פסקי דין על בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ | פסקי דין על פרץ יצחק

12112/98 א     19/07/2001




א 12112/98 בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פרץ יצחק




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים

א
012112/98

לפני כב' השופט דוד מינץ





בעניין
:
בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ




ע"י ב"כ עו"ד
יואל רוטמן


התובע


נ
ג
ד



פרץ יצחק



ע"י ב"כ עו"ד
יהודה שוסטר


הנתבע



פסק דין


הנתבע פתח חשבון בנק אצל התובע (להלן גם: "הבנק"), אשר מספרו 232610 (להלן: "החשבון"), בסניף פנינת דן, בירושלים (להלן: "הסניף"). יתרת חובו של הנתבע הגיעה ביום 4.6.98 לסך של 19,835 ₪. לפי הטענה, הנתבע חתם על חוזה דביטורי כללי לצורך קבלת אשראי, בו התחייב, בין היתר, בסעיף 7 (א) לחוזה, לשלם לפי דרישת הבנק כל הסכומים אשר יגיעו ממנו לבנק. למרות התחייבות זו, נטען, כי הנתבע לא הגיב לכל ההודעות שנשלחו לו מעם התובע לגבי חובו ולא פרעו. התובע דרש מהנתבע לשלם לו את יתרת החוב האמורה בחשבון. כתב התביעה הוגש ביום 12.7.98 בסדר דין מקוצר. מנגד, בבקשת הנתבע למתן רשות להגן הוא טען, כי החוב נשוא התביעה נוצר למעשה מקנוניה שנרקמה בין הבנק לבין אחד בשם צבי פרידמן, חותנו לשעבר של הנתבע, אשר היה "לקוח מוגבל" ולימים הוכרז כפושט רגל, ולבין עו"ד עדיאל חשין שייצג אף את הנתבע באותה שעה בעסקה בעניין אחר ואשר הנתבע רכש בו אמון מוחלט. לדבריו, התובע דרש ממר פרידמן לסלק את יתרת חובו בסניף אחר של הבנק - ברחוב הלל, ולא איפשר לו לקבל אשראי נוסף. עו"ד חשין, אשר ייצג גם את מר פרידמן, הגיע להסדר עם הבנק, לפיו, יתרת החוב תשולם באמצעות הלוואה שתוזרם על ידי הבנק לאדם אחר. עו"ד חשין פנה ביחד עם מר פרידמן לנתבע וביקשו ממנו לפתוח חשבון על שמו תוך שהבהירו לו, כי לא יידרש כלל לשלם עבור יתרת חובה כלשהי בחשבון. הנתבע טען, כי גם מתוך דברי פקיד הבנק הוא הבין, כי כל עניין פתיחת החשבון נועד רק על מנת לסייע למר פרידמן, וכי לנתבע לא תהיה שום מחוייבות או אחריות על החשבון. לפי הטענה, הנתבע לא קיבל דבר מהחשבון, וכל הכסף שהוצא מהחשבון היה עבור כיסוי חובותיו של מר פרידמן בסניף אחר של התובע ברח' הלל. הנתבע טען עוד, כי מעולם לא עשה פעולה בנקאית כלשהי בחשבון, וכן כי מאז שנת 1993 - זמן פתיחת החשבון, הוא לא קיבל הודעה כלשהי מהבנק באשר למצב החשבון. לדבריו, ההודעות מוענו לעו"ד חשין ולא הגיעו לידיעתו. בנוסף על אלו, טען הנתבע, כי הוא לא חתום על "סעיף הריבית" בדף פתיחת החשבון וכי אין הוא רואה את עצמו מחוייב לשלם לבנק את הריביות בהן חוייב החשבון. ביום 13.2.00 נתנה לנתבע רשות להגן בהסכמת התובע.

למעשה איפוא, הנתבע השתית את הגנתו על שתי רגליים. הראשונה, התנערותו המוחלטת מהאחריות לחשבון - כשזו טענת ההגנה העיקרית. והשנייה, אי ידיעתו ואי מתן הודעות מתאימות מטעם הבנק לגבי מצב החשבון וגובה הריבית בו.

אקדים את המאוחר ואציין, כי בסופו של יום, ולאחר שמיעת כל מסכת הראיות בתיק, חזר בו הנתבע בסיכומיו מטענת ההגנה המרכזית שלו, כי הוא לא נטל אחריות לחשבון וכאילו נרקמה הקנוניה האמורה. נותר לדון איפוא, רק בטענתו השנייה של הנתבע הנוגעת לחיובי הריבית בחשבון, ולטענה שהתובע לא הודיע לו על השינויים בשיעורי הריבית. חרף האמור, ועל מנת שעיני הקורא תרוצנה בפסק הדין, ולאור העובדה ששתי הטענות נוגעות מבחינה עניינית זו בזו, אגע בטיעוני הנתבע, גם כשאלו התייחסו לשאלה הראשונה.

התובע הסמיך את ראיותיו על תצהירו של מר אייל ולר, מנהל הסניף. לדבריו, הנתבע ניהל את חשבונו בסניף, ובמסגרת ניהול החשבון, ביום 21.11.93 הוא חתם על חוזה דביטורי כללי. בהמשך לכך, ביום 26.11.93 חתם הנתבע על טופס בקשה לקבלת הלוואה צמודת מדד נושאת ריבית. עקב תנועות וחיובים בחשבון, ביום 9.6.98 עמדה יתרת החוב בחשבון העו"ש בגובה של 13,656.86 ₪, ובעקבות אי פרעון ההלוואה, החוב בחשבון ההלוואה הגיע ביום 8.6.98 לגובה של 6,196.80 ₪ נוספים. על כן, סך החוב הכולל עמד על צירופם של שני סכומים אלו בסך של 19,853 ₪ (התביעה הוגשה על סך 19,835 ₪ - כנראה בעקבות החלפת הספרות 3,5). לדברי מר ולר, התובע פנה מספר פעמים בכתב אל הנתבע על מנת להודיע לו על קיום החוב ובקש ממנו לפרוע אותו, ומאחר והנתבע לא התכחש לתוכנם ולנכונותם של החשבונות ושל ההודעות, הרי יש לראותו כמי שמסכים להם.

מר ולר צירף לתצהירו מסמכים שונים עליהם ביסס הבנק את תביעתו כנגד הנתבע ומהם נלמדו העובדות הבאות. מטופס הבקשה לפתיחת החשבון (נספח א' לתצהיר) עולה, כי הנתבע מסר לבנק שתי כתובות. כתובת למשלוח דואר - ברחוב יפו 10, ירושלים 92463, וכתובת נוספת כ"מען רשום", ברחוב יהושע בן-נון 10, גבעת זאב. מהבקשה לקבלת הלוואה צמודה למדד בסך 25,000 ₪ מיום25.11.93(נספחג'לתצהיר),נלמדשההלוואה הייתה אמורה להיפרע בשישים תשלומים, וכי שיעור הריבית הקונטוקורנטית אשר נקבעה ליתרה הבלתי מסולקת של קרן ההלוואה היה 3.75% לשנהמדפי החשבון המתעדים את התנועות בחשבון העו"ש החל מיום פתיחת החשבון ועד ליום 29.6.98 (נספח ה' לתצהיר), נלמד שההלוואה נפרעה מתוך חשבון העו"ש ומזמן לזמן הופקדו סכומים שונים בחשבון העו"ש - בדרך כלל סכומים "עגולים" של 1,000 ₪, כשכל העת נוצר פער בין היתרה בחשבון לבין סכומי ההפקדות. ממכתב התראה לסילוק יתרת החובה מיום 4.2.98 (נספח ו'2 לתצהיר), נלמד שהמכתב מוען לכתובת ברחוב יפו, אך ככל הנראה ממנו, הוא הושם בתיבת הדואר הפנימית בבנק על שמו של עו"ד חשין (בכותרת המכתב נרשמו התיבות "כאן דאר חוזר, כאן דואר חוזר"); ממכתב נוסף מיום 8.3.98, מטעם הסניף (נספח ו'3 לתצהיר), נלמד שהנתבע נתבקש לפרוע את חובו, כשהמכתב נשלח לכתובת (בלתי מפורטת) ברח' יפו בירושלים. ממכתב נוסף מטעם הלשכה המשפטית של הבנק, ללא תאריך ספציפי מחודש אפריל 1998 (נספח ו'4 לתצהיר), נלמד שהנתבע שוב נתבקש לפרוע את חובו, כשגם מכתב זה נשלח לאותה כתובת ברח' יפו בירושלים. ממכתב נוסף מטעם הסניף מיום 22.3.98 (נספח ו'1 לתצהיר), נלמד, ששוב הותרה הנתבע לפרוע את חובו, כשהפעם המכתב נשלח לכתובת הנתבע ברח' יהושע בן נון בגבעת זאב. ממכתב ב"כ הבנק מיום 9.6.98 (נספח ו'5 לתצהיר), נלמד שהתיק הועבר למשרד עורכי דין חיצוניים לשם הגשת תביעה כנגד הנתבע, כשגם מכתב זה נשלח לאותה כתובת בגבעת זאב. על כן, מתוך המקובץ, ניתן כבר להתרשם, שהבנק לא שקד על שמריו, והפנה לנתבע מכתבי בקשה והתראה לכל כתובת אפשרית שהייתה רשומה לו. אם נוסיף על כך את עדותו של הנתבע במסגרת חקירתו בדיון שהתקיים בעניין הבקשה לרשות להתגונן ביום 5.10.99, בו טען כי ביום 9.6.98 לא גר בכתובת ברח' יהושע בן נון בגבעת זאב, אך נמנע מלומר מתי עזב את הכתובת האמורה, ניתן להסיק ברמת הסתברות גבוהה למדי, שלא זו בלבד שהבנק יצא לידי חובתו במשלוח ההתראות לכל הכתובות הרשומות לו, אלא שהנתבע גם קיבל בפועל שתיים מהן - לפחות.

.










א בית משפט שלום 12112/98 בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פרץ יצחק (פורסם ב-ֽ 19/07/2001)