פסקי דין על תופיק חסן עמאשה | פסקי דין על המועצה המקומית מג'דל שמס

168/08 עא     13/05/2009




עא 168/08 תופיק חסן עמאשה נ' המועצה המקומית מג'דל שמס




בעניין:
1



בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת
עא 000168/08


בפני
:
כב' השופט יצחק כהן
– סגן נשיא

כב' השופטת נחמה מוניץ
כב' השופט שאהר אטרש

תאריך:
25/05/2009





בעניין
:
תופיק חסן עמאשה



ע"י ב"כ עו"ד
סאלח עבדאללה


המערער

נ
ג
ד


המועצה המקומית מג'דל שמס



ע"י ב"כ עו"ד
מחמיד חוסיין
המשיבה


ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט דני צרפתי) שניתן בתיק אז' 5845/04, מיום 19/6/2008.

פסק דין

כב' השופטת נחמה מוניץ

:

רקע עובדתי

המערער, תושב כפר בוקעאתא שברמת הגולן נמנה על העדה הדרוזית, הינו הבעלים של מקרקעין לא מוסדרים בשטח של 900 מ"ר מאדמות כפר מג'דל שמס (להלן "החלקה"), אשר נמצאת בצמוד לחצר בית הספר היסודי בכפר מג'דל שמס (להלן "הכפר"), ומשמשת כחלק ממנו. מזה שנים רבות משתמשת המשיבה- מועצה מקומית מג'דל שמס בחלקה לצרכי בית הספר. בשנת 1990, התנהל בין הצדדים הליך משפטי בשאלת השימוש והחזקה בחלקה. בסופו של ההליך הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
ולפיו הוסכם והוצהר כי המערער הינו הבעלים של החלקה וכי המשיבה אינה רשאית לעשות בה כל שימוש ללא הסכמתו (ת.א. 192/90 של בית משפט השלום קריית שמונה).

כעבור כשנה ובמהלך הלוויה לקרוב משפחה של המערער, אשר בה נכחו מכובדים מהעדה הדרוזית שברמת הגולן, הצהיר המערער בפומבי כי בכוונתו להעניק לבני העדה שברמת הגולן את החלקה במתנה, כמחווה לכבוד שהם העניקו למנוח בהלוויה. לאחר מכן, הגיעו חמשה ממכובדי העדה לביתו של המערער והציעו לשלם לו סכום כסף סמלי, כהבעת תודה והערכה על המתנה עליה הצהיר בהלוויה. המערער סירב לקבל את הסכום שהוצע לו בתואנה כי אם בכוונתם לשלם עבור החלקה, יהיה עליהם לשלם את מלוא תמורתה. מכובדי העדה נעלבו לדבריו אלה של המערער וכשעמדו לצאת את ביתו, ערך המערער מסמך בכתב ובו הצהיר כי הוא מעניק לבני העדה הדרוזית, תושבי רמת הגולן, את זכויותיו בחלקה ללא תמורה. (להלן ייקרא "מסמך המתנה") כפי שכתב: "... כהוקרה לרוחו של המנוח השייך מוחמד אבו שקרה ולכבוד עדתנו החלטתי לתת במתנה את הגורן הנ"ל וללא כל תמורה לבני עדתנו וילדנו שברמת הגולן...". חמשת הנכבדים אשר נכחו אותה עת בביתו חתמו גם הם על מסמך זה.

נכבדי העדה ראו בדחיית הצעתם לשלם סכום סמלי עבור החלקה כפגיעה בכבודם, הוקיעו את מעשיו של המערער ואף נידו אותו מהעדה. בהמשך, הם חתמו על מסמך בו הם מודיעים כי הם מסרבים לקבל את החלקה כמתנה ומגנים את מעשיו של המערער ומנדים אותו מהעדה. על מסמך הנידוי חתמו נכבדי העדה גם מכפרים אחרים ברמת הגולן (להלן ייקרא "מסמך הביטול"). נידויו של המערער מהעדה הדרוזית ועריכת מסמך הביטול, אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים. המחלוקת בבית משפט קמא התעוררה ביחס לקבילות מסמך זה כראיה כאשר רק העתקו הוגש על ידי המערער ולא באמצעות מי מעורכיו. מאז אותה עת נחשב המערער כמנודה חברתית ודתית ואילו המשיבה המשיכה, כל העת, להשתמש בחלקה כחלק מחצר בית הספר. המשיבה גרמה לזיפות החלקה ושינוי יעודה למבני ציבור, אשר נכנס לתוקף בשנת 1994.
טענות הצדדים בהליך המשפטי בבית משפט קמא


(א)

במכתב מיום 3.4.2003 דרש המערער מן המשיבה לשלם לו דמי שימוש ראויים עבור השימוש בחלקה והיא לא נענתה, לכן הגיש תביעה לתשלום דמי שימוש כנגדה בשנת
2004. בתביעה טען כי עסקת המתנה לא השתכללה שכן המתנה ניתנה לגוף שאינו בעל אישיות משפטית ו/או כשרות משפטית. המתנה לא ניתנה למשיבה, אלא לבני העדה הדרוזית ברמת הגולן, והמשיבה איננה גוף מייצג של בני העדה. עוד נטען כי גם אם ניתן לראות במסמך המתנה התחייבות לתת מתנה, הרי משלא הושלמה העסקה ברישום ולא שולמו המיסים בגינה, המערער רשאי לחזור בו ממנה ובפרט לאחר נידויו מהעדה ויחסם המחפיר של בני העדה אליו. עוד הסתמך המערער על מסמך הביטול וטען כי סירובם של מכובדי העדה לקבל את המתנה מכשיל אף הוא
את עסקת המתנה. לעניין שווי דמי השימוש נסמך המערער על חוות דעת שמאי מטעמו אשר העריך את דמי השימוש השנתיים בחלקה בכ- 6,500$ לשנה ביעודם למגורים. לטענתו, שינוי יעוד החלקה שיזמה המשיבה נעשה בלי ידיעתו וללא הסכמתו.

(ב)

מנגד טענה המשיבה כי תביעת המערער לתשלום דמי שימוש בגין השימוש שנעשה בחלקה עד שנת 1997 התיישנה וכי יש להעריך את דמי השימוש בחלקה לפי השימוש בפועל דהיינו, כמבני ציבור. עוד טענה המשיבה כי מיד עם חתימת המערער על מסמך המתנה הועברה החלקה למשיבה לאלתר וכי המתנה הושלמה במסירת החזקה בחלקה לידיה. לטענת המשיבה, מסמך הביטול כפי שהוגש על ידי המערער אינו קביל כראיה. אין בכוחו של מסמך זה לבטל את עסקת המתנה לאחר שהושלמה. גם אם יש במסמך המתנה משום התחייבות לתת מתנה בלבד, המערער אינו רשאי לחזור בו ממנה וזאת בהתחשב בהסתמכות המשיבה על המתנה ושינוי מצבה לרעה עקב כך. לטענתה, כוונת המערער הייתה להעניק את החלקה במתנה לתושבי ותלמידי בית הספר בכפר, המיוצגים על ידה מכוח תפקידה כגוף ציבורי וכי המערער רשאי להגיש תביעה לפיצויים בגין הפקעת החלקה לצורכי ציבור. המשיבה תמכה את הגנתה בחוות דעת שמאי מטעמה אשר העריך את שווי החלקה נכון ליום 6.10.1994 ביעודה למבני ציבור בסכום של -
40,000 ₪.

(ג)

במהלך הדיונים בבית משפט קמא הסכימו הצדדים על מינויו של מומחה מוסכם שיכריע במחלוקת השמאית. מומחה בית המשפט מר דוד טיגרמן העריך את גובה דמי השימוש הראויים בחלקה בסך של 2000$ לשנה. עוד הצהירו הצדדים בפני
בית משפט קמא כי זכות הבעלות של המערער בחלקה, טרם עריכת עסקת המתנה, אינה במחלוקת (עמ' 6 לפרוט' הדיון בבית משפט קמא). כך שבפני
בית משפט קמא עמדה להכרעה, אך שאלת זכותה של המשיבה להחזיק בחלקה לאור מסמך המתנה והשתלשלות הארועים שבאו בעקבותיו.

(ד)

במהלך ניהול ההליך, הגיש המערער בשנת 2005 לבית משפט השלום בקריית שמונה בקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט ובה עתר לכוף על המשיבה את פסק הדין שניתן בת.א. 192/90 ובקשתו נדחתה, מחמת שיהוי בהגשתה (בש"א 399/05 של בית משפט השלום בקריית שמונה). המשיבה טענה כי יש בהכרעות שנתקבלו במסגרת בקשה זו כדי להוות מעשה בית דין בהליך בפני
בית משפט קמא. במסגרת פסק הדין נשוא הערעור נקבע כי אין בקביעות שנתקבלו במסגרת ההחלטה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט לעניין השיהוי בהגשתה משום מעשה בית דין בהליך שבפני
ו, מאחר ומדובר בשני הליכים השונים בתכלית. טענת השיהוי שם נדונה ביחס למועד הראוי להגיש בקשה לביזיון בית משפט ולא בקשר לשאלת הבעלות בחלקה, לאחר עריכת מסמך המתנה. בקביעה זו לא ראיתי מקום להתערב שכן בית המשפט קמא אימץ בפסק הדין את הקביעה כי המערער נמנע לאורך כל התקופה מלפעול למימוש זכויותיו בחלקה, כפי שיפורט בהמשך.


"
.

.

(

:








עא בית משפט מחוזי 168/08 תופיק חסן עמאשה נ' המועצה המקומית מג'דל שמס (פורסם ב-ֽ 13/05/2009)