פסקי דין על אשרף אבו חטב | פסקי דין על מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי

7140/08 פ     25/05/2009




פ 7140/08 אשרף אבו חטב נ' מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 7140-08 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי
נ' אבו חטב



25 מאי 2009





בפני

כב' השופט
יצחק עמית

המבקש

אשרף אבו חטב

ת.ז. 31373057
ע"י ב"כ עו"ד טל פפרני
סניגוריה ציבורית


נגד

המשיבה/המאשימה
מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי


ע"י ב"כ עו"ד מיטל חן -רוזנברג

החלטה



בקשה לפיצויים לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").


העובדות הצריכות לעניין

המבקש הועמד לדין פלילי, הורשע על ידי בית משפט זה וזוכה מחמת הספק בבית המשפט העליון. אסקור בתמצית את השתלשלות העניינים שהביאה להגשת הבקשה דכאן.

1.
ביום 13.2.2003 הגישה המשיבה כנגד המבקש כתב אישום בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1)+(2) לחוק העונשין. המבקש הואשם שביום 2.11.2002, הציע למתלוננת, ילדה כבת חמש, להתלוות אליו כדי לחפש כלב. המתלוננת והמבקש הלכו יחדיו למבנה נטוש באזור, שם כרך המבקש חבל או חוט סביב צווארה, המתלוננת נפלה לרצפה ואיבדה את הכרתה והמבקש נטש את המקום. כתוצאה מהמעשה נגרמו למתלוננת סימני חנק ובצקת בצווארה. המתלוננת חזרה לביתה ובתשובה לשאלות אמה, סיפרה כי המבקש, המוכר לה, תקף אותה. בו ביום נעצר המבקש לאחר שהסגיר עצמו למשטרה והכחיש מעורבותו באירוע.

2.
ביום 13.1.2005 הורשע המבקש לאחר שמיעת ראיות.

לא הייתה מחלוקת שהמתלוננת עברה אירוע טראומטי לאחר שנחנקה בחגורה או בסרט פלסטיק, והמחלוקת נסבה על זהותו של התוקף. לאחר ניתוח הראיות, ולמרות הביקורת על מחדלי החקירה הקשים והרבים כמפורט בהכרעת הדין, הרשעתי את המבקש בעבירות המיוחסות לו.
ביום 22.3.2005 נגזר דינו של המבקש למאסר בפועל לתקופה של 7 שנים, בניכוי התקופה בה שהה במעצר, וכן מאסר על תנאי למשך 24 חודשים לתקופה של שלוש שנים, בתנאי שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע.

3.
ערעורו של המבקש על הכרעת הדין לבית המשפט העליון התקבל ביום 20.11.2006, והוא זוכה פה אחד מחמת הספק. בפסק הדין עמד בית המשפט העליון על מחדלי החקירה הרבים שפגעו פגיעה ממשית במשקלה של אחת הראיות המרכזיות (בדל הסיגריה עליו נתגלה
d.n.a
של המבקש). כן נקבע כי סוגר העגיל שנמצא בזירה אינו תואם את העגיל של המתלוננת, כי אין בהימצאותו של המערער בסביבת האירוע ובשקריו כדי להוות חיזוק לראיות, וכי לא נמצאה תוספת ראייתית (לפחות של חיזוק) לעדות המתלוננת כנדרש בסעיף 55(ב) לפקודת הראיות.


אביא כלשונם את דברי כב' השופט א' א' לוי בפסק הדין.


"...בפרשה שבפני
נו נתגלו מחדלי חקירה קשים ביותר, ולמעשה מדובר בחקירה רשלנית שאף הגדרתה כ'חובבנית' מחמיאה לה. החוקרים לא ניסו לאתר את הזירה בעצמם (תוך הסתייעות בילדה), וגם כאשר הוזעקו למקום לאחר שהילדה הצביעה עליה בפני
אביה, הם לא בודדו את הזירה כדי לנסות לאתר בה ממצאים אשר היו עשויים להוביל אל התוקף. חמורה במיוחד היא העובדה שאת מלאכת החיפוש אחר ממצאים הטילו השוטרים על שכמו של אבי הילדה, ומכאן התוצאה שראיות מכריעות ביותר – סוגר העגיל ובדל הסיגריה – מעוררות תהיות באשר הן לא אותרו על ידי גורם נטול-עניין. בעקבות חברי השופט א' גרוניס, בחנתי אף אני את סוגר העגיל שנמצא, על פי הנטען בזירה, ואני שותף להרהורים שהעלה חברי ביחס לראייה זו. אני שותף גם לספקות שהעלה חברי ביחס לבדל הסיגריה, והדבר מדגיש עד כמה יכול היה המצב להיות שונה, לו טרחו החוקרים וביצעו את בדיקת הזירה בעצמם".


ובהמשך:


"...עם זאת, ולמען הסר ספק אני טורח להבהיר, כי לא שוכנעתי כלל בחפותו של המערער, אולם, כידוע, על זה האחרון לא מוטל הנטל להוכיח את חפותו, נהפוך הוא, על התביעה להוכיח את אשמתו. בכך כשלה המשיבה, ועל כן התחושה המלווה אותי בסופו של יום היא שהאמת בפרשה זו לא התבררה דיה, תוקפה של הילדה – בין אם הוא המערער ובין אם הוא אחר – יוסיף להתהלך חופשי, ונטל האשם לכך מונח כולו לפתחן של רשויות החקירה בלבד".

4.
המבקש נעצר ביום 2.11.2002 ושוחרר למעצר בית ביום 20.11.2002. ביום 27.9.2004, בעוד המשפט מתנהל, נעצר המבקש עד תום ההליכים עקב מעורבותו בקטטה, תוך הפרת תנאי שחרורו בתיק זה. המבקש היה עצור עד ליום 22.3.2005, אז הפך לאסיר מכוח פסק הדין. ביום 20.11.2006 שוחרר המבקש ממאסרו, עת זוכה בבית המשפט העליון.


טענות הצדדים

5.
המבקש, המיוצג לכל אורך הדרך על ידי הסניגוריה הציבורית, טען כי בהתבסס על התשתית הראייתית בעת הגשת כתב האישום, לא היה בסיס להגשת כתב האישום. המבקש הצביע על מחדלי החקירה שפורטו בהכרעת הדין ובערעור, ושלטענתו, היו גלויים וידועים לתביעה עוד טרם הגשת כתב האישום. לטענת המבקש, מחדלי החקירה הם שאפשרו לאביה של המתלוננת להפלילו על ידי בדל הסיגריה.


עוד טען המבקש כי מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות מתן פיצוי מלא. המבקש ריצה תקופת מעצר ומאסר ארוכה עד לזיכויו, חייו נעצרו למשך שנים, הוא נאלץ להתמודד עם האשמות ופרסומים על הרשעתו ומאסרו, וחירותו, שמו, כבודו, פרטיותו וקניינו נפגעו פגיעה קשה. המבקש שיתף פעולה עם חוקריו, לא פעל לשיבוש החקירה והעיד במשפט, וניתן לייחס את הסתירות שהתגלו בגרסתו לזמן שחלף מאז האירוע ועד למשפט.

לטענת המבקש, נגרם לו נזק כלכלי, אישי ומשפחתי כבד. המבקש היה כבן 20 בעת האירוע ועד היום לא התחתן, לא הביא ילדים לעולם, הוא חי בבית אימו, עובד בעבודות זמניות ואף אושפז במרכז הרפואי לבריאות הנפש באר-יעקב נס-ציונה עקב מצבו הנפשי. המבקש טען כי מדובר בשנים החשובות והמהותיות ביותר בהן היה אמור לבנות את חייו.

6.
המשיבה טענה כי הרשעתו של המבקש בערכאה הדיונית שוללת את הטענה שלא היה יסוד לאשמה.


המשיבה הרחיבה בתשובתה לגבי מחדלי החקירה. המתלוננת אמנם לא נחקרה על ידי חוקר ילדים, אך אין מדובר במחדל,
מאחר שהעבירה בוצעה לפני כניסת תיקון מספר 9 לחוק לתיקון דיני הראיות [הגנת ילדים] תשט"ו-1955. המשיבה נכנסה לפרטי הכרעת הדין ופסק הדין של בית המשפט העליון, על מנת להראות כי מחדלי החקירה לא השפיעו בסופו של דבר על הראיות. לטענת המשיבה, אין בפסק הדין של בית המשפט העליון כל קביעה כי המבקש הופלל, אלא דווקא אמירות המטילות ספק בחפותו של המבקש.


לשיטת המשיבה, נסיבות המקרה אינן מתאימות למתן פיצוי. על בית המשפט לשים עצמו בנקודת הזמן בה החליטה התביעה על הגשת כתב אישום. שומא על בית המשפט לקחת בחשבון את התנהלות המבקש שהביאה להתארכות ההליכים כמפורט בהכרעת הדין,
ואת הסתירות שהתגלו בגרסתו בבית המשפט.


לחילופין, אף אם ייקבע שיש מקום לפצות את המבקש, יש להפחית את הפיצוי באופן משמעותי. המבקש לא עבד עובר למעצרו, היה מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית, מרבית הזמן היה משוחרר ממעצר, וחלק ניכר מתקופת מעצרו נובע מעבירה שביצע תוך הפרה של תנאי שחרורו ממעצר בתיק זה.


דיון והכרעה

7.
נשווה נגד עינינו את הוראת סעיף 80(א) לחוק העונשין:

"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור".


סעיף 80(א) משקף גישה המאזנת בין נזק שנגרם לנאשם בעקבות הליך פלילי שננקט נגדו וממנו זוכה (השבת המצב לקדמותו), לבין האינטרס הציבורי באכיפת החוק והבאת עבריינים למשפט. להרחבה בנושא תכלית הסעיף ותמהיל השיקולים השונים והנוגדים הצריכים לעניין, ראה ע"פ 5923/07 ראשיד שתיאווי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.4.2009) (להלן: "ראשיד"); ע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל פ"ד נו(3) 73 (2002) (להלן: "דבש"); ע"פ 1767/94 יוסף נ' מדינת ישראל פ"ד נג(1) 505 (1999) (להלן: "יוסף"). ודוק: המדובר בהסדר מיוחד של
פיצוי גם בהיעדר אשם, ושלא על בסיס אחריות בנזיקין– ישראל גלעד, "האחריות בנזיקין של רשויות ציבור ועובדי ציבור" (חלק ב) משפט וממשל ג(1) (תשנ"ה) 55, 87. מטעם זה, נקבע בפסיקה כי במסגרת דיון בבקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין או לפי סעיף 31(ג') לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, יש להימנע מפסיקת פיצויים על פי עילות תביעה נזיקיות – רע"א 4528/06 ברנס נ' סנ"צ (בדימוס) שאול מרכוס (ניתן ביום 18.5.2009), פסקאות 29-30.
.

הסעיף כולל שתי חלופות, שבהתקיים כל אחת מהן, רשאי
; .

"


-
.
ב

בית המשפט
בית המשפט
; ; חמדאן; רייש;
בית המשפט בית המשפט

תקנות סדר הדין האזרחי
.
בית המשפט
בית המשפטבית המשפט
x
x






פ בית משפט מחוזי 7140/08 אשרף אבו חטב נ' מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי (פורסם ב-ֽ 25/05/2009)