פסקי דין על פאר לי שיווק פירות וירקות בע"מ | פסקי דין על אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ

2968/99 א     08/08/2001




א 2968/99 פאר לי שיווק פירות וירקות בע"מ נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ




בעניין:

14



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
002968/99


לפני:
כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון - גונן

תאריך:




בעניין:
פאר לי שיווק פירות וירקות בע"מ


התובעת





נ ג ד



אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ


הנתבעת





פסק דין


תביעה זו עניינהתביעה לתגמולי ביטוח בגין תאונת דרכים בה היתה מעורבת משאית של התובעת, שהייתה מבוטחת אצל הנתבעת. הצדדים סיכמו בשאלת חבותה של הנתבעת על בסיס העובדה המוסכמת כי לנהג אשר נהג במשאית בעת התאונה לא היה רשיון נהיגה על משאית וכן על פי ההנחה העובדתית לפיה
התובעת טרם שאיפשרה לנהג לנהוג על המשאית, שאלה את הנהג אם יש לו רישיון נהיגה על משאית והנהג הציג בפני
ה רישיון נהיגה על משאית, כשבדיעבד התברר שהרשיון שהוצג זוייף.

טענות הצדדים:
טענות התובעת:

התובעת טוענת כי חבותה של הנתבעת קמה כיוון שהתובעת נקטה בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שיש לנהג רשיון נהיגה על משאית. משביקשה לראות רשיון נהיגה כאמור והנהג הציג אותו בפני
ה, לא היתה סיבה לחקור ביתר עומק בטיבו של הרשיון מכיוון שלא היה בו כל פגם על פניו.
התובעת טוענת כי גם הנתבעת הוטעתה לחשוב, בראותה את רשיון הנהיגה, כי הוא אמיתי והראיה לכך היא שהיא שילמה את תגמולי הביטוח לתובעת (תגמולים אשר לאחר מכן קוזזו מתגמולי ביטוח שהנתבעת היתה חייבת לתובעת בעבור אירוע ביטוחי אחר). אף השוטר אשר היה נוכח בתאונה נוספת שביצע אותו נהג לא חשד ברשיון שהוצג לו על ידי הנהג כי הוא מזויף.

התובעת מוסיפה וטוענת כי דרישה מחמירה לפיה על בעל הפוליסה לדרוש ולחקור הינה גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. התובעת הפנתה לסעיף 5 לרשימת הפוליסה הקובע כי זכותו של המבוטח לקבלת פיצוי לא תושפע מנהיגת הרכב בידי נהג שרשיונו נשלל, וזאת אם עובדת שלילת הרשיון לא הובאה לידיעת הנהלת המבוטח. מכאן למדה התובעת כי הזכות לתגמולי ביטוח תישלל רק אם ידעה המבוטחת על העדר רשיון. התובעת הפנתה לפסיקה במשפט פלילי בו ראו בבקשה לראות רשיון נקיטת זהירות סבירה. עוד טענה הנתבעת כי מידת הרשלנות של המבוטח הדרושה כדי לפטור חברת ביטוח מחבותה היא גדולה ובוודאי שבמקרה זה לא התרשלה התובעת.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת כי לפי תנאי הפוליסה על הנוהג ברכב להיות בעל רשיון לסוג הרכב המבוטח בו הוא נוהג ומשתנאי זה לא התקיים, אין התובעת זכאית לתגמולי הביטוח בגין התאונה. עוד טוענת הנתבעת כי תנאי זה הוא "אובייקטיבי" ואינו תלוי בעשיית פעולה כלשהי על ידי המבוטח כדי לוודא שהוא אכן מתקיים. טוענת הנתבעת כי סעיף 29 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א – 1981 רלוונטי

לכאורה לענייננו, שכן הוא קובע כי גם אם תנאי לפוליסה, שהיה מוטל על המבוטח או על המוטב, הופר, לבית המשפט סמכות לחייב את המבטח בתגמולי הפוליסה. עם זאת, מכיוון שהתנאי בפוליסה הוא תנאי עובדתי-אובייקטיבי ואין הוא תלוי במעשי המבוטחת, הרי שסעיף זה אינו חל במקרה שלפניי.

עוד טוענת הנתבעת כי לאור הכתוב בפוליסה, הנתבעת לא נטלה על עצמה סיכון מן הסוג שהתממש במקרה זה. משלא נרשמה הרחבה של אחריות המבטחת כך שתכלול גם מקרה זה, אחריותה מוגבלת לפי תנאי הפוליסה. ההרחבה בסעיף 5 לרשימה הוספה על ידי הנתבעת לבקשת התובעת ואם הייתה הרחבה נוספת, זו הייתה מצויינת במפורש בפוליסה.

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי הפסיקה אליה הפנתה התובעת אינה רלוונטית לענייננו.

פרשנות הפוליסה

תביעה זו מבוססת על חוזה הביטוח, היינו הפוליסה והרשימה, בין התובעת לנתבעת. לפיכך פתרון המחלוקת בין הצדדים נעוץ בפרשנות החוזה ביניהם.

בסעיף הפוליסה שכותרתו "פרשנות" מוגדר "הנוהג" כך:

"המשתמש בכלי הרכב בתנאי שהוא נכלל בין בני האדם או סוגי בני האדם הזכאים לנהוג בכלי הרכב".

בעמ' 4 לרשימה כתוב: "הרשאים לנהוג ברכב יהיו: המבוטח או הנוהג לפי הוראתו או ברשותו".

נקודת המוצא לפרשנות הטקסט היא לשון הטקסט. אומר על כך פרופ' א. ברק בספרו "פרשנות במשפט" כרך ד' (2001- תשס"א) בעמ' 72:

"פרשנותו של כל טקסט, לרבות הטקסט החוזי, עוברת שני שלבים נורמטיביים. בשלב הראשון קובע הפרשן את מגוון האפשרויות הלשוניות. בשלב השני הוא שולף מתוך מגוון זה את המשמעות המשפטית. בשלב הראשון פועל הפרשן כבלשן....הפרשן קובע את המשמעות אשר ניתן לתת לטקסט בלשונו."

ובעמ' 315 מוסיף פרופ' ברק ואומר:

"הטקסט של החוזה הוא אובייקט הפרשנות. הוא נקודת המוצא לפעילות הפרשנית."

במקרה זה הבסיס העובדתי לניתוח הוא כי למי שנהג ברכב בעת התאונה לא היה רשיון לנהוג באותו כלי רכב. השאלה היא האם "זכאי" הנהג לנהוג ברכב גם ללא רשיון?

לעניין זה יש לפנות לסעיף 10 לפקודת התעבורה אשר קובע:

"(א) לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרשיון זולת אם פוטר מחובת רשיון נהיגה ובמידה שפוטר.
(ב) בעל רכב ומי שהשליטה על הרכב בידו לא ירשה לנהוג ברכב למי שאינו רשאי לפי סעיף קטן (א) לנהוג בו, ובלבד שלא יהיה בעל רכב או מי שהשליטה על הרכב בידו, אחראי בעד נהיגתו על ידי אדם שאינו רשאי לנהוג בו, אם הוכיח שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי שאותו אדם לא יוכל לנהוג ברכב."

מכאן שאין אדם זכאי לנהוג ברכב ללא רשיון "תקף לרכב מאותו סוג", אם החוק אוסר עליו נהיגה כאמור.

פרט לפרשנות המילולית של ההגדרה, ישנם מספר כללי פרשנות החלים בחוזי ביטוח. עמד על כך בית המשפט בע"א (חיפה) 4225/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' זיו,
תקדין מחוזי 2000(2), 800, באומרו:

"לענין פרשנות פוליסה, יש להזכיר שהמגמה הכללית העולה מחוק חוזה ביטוח היא גישה אוהדת לעניינו של המבוטח (ע"א 282/89 רוטנברג ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מו(355 ,339 ,(2 - ב). עוד יש להזכיר שפרשנות פוליסה, לרבות הצגת שאלות למבוטח אינה יכולה להעשות, במנותק מנסיבות כריתת אותו הסכם (ע"א 4628/93 מ"י נ' אפרופים שיקום וייזום (1991) בע"מ, מט(314 ,267 (2, להלן: פס"ד אפרופים), וכן יש להתחשב באופיה ובמהות של העסקה שנקשרה בין הצדדים (שם, 300 - 299)."

כן חל הכלל בדבר "פירוש כנגד המנסח". עם זאת תחולתו של הכלל אינה מיידית כפי שחזר וקבע בית המשפט בע"א 300/97 - חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5), 746 ,עמ' 758-759:

"לענייננו יפים דבריו של השופט ד' לוין בע"א 631/83 המגן חברה לבטוח בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ פ"ד לט(572 ,561 (4, באשר להחלת הכלל כי יש לפרש מסמך כנגד מנסחו:

"אולם, גם כלל זה - כמו כללי פרשנות אחרים - אין לאמצו באופן עיוור ובמנותק מכלל הדברים ומהמטרה והתכלית שברקע הכתב האמור. כלל זה יפה, בדרך כלל, כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך, אולם כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך."

מהי, אפוא, הפרשנות ההגיונית התואמת את רוח חוזה הביטוח במקרה דנן?

טענה הנתבעת כי לשון החוזה ברורה היא וחד-משמעית. על פרשנות החוזה במצב כזה אמר בית המשפט בע"א 4651/95 בני סעיד חמודה נ' המועצה המקומית עראבה, פ"ד נ(5), 81 ,עמ' 86-87:

"עינינו הרואות שללשונו של הסעיף יש משמעות לשונית אחת, אם כי ניתן להסיק מן הלשון - לדעתי, בדוחק - גם משמעות נוספת. תכליתו של החוזה מחייבת אף היא בחירה במשמעות משפטית אחת, הזהה למשמעות הלשונית. במצב דברים זה, כאשר נמצא כי נוסח הסעיף אינו רב משמעויות אלא יש לו משמעות לשונית ומשפטית אחת, יש לנקוט בגישה לפיה: "כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך." (דברי השופט ד' לוין בע"א 631/83 הנ"ל, בעמ' 573 - 572 ; וכן דברי הנשיא א' ברק בע"א 779/89 יעקב שלו נ' סלע חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מח (1) תשנ"ד - 221 1994 בעמ' 230 , שבהם אימץ גישה זאת. ועיין במקורות המובאים בפסקי דין אלה)."


התובעת מבקשת כי נכניס בדרך פרשנית להגדרת "הנוהג" שבחוזה, הרחבה של אחריות הנתבעת הכוללת מקרים בהם הנוהג ברכב אינו ממלא אחר ההגדרה של "נוהג"
בחוזה אך בעלת הפוליסה עשתה כל שביכולתה כדי לוודא שהוא אכן עומד בתנאים אלה.

נראה לי כי פרשנות כזו אינה מתיישבת עם הפוליסה וגם לא עם הכלל הפרשני כי חוזה, ובכלל זה חוזה ביטוח, מדבר בלשון בני אדם. על כלל זה עמד בית המשפט ברע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח . פ"ד נ(3), 281 ,עמ' 292-293, שם חזר על דברי השופט אשר בעמ' 713 ב

פסק דין
ע"א 179/73 בחן חברה לביטוח בע"מ נ' ליבוביץ' פ"ד כח(1) 701:

"על חוזה ביטוח, כמו על כל חוזה אחר, חל כלל הפרשנות, שיש לפרש דברי החוזה בלשון פשוטה ומקובלת של בני אדם. אני סבור שנוציא את הדברים מידי פשוטם, אם נגיד, שכניסה כמתואר לעיל היא כניסה 'בכוח ובאלימות'. עם כל הרצון לעזור למבוטח, שבוודאי חשב בתום לב, שהפוליסה נותנת לו כיסוי בפני
מקרה מעין זה, אין אני רואה אפשרות למתוח את משמעות ההוראה הנ"ל שבפוליסה, עד כדי שהיא תכלול את המקרה דנא".
גם סעיף 5 לרשימה עולה בקנה אחד עם פרשנות זו של חוזה הביטוח. הסעיף מרחיב את חבות החברה וקובע:

"פוליסה מורחבת לחסות (צ.ל. לכסות): זכותו של המבוטח לקבלת פיצוי לא תושפע מנהיגת כלי הרכב בידי נהג שרשיונו נשלל ונושא שלילת הרשיון לא הובא לידיעת הנהלת המבוטח."


מנוסח הסעיף ברור כי הוא מרחיב את הפוליסה, כלומר לולא הסעיף לא הייתה אחריות המבטחת חלה על מקרה כאמור. אם היינו מאמצים את פרשנות התובעת, הרי שסעיף זה היה מתייתר, שכן ממילא, לפי פרשנות התובעת, חברה הביטוח חייבת לכסות את הנזק אם החברה המבוטחת בדקה ולא עלה בידה לגלות כי הרשיון נשלל. כמו-כן, הסעיף מעיד על כך שיש צורך בהרחבת הפוליסה בנקודה זו כדי שתכלול את המקרה של נהג הנוהג בתקופת שלילת הרשיון.

התובעת ביקשה ללמוד מתשלום תגמולי הביטוח בגין אירוע זה לפי דרישתה, כי גם הנתבעת הייתה סבורה כי יש עליה חבות לכך. טענה זו נשללה גם על ידי השופט אברמוביץ בת.א. (נצרת)1344/86 כלפון נ' "שמיר" ו"קרנית" חברות בטוח בע"מ, שצורף לסיכומי הנתבעת.

אם שילמה הנתבעת למרות שלא הייתה חייבת לפי החוזה, הרי שזכאית היא להשבת הכספים לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979.

מיהו 'נוהג'

הדעה המקובלת היא כי יש להבחין בין נהיגה ללא רשיון לסוג הרכב בו נהג המבוטח (רכב מסחרי לעומת רכב פרטי), לבין נהיגה תוך הפרת תנאי הרשיון (הסעת מספר נוסעים גדול יותר מהמותר).
כאשר מדובר בנהיגה ללא רשיון לסוג הרכב בו נהג המבוטח מדובר בנהיגה ללא רשיון נהיגה, המוציאה את מי שנהג ברכב מגדר 'נוהג' על פי הפוליסה. כלומר, אחריותה של הנתבעת מוגבלת אך ורק למקרים בהם הנוהג הוא בעל רשיון לנהוג ברכב מהסוג שבו קרתה התאונה ראו לעניין זה
י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהד' שנייה, ירושלים, תש"ן ועידכון משולב תשנ"ו-1996), בסעיף 169; מ' צלטנר, חבות לפיצויי תאונות דרכים, הפסיקה והדין (כרך 7, תוספת 23 בעמ' 2254).

ספקטור

אשור
,
חוק החוזים


בן לולו


גולדמן









א בית משפט שלום 2968/99 פאר לי שיווק פירות וירקות בע"מ נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/08/2001)