.1.07). בסוף ינואר 2005 פוטרו מרבית עובדי הנתבעת. לדברי התובע, ביום 1.2.05 התברר לו מתוך העיתון (העתק הכתבה צורף), כי התובע חתם על חוזה בו מכרה הנתבעת את המלאי וכן עשר מחנויותיה לגורם שלישי. העתק החוזה צורף כמוצג ת/5. עיון בחוזה מעלה כי הצדדים לא רשמו בו את מועד חתימתו. על פי החוזה, עברו עשר החנויות לחזקת הקונה כבר ביום 31.1.05.

לאחר המכירה, לא עמדה הנתבעת בפרעון חובותיה לנושים ונכנסה לפירוק.

טענות הצדדים

התובע טוען כי יש לחייב את הנתבע באופן אישי בחוב שחייבת לו הנתבעת. לדבריו, בנובמבר 2004 גרם לו הנתבע לתת לנתבעת "הלוואות" בסכומים של 60,000 ₪ ו – 25,000 ₪ וכן מסר לו שיקים נדחים, תוך שהסתיר ממנו כי הנתבעת לא תוכל לפרוע שיקים אלה. בכתב התביעה המתוקן שהגיש ביום 31.8.06, כלל התובע טענה נוספת, לפיה הנתבע הציג לו מצג שווא לגבי יכולת הפרעון של הנתבעת גם בינואר 2005, עת מסר לו את שני השיקים הנוספים (ס' 7א לכתב התביעה המתוקן). התובע טוען, כי בהתנהלות זו של הנתבע יש לראות משום חוסר תום לב, תרמית והטעייה, אשר גרמה לו נזק בגובה סכום התביעה. עוד הוא טוען כי בהתנהלות זו של הנתבע יש כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת.

יצויין, כי בתצהירו ובסיכומיו העלה התובע טענות שלא נזכרו בכתב התביעה. ראשית טען, כי גם במהלך המו"מ לקראת ההסכם במסגרתו הוסר העיקול, הטעה אותו הנתבע לגבי יכולת הנתבעת לעמוד בהתחייבויותיה. שנית טען, כי בהסכם להסרת העיקול נטל הנתבע על עצמו באופן אישי את התחייבויות החברה כלפי התובע. שלישית טען, כי הנתבע התחייב בחוזה למכירת החנויות לשאת באופן אישי בכל חובות הנתבעת, וכי נהג בחוסר תום לב ובתרמית באופן שכספי התמורה לא הגיעו אל הנתבעת. כבר עתה יש לקבוע, כי טענות אלה לא בא זכרן בכתב התביעה (לא המקורי ולא המתוקן), והן בבחינת הרחבת חזית שלא הותרה (ראה התנגדות ב"כ הנתבע בעמ' 34 לפרוטוקול).
"

.







א בית משפט שלום 6639/04 מישל לביא נ' א.ל. סיס אדמין בע"מ ניתן, אביב סלהוב (פורסם ב-ֽ 18/05/2009)